ההלכה הפשוטה היא שאסור להרהר בדברי תורה במקומות המטונפין.
ועלו לי כמה ספיקות בעינין שאשמח לשמוע את חוות דעתכם בעיניין.
א. הרי ישנם הרבה הלכות שנוגעות למקומות המטונפין האם על הלכות אלו מותר להרהר או לא ?
ואם תאמרו שאסור להרהר האיך יקיים את ההלכה הנוגעת לאותו מקום ואם מותר להרהר הרי זה סותר את העניין של אסור להרהר בדברי תורה במקומות המטונפין.
ב. ואולי אפשר לומר שהרהור הכוונה לחדש דבר הלכה או לפלפל בהירהור , אבל להרהר הלכה סתמית אין בזה איסור כשנוגע למקום בו הוא נמצא.
ג. אם נאמר שמותר לחשוב על הלכות אלו האם מקיים בזה מצוה או לא , אם נסבור כשיטות שהרהור לאן כדיבור הרי כמובן שאינו מקיים מצות תלמוד תורה , אבל לדעת הגר"א שיש חובה לברך ברכות התורה גם בהירהור האם קיים מצות תלמוד תורה או לא? אפשר לחדש ולומר שמצות תלמוד תורה היא דוקא בהעמקת ההירהור כדי להסיק הלכה אבל בהרהור בהעברה בעלמא לא מקיימים מצוות תלמוד תורה.
עוד יש להבין את מאמר חז"ל ראה דוד את עצמו ערום בבית המרחץ וחשב שערום ממצוות עד שנזכר במילתו , ולמה דוד לא חש על הלכות בית המרחץ , הרי ישנם הרבה הלכות הנוגעות להתנהגות אדם בבית המרחץ , וא"כ צריך לומר שהרהור על הלכה כדי לקיימה אין בזה משום מצות תלמוד תורה אלא אם ההרהור הוא לצורך לימוד, והרהור לצורך לימוד אסור במקומות המטונפין.
אשמח מאוד לשמוע את הערותיכם והארותיכם בענין.
קבל את האמת ממי שאומרו.
ניכרים דברי אמת
נשלח ב-16/1/2006 15:00
חוקר
יפה מצידך שהשקעת מזמנך החשוב לתרגם את הקדמת ר חיים ויטאל.
וכבר סמכו כל גדולי התורה שעיינו בחכמה זו על הרב חיים ויטאל והסכימו עם דבריו כמו שהבאתי כבר מכל גדולי התורה שלמדו את תורת העץ חיים.
מי לנו כהגר"א הידוע כגאון בנגלה ובנסתר שסמך ידיו על ר חיים ויטאל וחיזק את דביריו בפירושו על תיקוני הזהר.
ועל כן אין היום אף אחד בדורינו שיכול ללגלג על דברי העץ חיים.
והיות וידוע לנו שדברי הזהר הם דברי הרשב"י בעצמו כמו שגלה לנו האר"י והסכימו איתו הגאון מוילנא והבעש"ט ןעוד גדולי ישראל מתקופת האר"י כ"כ הסכים איתו רבינו צדוק הכהן , על כן כדי לא לבזות את כל גדולי ישראל אשר הסכימו לכך שאת הזהר כתב הרשב"י ועל כן כל הלועג לזוהר לועג לאחד התנאים ועל זה נאמר כל המלעיג על דברי חכמים נידון בצואה רותחת..
וכבר כתבו גדולי החכמים שכל הכופר בתורת הקבלה חייב נידוי.
אני רק מצטט את גדולי ישראל מדוד דור שכך כתבו.
אם הינך חושב את עצמך למוסמך גדול יותר מהגר"א זכותך לחשוב כך , אבל זכותי לצטט את כל גדולי ישראל שחשבו שדברים אלו דברי להג וכפירה והאומרם חייב נידוי.
בתור קיום דברי החכמים הריני מנדה את חוקר ואיני נכנס יותר לפורום עצכח.
אני כנראה גם לא אוכל לראות את התגובות על הנאמר כי הרי החלטתי לנדות את חברי הפורום על כפירתם ביסודות האמונה של כלל ישראל.
לעומת הטפה בעד לימוד חכמת הקבלה, בתלמוד נזכר שמי שאיננו ראוי, אסור לו לעסוק במעשה מרכבה ובראשית.
***
< איהי שפחה ותחת שלש רגזה ארץ וגו'. תחת עבד כי ימלוך ושפחה כי תירש גבירתה עכ"ל:>
השפחה היא המשנה, ודורש אמת כבר הסביר, שהבנת המשנה בנגלה היא הבנה שנחשבת שפחה.
***
< כי כל הת"ח העוסקים בתורה הנקראת תורת חסד על לשונה הם דומים בחסד ההוא אל ציץ השדה משום דלגרמייהו עבדי אבל ביאור לשון הנז"ל יובן ראשיתו מאחריתו באומרו ויראה ואהבה ע"מ לקב"פ איהי שפחה ותחת שלש רגזה ארץ:
והענין יובן במ"ש בס"ה בפרשת בראשית דף כ"ז ע"ב. ובג"ד אמר קב"ה לא טוב היות האדם לבדו אעשה לו עזר כנגדו דא משנה איתתא דההוא נער ואיהו שפחה דשכינתא ואי זכו ישראל איהי עזר לון בגלותא מסטרא דהיתר טהור כשר ואי לא איהי כנגדו מסטרא דטמא פסול אסור וכו' דלית יחודא עד דערב רב יתמחון מן עלמא ובג"ד אתקבר משה לבר מארעא קדישא וקבורתא דיליה איהי משנה דשלטא על מטרוניתא דאיהי קבלה למשה ומלכא ומטרוניתא מתפרשא מבעלה ובג"ד תחת שלש רגזה ארץ תחת עבד כי ימלוך דא עבדה ידיעה ושפחה דא משנה ונבל כי ישבע לחם דא ערב רב:>
כל התלמידי חכמים, גם אם יעסקו בתורה בקדושה ובטהרה לשם שמים, מכיוון שהם עוסקים רק במשנה ובתלמוד ולא בקבלה, הרי שהחסד שהם עושים זה רק לגרמייהו (=לעצמם), כי הם עוסקים במשנה השפחה, ולכן משה רבינו נותן התורה נקבר בחו"ל, כי הוא הנחיל לישראל תורה בדרגת שפחה, כי הקבלה היא המלכה של השפחה.
ועסק התלמידי חכמים במשנה, נחשב לירושת השפחה את הגבירה, כי הם אינם עוסקים בקבלה.
***
< ולכן גם התורה אשר שם איננה רק מופשטת מכל לבושי הגופנים משא"כ למטה בעולם היצירה עולם דמטטרו"ן הנק' עבד טוב והוא הנקרא עץ הדעת טוב מסטרא ומסטרא דסמאל שהוא קליפין דיליה נקרא עבד רע כי התורה אשר שם הם שית סד"מ הנקראים שפחה כנ"ל וכנזכר בפרשת בראשית שם דף כ"ז ע"א ולכן נקראת משנה לפי ששם יש שינויים הפוכים טוב מסטרא דעבד טוב היתר כשר טהור רע מסטרא דעבד רע איסור טמא פסול.>
התורה בעולם האצילות מופשטת, ובה הקב"ה משתעשע, ואין שעשועו על פשט התורה, בני שעיר החורי או אתון בלעם, או טמא ואסור, אבל שעשועו בחכמת הקבלה, וזאת היא התורה שבעולם האצילות.
***
< כן המשנה אצל סודות התורה נקרא חציר>
המשנה היא חציר
***
הסבר מהרח"ו לכל הביטויים הנ"ל
ואל יתמה האדם בראותו ס' הזוהר איך קורא אל המשנה שפחה וקליפין כי עסק המשנה כפי פשטיה אין ספק שהם לבושין וקליפין חצונים בתכלית אצל סודות התורה הנגנזים ונרמזים בפנימיותה כי כל פשטיה הם בעה"ז בדברים חומרים תחתונים:
אמנם הם קליפין טובים למאכל כקליפת קנה הבושם ולכן בהיותם מביני פשטי המשנה כהלכתא בלתי טעות נקרא עץ הדעת טוב אבל כאשר ח"ו שונים בה ומטמאים את הטהור ומכשירין את הפסול ומתירין את האיסור אז נהפכת לעץ הדעת רע ומר להם:
***
< ולכן העוסקים בפשטיה הגופניים הטובים עליהם נאמר בשמאלה עושר וכבוד הוא הפרס הנתון להם בעה"ז כי כן עסקם בתורה הוא בבחי' היותם בעה"ז בדיני איסור והיתר טומאה וטהרה וכו' והם כנגד העבד העובד את רבו שבודאי ע"מ לקבל פרס וכל חסד דעבדי וכו' כעבדים ושפחות המשמשים את רבם ע"מ לקבל פרס. אמנם העוסקים ברזי התורה שהם בחי' התורה כפי מה שעוסקים בה בעה"ב עליהם נאמר אורך ימים בימינה לעולם שכולו ארוך כבן הנכנס לפני ולפנים ומשמש לפני אביו שלא על מנת לקבל פרס ונודע כי ת"ת דאצילות נקרא בן ומטטרו"ן דיצירה נקרא עבד ועליהם אנו מתפללים ביום ר"ה אם כבנים אם כעבדים.>
התורה הנגלית היא תורת עבד, תורת מטטרון, והתורה הנסתרת היא תורת הבן.
***
< תורת העה"ז המתלבשת בקליפין לסבת היות היצה"ר הנקרא קליפה מצויה בעולם היא הבל לפני תורתו של משיח>
תורת הנגלה הבל לעומת תורת הנסתר שהיא תורתו של משיח.
***
יש עוד המשך, אבל עד כאן מספיק להפעם.
תוקן על ידי - דרום_חוקר - 16/01/2006 14:37:57
נשלח ב-16/1/2006 10:40
ריב
הבאתי מהקדמת עץ חיים שעונה על הציטוט שהבאת מהרמב"ם , וכבר כל גדולי המקובלים אמרו שבדורינו אפשר להתעסק בחכמת הקבלה גם ללא התנאים הנ"ל.
***********
הקדמת מוהרח"ו זיע"א על שער ההקדמות:
אמר הצעיר מעיר. הדל באלפי חיים ויטאל בן לא"א הרב יוסף וויטאל זלה"ה בהיותי בן שלשים לכח תשש כחי ישבתי משתומם. ומחשבותי תמהים. כי עבר קציר כלה קיץ ואנחנו לא נושענו. רפואה לא עלתה למחלתינו. אין מזור לבשרנו. ולא עלתה ארוכה למכתינו לחרבן בית מקדשינו. הנחרב זה היום אלף ות"ק וד' שנים אוי לנו כי פנה היום יום אחד של הקב"ה שהוא אלף שנים וגם נטו צללי ערב שהם ת"ק וד' שנים יותר מחצי היום הב'. וכלו כל הקצין ועדיין בן דוד לא בא. ונודע את אשר ארז"ל כל דור שלא נבנה בה"מ בימיו כאלו נחרב בימיו. ואתנה את פני לחקור ולדעת מה זה וע"מ נתארך קיצינו וגלותינו. ומדוע לא בא בן ישי. ומצאתי און לי ואנינה בקרבי ולבי דוי. ממאמר א' הובא בס' התיקונים תיקון ל' דף ע"ז ע"ב. וז"ל תנינא כתב ורוח אלהי"ם מרחפת וגו' מאי ורוח אלא בודאי בזמנא דשכינתא נחתת בגלותא האי רוח נשיב על אינון דמתעסקי באורייתא בגין שכינתא דאשתכחת בינייהו והאי רוח אתעביד קלא וימא הכי אינון דמיכין דשינתא בחוריהון סתימין עינין אטימי לבא קומו ואתערו לגבי שכינתא דאית לכון לבא בלא סכלתנו למינדע ביה ואיהו בינייכו ורזא דמלה קול אומר קרא. כגון קרא נא היש עונך וגו' והיא אומרה מה אקרא כל הבשר חציר. כלא אינון כבעירה דאכלי חציר. וכל חסדו כציץ השדה כל חסד דעבדי לגרמייהו הוא דעבדי. ובההוא זמנא מ"כ ויזכור כי בשר המה רוח הולך ולא ישוב דא איהו רוחו של משיח. ווי לון מאן דגרמי דיוזיל ליה מן עלמא. ולא יתוב לעלמא דאילין אינון דעבדי לאורייתא יבשה ולא בעאן לאשתדלא בחכמת הקבלה וגרמין דאסתלק נביעו דחכמה דאיהו יו"ד מינה ואשתארת בי"ת יבשה ווי לון דגרמי עניותא וחרבא ובזה והרג ואבדן בעלמא. והאי רוח דאסתלק דאיהו רוחו של משיח כמה דאתמר ואיהו רוה"ק. ואיהו רוח חו"ב. רוח עצה וגבורה. רוח דעת ויראת ה'. פיקודא תנינא ויאמר אלהים יהי אור. ובג"ד אמר הקב"ה השבעתי אתכם בנות ירושלים אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ כו' דאיהו רחימו בלא פרס ולא ע"מ לקבל פרס. ויראה ואהבה ע"מ לק"פ איהי שפחה ותחת שלש רגזה ארץ וגו'. תחת עבד כי ימלוך ושפחה כי תירש גבירתה עכ"ל:
והנה מ"ש בתחילת דבריו ואפי' כל אינון דמשתדלי באורייתא כל חסד דעבדי לגרמייהו וכו' עם היות שפשטו מבואר ובפרט בזמנינו זה בעו"ה אשר התורה נעשית קרדום לחתוך בה אצל קצת בעלי תורה אשר עסקם בתורה ע"מ לק"פ והספקות יתירות וגם להיותם מכלל ראשי ישיבות. ודיני סנהדראות להיות שמם וריחם נודף בכל הארץ ודומים במעשיהם לאנשי דור הפלגה הבונים. מגדל וראשו בשמים ועיקר סיבת מעשיהם היא מ"ש אח"כ הכתוב ונעשה לנו שם. ככתוב בס' הזוהר בפרשת בראשית דף כ"ה ע"ב וז"ל על פסוק אלה תולדות השמים והארץ. שחמשה מונים יש בערב רב ומן הג' מינים מהם הוא הנקרא כת גבורים דעלייהו אתמר המה הגבורים אשר מעולם אנשי השם ואינון מסטרא דאילין דאיתמר בהון הבה נבנה לנו עיר ומגדל וגו' ונעשה לנו שם בבנין בתי כנסיות וב"מ ושוין בהון ס"ת ועטרה על רישיה ולא לשמה אלא למעבד לון וכו' והנה על הכת הזאת אמרו בגמרא כל העוסק בתורה שלא לשמה נוח לו שנהפכה שלייתו על פניו ולא יצא לאויר העולם:
ואמנם האנשים האלה מראים תימה וענוה באמרם כי כל עסקם בתורה הוא לשמה:
והנה החכם הגדול התנא ר"מ ע"ה העיד עליהם שלא כך הוא באומרו לשון כללות כל העוסק בתורה לשמה זוכה לדברי הרבה וכו' ומגלים לו רזי תורה ונעשה כנהר שאינו פוסק והולך וכמעיין המתגבר מאליו בלתי הצטרכו לטרוח ולעיין בה ולהוציא טיפין טיפין של מימי התורה מן הסלע הנה זה יורה שאינו עוסק בתורה לשמה כהלכתה ומי זה האיש אשר לא יזלו עיניו דמעות בראותו המשנה הזאת ורואה חסרונו ופחיתותו:
האמנם אע"פ שלכאורה אפשר לפרש לשון המאמר על אופן זה [הגהה - אפשר כוונתו על לקנטר כמ"ש התוס' פסחים נ' ע"ב אב"ן ח"ן. ובע"ח כת"י של החסיד בעל יוש"ה גרס אפשר לפרש כו' על ע"ה ולא על ת"ח כו']. עכ"ז דבר קשה מאד מאד לומר וכי בשופטני עסקינן ולא בכללות כל התלמידי חכמים העוסקים בתורה והראיה ע"ז אומרו דרך כללות ואפי' כל אינון דמשתדלי באורייתא כל חסד דעבדי לגרמייהו עבדי ואין לומר דמלת כל היא יתירה ומשבשתא שהרי מקרא דורש וכל חסדו כציץ השדה שלא נאמר וחסדו אלא וכל חסדו לרמוז כי כל הת"ח העוסקים בתורה הנקראת תורת חסד על לשונה הם דומים בחסד ההוא אל ציץ השדה משום דלגרמייהו עבדי אבל ביאור לשון הנז"ל יובן ראשיתו מאחריתו באומרו ויראה ואהבה ע"מ לקב"פ איהי שפחה ותחת שלש רגזה ארץ:
והענין יובן במ"ש בס"ה בפרשת בראשית דף כ"ז ע"ב. ובג"ד אמר קב"ה לא טוב היות האדם לבדו אעשה לו עזר כנגדו דא משנה איתתא דההוא נער ואיהו שפחה דשכינתא ואי זכו ישראל איהי עזר לון בגלותא מסטרא דהיתר טהור כשר ואי לא איהי כנגדו מסטרא דטמא פסול אסור וכו' דלית יחודא עד דערב רב יתמחון מן עלמא ובג"ד אתקבר משה לבר מארעא קדישא וקבורתא דיליה איהי משנה דשלטא על מטרוניתא דאיהי קבלה למשה ומלכא ומטרוניתא מתפרשא מבעלה ובג"ד תחת שלש רגזה ארץ תחת עבד כי ימלוך דא עבדה ידיעה ושפחה דא משנה ונבל כי ישבע לחם דא ערב רב:
הנה מבואר כי תורתינו הק' כלולה ונמצאת בכל ד' עולמות אבי"ע ובהיותה בעולם האצילות אז נקראה קבלה כי שם היא מופשטת מכל הלבושים הנקרא פשט מלשון פשטתי אם כתנתי שהוא בחי' המלבושים החיצוני שהוא ע"ג עור אדם המתפשט מעליו לפעמים וזהו עיקר מלת פשט:
ואמנם בעולם האצי' אשר שם הקב"ה יושב ועוסק בתורה כנזכר במדרז"ל וגם בדברי המתרגם על פ' דודי צח ואדום וכמש"ה ואהיה אצלו אמון וגו' הנדרש לרז"ל על בריאת העולם שהיה הקב"ה מביט בתורה ובורא עולמות ואין ספק כי לא כמעשה אדה"ר ולא כמעשה דבני חרי וכמעשה אתונו דבלעם וכיוצא בהם בהיותם כפשוטם היה משתעשע בהם הקב"ה אלפים שנה קודם שנברא העולם ובורא בהם עולמות:
אמנם שעשועות של הקב"ה בתורה והיותו בורא בה את העולמו היתה בהיותו עוסק בתורה בבחי' הנשמה הפנימית שבה הנקרא רזי תורה הנקרא מעשה מרכבה היא חכמת הקבלה כנודע אל היודעים וטעם הדבר הוא להיותו עולם האצילות העליון מאד טוב ולא רע דלא יכיל להתערבא עמיה קליפה ועליה אתמר וכבודי לאחר לא אתן כנזכר בספר התיקונין ד' ס"ו תיקון י"ח וכן בסה"ז בפ' בראשית דכ"ח ע"א ע"ש ולכן גם התורה אשר שם איננה רק מופשטת מכל לבושי הגופנים משא"כ למטה בעולם היצירה עולם דמטטרו"ן הנק' עבד טוב והוא הנקרא עץ הדעת טוב מסטרא ומסטרא דסמאל שהוא קליפין דיליה נקרא עבד רע כי התורה אשר שם הם שית סד"מ הנקראים שפחה כנ"ל וכנזכר בפרשת בראשית שם דף כ"ז ע"א ולכן נקראת משנה לפי ששם יש שינויים הפוכים טוב מסטרא דעבד טוב היתר כשר טהור רע מסטרא דעבד רע איסור טמא פסול. גם הוא מלשון כי מרדכי היהודי משנה למלך שהיה שפחה הנקרא עבד מלך מלך גם נקרא מלשון שינה כנזכר בפרשת פינחס דף רמ"ד ע"ב קם זמנא תנינא ואמר מארי מתניתין נשמתין ורוחין ונפשין דילכון אתערו כען ואעברו שינתא מניכון דאיהו ודאי משנה אורח פשט דהאי עלמא ואנא לא אתערנא בכו אלא ברזין עילאין דעלמא דאתי דאתון בהון לא ינום ולא ישן. וזה יובן במ"ש יותר למעלה שם ורבנן דמתניתין ואמוראי כל תלמודא דלהון על רזין דאורייתא סדרו ליה ונמצא כי המשנה והש"ס הם הנקרא גופי תורה:
והנה דבריהם כחלום בלי פתרון ורזיה וסתריה הפנימים הנקרא נשמת התורה הם הם פתרון החלום הנפתר בהקיץ בסוד אני ישנה ולבי ער וכמ"ש חכמים ז"ל במחשכים הושיבני כמתי עולם זה תלמוד בבלי אשר איננו מאיר אלא ע"י ס"ה הם הם רזי תורה וסתריה אשר עליהם נאמר ותורה אור ואין ספק כי כמו שהיצר נקראת עבד ושפחה בערך האצי' ונקרא קליפין ולבושין דחול כנזכר בהקדמת ספר התיקונין ד"ג ע"ב וז"ל וביומי דחול לביש עשר כתות דמלאכיא דמשמשי לי"ס דבריאה וא"כ אין לתמוה כי התורה אשר שם שהיא המשנה תהיה נקרא שפחה וקליפין דתורה דאצילות וז"ס כל הבשר חציר הנ"ל במאמר הראשון כי כמו שהחטה שהיא בגימטריא כמנין כ"ב אותיות התורה הגנוזה תוך כמה קליפין ולבושין שהם הסובין והמורסן והתבן והקש והעשב הנקרא חציר כן המשנה אצל סודות התורה נקרא חציר וזה נרמז בס"ה פ' כי תצא בר"מ דרע"ה ע"ב אצל רבנן ווי לאינון דאכלין תבן דאורייתא ולא ידעי בסתרי אורייתא אלא קלין וחמורין דאורייתא קלין אינון תבן דאורייתא וחמורין אינון חטה דאורייתא ח"ט ה' אלנא דטוב ורע וכו' ואלו באתי להרחיב דרוש זה לא יספיקו מאה קונטרסין בלי ספק בלי שום גוזמא האמנם החכם עיניו בראשו כי דברי אמת אני אומר ואל יתמה האדם בראותו ס' הזוהר איך קורא אל המשנה שפחה וקליפין כי עסק המשנה כפי פשטיה אין ספק שהם לבושין וקליפין חצונים בתכלית אצל סודות התורה הנגנזים ונרמזים בפנימיותה כי כל פשטיה הם בעה"ז בדברים חומרים תחתונים:
אמנם הם קליפין טובים למאכל כקליפת קנה הבושם ולכן בהיותם מביני פשטי המשנה כהלכתא בלתי טעות נקרא עץ הדעת טוב אבל כאשר ח"ו שונים בה ומטמאים את הטהור ומכשירין את הפסול ומתירין את האיסור אז נהפכת לעץ הדעת רע ומר להם:
ונחזור עתה למאמרינו הראשון ולבאר מ"ש ואפי' כל אינון דעסקי באורייתא כל חסד דעבדי וכו' ואמר עוד שם כי המשנה היא שפחה משום דאיהי ע"מ לקבל פרס פי' כי הנה כל מדותיו יתברך הם מדה כנגד מדה ולכן העוסקים בפשטיה הגופניים הטובים עליהם נאמר בשמאלה עושר וכבוד הוא הפרס הנתון להם בעה"ז כי כן עסקם בתורה הוא בבחי' היותם בעה"ז בדיני איסור והיתר טומאה וטהרה וכו' והם כנגד העבד העובד את רבו שבודאי ע"מ לקבל פרס וכל חסד דעבדי וכו' כעבדים ושפחות המשמשים את רבם ע"מ לקבל פרס. אמנם העוסקים ברזי התורה שהם בחי' התורה כפי מה שעוסקים בה בעה"ב עליהם נאמר אורך ימים בימינה לעולם שכולו ארוך כבן הנכנס לפני ולפנים ומשמש לפני אביו שלא על מנת לקבל פרס ונודע כי ת"ת דאצילות נקרא בן ומטטרו"ן דיצירה נקרא עבד ועליהם אנו מתפללים ביום ר"ה אם כבנים אם כעבדים. והנה במ' קהלת אמרו רז"ל על פסוק כי אם שנים הרבה ישמח וכו' וז"ל כי אם שנים הרבה וכו' תורה שאדם למד הבל היא לפני תורתו של משיח ואם כך נאמר על תורתו של משיח שהיא בהיותם בגוף ונפש כמ"ש ז"ל אין בין העז"ה לימות המשיח אלא שעבוד מלכיות בלבד והוא בטול מלכות הרשעה קליפה החיצונה הנקרא יצה"ר כמו שדרשו רז"ל על פסוק וגר זאב עם כבש וכו' וסמיך ליה ומלאה הארץ דעה את ה' ולכן תורת העה"ז המתלבשת בקליפין לסבת היות היצה"ר הנקרא קליפה מצויה בעולם היא הבל לפני תורתו של משיח שנתפשט קצת מלבושיה וקליפותיה מאחר שגם בני אדם נתפשטו מקליפת היצה"ר וק"ו בן בנו של ק"ו בהיותינו למעלה בעה"ב עולם הנשמות נפשטות מכל מיני לבוש כלל כי עסק התורה אשר להם איננו רק בנשמת התורה וסודותיה הפנימיים:
ואמנם אל יאמר אדם אלכה לי ואעסוק בחכמת הקבלה מקודם שיעסוק בתורה במשנה ובתלמוד כי כבר אמרו רבינו ז"ל אל יכנס אדם לפרדס אא"כ מלא כריסו בבשר ויין והרי זה דומה לנשמה בלתי גוף שאין לה שכר ומעשה וחשבון עד היותה מתקשרת בתוך הגוף בהיותו שלם מתוקן במצות התורה בתרי"ג מצות וכן בהפך בהיותו עוסק בחכמת המשנה והתלמוד בבלי ולא יתן חלק גם אל סודות התורה וסתריה כי הרי זה דומה לגוף היושב בחושך בלתי נשמת אדם נר ה' המאירה בתוכה באופן שהגוף יבש בלתי שואף ממקור חיים אשר זהו ענין אומרו במ"א ההוא הנ"ל וז"ל דאילין אינון דעבדי לאורייתא יבשה ולא בעאן לאשתדלא בחכמת הקבלה וכו' באופן כי הת"ח העוסקים בתורה לשמה ולא לשמו לעשות לו שם צריך שיעסוק בתחילה בחכמת המקרא והמשנה והתלמוד כפי מה שיוכל שכלו לסבול ואח"כ יעסוק לדעת את קונו בחכמת האמת וכמו שציוה דהע"ה את שלמה בנו דע את אלהי אביך ועבדהו. ואם האיש הזה יהיה כבד וקשה בענין העיון בתלמוד מוטב לו שיניח את ידו ממנו אחר שבחן מזלו בחכמה זאת ויעסוק בחכמת האמת וז"ש כל ת"ח שאינו רואה סימן יפה בתלמוד בחמשה שנים שוב אינו רואה. ואמנם כל האיש שהוא קל לעיון מחויב לתת חלק שעה או ב' שעות ביום בעיון ההלכה ולכוין ולתרץ הקו' הנופלת בפשט ההלכה ויכון כי אין הקליפה הרעה מצד הנחש סמאל עבד רע נאחזת אלא בקלי' הטובה היא משנה מטטרון עולם היצירה הנקרא עבד ושפחה דמטרוניתא אבל לא במטרוניתא שהיא המוח הפנימי חכמת האמת ונקרא עץ החיים ועליו אתמר אני ה' הוא שמי בסוד כל התורה היא שמותיו של הקב"ה. וכבודי לאחר לא אתן דלא יכיל לאתערבא עמה קליפה אלא בעץ הדעת טוב ורע משנה טמא וטהור אסור ומותר כשר ופסול. ויכון בעיונו להסיר הקליפה הרעה שהיא הגורמת קושיות שלא יבין האדם תרוצים ויסלקנה מע"ג עץ הדעת טוב ורע היא המשנה שפחה דמטרוניתא ואח"כ יכוין לקשט המטרוניתא עצמה שהיא חכמת הקבלה ודי בזה כי אין מקום ביאורו של ענין זה:
אמר עוד במ' הנ"ל ובג"ד השבעתי אתכם בנות ירושלים וכו' פירוש הדברים כי הנה היתה השבועה הגדולה לאלהי"ם שלא יעוררו את הגאולה עד שאותה האהבה תהיה בחפץ ורצון טווב כמ"ש עד שתחפץ כבן העובד את אביו ועיין בכל פלטרין דיליה ובכל גניזין דיליה ולא כעבד העובד במשנה ולוקח השפחה ע"מ לקבל פרס וכבר אמרו רז"ל כי זמן השבועה היא עד אלף שנים כמ"ש ז"ל בברייתא דר' ישמעאל בפרקי היכלות ע"פ דניאל וז"ל ואתיהבון בידיה עד עידן ועידנין ופלג עידן ואיך הראהו הקב"ה ליעקב אבינו שר עולם והוא שרו של בבל ע' עוקין וכו' ע"ש. וכן בזהר פרשת וירא ד' קי"ז ע"א וז"ל אמר ר' יוסי כל דא אריכו זמנא יתיר מכמה דאוקמיה חבריא דאיהו יומא חד גלותא דכנסת ישראל ולא יתיר דכתיב נתנני שוממה כל היום דוה. עוד מאמר אחר כתוב בפ' בראשית דף כ"ו וכ"ז ע"ב וע"א ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים אילין אינון ארבעה שנכנסו לפרד"ס. חד עאל בפישון פי שונה הלכות תנינא עאל בגיחון ודא איהו רמ"ז. תליתאה עאל בחדקל לשנא חדא וקלילא לדר"ש. רביעאה עאל בפרת דאיהו סוד מוחא דביה פריה ורביה. בן עזאי ובן זומא ואלישע אחר עאלו בקליפין דאורייתא הוו לקאן בהון ר"ע דעאל במוחא איתמר ביה נכנס בשולם ויצא בשלום א"ר אלעזר אבא יומא חד הוינא בבי מדרשא וכו' בגין דאורייתא מתרין לוחין אילין הוה משה נחית לון לישראל ולא זכו בהון ונפלו ואתברו ודא גרם אבודא דבית א' וב' ויהיב לון אחרנין מסטרא דעץ הדעת טוב ורע דמתמן אתיהבת אורייתא באסור והיתר מימינא חיי ומשמאלא מותא וכו' דא' ונהר יוצא מעדן בודאי לעילא כעץ החיים וכו' להשקות את הגן דא פרדס דמטטרו"ן דתמן עאלו בן עזאי ובן זומא ואחר וקליפין דליה מסטרא דא טוב ומסטרא דא רע ודא איהו איסור והיתר פסול וכשר טומאה וטהרה וכו' כגוונא דא אמרו חבריא מארי מתני' וימררו את חייהם בעבודה קשה דא קושיא בחומר דא ק"ו. ובלבנים דא לבון הלכה. ובכל עבודה בשדה דא ברייתא. את כל עבודתם דא משנה. ואי תייבין בתיובתא מה כתיב ויורהו ה' עץ דא עץ החיים וביה וימתקו המים ודא משיח דאתמר ביה ומטה האלהים בידי וכו' וכולא איהו בגלותא מחמת דיליה. הנה נתבאר במ"א הזה כי עון אדה"ר בעץ הדעת טוב ורע הוא שלא בחר להתעסק בעץ החיים שהיא חכמת הקבלה וזהו עצמו עון הערב רב האומרים למשה דבר אתה עמנו ושמעה בעץ הדעת טוב ורע ואל ידבר עמנו אלהים פן נמות בסתרי תורה כסברת הטועים קצת בני תורה אשר בזמנינו זה המוציאים שם רע על חכמת האמת חיי עולם ואומרים שכל מי שמתעסק בה ימות בקצרות שנים ח"ו ולכן נשברו הלוחות הראשונות מסטרא דעץ החיים ונתנו להם מסטרא דעץ הדעת טוב ורע משנה שפחה דמטרוניתא וגרם איבודא דחורבן בית א' וב' וגלות האחרון המר והארוך אשר אנו בעו"ה עד דיתובון בני ישראל בתיובתא ובקשו את ה' אלהיהם להכירו וליודעו ברזי תורה וידעו את מי הם עובדים ומי הוא מלכם וכדין יזכו לעסוק בחכמת האמת כמש"ה ויורהו ה' עץ וימתקו ע"י המשיח וכמ"ש בפרשת נשא בר"מ ד' קכ"ד ע"ב וז"ל ובגין דעתידים ישראל למיטעם מאילנא דחיי דאיהו האי ספר הזוהר יפקון ביה מן גלותא וכו' ואילנא דטוב ורע דאיהו איסור והיתר לא שליט על ישראל יתיר וכו' כי אז יהיו כמלאכי עליון עוסקים בחכמת התורה דאצילות ולא בתורת מטטרו"ן מלובשת במלבושים וספורים גשמיים. עוד אמרו בס"ה תקון ששית וז"ל וכמה בני נשא יתפרנסון לתתא מהאי חבורא דילך בדרא בתראה בסוף יומיא ובגיניה וקראתם דרור בארץ:
עוד מ"א א"ל אליהו ז"ל לרשב"י וז"ל ר' ר' כמה זכאה אנת דמהאי חבורא יתפרנסון כמה עילאי עד דיתגליא לתתא בסוף יומיא ובגיניה ושבתם איש אל אחוזתו וכו' הרי מבואר כי חטא זה החל להיות מאדה"ר ועד עתה וכאשר נשוב בתשובה לעסוק מאהבה בחכמה הזאת יגאלו ישראל בב"א. שמוע שמעתי נאקת ירמיהו הנביא מתנודד ומתמרמר במר נפשו באומרו עד מתי אראה נס אשמעה קול שופר כי אויל עמי אותי לא ידעו וגו' ראיתי את הארץ והנה תוהו וגו' ראיתי והנה הכרמל וגו' כי כה אמר ה' שממה תהיה כל הארץ וכלה לא אעשה וגו' הציקתני רוח בטני לבאר פסוקים האלו הנאמרים באמת ע"י ירמיה הנביא ע"ה בדרך נבואה על הדור האחרון הזה בהיותו מתמרר על אורך גלותינו נותר משעורו וזהו מ"ש עד מתי אראה נס הוא הנס והדגל של המשיח כנז' בפ' משפטים דף ק"ב ע"א וז"ל ויתון נס דמשיח בן דוד אריה רשים עליה לימינא ונס דמשיח בן יוסף שור רשים עליה לשמאלא וגו' נשמעה קול שופר זה קבוץ גליות העתיד להיות אחר ביאת משיחינו בב"א כנזכר בזהר פרשת תולדות דף קל"ט ע"א וז"ל במדרש הנעלם על פסוק בונה ירושלים ה' ואח"כ נדחה ישראל יכנס וזש"ה והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול וגו' ונתן טעם אל אריכות הקץ כי אויל עמי בלשון נתינת טעם אל האמור עד מתי אראה נס וביאור הענין הוא כי הנה עם בני ישראל נחלקים לג' כתות כת א' מהם הם ע"ה המון העם כת ב' הם הת"ח העוסקים בפשטי התורה כת ג' והיא בעלי חכמת האמת והנה כנגד כת א' אמר כי אויל עמי אותי לא ידע ירצה הם המון העם הנקראים עם סתם וכנגד כת הג' הם העוסקים ברזי התורה וסודותיה הנקראים בנים כנזכר בתיקון ד"א ע"ב וז"ל אפרוחים אילין מארי משנה בנים אילין מרי קבלה ועליהם אמר בנים סכלים המה ולא נבונים כי הם עוסקים בחכמת האמת כפי העולה בדעתם הקצרה ובעיונם החלש ואינם יורדים לעומק הענין להבינו על האמיתותו כמ"ש בע"ה וכנגד כת חכמי הפשט אותם אשר הם מואסים לעסוק בחכמת האמת הנקרא עץ החיים וחיי עולם ועוסקים בסיפורים הפשטים בפשוטן בלבד ואומרים שאין בתורה אלא הפשט בלבד ח"ו אשר הוא נקרא עץ הדעת טוב ורע כנ"ל עליהם אמרו חכמים המה להרע ולהטיב לא ידעו כי בסבת היותם מואסים בעץ החיים אין הקב"ה עוזר אותם והם שונים בפשטי עץ הדעת טוב ורע ומהפכים אותו לרע ומטמאים את הטהור ואוסרים את המותר ופוסלים את הכשר ותקלות רבות יוצאות מתחת ידיהם בעו"ה ואחר שכלל אותם הנביא בדרך קצרה חוזר לבארם דרך פרט וכנגד הכת הא' אמר ראיתי את הארץ והנה תהו הם ע"ה אשר נקראים ע"ש הארץ כי משם נפשם חוצבה כמש"ה ורוח הבהמה היורדת היא למטה מן הארץ היא רוח הבהמית אשר להם כמש"ה ותוצא הארץ נפש חיה למינה כי מלבד היות הגוף נחצב עפר מן האדמה גם נפשם חוצבה מן הארץ למינה ממש ונקרא נפש חיה כי בכלל חיה בהמה וכן נדרש בפ' זה במדרש הנעלם בכת"י ע"ש ולהיותם נחצבים מן הארץ כל עסקם הוא בישוב הארץ במשא ומתן בנטיעה ובזריעה ובבנינים דברים שאין בהם תועלת רק אל הגוף ומניחים חיי עולם היא התורה כמש"ה אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי ומחזירים העולם לתהו ובהו אשר לסיבה זאת קראם למעלה אוילים באומרו כי אויל עמי כי אין לך אולת גדולה מזו לקיים את גופם ולהחריב נשמתם וכ"ז גרם להם כי אותי לא ידעו ולא נתעסקו בתורה הנקרא עץ החיים לחיותם דרך חיי עה"ב. וכנגד הכת הב' הם הת"ח העוסקים בתורת ה' אשר נפשם חצובה מן השמים ולא מן הארץ אמר ואל השמים ואין אורם כי גם שנפשם חצובה מן השמים אין להם אור בתורתם כמ"ש למעלה בשם רז"ל על פסוק במחשכים הושיבני זה תלמוד בבלי. וחכמת ס"ה היא המאירה אותם ומבארת הדברים הנאמרים בתלמוד במלבושים כאלו הם חשובים גשמיים אשר עליהם נאמר ותורה אור וז"ש ואל השמים ואין אורם וע"ז נתנבא ישעיה הנביא בנחמותיו ואמר והולכתי עורים בדרך לא ידעו וגו' כי התורה הפשטיית נודעו במספרם וכמ"ש ר' ישמעאל אומר בי"ג מדות התורה נדרשת וכו' אמנם ל"ב נתיבות החכמה שבהם נברא העולם הנזכר בריש ס"י לא נודעו והנה אלו הל"ב נתיבות החכמת האמת נעלמים תוך י"ג מדות של הפשט וכללות כלם הם ל"ב א' וכמ"ש למעלה בשם הזוהר בפ' פנחס דף רמ"ד ע"ב ורבנן דמתני' ואמוראי' כל תלמודא דילהון על רזין דאורייתא סדרו ליה ובלי ספק כי העוסקים בתלמוד בבלי בלבד מגששים כעורים קיר בלבושי התורה ואין להם עינים רואות ברזי התורה הנסתרים בו כי לא על חנם כפי רצונם פסקו טמא טהור אסור והיתר כשר ופסול אלא מתוך פנימיות התורה כנודע ליודעי חן וכמו שקראם במ"א הא' שביארי' לעיל סתימין עיינין וכו' וז"ש מי עור כי אם עבדי אבל הכוונה היא למעוטי ולאפוקי חכמי האמת הנקראים בנים אינון מרי קבלה כנ"ל אבל העוסקים במשנה לבדה בלתי הסתכלותם בסודותיה וכפי סודותיה יפסקו הדינים אם אסור ואם מותר כנ"ל הנה אלו עורים בודאי הם וז"ש מי עור כ"א עבדי כי העוסק בפשט נקרא עבד כנ"ל ועליהם נתנבא ישעיה לע"ל שיזכו ללכת בדרך לא ידעו הוא דרך חכמת האמת אשר בעוה"ז ניתן להט החרב והכרובים לשמור את דרך החיים שלא יובנו רזי התורה אלא לזוכים אליה כנזכר בפ' נשא דקכ"ג ע"א וז"ל ואית נטירין אחרנים כגון נחשים עקרבין ושרפין ונטרין ההוא טוב דלא ליעול תמן מאן דלא איהו ראוי למיעל דאל"ה כל חייביא הוו עאלין ברזא דאורייתא ובג"ד מאן דאיהו חייבא ויעול למנדע רזין דאורייתא וכמה מלאכי חבלה וכו' מבלבלין מחשבותיה וכו' וז"ש עוד אשים מחשך לפניהם לאור כי התלמוד בבלי שהוא מחשך המספר בפשט העה"ז אשים לפניהם לאור ויסתכלו מתוכו רזין דאורייתא הגנוזים בו הנקרא ותורה אור. גם כל הקושיות שבתלמוד הנאמר עליהם תניא וה"ק חסורי מחסרא והכי קתני ותיק"ו כל אלו נראים בעינינו מעקשים יחזרו למישור ויראו איך הוכרח הלשון להאמר בלשון הזה החסר והמעוקש לסבת רמזי התורה הנסתרים ונרמזים בו. ואל יאמר אדם א"כ מעתה אני פטור ומותר מלהתעסק בחכמה הזאת עד לע"ל כי בעוה"ז אין כח ליודעם ולכן אמר הכתוב אלה הדברים עשיתים ולא עזבתים וארז"ל אעשה אעזבם לא כתיב שכבר עשיתים לר' עקיבא וחביריו וכמ"ש ז"ל על ר"ע שהיה יושב ודורש על כל קוץ וקוץ תלי תלים של הלכות וא"כ לא דבר ריק הוא ואם ריק הוא מכם ואינכם חפצים לידע עם שהוא בידכם ובבחירתכם והרי ר"ע השיג בעוה"ז לסודות אלו והנה זהו הנכון כמ"ש במשנה משמת ר' עקיבא בטל כבוד התורה ופי' המפרשים שהיה יודע להשיב ולדרוש ע"כ קוץ וקוץ תלי תלים של הלכות וזהו כבוד התורה והדרה ויפיה וזה אצלי פי' המשנה אריב"ל בכל יום ויום ב"ק יוצאת מהר חורב ומכרזת ואומרת אוי להם לבריות מעלבונה של תורה כי בלי ספק בהיותם עוסקים בפשטיה ובספוריה לבדם היא לובשת בגדי אלמנותה ושק הושת כסותה וכל האומות יאמרו לישראל מה דודך מדוד מה תורתכם מתורתינו הלא גם תורתכם ספורים בהבלי העולם אין עלבון תורה גדול מזה ולכן אוי להם לבריות מעלבונה של תורה ואינם עוסקים בחכמת הקבלה שהיא נותנת כבוד לתורה כי הם מאריכים הגלות וכל הרעות המתרגשות לבא בעולם כנ"ל במאמר שהתחלנו בהקדמתינו זאת וזה עצמו הוא ב"ק המכריז בכל יום ונרמז בפסוק קול אומר קרא ועל כיוצא בזה אמרו ג"כ בס"ה פ' בהעלותך דקנ"ב ע"א וז"ל רש"א ווי לההוא ב"נ דאמר דהא אתא לאחזאה ספורי' בעלמא ומילי דהדיוטי וכו' ועוד האי מילה דאורייתא לבושא דאורייתא איהי ומאן דחשיב דההוא לבושה איהי אורייתא ממש ולא מלה אחרא תפח רוחיה ולא יהא ליה חולקא בעלמא דאתי ובג"כ אמר דהע"ה גל עיני ואביטה נפלאות מתורתיך מה דתחות האי לבושא דאורייתא וכו' טפשין דעלמא לא מסתכלי אלא בההוא לבושא דאיהו ספור דאורייתא ולא יתיר וכו' עוד יש מ"א אחר כיוצא בזה בפרשה הנזכר עצמה דקמ"ט ע"ב וז"ל ומ"ד דההוא ספורא דאורייתא לאחזאה על ההוא ספורא בלבד קאתי דאי הכי לאו איהי אורייתא עילאה אורייתא קדשוט וכו' והנה בחכמי הפשט עצמם ב' בחי' אם הכת שהם יראי ה' ועוסקים בה לש"ש אלא שנשארו בתוך החשך מנעוריהם ולא למדו סודות התורה ומתייראים לגעת בהם באמרם מי יעלה לנו השמיימה ויקחה לנו ומי עלה שמים וירד ויגידה לנו מה הם רזיה וסודותיה ועל כיוצא בזה ואל השמים ואין אורם כי גם שהם נפשות חצובות מן השמים אין אורם עמהם ובמחשכים ישבו ומשם לא יצאו ועוד יש כת אחרת והם קצת ת"ח חריפים ומפולפלים עוקרי הרים וטוחנן זה בזה בפילפולם בבית המדרש עליהם נאמר ראיתי את ההרים וגו' רועשים ומתייראים לגשת אל מקום אש אוכלה הם רזי התורה דבריהם כגחלי אש להבת שלהבת ומתייראים פן יצרבו בם צרבת כענין ההוא ינוקא דהוה דריש בחשמל ונפק אשא מיניה ואכלתיה ומה טוב ומה נעים חלקם אם עלתה להם כך וישרפו בקדושת שמו יתברך כי אש אוכלה הוא ועל כיוצא באלו נאמר ראמות לאויל חכמות ולכן בשער ע"ס לא יפתח פיהו ובלי ספק כי החושבים כך אוילים הם כי לולי שהם חושבים בעיניהם די להם אותה החכמה הפשוטה שידעו בה וכבר הם חכמים לא היו נמנעים מליכנס מפנימיותה ועל כיוצא בזה נאמר ראית איש חכם בעיניו תקוה לכסיל ואם שהע"ה אשר עליו נאמר ויחכם מכל האדם וכו' אמר בסוף ימיו בעת שחבר קהלת אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני ולא בדעתו כלל לחשוב שכבר נתחכם אלא חשב שאפשר שלעתיד יתחכם כמ"ש אמרתי אחכמה לעתיד ע"י היגיעה ועכ"ז ראה אח"כ כי טעה בזה וכמ"ש והיא רחוקה ממני ומה יעשו הפתאים היתושים אשר בזמנינו זה בהיותם חכמים שמחים בחלקם וששים בעבודתם והרי רז"ל חכמי התלמוד הגדולים והראשונים אמרו אין אנו אפי' כחמורו של ר' פנחס ן' יאיר ואין לתמוה מזה כי הרי מפורש בכתוב ויאמר אברהם אל נעריו שבו לכם עם החמור ודרשו בו רז"ל עם הדומה לחמור ואין כוונתם כי אמר להם כך על היותם נעדרים בלתי חכמה כי הרי הכתוב אמר והעיד על אליעזר שהוא אחד מהם הוא דמשק אליעזר ו דרשו חז"ל דולה ומשקה מתורת רבו לאחרים אמנם כבר ביארו חז"ל עצמם ואמרו הטעם לפי שלא ראו ענן השכינה קשור על ההר ולכן קראם עם הדומה לחמור מה חמור אינו רואה אף אתם כך ואף אם במקום אחר נראה כי קרא כך לאליעזר מפני שהוא עבד והנה הוא קנין כספו כמו בהמתו וחמורו אין זה רק אסמכתא בעלממא כי הרי ישמעאל בנו היה שם והרי ישמעאל ן' אברהם היה והבן הולך אחר משפחת אביו. אמר עוד וכל הגבעות התקלקלו כי הגבעות הם הת"ח הבחורים הנקראים גבעות אצל בחי' ההרים הנזכר הנה הגבעות אלו נתקלקלו לגמרי כי בראות התלמידים הקטנים את הגדולים ההרים הרמים רודפים יומם ולילה אחרי הפשטים ואינם עסוקים בחכמה הזאת ואינם יודעים כי מיראתם ליכנס בה הם נמנעים מלהתעסק בה כנזכר וע"כ גבעות אלו נתקלקלו ולבם שורש פורה ראש ולענה ועלתה בהם חלודת טיט ורפש לכפור בחכמת האמת ואומרים שאין בתורה אלא פשטיה ולבושיה בלבד ע"ד הנ"ל בפ' בהעלותך ואין ספק כי לא יהיה להם חלק בעוה"ב כנזכר שם בזוהר וכבר נתבאר למעלה הסבה כי תורת עוה"ב איננה כפשטה רק עד שם עוסקים ברזי התורה וסודותיה וזה שלא בחר בה ולא טרח בעוה"ז מע"ש לא יאכל בשבת ועליהם נאמר הנה עבדי יאכלו ואתם תרעבו וגו' וכנגד כת המתעסקים ברזי התורה ובחכמות הזוהר אשר הם נקראים אדם כנזכר בספר התקונין ד"א אפרוחים אילין מארי משנה בנים אילין מארי קבלה עליהם נאמר ראיתי והנה האדם ולא אמר אדם אלא האדם ירצה כי גם שהוא עוסק בחכמה הזאת ולכן נקרא אדם עם כ"ז איננו האדם המיוחד הראוי להתעסק בה כי אין להם שרשים והקדמות להבין דבריו וכמו שבארנו לעיל באומרו בנים סכלים המה ולא נבונים אבל האדם המיוחד איננו בעוה"ז ואנחנו בזאת החכמה מגששים כעורים קיר כי חכמי האמת סעו המה למנוחות עזבו אותנו לאנחות וכאשר אין האדם הנזכר נמצא ללמד החכמה הנה אז גם עופות השמים אלו התלמידים אשר נגע ה' בלבם החפצים לעוף השמים בלי כנפיים ואומרים מי יתן לנו אבר כיונה נעופה ונשכונה באהלי החכמה הזאת והרי נתבארו כל הכתות אשר בעם בני ישראל אשר כלם כאחד נמנעו מלהחזיק בחכמה הזאת כל אחד כפי סבתו ופנייתו עד שנתקיים בנו בעו"ה אין מנהל לה מכל בנים ילדה וכו' פי' כי עם היותם בנים מרי קבלה עכ"ז נתייאשו מלהתעסק בחכמה הזאת ואין ספק כי דברים אלו בנבואה נאמרו על דורות אלו האחרונים שלא כסברת חכמי דורותינו אלה החושבים בדעתם כי כבר השיגו מה שצריך להם ושמחים בחלקם והנה הכתוב מעיד וירא כי אין איש וישתומם כי אין מפגיע בלשון שלילה אוי לאזניים שכך שומעות ואוי לעינים שכך רואות עדותו יתברך עלינו ואין לנו לב לדעת לחזור ולהתעסק בחכמה הזאת להחזיק יתברך כמ"ש ואביט ואין עוזר ואשתומם ואין סומך והוא בהיותינו עסוקים בחכמה הזאת כי ע"י תתקרב הגאולה וכביכול ישועתה לשכינת עוזו היינו ממהרים להצמיחה כמ"ש ותושע לי זרועי לי ממש כיבכול וכנ"ל במאמר שהתחלנו בהקדמתינו זאת כי הכל תלוי בעסק החכמה הזאת ומניעתינו ולהתעסק בה היא גורמת איחור ועכוב בנין בית מקדשנו ותפארתינו המכונה ונקרא הדר הכרמל כמש"ה ראשך עליך ככרמל וזמש"ה ראיתי והנה הכרמל מדבר כי לסבות הנ"ל היה הכרמל מדבר שם בעו"ה כנ"ל כי כל דור שלא נבנה ב"ה בימיו הרי הוא כאלו נחרב בימיו וכל עריו הם ערי יהודה נתצו גם הם וכל הרעה הזאת היא מפני ה' מפני חרון אפו פי' מפני החכמה הזאת אשר עסקה להורות כי לכ התורה שמותיו של הקב"ה וז"ש מפני ה' היא החכמה שאין מתעסק בה וגם ומפני חרון אפו פי' כי אין לו להקב"ה קורת רוח בעולמו אלא כאשר עוסקים בחכמה זו וכמ"ש בתלמוד בכל אותם המעשים של ריב"ז ושל ר"א בן ערך ור"י הכהן כשהיו דורשים במעשה מרכבה ירדה אש שכינתו יתברך סבבה כל האילנות משא"כ בהיותם עוסקים בפשטים:
קבל את האמת ממי שאומרו.
ניכרים דברי אמת
נשלח ב-16/1/2006 10:28
סאניטש
ישנם עוד הרבה מקורות שלא הבאתי , וכ"כ המקור לא היה פותר למימוני את השאלה.
מימוני
התורה נלמדת בפרדס כלומר מעשה הבריאה שכתוב בתורה יש בו פשט רמז דרש סוד.
ועל כן ספר הזהר מלא בהסברים על פסוקי הבריאה , הקשורים לסוד , כלומר שכל הקבלה היא תיאור התורה למעשה בראשית , וביאור יחזקאל במעשה מרכבה , לרמב"ם לא נתגלה חכמת הקבלה ועל כן הרמב"ם ידע שהחכמה קיימת אבל הוא לא קיבל אותה.
לגבי מה שכתב האר"י שמשה לא השיג בחכמה , מבאר התניא באגרותיו , שמשה בנבואה לא היה יכול להשיג מעל ספירת הוד אבל בהשגות של חכמה אפשר להשיג דברים שלא הושגו בנבואה.
אבל כמובן שבחכמה האר"י לא השיג יותר ממשה , כי הקבלה היא קבלה מאדם הראשון ועד הזהר.
למסקנא יוצא שאין ויכוח האם לימוד חכמת הקבלה היא חיובית או לא , אלא הויכוח מהי חכמת הקבלה?
ועל כן נראה לי שאני לא אצליח לשכנע אותך , כמו שאי אפשר לשכנע חילוני באמיתות התורה (סליחה על ההשואה) כלומר אי אפשר לשכנע אדם להאמין במה שהוא לא מאמין , אני רק יכול להוכיח שלפי תפיסת הקבלה הטוענת שבחכמת הקבלה יש מעשה בראשית ומעשה מרכבה , על כן יש חיוב ללמוד זאת , ועל זאת נאמר תורה מונחת בקרן זוית כל הרוצה ליטול יבוא ויטול.
לשכנע אדם להאמין בתורה מסויימת אפשר רק דרך סמינר של דו שיח פנים בפנים , כמו שאף אחד לא מנסה לשכנע חילוני לחזור בתשובה דרך פורום , אלא אפשר לנסות לעניין את החברים בתורה זו ולתת להם כלים לבירור , אבל אי אפשר לשכנע להאמין בתורה זו.
כמובן שכל מי שטעם את תורה זו הרגיש את מתיקותה .
ריב
לא השבת לי על השאלה מהו ההסבר בתלמוד כאן בעושים רצונו של מקום וכאן באינם עושים רצונו של מקום , אני חושב שאין זה הוגן להטיל בי דופי ,בו בזמן שאני מצטט את התלמוד.
קבל את האמת ממי שאומרו.
ניכרים דברי אמת
נשלח ב-16/1/2006 07:11
דורש אמת
תמהני עליך שבקי אתה בתורת חב"ד ולא הבאת מהלכות ת"ת לאדה"ז שלימוד הקבלה הוא בכלל שליש בתלמוד. מכיון שמטולטל אני בדרכים לא אוכל לציין מקורו, אולי תואיל לציינו.
נשלח ב-15/1/2006 18:02
דורש אמת,
כמה הערות לעניין תמיהותיך לגבי פתיחת האשכול
כתבת:
ההלכה הפשוטה היא שאסור להרהר בדברי תורה במקומות המטונפין.
ועלו לך כמה ספיקות בעינין,וכמסייעת לתמיהותיך בעניין שכביכול יש הלכות כל כך מסובכות שנוגעות למקומות המטונפין, ותוך כדי השהייה במקום המטונף יש להיזכר בהלכות אלה, וכתגבורת בבחינת ראיה לדבריך הבאת את מאמר חז"ל האגדי על דוד שראה את עצמו ערום בבית המרחץ וחשב שערום ממצוות עד שנזכר במילתו , ולמה דוד לא חש על הלכות בית המרחץ וכו'..וצדקת כשאמרת שיש להבין - אבל כמאמר ר' שמואל הנגיד, מדברי האגדות לא לומדים הלכה, לומדים כל אחד ואחד מה שלומדים, אתה למדת שאולי יש פתח להתיר איסור, והרמב"ם למד שחוסר צניעות הוא לגריעותו של אדם, וסופו שתימדד לו מידה כנגד מידה.
בהלכות דעות פ"ה :
י [ו] צניעות גדולה נוהגים תלמידי חכמים בעצמן: לא יתבזו, ולא יגלו ראשן ולא גופן. ואפילו בשעה שייכנסו לבית הכיסא, יהא צנוע, ולא יגלה בגדיו עד שיישב, ולא יקנח בימין. ויתרחק מכל אדם וייכנס חדר בחדר לפנים מן המערה, ונפנה שם; ואם נפנה אחורי גדר,(*) ירחיק כדי שלא ישמע חברו קולו אם נתעטש, ואם נפנה בבקעה, ירחיק כדי שלא יראה חברו פירועו. ולא ידבר כשהוא נפנה, אפילו לצורך גדול. וכדרך שנוהג צניעות בבית הכיסא ביום, כך נוהג בלילה. ולעולם ילמד אדם עצמו להיפנות שחרית וערבית בלבד, כדי שלא יתרחק
(*)
צניעות שהיתה בך היא חסה עליך ומאי היא דכתיב (שמואל א כד) ויבא אל גדרות הצאן על הדרך ושם מערה ויבא שאול להסך את רגליו תנא גדר לפנים מן גדר ומערה לפנים ממערה להסך אמר ר' אלעזר מלמד שסכך עצמו כסוכה: (שמואל א כד) ויקם דוד ויכרת את כנף המעיל אשר לשאול בלט אמר ר' יוסי בר' חנינא כל המבזה את הבגדים סוף אינו נהנה מהם שנאמר (מלכים א א) והמלך דוד זקן בא בימים ויכסהו בבגדים ולא יחם לו: (שמואל א כו)
לעולם אימא לך (=אני אומר לך) שמשמעם כפשוטו. מעשה בראשית - סיפור הבריאה בפרקים הראשונים של חומש בראשית. ומעשה מרכבה - הפרק המסתורי של יחזקאל.
אני מסכים בהחלט שהרמב"ם נתן להם משמעות אחרת. לאמור: הבריאה וההנהגה. אלא שהוא הבין אותם במובן הפילוסופי אריסטוטלי שלהם, וגם זאת החביא היטב היטב, עד שיש סתירות בדבריו (כפי שהראה לאו שטראוס במבוא שלו ללימוד מורה נבוכים - למעוניינים).
מה שכתבו אחרים ברבות הדורות, הזוהר והאר"י, מי אומר שזה זהה למה שכתבו חז"ל? זהות המונחים אינה בהכרח זהות הנידונים.
על אחת כמה וכמה שגם בעל הזוהר וגם בעל כתבי האר"י כותבים שהתגלה להם מה שלא נתגלה לאיש לפניהם, כולל משה רבנו. לפי זה, חז"ל לא יכלו לדעת מזה. אז מנלן שזה גם כן חלק מהתורה?
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
נשלח ב-15/1/2006 17:07
אם כן, דורש, יצא המרצע מן השק, אתה סובר שישנה קרבה יותר קרובה מאשר הגיע אליה משה רבנו? שהרי משה קיבל את התואר עבד ולא בן!
זה האר"י שירש בעולם המקובלים את מקומו של משה?
נשלח ב-15/1/2006 17:03
רמב"ם, סיום פרק ב' הלכות יסודי התורה (מעשה מרכבה
יז [יב] ציוו חכמים הראשונים שלא לדרוש בדברים אלו אלא לאיש אחד בלבד, והוא שיהיה חכם ומבין מדעתו. ואחר כך מוסרין לו ראשי הפרקים, ומודיעין אותו שמץ מן הדבר; והוא מבין מדעתו, ויודע סוף הדבר ועומקו.
יח ודברים אלו דברים עמוקים הם עד למאוד, ואין כל דעת ודעת ראויה לסובלן. ועליהן אמר שלמה בחכמתו דרך משל, "כבשים ללבושך" (משלי כז,כו); כך אמרו חכמים בפירוש משל זה, דברים שהן כבשונו של עולם יהיו ללבושך, כלומר לך לבדך, ואל תדרוש אותן ברבים. ועליהם אמר "יהיו לך, לבדך; ואין לזרים, איתך" (משלי ה,יז). ועליהן אמר "דבש וחלב תחת לשונך" (שיר השירים ד,יא); כך פירשו חכמים הראשונים, דברים שהן כדבש וחלב, יהיו תחת לשונך.
רמב"ם, סיום פרק ד הלכות יסודי התורה (מעשה בראשית
כ [יג] וענייני ארבעה פרקים אלו שבחמש מצוות האלו--הם שחכמים הראשונים קוראין אותן פרדס, כמו שאמרו ארבעה נכנסו לפרדס: ואף על פי שגדולי ישראל היו וחכמים גדולים היו, לא כולם היה בהן כוח לידע ולהשיג כל הדברים על בוריין.
כא ואני אומר שאין ראוי להיטייל בפרדס, אלא מי שנתמלא כרסו לחם ובשר; ולחם ובשר זה, הוא לידע ביאור האסור והמותר וכיוצא בהן משאר המצוות. ואף על פי שדברים אלו, דבר קטן קראו אותם חכמים, שהרי אמרו חכמים דבר גדול מעשה מרכבה, ודבר קטן הוויה דאביי ורבא; אף על פי כן, ראויין הן להקדימן: שהן מיישבין דעתו של אדם תחילה, ועוד שהן הטובה הגדולה שהשפיע הקדוש ברוך הוא ליישוב העולם הזה, כדי לנחול חיי העולם הבא. ואפשר שיידעם הכול--גדול וקטן, איש ואישה, בעל לב רחב ובעל לב קצר.
נשלח ב-15/1/2006 17:00
ריב
יפה ענית.
ועל כן איך שנאלץ להסביר את התלמוד נסביר את הראשית חכמה.
מבחינתי התלמוד היא הוכחה מספקת שעבד הכוונה אין עושין רצונו , ובן הכוונה עושין רצונו.
קבל את האמת ממי שאומרו.
ניכרים דברי אמת
נשלח ב-15/1/2006 13:48
מימוני
עוד מקורות:
וז"ל הרמח"ל (תפילה קע"ז) : "ולפי שלא היו מתדבקים לפניך בדבקות באהבה, ולפי שלא היו מקבלים אמונת יחודך כסדר סודותיך שהודעת להם, היו כמו מכזבים בך שנאמר: "ובלשונם יכזבו לו" כל זה למה, לפי שעזבו אור סודות תורתך , שבהם "סוד ה ´ ליראיו, ובריתו להודיעם". וזה - "ולבם לא נכון עמו ולא נאמנו בבריתו".
שהרי אמונה שלך אינה מתגלית אלא בסדור כל מדרגותיך הקדושות בסדר שלהם, ומי שאינו יודע סדר מדרגותיך אינו מבין אמונה שלך, וכן מי שאינו יודע סדר מדרגותיך אינו מבין אמונה שלך, וכן מי שאינו מיחד שמך הקדוש בסדר מדרגותיך, ואומר בפיו "ה ´ אלקינו ה ´ אחד" ואינו מכוון בלב ליחד יחודך בלב שלם בכל מדרגותיך, וזהו שנאמר "ולבם לא נכון עמו ולא נאמנו בבריתו".
דברים אלו היוצאים מפי קדוש - ברורים ונוקבים, שהאמונה הצרופה תלויה בלימוד הסוד.
ולא עוד, אלא שעצם ההתקרבות תלוי במדת האמונה בחכמי ישראל הקדושים שבכל הדורות, מהתנא האלקי הרשב"י עד גדולי האומה שבדורנו, שכולם הסכימו שכל מטרת בריאת האדם הוא כדי שיעסוק בחכמת הקבלה, וגאולת עם ישראל ומצב עם ישראל ברוח וחומר - הכל תלוי בלימוד הקדוש. ולעומת זה זלזול בלימוד הקבלה הוא אבי ההרס והחורבנות וההשמדות וחלול שמו הקדוש, וההתרחקות ממטרת הבריאה, ואבות חטאי הדורות - אדם הראשון, נח, דור המבול וכו ´ , ערב רב, ועיכוב הגאולה, והירידה הנוראה ברוחניות שבדורינו - כל אלה עקב התרחקות מלימוד החכמה הקדושה.
דברים אלו ברורים כשמש בעיני בעלי אמונה, ואינם צריכים שום חיזוק, אבל אלו שאמונתם רופפת מצאו ערימות של נימוקים נגד לימוד הסוד, וכל זאת מתוך קנאת ה ´ צבאות כביכול, ולצערינו דבריהם מצאו קן גם בלב אנשים תמימים. ואלו שעיקר התורה אצלם זה הפשט, כבר נאמר עליהם בהקדמת מוהרח"ו: "חכמים הם להרע ולהטיב לא ידעו".
וז"ל הרמח"ל : "כת א ´ אומרת: "אין לנו עסק בנסתרות", כת ב ´ אומרת: "יראתי לגשת אל הקודש מפני האש הגדולה" וכת ג ´ אומרת: "מחמת עומק המושג וקוצר דעת המשיג - אין אני יכול ללמוד חכמה זו"... כת א ´ וב ´ נסתרת טענתם בהקדמת ספר "קנאת ה ´ צבאות", ומשם תראה שאין בדבריהם ממש. כת ג ´ כתיב - "והגית בו יומם ולילה" ולא "והבנת בו", אם תבין- תבין, ואם לאו - שכר הלימוד בידך. והא ראיה מספר הזוהר - שאעפ"י שאינו מבין - הלשון מסוגל לנשמה.
ובספר אור החמה כתב על אלו המתרשלים, שחושבים שאין בזמן הזה מי שיבין בה מחמת עומק המושג, וכנגד הכת הזאת כתב רשב"י (זהר פרשת קדשים) : "מבעי ליה לבר נש למיליף מילי דאורייתא מכל בר נש אפילו ממאן דלא ידע", כלומר: חייב אדם ללמוד מכל אדם אפילו ממי שאינו יודע.
האמור כאן הוא רק חלק מטענות השוא נגד הלימוד הקדוש, והמעיין בספרי הקבלה הנאמנים ובהקדמותיהם, יראה בעליל שאין אדם בישראל שפטור מאיזה סיבה שהיא מלימוד הקבלה, וכן שהגאולה תלויה בלימוד הקדוש ורק ע"י הצבור כולו.
וכאן כדאי להזכיר את המשל הנפלא של הבעש"ט זיע"א המובא ב"כתר שם טוב" אות קל"ג: "אשרי העם יודעי תרועה ה ´ באור פניך יהלכון" - משל למדינה שהיה להם גבור ובטחו עליו כל בני המדינה ולא למדו כיצד להלחם, כי סמכו עצמם על הגבור שהיה ביניהם. ואח"כ התחכם להם האויב וגנב את כל כלי המלחמה של הגבור שלהם אחד לאחד, ובעת המלחמה כשרצה הגבור להכין כלי מלחמתו - לא נשאר לו במה להלחם, וגם אנשי המדינה שסמכו עליו נלכדו עמו. ולכן נאמר "אשרי העם יודעי תרועה", כלומר: כאשר העם אינם סומכים על הגבור אלא רק על עצמם ויודעים תרועת המלחמה - אז "באור פניך יהלכון" לקראת המלך. וכמ"ש הטור: "נהגו להתענות ערב ראש השנה ואינם סומכים על הגדולים ".
ואם אמר זה בדורו, כ"ש עתה - אפשר שהגבור בעצמו אינו יודע נימוסי המלחמה ואין לו כלי זיין".
אמור מעתה: בשעה קשה וסכנה לעם ישראל - כולנו חייבים לקבל עלינו את התורה הקדושה, שהיא המפתח העיקרי שבזה תבוא הגאולה בקרוב, כמ"ש: "ובזכות ספרא הדין דאיהו האי ספר הזהר יפקון בנ"י מן גלותא ברחמי", כלומר: בזכות הספר הזה שהוא ספר הזוהר - יצאו בני ישראל מן הגלות ברחמים, אכי"ר.
בדפים שלהלן הבאנו כמה ציטוטים מהמקורות המדברים בחשיבות הגדולה של לימוד הקבלה.
תקוני זהר - תקון מ"ג:
בראשית תמן את"ר יב"ש ודא ונהר יחרב ויבש. בההוא זמנא דאיהו יבש וכו´, צווחין בנין לתתא ביחודא ואמרין שמע ישראל ואין קול ואין עונה, הה"ד אז יקראוני ולא אענה. והכי מאן דגרים דאסתלק קבלה וחכמתא מאורייתא דבע"פ ואורייתא דבכתב וגרים דלא ישתדלון בהון, ואמרין דלא אית אלא פשט באורייתא ובתלמודא, בודאי כאלו הוא יסלק נביעו מההוא נהר ומההוא גן. ווי ליה טב ליה דלא אתברי בעלמא ולא יוליף ההיא אוריתא דבכתב ואוריתא דבע"פ. דאתחשב ליה כאלו אחזר עלמא לתהו ובהו וגרים עניותא בעלמא ואורך גלות.
תרגום:
בראשית - את"ר יב"ש וזהו ונהר יחרב ויבש. בזמן ההוא שהוא יבש וכו´ צועקים בנים למטה ביחוד ואומרים שמע ישראל ואין קול ואין עונה, וזה שנאמר אז יקראוני ולא אענה. וזה הוא מי שגורם שתסתלק הקבלה והחכמה מתורה שבע"פ ותורה שבכתב וגורם שלא ישתדלו בהם,
ואומרים שאין אלא פשט בתורה ותלמוד, בודאי כאלו הוא מסלק את הנביע מהגן ההוא ומהנהר ההוא. אוי לו, עדיף לו שלא היה נברא בעולם ולא ילמד התורה שבכתב והתורה שבע"פ, שנחשב לו כאלו החזיר את העולם לתהו ובהו, וגורם עניות בעולם ואורך גלות.
הרב כסא מלך (תקון מ"ג)
ומי שיכול לקנות לו רב שילמדנו קבלה או מחבר או מתוך ספרים ומתרשל - גורם אורך גלות. ובפרוש אמר אליהו הנביא לרשב"י "דבהאי ספר הזוהר יתפרקון מן גלותא, כד אתגליא בדרא בתראה" ועוד שנה ופירש דברים פעמים שלוש, ומגודל העונש שכתב כאן רח"ל "ויליה טב ליה דלא אתברי ולא יוליף"... וממנו יודע גודל החיוב וגודל השכר למי שלומד קבלה, כי לימוד הזוהר בגירסא בונה עולמות, וכ"ש אם יזכה ללמוד ולהבין פרוש מאמר אחד יעשה בו תיקון למעלה בשעה אחת מה שלא יעשה בלימוד פשט שנה תמימה, ואין צריך להאריך בראיות לזה כלל.
תקוני זהר - תקון ל´:
בההוא זמנא וכו´, רוח הולך ולא ישוב לעלמא, ודא איהו רוחא דמשיח וי לון מאן דגרמין דיזיל ליה מן עלמא, ולא יתוב לעלמא, דאלין אינון דעבדי לאורייתא יבשה, ולא בעאן לאשתדלא בחכמה דקבלה . וי לון דגרמין עניותא וחרבא וביזה והרג ואבדן בעלמא.
תרגום:
בעת ההיא וכו´, רוח הולך ולא ישוב לעולם, וזהו רוחו של משיח אוי להם לאלו שגורמים שיסתלק וילך לו מהעולם ולא יוכל לשוב לעולם, שהמה הם העושים את התורה ליבשה, ולא רוצים להשתדל בחכמת הקבלה . אוי להם שהם גורמים עניות וחרב וביזה והרג והשמדות בעולם.
הסכמת הרב מנחם מענכין על איפה שלימה:
ומה ישיבו בני נשא על המאמר המבהיל בתיקוני זוהר תקון ל´: "וי לון דגרמין דיזיל ליה רוחו של משיח מן העולם ולא ישוב לעולם שהם עושים את התורה יבשה ולא רוצים להשתדל בחכמת הקבלה וכו´", כמה נפישא חיל´ של המאמרים הללו שנוקבים ויורדים לפני לפנים חדרי לבו של אדם המאמין האמיתי, תסמרנה שערותיו ובשרו נעשה חידודין, בהעלותו על ליבו כי עניות דישראל והגזרות והמלחמות המשסות וההריגות הוא בעצמו גורם לזה מפני שלא עוסק בחכמת הקבלה , ובפמליא של מעלה העני חייבו על דלותו ושפלותו, ההרוג על הריגתו, כל זה נקרא חטאים שבין אדם לחבירו, אשר גם יוה"כ אין מכפר עליהם, אוי לנו מיום הדין והתוכחה.
הרב חיים ויטאל ז"ל בהקדמה לעץ-חיים:
"וכל הגבעות התקלקלו" - הם הת"ח הבחורים הנקראים גבעות אצל בחי´ ההרים הנז´. הנה הגבעות אלו נתקלקלו לגמרי כי בראות התלמידים הקטנים את הגדולים, ההרים הרמים רודפים יומם ולילה אחרי הפשטים ואינם עוסקים בחכמת הקבלה, ואינם יודעים כי מיראתם ליכנס בה הם נמנעים מלהתעסק בה, וע"כ גבעות אלו נתקלקלו, ולבם שורש פורה ראש ולענה ועלתה בהם חלודת טיט ורפש לכפור בחכמת האמת ואומרים שאין בתורה אלא פשטיה ולבושים בלבד, ואין ספק כי לא יהיה להם חלק בעוה"ב, כי תורת עוה"ב אינה כפשטה רק עד שם עוסקים ברזי תורה וסודותיה. וזה שלא טרח בה בעה"ז מע"ש לא יאכל בשבת, ועליהם נאמר "הנה עבדי יאכלו ואתם תרעבו וגו´".
בעש"ט על התורה פרשת ואתחנן:
בדור הזה עקבות משיחא, אמר מרן האר"י וריב"ש זצ"ל, שמצוה לגלות סתרי תורה ורזין עליונים לבער קוצים מן הכרם (נוצר חסד פ"ד אות ו') .
הריב"ש זצל"ה"ה, היה מזרז לאנשי מעשה, שילמדו בכל יום בפ´ תקוני הזוהר: (דרך אמונה ומעלה, בהקדמה לפי תהלים).
היכל הברכה פרשת עקב :
ובדור הזה האחרון מי שאינו עוסק בספר הזהר ותיקונים שהם חיים ממש לנפש צלולה וכמשנה וכתלמוד. ידע נאמנה שכל תורתו שעוסק הוא משטה ולחוץ לדואג ואין לו עמק החיים והארה לנחש והוא כולו טעות ורמאות ואינו עוסק בתורה אלא להיות מאנשי שם להיות רב וראש וגדול הדור ולהשתרר על הבריות, ואין לו חיים ולא חלק בחיים וכו´. ובוודאי לא ישיג אורחות חיים אלא על ידי לימוד הזהר, ובדור הזה אי אפשר להמשיך שכינתא עליונה אלא על ידי הזהר וכו´. ובדור הזה מי האיש החפץ חיים אוהב ימים מבלי לבלות יום בלתי קדושה לראות טוב עולם הבא. בעולם הזה ידבק בספר הזהר, (היכל הברכה פי´ עקב, דברים ז', פ י"ט).
ע"ד דאיתא שלשון הזוה"ק הוא מסוגל לנשמה אף שאינו מבין כלל מה שאמר במשל הנכנס לחנות של בושם אצ"פ שלא לקח כלום מכל מקום ריח טוב קלט עמו (דגל מחנה אפרים בליקוטים ד"ה ישקני).
ספר הברית:
אחרי שחפשת כל מיני סבות על מה נתאחרה הגאולה, ועם ישראל עדיין סבל צרות צרורות, קבע בהחלט שהוא בזה העון של בזיון תורת הקבלה כמפורש בזהר תקון ל´.
ספר הקנה הקדוש:
"ושבתם וראיתם בין עובד אלקים לאשר לא עבדו", כי מי שעוסק רק בנגלה נקרא "לא עבדו" גם אינו נקרא ת"ח רק בשם תלמיד, כי שם חכם אינו רק על חכמת הקבלה. (מאיפה שלימה).
הגר"א ז"ל באבן שלמה פ"ח סי´ כ"ד:
מי שהיה יכול להשיג סודות התורה ולא השתדל להשיגן נידון בדינין קשין ר"ל.
בן איש חי בראש ספרו דעת ותבונה:
ישמע השומע ויבין המשכיל את אשר חכמים הגידו ואשר הזהירו והודיעו לכל איש ישראל לגשת אל הקודש בעסק סודות התורה ונסתריה עץ חיים היא למחזיקים בה.
מתוך הסכמה לספר איפה שלימה:
אשריהם המשתדלים בחכמת הקבלה, לא כאותם הטפשים הפוטרים את עצמם מלימוד הקבלה מפני שלא מלאו כרסם בש"ס ופוסקים, אשאלה להם, למה לא יזכרו טענתם זו בשעה שפונים לדבר דברים בטלים הגוררים אחריהם לישנא בישא ולשה"ר שמחוייב לפרוש מהם גם מי שמלא כרסו בש"ס ופוסקים, אין זה כי אם שמזניחים את החכמה עצמה, שעל זה אמר אחד מן הגדולים: מי שמבטל בגלוי את הנסתר, חזקה שמבטל בסתר את הנגלה. לכן, אחים יקרים, חזקו ואמצו, הדבקו בקשורא דמלכא עלאה, התאחדו לעילא ולתתא בלמוד הקבלה, ואף אם אינו מוצא מי שילמדנו, יקרא בעצמו אעפ"י שהוא שוגב בה , כי מכל מלה ומלה נעשין אילנין רברבין וכו´.
ר´ אברהם אזולאי:
והנה בלי ידיעת חכמת הקבלה הוא כבהמה וכו´, מאחר שעושה המצוות בלי טעם במצוות רק כמצות אנשים מלומדה ודמיין לבהמות האוכלים חציר, שאין בו טעם אכילת אדם, ואפילו הוא בעל עסקים גדול במו"מ וכדומה וטרוד הרבה לא יפטור עצמו מעסק חכמה זאת וכו´, ותשתדל לקמוץ זמן מהיום משאר דברים ולימודים למען ישאר לך זמן לעסוק בחכמה זו, כי הוא יסודי התורה ואי אתה פטור מפנימיות התורה, כי בלעדיה האדם שור אוכל עשב וכו´.
הרה"ג יעקב צמח ז"ל בהקדמתו לספר קול ברמה:
רחל מבכה על בניה, לפי שאינם עוסקים בחכמה זאת הממהרת את הקץ, ולזה אין משיח בא שיאמר לה ה´ אז מנעי קולך מבכי ועיניך מדמעה וכו´ על בניה כי איננו, כלומר שכיוון שביאת המשיח תלויה בתשובה ובעסק הזוהר ובחכמת הקבלה, ואין בניה עוסקים בה כי אם אחד מעיר ושנים ממשפחה כי אין מדרש קבוע כראוי בכל עיר ועיר כמו שיש בעסק התלמוד, ולכן איננו, כי אין בניה מושכים וממהרים את המשיח.
וכן נאמר בספר קהלת יעקב וז"ל: ומה גם בדורנו זה עתה שהוא דרא בתראה וצריך להתגלות בו חכמת האמת כדי שיבוא משיח, וכן ברעיא מהימנא ובתקונים וזכות הזוהר יגלה מלכא משיחא.
פרי עץ חיים שער העמידה (הג"ה מרנ"ש):
ונראה שע"י זכות העוסקים בחכמת האמת יש כח בידם להגין על משיח בן יוסף שלא ימות ע"י הרשע ארמילוס (וע"ע תקו"ח לרמח"ל תי´ ח´).
הרבי מקאמארנא:
יש הרבה שוטים שבורחים מללמוד רזין של מרן האר"י וספר הזוהר, אשר הם חיינו, ולו עמי שומע לי, בעקבות משיחא אשר הרע והמינות גובר, היו שוקדים כל ימיהם ללמוד ספר הזוהר וכתבי האר"י ז"ל, בלול עם חסידות של מרן הבעש"ט והיו מבטלים כל גזרות רעות... ולו עמי שומע לי, בדור הרע הזה שהמינות גובר, היו למדים עם תינוק בן תשע שנים ספר הזוהר ותיקונים ולהגות בה, והיה יראתו קודמת לחכמתו ויתקיים.
מעין גנים (פ"א) לבעל "בני יששכר":
התנהגות האדם בעסק החכמה האמיתית הגם שלא הגיע עדיין למדרגה שיהיה ראוי לעמוד בהיכל המלך, עכ"ז לא פטר עצמו מעסק החכמה האמיתית, כי היא הצלחת הנפש, מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד ה"ה עסק העיון בש"ס ופוסקים ועסק העיון בסודות התורה חכמה האמיתית חכמת הקבלה... ובפרט בדורתינו אלה אחר התנוצצות אורות של עולם התקון משנת של"ה ואילך ע"י אור שבעת הימים מרן האריז"ל הנסתרות לנו ולבנינו כמו הנגלות, ואין לאדם להפטר מעסק חכמת הקבלה בשום אופן, והוא עיקר תורת ישראל אשר הש"י הגיד דבריו ליעקב חוקיו ומשפטיו לישראל וכו´.
ואומר אני הלואי שלא היו מקילין גדולי הדור בלימוד החכמה הק´, והלואי היו מלמדים דרך לתלמידים לעסוק בחכמה הלזו , אזי בודאי לא היה שום הרמת ראש לחכמות החיצוניות והיו כל החכמות נדחים מפני´ כמו שנדחה החושך מפני האור; אך שבעוונותינו גרמו שגם כמה וכמה מצדיקי הדור סגרו את דלתי החכמה בפני פרחי הכהונה, ואמרו שלא ילמדו עד שיהיו בעלי מדרגה ורוה"ק, הנה עבור זה נשארנו ערומים מן החכמה הקדושה ונתגבר בעוה"ר חשיכות החכמות החיצוניות הכסיל בחושך הולך, ובב"י: ויאמר אלהים יהי אור ויאר לנו.
לשם שבו ואחלמה בהקדמתו כותב:
ואמרו במסכת אצילות בתחילתו, אליהו בן יוסף פתח "כתיב סוד ה´ ליראיו, שאפילו אדם מישראל למד משנה, גמרא, ואין בו יראה - לחנם צלל במים אדירים וכל מה שטרח לחנם טרח. וכל מי שהוא ירא שמים רודף אחר נסתרות שהוא עיקר החכמה ודעת וכו´ "כבוד אלוקים הסתר דבר", אימתי אתה עושה לאלוקים כבוד? - בשעה שאתה עוסק בנסתרות וכו´ ע"ש. ואני תמה מאד על איזה חכמי הדור שאין להם ידיעה כלל כי איך יכולים להתאפק מבלי לעסוק בחכמת האמת שהיא פנימיות התורה והיא מוזר בפניהם עד שאינם יודעים מה שהיא מאומה. וכל ההתנצלות והתירוצים הרי אינם מספיקים כלל כמ"ש (בעירובין נ"ה) "לא בשמים היא" שאם בשמים היא אתה צריך לעלות אחריה, ופשוט הוא שהכוונה היא על כל חלקי התורה, והחלק הנסתר עלתה על כולנה".
הגר"א ז"ל (באבן שלמה פי"א סי´ ג´):
הגאולה לא תהיה רק ע"י לימוד התורה ועיקר הגאולה תליא בלימוד הקבלה.
הגר"א ז"ל משלי (ה´ - יח´) :
כ"ז שאינו מבין הסוד אפילו הפשוט אינו ברור בידו.
ובמ"א: הנה היצה"ר עושה אתכם שישמן לב העם הזה ולא ילמוד קבלה.
ר´ אברהם אזולאי:
ומצאתי כתוב מה שנגזר למעלה שלא יתעסקו בחכמת האמת בגלוי היה לזמן קצוב עד תשלום שנת ה´ אלפים ר"נ , ומשם ואילך יקרא דרא בתראה והותרה הגזירה והרשות נתונה להתעסק בספר הזוהר ומשנת ה´ אלפים ג´ מאות ליצירה מן המובחר שיתעסקו ברבים גדולים וקטנים וכדאיתא ברע"מ, ואחר שבזכות זה עתיד לבא מלך המשיח ולא בזכות אחר אין ראוי להתרשל.
בספר תורת שמחה (דף נ"ז):
מקודם היה די בתורת הנגלה אבל עתה בעקבתא דמשיחא צריך להיות גם תורת הנסתר, כמו שאנו רואים נר דולק וקודם שנכבה היא מתחזקת ביותר ושלהבת עולה יותר.
כמו כן מקודם לא היה יצר הרע מתגבר כל כך, והיה די תורת הנגלה לתבלין נגדו, אבל עתה קודם הגאולה היצר הרע מתגבר יותר וצריכים להתחזק גם בנסתר.
השל"ה הקדוש:
וידוע שאמר לבניו שכל מי שלא טעם טעם חכמת הקבלה לא טעם טעם יראת חטא מימיו (ועיין ב"עשרה מאמרות").
בהגהת בעל בני יששכר על ספר סור מרע ועשה טוב:
ומעתה ראה ידיד הנעים איך הכל היה בכונה מופלגת בהזמן הגורם לזה בגזירת היוצר, ומעתה הכן לך כלי מלחמתך להלחם מלחמות ה´, וה´ יהיה עמך וידוע להוי לך ידידי הנעים שקבלנו מרבותינו שהתנוצצות הלזה מהנשמות של עולם התיקון היו מתנוצצים בכל דור ודור משנת של"ה ואילך, ועדין רוב העולם היו מגששים באפילה, ורבו על החכמה הלזו מעוררים ונוקפים, וכמה מהמתעסקים בחכמה לא היו יודעים איך לעסוק ובאו לידי הגשמה ח"ו, עד אשר שלח השי"ת לנו למחיה נשמת הקדוש עליון הבעש"ט זצוק"ל נבג"מ הוא האיר עיני העולם האיך לעסוק במושכלות וליקח מהחכמה עבודה שלמה ותמה, כאשר יתבונן המשכיל בדברי תלמידיו אשר הלבישו את עניני החכמה בשכל הנפש המשכלת, וידוע תדע כי לא יובנו דברי תלמידי הבעש"ט זלה"ה בספריהם אם לא למי שעוסק בחכמה הקדושה ויראה דבריהם רחבים מני ים ועולה לשמים שיאם להבין ע"י החכמה עניני עסק העבודה באמת ובתמים.
עוד שם: אמת שמקובל על ידינו שגם מי שלא ידע כלום, אעפי"כ לשון הזוהר מסוגל לזכך הנפש, אבל מי שחלק לו השי"ת בבינה בפשטי התורה, בודאי השי"ת יהיה בעזרו להבין ג"כ מתיקות, עריבות, נעימות וידידות החכמה הצפונה כאשר יחפש אחריה.
לימוד לפי הפשט נקרא "עבד", ולפי הסוד נקרא "בן". שכאשר האדם אינו יודע ומכיר את קונו אלא לפי הפשט בדרך כלל נקרא "עבד", וכאשר הוא "בן" הוא שיודע בסתרי תורה שהם באצילות כבן המחפש בגנזי אביו ונקרא "בן". (ראשית חכמה ש. הקדושה פרק ז').
לריח שמניך טובים על דרך דאיתא שלשון הזוהר הקדוש הוא מסוגל לנשמה אף שאינו מבין כלל מה שאומר, כמשל הנכנס לחנות של בושם אע"פ שלא לקח כלום מכל מקום ריח טוב קלט עימו. (דגל מחנה אפרים).
קודם התפלה יקבע ללמוד משניות, גמרא, זוהר. ולא יתפלל עד שילמד בזוהר הקדוש, הן רב הן מעט. (שולחן הטהור סימן צג' אות ב')
ע"י עסק ישראל ישראל בסודות התורה יבוא משיח צדקינו בב"א, כמבואר בספר הזהר הקדוש. וסימן לדבר: סו"ד במילוי סמ"ך וא"ו דל"ת, גימט' משיח בן יוסף במכוון, שאף משיח בן יוסף יחיה ויתקיים ע"י זכות לימוד רזין דאורייתא. (קהילות יעקב ערך סוד)
העוסקים ברמז וסוד, אין יצר הרע יכול להתגבר בהם. (פירוש הגר"א על משלי ה', י"ח)
כלל העולה, שחייב אדם לידע שמו יתברך, ומי שלא ראה חכמה זאת, לא ראה אורות מימיו, והכסיל בחשך הולך וכו' .... ובזכותא יבוא משיח צדקינו בב"א. (אוצרות חיים דף י"ח)
קבל את האמת ממי שאומרו.
ניכרים דברי אמת
תוקן על ידי - דורש_אמת - 15/01/2006 14:17:28
נשלח ב-12/1/2006 21:35
מיימוני,
אתה כנראה פיספסת את תגובתי לבעלב.. אותה העברת לאשכול המלונקק למטה - שם אני מסבירה את טעם למה דבר גדול כן, ודבר קטן לא.
טעם גזרת הכתוב למה דבר גדול כן ודבר קטן לא, נעוץ בזה שהדבר הקטן (=הירהור בדברי תורה) מסתנן לתוך מחשבות האדם מבלי שתהיה לו שליטה עליו, ולכן אסור! בעוד שהדבר הגדול מצריך מאדם הפעלה מודעת ומתוכננת של החלק השכלי עיוני שלו, ויש לו שליטה עליו -
ולכן לדעתי, אדם אינו ניצול בכל יום 'משלושת הדברים' שמסתננים לתוך מחשבותיו, בלי יכולת שליטה עליהם, כמאמרם של חז"ל - הדמיון פועל באדם, ואין לאדם שליטה על מחשבותיו הדמיוניות שעולות וצפות אצלו ללא הפסק, גם כשהוא ישן.
נשלח ב-12/1/2006 20:51
ריב
לא הבנתי את קושיתך.
בעל בעמיו השתמש במידה של קל וחומר. אם דברי תורה אסורים, דברים שעוסקים במי שנתן את התורה, על אחת כמה וכמה.
וקל וחומר זו מידה שאדם יכול לדרוש מעצמו, ואין צריך רב שילמד אותו לעשות זאת ויבדוק אחריו.
אמנם, הקושיה שלך היא חשובה. כיון שניתנה תורה ויש לה גדרים פורמליים, שמא רק מה שהוא חלק מהתורה עצמה נאסר בלימוד בבית הכסא, אבל לא פילוסופיה או קבלה או כל דרך שעוסקת במי שנתן את התורה.
זו השגה חשובה, ונראה שראשית יש לבדוק מהיכן למדנו בכלל שאסור לעסוק בדברי תורה במקומות המטונפים. האם זו סברה? לימוד מפסוק?
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
נשלח ב-11/1/2006 12:30
לפני שיפרוץ המבול --
הנושא של "גזירת הכתוב" ו"סוף הלמדנות" קיבל אשכול משלו.
