מעיין ת"א יפו ויגש+אירועי חנוכה בת"א יפו

הליכות עולם


מהרב אלקנה אליאסי
רב איגוד בני תורה ת"א יפו
עפ"י פסיקותיו של מרן רבינו עובדיה יוסף שליט"א



מתי יש לצום את הצום בחדש טבת

הנה במסכת ראש השנה (יח' ע"ב) ובירושלמי (תענית פ"ד ה"ה) נחלקו רבי עקיבא ורשב"י אימתי יש לצום בחדש טבת.
לדעת רבי עקיבא צום העשירי המוזכר בזכריה (פרק ח' פסוק יט') הוא יום י' בטבת שבו החל המצור. כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת צוֹם הָרְבִיעִי וְצוֹם הַחֲמִישִׁי וְצוֹם הַשְּׁבִיעִי וְצוֹם הָעֲשִׂירִי יִהְיֶה לְבֵית יְהוּדָה לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה וּלְמֹעֲדִים טוֹבִים וְהָאֱמֶת וְהַשָּׁלוֹם אֱהָבוּ:
ואילו לרשב"י צום העשרי הוא יום ה' בטבת שבאה השמועה על החורבן. וכדאיתא התם: תניא, אמר רבי שמעון: ארבעה דברים היה רבי עקיבא דורש, ואני אין דורש כמותו. (וזה אחד מהם –רש"י) צום הרביעי - זה תשעה בתמוז שבו הובקעה העיר, שנאמר (ירמיהו נב) בחודש הרביעי בתשעה לחדש ויחזק הרעב בעיר ולא היה לחם לעם הארץ ותבקע העיר. ואמאי קרי ליה רביעי - רביעי לחדשים. צום החמישי - זה תשעה באב, שבו נשרף בית אלהינו. ואמאי קרי ליה חמישי - חמישי לחדשים. צום השביעי - זה שלשה בתשרי, שבו נהרג גדליה בן אחיקם. ומי הרגו - ישמעאל בן נתניה הרגו, ללמדך ששקולה מיתתן של צדיקים כשריפת בית אלהינו. ואמאי קרי ליה שביעי - שביעי לחדשים. צום העשירי - זה עשרה בטבת, שבו סמך מלך בבל על ירושלים, שנאמר (יחזקאל כד) ויהי דבר ה' אלי בשנה התשיעית בחדש העשירי בעשור לחדש לאמר. בן אדם כתב לך את שם היום את עצם היום הזה סמך מלך בבל אל ירושלים. ואמאי קרי ליה עשירי - עשירי לחדשים. והלא היה ראוי זה לכתוב ראשון. ולמה נכתב כאן - כדי להסדיר חדשים כתיקנן. ואני איני אומר כן, אלא: צום העשירי - זה חמשה בטבת שבו באת שמועה לגולה שהוכתה העיר, שנאמר (יחזקאל לג) ויהי בשתי עשרה שנה בעשרי בחמשה לחדש לגלותנו בא אלי הפליט מירושלם לאמר הכתה העיר, ועשו יום שמועה כיום שריפה. (ופירש רש"י שהגיעה שמועה לגולה לגלות יכניה שגלו יא' שנה לפני החורבן) ונראין דברי מדבריו, שאני אומר על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון, (בסדר המקרא – רש"י) והוא אומר על ראשון אחרון, ועל אחרון ראשון. אלא שהוא מונה לסדר חדשים, ואני מונה לסדר פורעניות.
והרמב"ם (תעניות פ"ה ה"ב) פסק כדעת רבי עקיבא, וכ"כ הטור והשו"ע (סי' תקמט').
ובב"י כתב מרן על דברי הטור שלא הזכיר כלל את דברי רשב"י דהיינו משום שנהגו העולם כרבי עקיבא.
ובברכי יוסף (שם סק"ג) כתב שהרמב"ן בספר תורת האדם (ריש הלכות אבילות ישנה) כתב שההלכה והמנהג כרבי עקיבא.

ויהי רצון שיבנה בית מקדשנו במהרה

דור דור ודורשיו


מהרב אלקנה אליאסי
רב איגוד בני תורה ת"א יפו


המקבל השמיני אליהו הנביא (המשך)

אם צדיקים מטמאים במיתתם (המשך)

אם היה מותר לרבי ישמעאל כהן גדול להטמאות לרשב"ג.
ואיך נכנס שמואל האמורא לבית הקברות אף שהיה כהן.

הנה בגליון הקודם ביארנו שלהלכה נפסק שצדיקים מטמאים במיתתם והנה יש לברר אם היה מותר לרבי ישמעאל כהן גדול להטמאות לרשב"ג דהנה מובא בסליחות ליוה"כ לאשכנזים (וכן הוא בקינה לתשעה באב לספרדים) גבי רבי ישמעאל כהן גדול שנטל את ראשו של רשב"ג וצרח עליו כשופר "אי הלשון הממהרת להורות אמרי שפר".
ולכאורה יש להקשות איך רבי ישמעאל כהן גדול טמא את עצמו בטומאת מת, והרי אין זה לצורך שאילו היה לצורך אין שום איסור, שהרי רשב"ג היה נשיא והכל מיטמאין לו, אבל שלא לצורך אסור.
ובשו"ת הר צבי (יו"ד סימן רפב') כתב ליישב שכיון שהיה בבית תחת הגג ובלא"ה היה באהל המת, ובזה דנגע בו לא היה הוספת טומאה כלל, ולכן היה מותר לו להטמאות לו לפי שכבר נטמא לו באהל המת.
ובשו"ת אגרות משה (חלק או"ח ד' סימן סט') גם כן דן לגבי הקינה "אלה אזכרה" שאיך הרים רבי ישמעאל את גופו של רשב"ג והלא כהן הוא, וכתב ליישב שכיוון שרשב"ג היה הנשיא וגדול העולם, ולא היה רבי ישמעאל יכול לעשות לו כבוד במקום ההריגה אלא רק כבוד זה לבד ליטול ראשו מהקרקע ולומר איך עתה לוחכת את העפר, אף שלא היה זה הרבה זמן אלא רק זמן קצר עד שהרגו אותו גם כן, מ"מ היה בזה כבוד שמחוייבין לעשות לרשב"ג שאף כהנים מחוייבין להיטמאות לכבוד הנשיא. (וא"כ לפי דבריו דבר זה נחשב הוא צורך משום כבודו של הנשיא ולא כשו"ת הר צבי שזה אינו נחשב לצורך).
וזאת אוסיף שמה שכתבו שכך כתב בעל הקינה שרבי ישמעאל הרים את ראשו של רשב"ג, באמת אינו רק מדברי "בעל הקינה" שהרי כן הוא להדיא באבות דרבי נתן (פרק לח') ותימה אמאי לא ציינו זאת, וסמכו רק על בעל הקינה.
והנה עוד יש לדון לגבי שמואל האמורא דאיתא במסכת מגילה (כב' ע"א) ששמואל היה כהן, ובמסכת ברכות (יח' ע"א) איתא שאביו של שמואל היה שומר כספי יתומים וכשנפטר לא היה שמואל לידו ולא אמר לו היכן החביא את כספי היתומים. והחלו אנשים לקרא לשמואל שאוכל כספי יתומים. והלך שמואל לחצר מוות (בית הקברות) ופגש שם את המתים (שהיו נגלים לפניו) ושאל אותם היכן נמצא אבא שכך היה שמו של אביו. ואמרו לו שיש הרבה שכך שמם ואמר להם שרוצה את אבא בר אבא. ואמרו לו שגם שם זה יש הרבה ואמר להם שרוצה את אבא בר אבא אביו של שמואל. ואמרו לו שכבר עלה למתיבתא דרקיעא. וראה שמואל את לוי שיושב מחוץ לישיבה. ושאלו שמואל מדוע לא עלה, ואמר לו לוי שכל אותם שנים שלא נכנס לישיבתו של רב אפס וחלשה דעתו של רב אפס הוא נענש שלא יכנס לישיבה של מעלה. ובנתיים בא אביו של שמואל וראהו צוחק ובוכה, ושאלו שמואל על מה צחק ובכה וענה לו שכיון שבקרוב הוא יפטר מהעולם ולכן בכה עליו, וצחק לפי שמוכן לו מקום חשוב מאד לפי ששמואל חשוב מאד בשמיים. ואמר שמואל אם חשוב אני שיכניסו מיד את לוי לישיבה של מעלה וכך היה שמיד קראו ללוי לעלות. ולבסוף אמר לו שכספי היתומים נמצאים תחת אבן הרחיים והמעות העליונות והתחתונות שלו הם והאמצעים של היתומים ועשה כן על מנת שאם יבואו עכברים מלמטה שיאכלו את שלו. ואם יבואו גנבים שיגנבו את שלו ולא של היתומים.
וא"כ הדבר צריך ביאור כיצד עשה כן שנכנס לבית הקברות והלא כהן הוא ???
ובשו"ת גנזי יוסף (סי' פח') כתב ליישב ששמואל כלל לא נכנס לבית הקברות אלא הגיע עד סמוך לבית הקברות ולא נכנס לתוכו.
ובחידושי אגדות למהרש"א (ברכות שם) שמואל לא נכנס בפועל לתוך בית הקברות אלא היה זה רק בכח החלום.
גם בפירוש הבן יהוידע (לרבינו יוסף חיים זיע"א) כתב לחזק דברי המהרש"א שודאי הוא שמעשה זה עם שמואל לא היה שבפועל נכנס לבית קברות לחפש את אביו אלא שהיה זה על ידי שאלת חלום, וענו לו בשמיים ע"י שנפגש עם אביו בחלומו כדרך המבוארת בגמרא.
ובספר חסד לאברהם (מעיין ד' נהר א') כתב ששמואל שבא לראות את אביו היה זה על ידי שנתפשט מהחלק הגשמי שבו ונשאר רק בחלק הרוחני שבו, ובזה היתה ראייתו שראה את אביו ואת כל השוכבים עימו, שנכנס למקום שהוא מדור הנפשות והוא הנקרא אצל חז"ל "חצר מוות". ולפ"ז גם מתורץ ששמואל לא נכנס בפועל לבית הקברות אלא רק בעין שכלו בזכות הנפש שבו.

דבר המערכת

בחסדי ה' זכינו השנה לעשרות אירועי חנוכה מאוד איכותיים ועל רמה גבוה, שאירגנה לתושבי העיר המחלקה לתרבות תורנית.
כפי שאתם יכולים לקרוא ולהתרשם בכתבה שמפורסמת השבוע בעמוד האחורי של העלון.
הרבה מאוד תמונות הצתרבו במערכת מאירועי החנוכה, שביקשו הפעילים שנפרסמם, אולם בגלל חוסר מקום בעלון נאלצנו לא לפרסמם.
אולם בע"ה בשבוע הבא נביא בעלון בעמוד האחורי במדור תמונות מספרות, מדגם מיצג של תמונות מאירועי חנוכה ברחבי העיר.
וכאן המקום להודות בשם תושבי העיר למחלקה לתרבות תורנית בעירייה, לר' מנשה עובדיה מנהל הפעולות ולרכזות גב' מאיה יגודיוב וגב' מירי חדר, שפועלים רבות לרוחתם של תושבי העיר, בברכת ישר כח וחזק ואמץ.
שבת שלום
הרב נתן אלנתן

פרפראות בפרשה

כי לא נוכל לראות פני האיש ואחינו הקטן איננו אתנו (מד, כו)

פחד גדול נפל על תושבי העיר קעלין, אדם הרוג נמצא בעיר ולידו מונחת סכין. החקירה הנמרצת העלתה, שהסכין נלקחה מביתו של הרב שמואל הלוי, בעל "מחצית השקל", רבה של קעלין.
יהודי העיר הבינו מיד כי המדובר בעלילה שפלה, שמטרתה להאשים את הרב הנערץ בהריגת האיש, ולשם כך גנב, כנראה, הרוצח סכין מבית הרב כדי לבצע את זממו השפל.
באו חשובי העיר אל הרב ועצה בפיהם. רבינו – כך אמרו – בבוא העת, כאשר יעמידוך למשפט, אמור שהסכין אינה שלך כלל… ובכך יסור ממך החשד.
לא קבל הרב עצתם ובהגיע מועד המשפט שאלו השופט: אמור נא לי, הסכין שלך היא?
אכן – אמר הרב – הסכין שלי היא, אולם ידי אינם מגואלות בדם הזה. אך עלילה שפלה טפלו עלי!
לאחר חקירות ודרישות יצא הרב נקי מכל אשמה ושוחרר לביתו.
לאחר זמן אמר הרב למקורביו: יודעים אתם מדוע לא שמעתי לעצתכם?
למדתי זאת מדברי יהודה שאמר: "כי לא נוכל לראות את פני האיש ואחינו הקטן איננו אתנו", הרי לכאורה היה יכול יהודה לקחת אתו למצרים ילד אחר, ולומר ליוסף: "זה אחינו הקטן"…
אלא – הוסיף הרב – יהודה לא רצה להוציא מפיו דבר שקר, אף במקום סכנה! אף אני לא אסכים לשקר בשום פנים, אף אם אשלם על כך מחיר יקר!…


כי איך אעלה אל אבי
והנער איננו אתי (מד, לד)

הצדיק רבי מאיר מפרימישלן היה אומר: כל אדם, כאשר יבוא אחרי מאה ועשרים שנה ויעמוד לפני בית דין של מעלה, יתבע לתת דין וחשבון על חינוך ילדיו, וישאלו אותו כיצד חינך את ילדיו? האם בדרך התורה? או חלילה בדרך אחרת…
דבר זה מרומז בפסוק – סיים הרב – "איך אעלה אל אבי" שבשמים ואעמוד לפני בית דין של מעלה, "והנער איננו אתי" – האם קיבל בני ממני חינוך בדרך התורה?!… או חלילה…



ויאסר יוסף מרכבתו ויעל לקראת ישראל אביו גשנה וירא אליו ויפל על צואריו (מז, ח)

מבאר רש"י כי יוסף נפל על צוארי אביו, אולם יעקב לא נפל על צוארי יוסף ולא נשקו, אלא אמרו רבותינו כי היה יעקב קורא קריאת שמע…
כך היא דרך הצדיקים – אמר המהר"ל מפראג – בשעה שמתלקחת בליבם שמחה ואהבה, מיד הם משקיעים את כל שמחתם ואהבתם בקדוש ברוך הוא. משום כך, כאשר פגש יעקב בבנו אחרי שנים כה רבות, נתמלא לבו אהבה רבה לבנו, מיד קם וקרא קריאת שמע!

סיפור


ברוך הבא מסכת מנחות

קרני שמש מודדות פלסו דרכים בין העבים והאירו אפרורית של בקר.
בעיירה ראדין ראה עצמו רבי מאיר שפירא זצ"ל עומד לפני גדר רעועה, בקתת עץ אחת ואחרת מאחוריה, ומיד אחריהם בתים סמוכים ודחוקים בכפיפה אחת צפופה, כמבקשים לספוג זה מחומו של זה. עשן מסמא התמר מן הארובות העשנות, אדי ערפל המגרים ומעלים דמעות בעינים, רחובות דלים וסמטאות צרות.
פסע רבי מאיר שפירא – הרב מלובלין פסיעות אחדות לתוך סמטאות העיירה ומשתוקק להגיע מהר אל המקום שבו הוא חפץ.
בהילוך מהיר הגיע עד לשער אחד הבתים, בית ככל האחרים, לא מתבלט במאומה ואינו יוצא דופן. דלת הבית היתה פתוחה מעט כאילו כבר חיכו לבאים. לאחר דפיקה קלה בדלת הבית נכנס רבי מאיר שפירא אל חדרו הדל בביתו הקטן של ה"חפץ החיים".
החדר היה מלא וגדוש בספרים קדושים וה"חפץ חיים" – בראותו מי הוא המבקר בביתו בבקר זה, קם ממקומו ובהתרגשות רבה ברך את האורח:
ברוך הבא מסכת מנחות! ברוך הבא מסכת ערכין! ברוך הבא מסכת הוריות!...
נדהם רבי מאיר שפירא מקבלת פנים זו, מדוע מקדמו ה"חפץ חיים" בברכה זו.
אך ה"חפץ חיים" לא נתן לו זמן רב לתהיות והמשיך ואמר בקול שקט ובדברים מרגשים: "הרב מלובלין, עורר שמחה בעולמות העליונים, החידוש הזה של לימוד הדף היומי הביא לידי כך שאפילו יהודים פשוטים לומדים את כל הש"ס. וזה חידוש נפלא".
שכן, כידוע, היה זה הרב מלולבין רבי מאיר שפירא אשר הנהיג את המנהג של לימוד הדף יומי בש"ס בכל המקומות בהם לומדים יהודים. וכך במשך שבע שנים מסיימים כולם את הש"ס כולו. בכל יום לימוד דף אחד מאחת המסכתות, כשגומרים מסכת אחת מתחילים את השניה.
רבי מאיר התכונן לפתוח את שערי "ישיבת חכמי לובלין", ורצה להכיר סדר הלימוד בישיבות הקדושות שבליטא ולכן החליט שאת הבקור הראשון יעשה אצל ה"חפץ חיים" בראדין.
עתה כששמע את דברי ה"חפץ חיים" בקבלת הפנים המרגשת, סער והמה לבו, ובעודו שומע את דברי השבח המורעפים עליו חשב מדוע הזכיר ה"חפץ חיים" ואמר לו בהתרגשות:
"בישיבה של מעלה, בעולם האמת, יש כסאות המסודרים לפי כל מסכתות הש"ס, וכל מי שעוסק ולומד בעולם הזה באותה מסכת – מתכבד לשבת על כסא השיך לו..
אבל, לצערנו, מי היה מגיע ללמוד של סדר קדשים, למשל, לכן הכסא של מסכת זבחים או מסכת מנחות או מסכת תמורה וערכין והוריות היה נשאר ריק מבלי יושב. והנה בא הרב מלובלין וחולל חדוש עצום, שאחינו בני ישראל ילמדו על פי הסדר את כל מסכתות הש"ס ולכן נאה ויאה לקבל סגנון זה את הרב מלובלין, שכן בזכותו היתה עדנה למסכתות "מוזנחות" אלו.

יהדות בתל אביב יפו



מסיבות חנוכה ברחבי תל אביב - יפו (חלק ב')
35
אירועים יותר מ – 15,000 משתתפים!

הרב נתן אלנתן חבר מועצת העיר – "אני מודה לה'
שזיכני לדאוג לתקציב מיוחד למחלקה לתרבות תורנית בעירייה, עבור אירועי חנוכה".

בהמשך לשרשרת ההצלחות באירועי חנוכה שכתבנו עליהם בעלון הקודם, בקשנו הפעם ממנהל הפעולות של המחלקה לתרבות תורנית בעיריית ת"א – יפו יוזם האירועים ר' מנשה עובדיה למסור סיכום על הצלחת הענק באירועי חנוכה השנה ברחבי העיר.
מנשה עובדיה: "אף פעם לא התראיינתי בעלון או בעיתון וכן הנהג גם הפעם רק אומר שאתם הייתם בשטח כך שתוכלו לכתוב יותר טוב ממני".
ואכן קוראים יקרים על סיכום האירועים הנוספים והבולטים שהתקיימו בחנוכה תוכלו לקרוא בשורות הבאות.
שפירא - מוצאי שבת כבר בשעה 8 בערב עוד לפני תחילת האירוע הענק במתנ"ס שפירא האולם התמלא במאות תושבי השכונה וכך לא נותר למארגנים אלה להזמין מסך ענק שייתן למאות אחרים לצפות בשידור ישיר במעגל סגור ע"ג מסך ענק ברחבת המתנ"ס.
הזמר המפורסם איציק אורלב, הלהטוטן שמעון, מקהלת הילדים והגרלות נושאות פרסים שילוב חזק שעשה את האירוע לגדול ביותר בחנוכה בהשתתפות יותר מ – 1,000 איש ! הנחה בטוב טעם מנשה עובדיה, נשא דברי תורה ובירך את הקהל הרב נתן אלנתן חבר מועצת העיר.
יד אליהו - קרוב ל – 500 נשים וצעירות השתתפו באירוע המרכזי באודיטוריום מרכז ברבור, הזמרת המפורסמת חדוה לוי פשוט לא נתנה לציבור ללכת, ואכן האירוע התקיים עד לקראת חצות ולא לפני ההצגה ההומוריסטית של הצמד אורנה קיסר ודיקלה צורף בקטעים נבחרים, בחברה, בבית ובמשפחה, נשים רבות בירכו את המארגנים ובקשו עוד אירועים בסיגנון זה.
תל כביר - כתמיד אולם המתנ"ס היה מלא עד אפס מקום במסיבת חנוכה ססגונית בתוכנית מלהיבה של הפעלולן א. מתוק במופע אשליות מרתק והלהטוטן יוסף שהלהיב את הקהל, הנחה בטוב טעם מנשה עובדיה וזאת לאחר שתחרות לגילוי כישרונות צעירים נתנו מימד מיוחד לאירוע.
יפו - אודיטוריום אניס המכיל 450 מקומות היה בתפוסה מלאה בגברים נשים וילדים, 3 שעות של חגיגה מלהיבה בהשתתפות הלהטוטנים אלי ויוסי מופע אשליות של רפול והמון פרסים עשו את האירוע ברמה גבוהה ובהצלחת ענק.
נוה עופר - יותר מ – 350 נשים השתתפו באודיטוריום נוה עופר באירוע מתוזמן היטב, ההצגה המפורסמת "הנרדף" עם 3 שחקנים ובראשם עופר הלוי ריתקו את הקהל, הזמרת לימור בן סימון הרקידה את הנשים בשירים בכל הסגנונות.
רמת הטייסים - את אולם היכל הנס גדשו מאות ילדים והורים שבאו לצפות במופע של שמנקו, לא בכדי הנהלת ביה"כ הייתה צריכה להזמין יותר סופגניות והפתעות לכל הציבור הרב שהשתתף.
ליבנה - אולם ביה"כ מקור הברכה היה מלא בילדים וילדות שבאו למסיבת חנוכה מלהיבה עם הלהטוטן במבינו, פרסים, סופגניות וחידון חנוכה נתנו אוירה ססגונית לשמחת כל הילדים.
קרית שלום - יותר מ- 150 נשים השתתפו במסיבת חנוכה באולם ביה"כ אהבת חיים, התקליטנית "רימה" לא נתנה לנשים לשבת ושמחה אותן בשירים בכל הסגנונות, מרצה אורחת מסרה דברי תורה לחנוכה וריתקה את ציבור הנשים.
נוה צדק - השכונה לבשה חג כאשר ציבור רב של ילדים השתתפו במסיבת חנוכה מהנה בביה"כ עץ חיים, הלהטוטן ארתור הדהים את הקהל בליווי מוזיקה חסידית, לרגל ההצלחה באירוע, בכוונת המארגנים לקיים את האירוע הבא במקום גדול יותר.
אירועים נוספים התקיימו בשכ' התקוה, הדר יוסף, נוה שרת, עממי ג', יפו ג', מחניים, צפון ת"א, ועוד ועוד ועוד...
כאמור השנה האירועים היו איכותיים וברמה גבוהה ואין לנו אלא לברך את מנשה עובדיה מנהל הפעולות במחלקה לתרבות תורנית בעיריית תל אביב – יפו וצוות המשרד גב' מאיה יגודייב וגב' מירי חדד וכל העוזרים, המנחים והמסיעים להצלחת האירועים, בברכת יישר כח.

מצורף קובץ

הרב לאו באירוע בבית דוהל בשכונת התקוה לידו הרב עזרא טראב רב השכונה