התמכרות - האם דינה כאונס?

מוציא לאור

<"האם עשיית עבירה במצב של התמכרות, כגון התמכרות לסמים או לכל דבר אחר, דינה כאונס">

ראה באשכולי זנתה כדי להוליד את המשיח
http://www.hydepark.co.il/hydepark/topicarc.asp?topic_id=1027245

שייתכן שמעשה שנעשה ברצון ייחשב כאונס, כאשר המעשה הלא "חוקי", לא נעשה מרצונו החופשי של עושהו.

הבעיה היא רק, איזה מצב הופך את ה"רצון" ל"אונס", ולא איך התחיל האונס ולא מי גרם לו.

מי שישב ל"שתות" ברצון, והגיע לדרגת "שכרותו של לוט", ועשה מעשה עבירה, יהיה פטור מעונש על העבירה אותה עבר כאשר היה תחת השפעת שכרותו, ואף שהמעשה הראשוני שהביאו למצב שבו ביצע את העבירה היה בעבירה, מפני שהעבירה נעשתה במצב בו אינו אחראי למעשיו.

והרי מה שכתב פרופ' שטיינברגת לגבי דינו של שיכור שעבר עבירה כשהיה בדרגת שכרות כ"שכרותו של לוט" אך הגיע למצב זה מרצון. (אנציקלופדיה הלכתית רפואית, ערך שיכור חלק ו עמודה 495):

"שיכור שהגיע לשכרותו של לוט, אינו חייב על עבירה שיעשה שאינו בן חיוב, ודין זה נכון אף על פי שהאדם הביא עצמו לידי המצב של חוסר מודעות למעשיו (הערה 221: ראה שו"ת מהר"י ברונא סימן רס"ה הטעם, שכדי להיות בר ענישה, צרך האדם להיות מודע למעשה ולעונש בשעת עשייה, שהרי אין עונשים אא"כ מזהירים).

כדי שהשיכרות לא תהיה הצדקה למעשי עבירה, "היו שכתבו, שאמנם מעיקר הדין אין עונשים שיכור, אבל מענישים אותו, כדי לגדור פרצות ולמנוע בעתיד ההתנהגות חריגה כזאת". (הערה 225: שו"ת הראב"י אב"ד סימן קמט, שו"ת הרא"ם סימן ע"ב).

איני בטוח אם הם יאמרו את שאמרו, גם אם האדם שביצע את העבירה היה שיכור כרוני.

ייתכן, שאף אם נאמר שמי שביצע עבירות בשעה שהיה "שיכור כלוט", פטור מעונשים על מעשי העבירה אותם ביצע בעודו שיכור, לא יהיה הגדרתו "אנוס", אלא יהיה מוגדר "פטור", אך מי שהוא שתיין כרוני, שאינו יכול להתגבר על ה"צורך לשתות", כשהוא משתכר ומבצע מעשי עברה בעודו שיכור תהיה הגדרתו "אנוס", מפני שמה שמביאו למצב השכרות העכשווי הוא מצב נפשי שהוא אינו יכול להתנגד לו, בדוגמת האשה שהתחילה באונס וגמרה ברצון. ראה דברי הרמב"ם באשכולי הנ"ל.


עולם הפוך אני רואה

תוקן על ידי - נישטאיך - 09/01/2006 15:11:19

ממללא,

כשאדם לא מסוגל להתגבר על תאוותו, קיים מנגנון הגנה נפשי הגורם לו לזלזל בנתונים המציגים את מעשיו בצורה שלילית.

כדאי בכל זאת לדעת שהיום המצב בישיבות הרבה יותר טוב מאשר בעבר.

חומר חלקי על כך בקישור שלהלן.

אם אמצא אשתדל להעלות חומר נוסף על התהליכים שעבר עולם התורה בנושא.

כאמור, בקישור הבא יש חומר מגוון בעיקר על נזקי העישון אך גם על המאבק נגד העישון בעולם הישיבות

http://www.medethics.org.il/siteheb/ArticlesSearchResults.asp?title=&keywords=%D7%A2%D7%99%D7%A9%D7%95%D7%9F&author=&source=&year=&Submit2=%D7%97%D7%A4%D7%A9

Rabbis Condemn Smoking Jeffrey R. Woolf; Reuven Bulka JME 5,1 pp.56-59 2005

עכשיו זה בטוח! - עישון פסיבי מסרטן מן העיתונות אסיא עא-עב, עמ' 130 2003

חדשות טבק ומאמרי "אסיא" בנושא העישון עו"ד גידי פרישטיק אסיא סג-סד, עמ' 216 1998

Smoking among Yeshiva Students Susan Schulman, M.D. JME 3,2 pp.72-73 1998

עישון ותוחלת חיים אסיא נט-ס, עמ' 57 1997

נזקי עישון פרופ' מיכה אדלר; פרופ יהודה שיינפלד ספר אסיא ח', עמ' 325-335 (אסיא מז-מח, עמ' 90-100) 1995

אחריות משפטית למותם של קורבנות העישון עו"ד עמוס האוזנר ספר אסיא ח', עמ' 336-353 (אסיא מט-נ, עמ' 44-61) 1995

העישון לפי ההלכה הרב שלמה אבינר ספר אסיא ח', עמ' 354-358 1995

המזיק לעובר - סיכון העובר ע"י עישון הרב מנחם סליי ספר אסיא ח', עמ' 359-366 (אסיא מז-מח, עמ' 101-108) 1995

עישון בזמן הזה הגרש"ז אויערבאך ספר אסיא ח', עמ' 366 (אסיא מז-מח, עמ' 13) 1995

חיוב מיתה בידי שמיים למאבד עצמו לדעת הרב מתתיהו דייטש ספר אסיא ח', עמ' 367 1995

תביעות ייצוגיות נגד יצרני סיגריות אסיא נה, עמ' 90 1994

הפסקת עישון להגברת הפוריות אסיא מז-מח, עמ' 100 1989
השפעת העישון על מערכת הלב וכלי הדם ועל מערכת הנשימה ד"ר אפריים מלצר ספר אסיא ה', עמ' 222-233 1986

איסורו של הגרא"מ שך על עישון באולם הישיבה הרב משה צבי יאקב ספר אסיא ה', עמ' 261 1986

איסור רציחה בקיצור חיי אדם הרב אביגדר נבנצל ספר אסיא ה', עמ' 259-260 1986

ירידה חדה בשיעור המעשנים בקהילה הרפואית ספר אסיא ה', עמ' 258 1986

גורמי תמותה בארה"ב (1982) Scietific American ספר אסיא ה', עמ' 258 1986

העישון בהלכה - שו"ת הרב אליעזר יהודה וולדינברג; ד"ר אלי יוסף שוסהיים ספר אסיא ה', עמ' 252-257 1986

עישון בבית המדרש הג"ר משה פיינשטיין ספר אסיא ה', עמ' 248-251 1986

העישון - סקירה הלכתית הרב ד"ר מרדכי הלפרין ספר אסיא ה', עמ' 238-247 1986

עישון וסרטן רקע רפואי ד"ר בת שבע הרשקוביץ; פרופ' רפאל קטן ספר אסיא ה', עמ' 234-237 1986


את רוב המאמרים הללו אפשר להוריד מהרשת בקישור שצויין בתחילת ההודעה









תוקן על ידי - דר_הלפרין - 08/01/2006 22:23:22

ממללא,


המודעות שבסכנת העישון עלתה לסדר היום הציבורי רק בעשרות השנים האחרונות.[וכמו שהיא עלתה כך היא יכולה לרדת - זה הכל עניין שהוא תלוי תרבות וזמן.
שמעתי שהרב כדורי הפסיק לעשן לאחר שהסבירו לו שהעישון מזיק לבריאות , וידוע הסיפור על הסטייפלר שהיה אוסף עשן בבקבוק לשבת.

טבע האדם לא ישתנה,ומצוות התורה הם בהתאם לטבעו של אדם באשר הוא אדם. מטבעו של האדם שיש בו תאוות ויצרים, בדרך כלל הוא מתמכר, והופך את מושא התמכרותו ל'אליל'.(ותעיין בספרו של אסא כשר "יהדות ואלילות" שם הוא מרחיב בנושא) לא כל אדם מסוגל לעמוד בפני 'הפיתויים' ואפילו הוא יודע שרק נדמה לו שהמר מתוק. מכאן שידעו חכמים שאם הם גוזרים איסור - יהיה זה איסור סרק, וממילא הציבור לא יעמוד בו. הם מקסימום יכולים לשים שלטי אסור לעשן בישיבה - אך האיסור נטו - לא יתקיים ולמעשה יהפכו את התורה וציוויה לטיפשיים. אגב, בדיוק מאותה סיבה לא גזרו חכמים איסור מפורש על איסור אכילת אדם, שכן בשעת מצור האדם מסוגל לאכול את חברו(המת) על מנת לשרוד, והוא אנוס ואינו חוטא.

הרב ד"ר הלפרין וריב,

מה הסיבה לזלזול של בני תורה רבים בציבור החרדי באיסור לעשן? (למשל, סיפר לי בחור ישיבה בישיבה ליטאית מאוד 'פרומרית' ובררנית שהוא בין היחידים ב'שיעור' שלו שאינם מעשנים, והוא נימק את הימנעותו ברצונו שלא לצער את אמא שלו - לא בבעיות הרפואיות/הלכתיות בעישון עצמו).

(אני מתקשה לקבל את עניין ה'גזירה שאין הציבור יכול לעמוד בה' כי עינינו הרואות שהציבור החרדי מפגין עמידות גבוהה מאוד בפני גזירות רבות אחרות, קשות ליישום לא פחות).

כתב הרמב"ם פ"א מהל' איוסורי ביאה הלכה ט [יבמות נא:]
ואישה שתחילת ביאתה באונס, וסופה ברצון--פטורה מכלום: שמשהתחיל לבעול באונס, אין בידה שלא תרצה, שיצר האדם וטבעו, כופה אותה לרצות.

מסכת סנהדרין פרק יא

דף קז, א גמרא אוכל לחמי הגדיל עלי עקב אמר רב יהודה אמר רב לעולם אל יביא אדם עצמו לידי נסיון שהרי דוד מלך ישראל הביא עצמו לידי נסיון ונכשל אמר לפניו רבש"ע מפני מה אומרים אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב ואין אומרים אלהי דוד אמר אינהו מינסו לי ואת לא מינסית לי אמר לפניו רבש"ע בחנני ונסני שנאמר (תהילים כו) בחנני ה' ונסני וגו' אמר מינסנא לך ועבידנא מילתא בהדך דלדידהו לא הודעתינהו ואילו אנא קא מודענא לך דמנסינא לך בדבר ערוה מיד (שמואל ב יא) ויהי לעת הערב ויקם דוד מעל משכבו וגו' אמר רב יהודה שהפך משכבו של לילה למשכבו של יום ונתעלמה ממנו הלכה אבר קטן יש באדם משביעו רעב ומרעיבו שבע...

והרי חז"ל רומזים לנו שדוד לא היה אנוס בעצם העובדה שה' גילה לו במה הוא מנסה אותו,בערווה. מה שלא גילה לאברהם אבינו שבכל זאת עמד בנסיון.

איפה יש מחלוקת בין הגמרות?
כל האומר דוד חטא <באשת איש> אינו אלא טועה אמנם ודאי חטא בכבשת הרש ועדיין יש מקום לומר גם על זה שאינו ראוי לאותו מעשה.

תלמוד בבלי מסכת עבודה זרה ד,ב – ה,א.

... אלא ליתן פתחון פה לבעלי תשובה,

...

והיינו דא"ר יוחנן משום ר"ש בן יוחאי: לא דוד ראוי לאותו מעשה,
ולא ישראל ראוין לאותו מעשה;

לא דוד ראוי לאותו מעשה, דכתיב: (תהלים קט) ולבי חלל בקרבי;
ולא ישראל ראוין לאותו מעשה, דכתיב: מי יתן והיה לבבם זה להם ליראה אותי כל הימים,

אלא למה עשו?

לומר לך, שאם חטא יחיד - אומרים לו: כלך אצל יחיד,
ואם חטאו צבור - אומרים להו לכו אצל צבור.

וצריכא,
דאי אשמועינן יחיד, משום דלא מפרסם חטאיה, אבל צבור דמפרסם חטאיהו אימא לא;
ואי אשמועינן צבור, משום דנפישי רחמייהו, אבל יחיד דלא אלימא זכותיה אימא לא,
צריכא.

והיינו דרבי שמואל בר נחמני א"ר יונתן, מאי דכתיב: (שמואל ב' כג) נאם דוד בן ישי ונאם הגבר הוקם על?

נאם דוד בן ישי שהקים עולה של תשובה.


עד כאן דברי הגמרא.

ברור שסוגיא זו חולקת על המאמר: "כל האומר דוד חטא - אינו אלא טועה."

וברור שלפי סוגיא זו דוד באמת היה אנוס אף שהוא עצמו לא ידע זאת, ולכן חזרתו בתשובה מהווה לימוד לכל יחיד שחטא.