וואס אפאר משוגעים קענען נישט אנמאכן

א רב וואס וויל אביסל אויפטון פאר אידישקייט, דארף זיך וואטשן נישט אריינצוטרעטן נעבן מאה שערים. דארטן וועט מען אים געבן שרעקעדיגע קולות און באטלעך וואסער אין קאפ.
ליינט די גאנצע מעשה, א חילול השם נורא ואיום, וואס אפאר פאררוקטע "קנאים" קענען מאכן.
א מזל אז בעלזא האט געראטעוועט די זאך, און אביסל פארריכטן די שרעקליכע חילול השם.

http://masoret.hevre.co.il/hydepark/item.asp?id=775&cat_id=1

זורעים שנאה


הפנים המכוערות של 'קנאי' שכונת 'מאה שערים'נחשפו בליל 'זאת חנוכה'. סיפור מצמרר עם תקווה קטנה

זה לא מאפיין את השכונה, גם לא את מרבית תושביה, אבל די בקבוצה קטנה ושולית, כדי לזרוע שנאה. הרס וארס. המיעוט הזה הוא בהחלט לא המראה של הציבור החרדי, אך די בו כדי להציג פנים מכוערות וגם להרחיק ציבור חילוני, שרוצה בכל מאודו להתקרב ליהדות, אך כשהוא נתקל בצד המכוער, זה בהחלט עלול להרחיק אותו.

ומעשה שהיה כך היה.

בליל 'זאת חנוכה', הגיע הרב יוסף קרסיק, רב היישוב בת חפר ומחבר הספרים 'הבית היהודי' ו'השבת בקבלה ובחסידות' יחד עם קבוצה מתושבי יישובו, מקורביו ותלמידיו, לשכונת מאה שערים בירושלים. הם בסך הכל ביקשו לקיים 'ליל תורה' באולם של כולל חב"ד הממוקם בשכונה.



הצד היפה

לפני שנספר את הסיפור המזעזע, נפתח בחלק החיובי והיפה של הרב קרסיק והיישוב בו הוא מכהן כרב.

ביישוב בת חפר, הסמוך לטול כרם ונתניה, מתגוררים כשבעת אלפים נפש. הרב קרסיק מכהן כרב היישוב מאז היווסדו לפני כעשר שנים, בתקופת כהונתו של שרון כשר הבינוי והשיכון.

בתחילה נבנה המקום כיישוב "נקי" מתושבים דתיים וחרדיים. "כשהגעתי ליישוב בקושי היה מניין אפילו בשבתות", מספר הרב קרסיק. "במהלך השנים התחלנו בפעילות רוחנית ביישוב, שיעורי תורה קבועים, פעילויות בחגים ומועדים ועוד - והחלה פריחה דתית במקום. עשרות תושבים התקרבו ליהדות והפכו לבעלי תשובה אמיתיים, נבנה בית-כנסת גדול, וגם מקווה טהרה מפואר שטובלים בו כמאה וחמישים איש".

ואם בתחילת הדרך בקושי מצא הרב קרסיק מניין בשבת, הרי שכיום מתפללים בשני המניינים בתפילת שחרית בימי החול קרוב לחמישים איש. בשיעורי התורה היומיים וכן בשיעור הדף-היומי שמוסר הרב משתתפים בקביעות כשלושה מניינים. ועל מה שקורה בשבתות ובימים טובים כבר מיותר לדבר - בית הכנסת מלא מפה לפה בכשלוש מאות אישץ

בכך לא סיימנו. אם לפני שמונה שנים למדו בבתי ספר דתיים ותלמודי התורה רק כעשרה ילדים, הרי שהיום לומדים בבתי הספר הדתיים למעלה מ-150 תלמידים. בכיתה א' לבדה לומדים 23 ילדים בבתי ספר דתיים ותלמודי תורה.



אירוע מביש

מהפכה רוחנית של ממש ביישוב, ועכשיו לא נותר אלא לקוות, שהאירוע החמור והמביש שהתרחש השבוע ב'מאה שערים', לא יעיב על המהפכה הגדולה והחשובה.

מספר הרב קרסיק: "בחנוכה האחרון הפעילות הרוחנית בבת חפר הגיעה לשיאים חדשים. אווירת החנוכה שררה בכל פינה ביישוב. מידי ערב נערכה הדלקה מרכזית במרכז, בהשתתפות מאות אנשים. התקיימו שיעורי תורה ומסיבות חנוכה. מאות אנשים קבעו חנוכיות בפתח חצרות בתיהם.

"את הלילה האחרון של חנוכה, ליל זאת חנוכה, חשבתי להקדיש במיוחד לציבור שהתקרב רק לאחרונה ליהדות, וארגנו ערב מיוחד של לימוד תורה והתעלות רוחנית בירושלים. לצורך כך שכרנו את אולם "כולל חב"ד" במאה שערים, ותכננו לילה רוחני מרומם, הכולל הרצאות, שיעורי תורה וחסידות, השתתפות בהדלקת החנוכיה בבית מדרשו של האדמו"ר מתולדות אברהם יצחק, תפילה, ואמירת תהילים בחצות הלילה ליד שריד בית מקדשנו, ב'כותל המערבי'".

עד כאן הכל טוב ויפה. הרב קרסיק, יחד עם תושבי 'בת חפר', עלו לירושלים ומילאו שני אוטובוסים מלאים עד אפס מקום, בנערים, צעירים, מבוגרים ואפילו זקנים.

לפני שיצאו לדרך, הקפיד מאוד להבהיר לכל אנשי הקבוצה, שיהיו לבושים בצניעות - הגברים בכיסוי ראש, והנשים לבושות בצניעות. הנשואות אף כיסו את ראשן.

"הגענו לירושלים עם צאת הכוכבים, כשהאוטובוסים חולפים ברחובות גאולה. מבעד לחלונות האוטובוס התחילו האנשים לקבל את ההרגשה הנפלאה לנוכח המחזה היפה - החנוכיות המאירות את הרחובות".

הם חלפו על פני ככר השבת ונכנסו לרחוב מאה שערים. ההתרגשות הגיעה לשיאה. דווקא אנשים הרחוקים מיהדות, מתרגשים כשהם מגיעים לשכונה שבוקעת ממנה אווירה נפלאה של קדושה, של תורה. של יהדות מפעם.

אבל לפתע שוד ושבר. כל השמחה וההתרגשות הפכו ברגע אחד למחזה נורא וקשה.

ממשיך ומספר הרב קרסיק: "האוטובוסים נעצרו בפינת רחוב הרב זוננפלד והציבור הגדול ירד ממנו, והחל לצעוד לעבר אולם כולל חב"ד לשמחת החנוכה וללימוד התורה. דאגנו שהיציאה לרחוב לא תהיה בעירוב, אלא גברים ונשים בנפרד. לפתע התנפלו עלינו כמה 'קנאים' והחלו לזעוק ולצעוק לעברינו בקריאות מחרישות אוזניים: 'רשעים צאו מהשכונה שלנו ולכו למקומות החלוניים שלכם ברחוב יפו'".

והחב'רה הללו ב'מאה שערים' יודעים גם יודעים לצעוק. הצעקות והזעקות היו אכן מחרישות אוזניים ומבהילות. אם לא די בכך, הן גם לוו בדחיפות וקללות נוראיות. ועיקר חיצי הרעל כוונו לעברו של הרב קרסיק: "רשע מרושע, צא צא טמא" והכל לעיני אלו שכל רצונם להתקרב ליהדות. אלו ששומעים בבת חפר את נציגי 'שינוי' צועקים נגד הרב, והנה עתה, דווקא אנשים הלבושים בלבוש חרדי, מתנהגים באותה צורה, ואף חמורה יותר.

"לפתע זינק לעברי 'אברך משי' עם ילדיו הקטנים וצעקו לעברי לעיני-כל: 'שייגעץ, רשע מרושע לך מכאן, עוף מכאן עם כל חבורת הרשעים שלך!'. בעודי מנסה להסביר שאני בסך-הכל הולך ללמוד תורה עם יהודים ומה פשעינו ומה חטאתינו, הם נשארו בשלהם – 'הרחוב הזה והשכונה הזו שלנו ! תלכו מכאן מיד!'".

הרב קרסיק מספר וקולו נחנק מכאב. אבל זה כאין וכאפס לעומת המשך הסיפור המזעזע. "בפינת הרחוב עמד ילדו הקטן של אותו 'אברך משי', זאטוט ועולל כבן שלוש שנים עם פנים טהורות וישרות של מלאך, וצעק עלי בפקודת אביו: 'שייגעץ' 'רשע'! הרהרתי בלבי - הלא אני נראה לפחות בחיצוניות מלובש בלבושים כמו הרב והמלמד של אותו ילד, ומה יתקע בידו של אותו אברך שילדו המלומד יידע להבחין ביני לבין רבו? וכי אין חשש שמחר יקרא גם לרב ולמלמד שלו כאלו קריאות גנאי חצופות?!".

זה לא נגמר בצעקות. לפתע החלו גם להזרק לעברם שקיות מלאות מים. "בעוד חברי הקבוצה מנסים להימלט ממטר הקללות ושקיות המים בהתקדמות זריזה במעלה רחוב מאה שערים, נקבצו ובאו כמה וכמה בחורים שפצחו בצרחות וקללות אימה. ברגע הזה, כבר התחילו האנשים לנוס על נפשם, אבל אותם בחורים ומבוגרים רצו אחרינו כשהם ממשיכים כל הזמן בחירופים ובגידופים. גם בעת שנסוגו מהשכונה באימה ופחד.

"כשהגענו בריצה לאוטובוסים מיהרנו לעלות אליהם, והקנאים המשיכו לשגר לעברינו קריאות אזהרה: 'אם תשובו לכאן פעם נוספת לא תצאו בחיים...'. הם גם איימו על נהגי האוטובוסים: 'סעו מיד מכאן, לפני שנקרע את צמיגי האוטובוסים'. נכנסתי לאוטובוס בלא מעט חרדה, ואני רואה את אחד מתלמידי, זקן מבוגר, ניצול שואה, יושב במרכז האטובוס ובוכה. הוא פנה אלי ואמר: 'ראה, המבטים האכזריים מלאי השנאה בעיניים, מזכירים לי את אותם מבטי רשע איומיים שהיו לאותם שוטרים ארורים כשהם לקחו את אבא ואמא שלי למקום נורא ממנו לא חזרו'".



תשובת המשקל

האוטובוסים החלו בנסיעה מהשכונה, והרב קרסיק היה צריך לקבל החלטה מהירה לאן הוא לוקח עכשיו את כל הקבוצה.

ואז נפלה בליבו רעיון - לקחת את כל הקבוצה לבית הכנסת של חסידי בעלזא, כדי להראות להם כיצד האדמו"ר מבעלזא מדליק את המנורה.

האוטובוסים מטפסים במעלה רחוב בר-אילן, והנה הם ניצבים בפתחו של בית הכנסת המפואר, שכל כולו מקרין הוד והדר, פאר וקדושה - תשובת המשקל לחילול ה' הנורא שחשו חברי הקבוצה זמן קצר קודם לכן.

"כבר בכניסה לבית הכנסת, התקבלנו עם אהבת ישראל אמיתית. בסבר פנים יפות ובהכנסת אורחים מרגשת ונלבבת. אהבת ישראל אמיתית. ובתוך דקות כולם נסחפו באווירה. הם החלו לטפס על המדרגות, להדחף, והכל בשמחה רבה. והנה האדמו"ר מבעלזא נכנס, מיטיב את הנרות ומברך את הברכות בקול רעש גדול, ובסיום כל ברכה נשמע ה'אמן' שמחריד את כל הלבבות".

הדלקת הנרות מסתיימת. האדמו"ר יושב במקומו. הכאב הנורא פינה את מקומו לזמן קצר לרגעי שמחה והתרגשות. המקהלה פוצחת בשירה. הלב מתרומם ומתרונן.

הם נשארו שם עוד כשעה, ולאחר מכן המשיכו לתפילה ואמירת תהילים בכותל המערבי. התוכנית המקורית כבר לא תצא אל הפועל במתכונתה המקורית. הרוחות כבר הרבה יותר רגועות, אבל הפתגם הידוע 'אבן שזרק טיפש גם מאה חכמים לא יצליחו להרים', תקף גם כאן. שבעתיים.

"בדרך חזרה לבת חפר, הרהרתי באירועים הקשים והשלכותיהם: פעילותי בבת חפר היא ברוחו הקדושה והגדולה של האדמו"ר מליובאוויטש, שלימד אותנו שיש לאהוב ולקרב כל יהודי, גם אדם הזועק ומקלקל עמל תורה ומצוות. לכן אינני כועס על אותם 'קנאים', אלא רק מרחם עליהם ומתפלל לה' יתברך שימחול ויסלח להם על מעשיהם המקולקלים", אומר הרב קרסיק.

האירוע הנורא הכה בתדהמה ובהלם את הקהילה הדתית-חרדית של היישוב, ותקוותו היא, שכל העמל הרב שנמשך שנים רבות, שכל המפעל העצום והאדיר הזה לא יקרוס. "התלבטתי רבות האם האם כדאי לפרסם את הדברים בריש גלי, אך בעצה אחת עם מומחים ורבנים אני מפרסם את המאורעות, מתוך תקווה שאולי יהיו שם רבנים ועסקנים שיביאו לתיקון הדבר, ומעשי חרפה כאלו לא יישנו בעתיד".

שכונת 'מאה שערים' שנוסדה בפרשת תולדות, על שם הפסוק "ויזרע יצחק בשנה ההיא מאה שערים ויברכהו ד'", אך עתה זרעו בה אותם מתי מעט 'קנאים' שנאה והרס. ואולי, אומר הרב קרסיק, במקום הזרעים הללו, עוד תצמח ישועה ותיקון.

הלוואי.