| נשלח ב-8/1/2006 03:47 |
 |
| |
גיל בן סורר ומורה - תופעה מוזרה
בשנים האחרונות נתקלתי במקרה בשלושה מקורות נידחים שפורסמו לאחרונה מכתבי-יד מימי הביניים, ושלושתם חוזרים על אותה טעות מוזרה, כי גילו של בן סורר ומורה הוא שתים עשרה שנה, בניגוד לחז"ל (סנהדרין סט א), כי כל ימיו של בן סורה ומורה ג' חדשים וזהו משנעשה גדול בן י"ג שנים והביא ב' שערות עד ג' חדשים.
1. פירוש הראב"ן לברייתא דר' ישמעאל, בתוך: ספרא דבי רב הוא ספר תורת כהנים, כרך א: ברייתא דרבי ישמעאל, מהדורת א' שושנה, ירושלים תשנ"א, עמ' 108 (=א"י הרשלר, "פירוש סידו התפילה והמחזור מיוחס לרבי אלעזר בן נתן ממגנצא הראב"ן", גנוזות, ג (תשנ"א), עמ' כ): "...דתנן בן סורר ומורה לא נהרג אלא בפחות משתים עשרה שנה, ועד שיאכל שתי ליטר' של בשר... ולפיכך נהרג, אמרו זה עדיין קטן ולא הגיע לכלל איש...".
המהדיר ר"א שושנה מתקן: "בפחות משלוש עשרה שנה", אבל כמובן שגם הנוסח ה"מתוקן" תמוה.
2. פירושים ופסקים לרבינו אביגדור צרפתי מבעלי התוספות, מהדורת רא"פ הרשקוביץ, ירושלים תשנ"ו, עמ' תיג: "כי יהיה לאיש בן סורר ומורה. איש ולא בן, בן ולא איש, איש ולא קטן, לכך פסק אינו נעשה בן סורר ומורה, אלא מן י"ב שנים עד י"ג שנים ויום אחד. דכייון דנעשה איש [אינו] נעשה סורר ומורה".
3. א' קופפר, "פירוש אזהרות דרבנא אליהו הזקן בר מנחם ממנש מאת חכם אחד מחוג בניו של רבנו חיים בר חננאל הכהן", קובץ על יד, יא ב (תשמ"ט), עמ' 160: "לא איש כי אם בן. בן סורר ומורה מבן שתים עשרה שנה משיקיף זקן התחתון ולא העליון ונפקי' מאיש יזיד, איש מזיד ומזריע ואין קטן מזיד ומזריע, והכי גזירת הכתו' שאינו חייב אלא שלשה חדשים דמן הדין אינו נסקל דעדיין אינו בר עונשין כדא' התם...".
המהדירים ר"א שושנה ורא"פ הרשקוביץ, ציינו לחכמים מאוחרים שגם נפלו בפח (המהדירים הנ"ל לא היו מודעים למקורות נוספים מימי הביניים, שהבאתי לעיל): ר"י עראמה, עקדת יצחק, איכה, א יא: "ואמר כי מכלל התנאים אשר הם צריכים לדון בזולל הם ד' היותר מפורסמים, אחד שיהיה פחות מי"ג שנה וכמ"ש הכתוב כי יהיה לאיש בן ולא בן לאיש, ועל דעת חז"ל משיביא ב' שערות ואעפ"י שלא בן לכלל איש..."'; ר"ח ויטאל, שער הקדושה, ע' תאות התענוגים: "ועל כל העבירות אין הקטן נענש ובן סורר ומורה... נסקל".
מישהו יכול להסביר תופעה מוזרה זו?
תוקן על ידי - ממדבש - 08/01/2006 4:17:36
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-9/1/2006 10:00 |
|
| |
.
לכולכם 
|
|
|
|
| נשלח ב-9/1/2006 08:16 |
|
| |
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-9/1/2006 01:58 |
|
| |
דף מה,ב משנה בת אחת עשרה שנה ויום א' נדריה נבדקין בת שתים עשרה שנה ויום א' נדריה קיימין ובודקין כל שתים עשרה בן שתים עשרה שנה ויום אחד נדריו נבדקין בן י"ג שנה ויום אחד נדריו קיימין ובודקין כל שלש עשרה קודם לזמן הזה אע"פ שאמרו יודעין אנו לשם מי נדרנו לשם מי הקדשנו אין נדריהם נדר ואין הקדשן הקדש לאחר הזמן הזה אע"פ שאמרו אין אנו יודעין לשם מי נדרנו לשם מי הקדשנו נדרן נדר והקדשן הקדש:
דף מה,ב גמרא וכיון דתנא בת אחת עשרה שנה ויום א' נדריה נבדקין בת י"ב שנה ויום א' נדריה קיימין למה לי סד"א בודקין לעולם קמ"ל וכיון דתני בת י"ב שנה ויום אחד נדריה קיימין בודקין כל שתים עשרה למה לי סלקא דעתך אמינא הואיל ואמר מר ל' יום בשנה חשובים שנה היכא דבדקנא ל' ולא ידעה להפלות אימא תו לא ליבדוק קמ"ל ולתני הני תרתי בבי בת י"ב שנה ויום א' נדריה קיימין ובודקין כל י"ב בת אחת עשרה ויום א' נדריה נבדקין למה לי איצטריך סד"א סתמא בשתים עשרה בעיא בדיקה באחת עשרה לא בעיא בדיקה והיכא דחזינן לה דחריפא טפי מיבדקה באחת עשרה קמ"ל קודם הזמן הזה ואחר הזמן הזה למה לי סד"א הנ"מ היכא דלא קאמרי אינהו אבל היכא דקאמרי אינהו נסמוך עלייהו קמ"ל ת"ר אלו דברי רבי ר"ש בן אלעזר אומר דברים האמורים בתינוקת בתינוק אמורים דברים האמורים בתנוק בתנוקת אמורים
ממרא
בברכה.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-9/1/2006 01:18 |
|
| |
ממדבש
תודה.
מרובקה
אני זוכר כי מדובר במחלוקת במשנה במסכת נידה, אבל איני זוכר את שם התנא החולק ואף לא מילות מפתח אחרות, כך שאיני יכול לחפש בתקליטור, ואין זמני בידי לעבור על משניות נידה ולחפש. עמך הסליחה.
אני משער כי יש בקיאים רבים בפורום שיוכלו לציין למשנה זו. אפשר מן הסתם לחפש גם במאמרו של גילת על התפתחות תפיסת הגיל בימי התנאים.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-9/1/2006 00:50 |
|
| |
דומני כי מיימוני צודק בהערתו השניה.
ייתכן כי מדובר במסורת פרשנית בלתי ידועה שהייתה רווחת כנראה בצרפת גרידא (על אף כי בעלי התוספות הקלסיים בצרפת העדיפו את הפרשנות החילופית המקובלת, ראה דברי ר"ת, בסנהדרין, סח ב, דיבור הראשון, ועוד). שריד מפשרנות זו שרד כנראה בחיבור שפורסם לאחרונה מכתבי-יד, תוספות חכמי אנגליה על מסכת סנהדרין, מהדורת א' סופר, ירושלים תשכ"ח, עמ' 96: "בן הסמוך לגבורות של איש. וקשה והא עדיין קטן הוא ע"כ".
המהדיר, שם, הערה 4, התקשה בהבנת קטע זה: "קושיא זו כמו שהיא כתובה לא זכיתי להבין אותה כלל, ודוק".
אבל דומני כי בעל התוספות מפרש את ההגדרה של "בן הסמוך לגבורתו של איש", כגיל המקביל לגיל הביניים המפורסם המוגדר בספרות חז"ל: "מופלא הסמוך לאיש", שהוא בן שתים עשרה ויום אחד, (בניגוד לפרשנות המקובלת כי הכוונה לגדול (=בן י"ג) שעדיין לא הגיע לגדלות מושלמת (=איש)), ומשום כך הקשה: הרי עדיין קטן הוא, ו"לא בא לכלל מצוות".
תוקן על ידי - ממדבש - 09/01/2006 0:51:19
|
|
|
|
| נשלח ב-8/1/2006 19:37 |
|
| |
ממדבש
האם פשוט יתכן שיש כאן טעות?
מימוני?
האם תוכל להביא את המחלוקת שהזכרת?
|
|
|
|
| נשלח ב-8/1/2006 09:21 |
|
| |
ממדבש
הרשה לי להציע שני רעיונות:
א. יש מחלוקת שנזכרת רק במקום אחד, בה אומר תנא אחד כי הבן הופך לבר מצוה בגיל 12 והבת בגיל 13, הפוך מהמקובל בכל התלמוד, וגם מנוגד כנראה להבט הפיזיולוגי. (גילת סבר, כידוע, כי תחילה לא היה גדר גיל כלל, אלא רק התפתחות פיזיולוגית, שתומצתה בידי חז"ל להופעת שערות, ורק אחר כך נוצרו הצורך והקביעה בגיל כרונולוגי. ולדעתי, בני אדם אינם רגילים לספור ימי הולדת ונוח להם יותר להאחז בסימנים חיצוניים, אבל זה כבר נושא אחר).
ב. החלוקה לאחר גיל 13 נראית מלאכותית במקצת. לעומת זאת, מצאנו שיש מעמד מיוחד לגיל בינים, כמו לענין "מופלא הסמוך לאיש", שנדריו נדרים לחייב אחרים. ובכלל, מעמדי בינים המתפתחים כישות עצמאית בהלכה (או במשפט) הם חלק מהתפתחות ההלכה. וראיתי על זה בספר "עיון בלומדות", " (הרב יצחק אדלר, ניו יורק תשמט).
אמנם, כל זה אינו מתרץ כיצד פירשו את הדברים נגד המסורת המקובלת מחז"ל. ומצד שני, כל עוד אין לכך נגיעה להלכה למעשה, שמא זה נכלל אצלם בכלל "פשוטו של מקרא" שבו עדיין היה אז "מותר" לפרש גם נגד המסורת.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
|
| נשלח ב-8/1/2006 03:57 |
|
| |
אין שום מקור לכך, לא במדרשי ההלכה ולא בספרות התלמוד או באיזה מקור חז"לי אחר.
תוקן על ידי - ממדבש - 08/01/2006 3:56:37
|
|
|
|
| נשלח ב-8/1/2006 03:54 |
|
| |
למה 'טעות מוזרה' ולא דעה נוספת שלא הובאה בתלמוד?
|
|
|
|
|
