כן כן. מגיע לי מזל טוב. בשעה טובה ומוצלחת נולד לו בני השני. בגיל 31 וחצי יש שיאמרו שזה הישג לא רע ויש שיטענו שזה "בסדר, נו". אני לא יודע מה אחרים, אני - מאושר. בעיקר שעברנו את הלידה.
זאת לא טעות קולמוס. באמת עברנו את הלידה. יש לי חבר שטוען, ובמידה רבה של צדק, שהבעל עובר חצי לידה. במקרה שלי, אני חושב שעברתי שלושת-רבעי לידה.
אז נכון שלא סחבתי איתי שום דבר 9 חודשים. לא היו לי בחילות, לא חם מידיי ולא קר מידיי (בעצם, זה לא קשור, כל השנה חם להן וקר להן, המזגן שלי כבר בפיצול אישיות). אבל הייתי שותף מלא לנקיפות המצפון מדוע אני לא עוזר יותר בבית. זה גם משהו, תודו.
אני טוען, שצריך להביא שלישייה או רביעייה בפעם אחת ולסגור את הסיפור.
את סיפור השמות.
כי אצלנו לא נוהגים לקרוא על שם הסבתא והדוד. אצלנו בוחרים שמות. ולבחור שם זו משימה לא פשוטה בכלל!
לחסידים אין כל כך בעיה כי הם הולכים בקלות על "אפרים" או אפילו על "אלכסנדר" וזה יישמע יפה ונכון.
גם לליטאים אין בעיה: "רוחי" או "פייגע" או "דסי" רצים חופשי.
לחבדניקים יש את "מנחם מנדל", "שניאור זלמן" ו"צמח" ואף אחד לא יבוא אליהם בטענות.
לברסלב יש את "נחמן" ו"נתן" וכאלה.
לתימנים יש שמות מיוחדים (שאף אחד לא חשב עליהם) כמו "ניתאי" ו"נהוראי" ו"אודליה" ו"אורלי" ו… אם לומר את האמת, השמות הללו מזמן הם לא נחלת התימנים בלבד.
מה יש למרוקאים? בואו נראה: "אלירן", "אביהו"… בכלל, התימנים המרוקאים והמתנחלים – יכולים לקרוא לילדה "צנצנת" ואף אחד לא יגיד להם שזה מוזר. גיסתי שקלה למשל לקרוא לבת שלה, "איילת השחר". ברגע האחרון איימנו עליה שנזמין לה עובדת סוציאלית הביתה אז היא ירדה מהרעיון והילדה ניצלה.
אבל אני? עם מה זה משאיר אותי?
בואו נראה. אם אני אלך עם הסטריאוטיפ, אז אני חצי תימני וחצי מצרי. (כן, יש עדה כזאת, ירידות יתקבלו בשמחה). ואם ניקח בחשבון שרוב המשפחה יצאו יותר מצריים (במראה, באופי, באוכל, בנוסח התפילה…), זה משאיר אותי עם דילמה. איך אני קורא לילד??
"נו תחליט" היא מפילה עלי כאילו מדובר בצבע לארונות מטבח.
"אהמ...."
"אתה לא מסוגל לחשוב על משהו?"
"לא. ואת?"
"לא..."
"יש לי רעיון! נכנס לאינטרנט, בוודאי יש שם מאגרים עם אלפי שמות. נבחר כמה שמות ונסנן, עד שנגיע לשם המנצח. טורניר שמות!"
אמרו לי שאם קשה להחליט אז מסתכלים על הילד. השם הראשון שעולה בראש, זה מה שכנראה שמתאים לו. אבל יש בעיה עם זה. עם הילד הראשון זה שלנו זה היה קל יותר. בכור, כהן, אביתר הכהן, ויקרא שמו אביתר. שם שעומד בקריטריונים וזהו.
השני? אהמ... ככה, אתם יודעים.
אם אני אסתכל עליו מיד ואבחר את השם הראשון שעולה לי בראש זה יהיה בערך "תקנמאש" שזה ראשי תיבות של 'תגדל קצת נראה מה אתה שווה'. או "יצי" שזה 'יאללה צהבת יאללה'.
אז נפל הפור והולכים על האינטרנט. לבחור שם לילד מהאינטרנט. אני חושש לשאול את הרב שלי שלא יאמר לי לקרוא לו "שאול" או "אברהם". השם צריך להיות מהמקורות אבל מספיק חדש. כמו הראשון.
כוס קפה וכוס נס. מרחיקים את המאפרה ומתחילים לבדוק את האופציות.
אבגד? יש אשכרה שם כזה?
אבויה. בטח. כבר. זה מתחרז לה עם "פויה" משום מה.
אבטליון, על שם הרחוב...
אביבי, אביגאל, אולי אביגדור? זה אחד מהכינויים של משה רבנו. לא. לא ילך.
אני יודע, אביהו!
לא רוצה שהוא יהיה שייך לאחד מנוער הגבעות האלו ויתיז חומצה על חיילים (או לפחות יאשימו אותו שהוא מתיז חומצה על חיילים). הלאה.
אביזמר?? מה פתאום אביזמר?? לא שמעתי בחיים על אביזמר וחוץ מזה שעל פי המספר הנומורולוגי שלו כתוב במפורש שיש לו צורך בסיפוק חומרי. לא רוצה לגדל סיפוק חומרי בבית.
אבימאל.. אליגע.. אליצדק.. אלמגור.. אלתר (שזה יוצא זקן באידיש).. אנוש.. אריסטופנס (שם יווני שפירושו טוב מראה).. אתנן.. (עם כל הכבוד לו שהוא משבט יהודה, לי זה יותר מזכיר מילה מתוך כתבת תחקיר על שחיתות. לא תודה).
וזה רק ב"א".
גם אוף מתחיל ב"א".
אין לי כוח להמשיך ל"ב".
אבל אין ברירה אחרת. ממשיכים ל"בהט" (???) "בוזי", "בוקי" (זה לא שם של כלב או שאני כבר לא מעודכן?), "בטח" ו"ביבי". מבטיח לכם, הכול אמיתי. זה מופיע שחור על גבי אקספלורר. "בלפור", "ברוש"...
אולי נשאיר את זה לידי הגורל? ניגש לילד הראשון שנפגוש ברחוב ואיך שקוראים לו – זה מה שנקרא גם לרך הנולד.
לא רעיון טוב בכלל. ואם אני אפגוש באיזה ילד שההורים שלו ממש שונאים אותו והחליטו לקרוא לו "איילת השחר"? מוטב שאקבע תור לפסיכולוג ילדים כבר מעכשיו ועוד לפני שאני קורא לו ככה. בטח יש הנחה על התעללות בקטינים חסרי ישע.
מה עושים?
אני יודע שהברירה הראשונה צריכה להיות להתקשר לרב. כנראה שריבונו של עולם רצה ש"נעשה סיבוב" קטן ורק אז נפנה אליו. שנלמד מזה משהו (עוד לא החלטנו מה).
מתקשרים בחשש.
- הלו?
- כן.
- הרב נמצא?
- מדבר.
- זה יניב, אח של חגי. (תמיד אני חייב לעשות את זה? הוא כבר מכיר אותי!)
- אווווו.. מה שלומך.
- ברוך ה' יום יום. (על הפנים סטנדרט יהיה יותר מדויק).
- במה אוכל לעזור?
- שם לילד.
- מתי הוא נולד?
- 11.01.06
- העברי.. העברי.. אנחנו יהודים. (אני אספר את זה למנהל הבנק שלי).
- י"א בטבת אחרי השקיעה.
- נו נו, זה לא רחוק מחנוכה. (מזה פחדתי.. רק לא לְבִיב או סוּפגן או חנוכּ)
- ו... הרב תראה...
- ומה היא רוצה?
- היא לא יודעת.
- תשאל אותה. מה שהיא אומרת – תעשו.
וכך חזרנו לנקודת ההתחלה.
הברית תתקיים בע"ה ביום חמישי הבעל"ט. כולם מוזמנים להגיע. ברצינות, העיקר לא לשכוח מתנה. ואצלנו מתנה זה לא ספר או סדין! אצלנו משקיעים. יוכיחו עשרות האירועים שהתחמקתי מללכת אליהם ומשפחתי המורחבת התחמקה מללכת אלינו. בכל זאת כל אירוע אנחנו מתמודדים בתחרות סמויה של מי נתן יותר. שיקים או כסף (לא חלילה מתנה, ועם יד על הלב, בקטע הזה אני מקנא באשכנזים שלא נוהגים לעקל חלק מהמשכורת לאירועים).
בכל מקרה, בשיא הרצינות ומכל הלב אני מאחל לתינוק הטרי המון המון הצלחה (הוא יצטרך הרבה עם אבא מתוסבך כזה...) ורק טוב בחיים.
ואיך נקרא לו?
אם היא לא הייתה נרתעת מהשם "יונתן", זה מה שהייתי קורא לו. אבל היא לא אוהבת, ולא בא לי שבכל פעם שהיא תקרא לו היא תעשה פרצוף חמוץ ותסתכל עלי כאילו אני אשם. אז לא יונתן.
אין לי מושג... שמות ורעיונות יתקבלו בשמחה. ותזכרו, זה חייב להיות מהמקורות, אבל מספיק "מודרני".
ואם יום אחד מישהו יספר לילד שלי שחיפשתי לו שם באינטרנט – אני מכחיש.
ההצבעה מסתיימת ביום רביעי בלילה.
נשלח ב-20/1/2006 10:08
מזל טוב הרבה נחת
נשלח ב-20/1/2006 00:20
ויקרא שמו בישראל: אִיתַּי
.
מגיבוריו של דוד המלך.
ערך נומורולוגי: 7
משמעות: פרפקציוניזם, מחקר, צורך במזון מנטלי, יצירתיות, רצינות.
מקור: דברי הימים א' פרק י"א פסוק ל"א.
נשלח ב-19/1/2006 18:29
והכי חשוב: איך קראת לו בסוף?
נשלח ב-19/1/2006 17:24
אני הייתי מנסח את זה אחרת:
הצגת את עצמך "נעים מאוד " וכו'
הוא הביט בך בעיניו הנבונות וראה את הפליאה על פניך.
"הוא לא כזה אידיוט כמו שחשבתי" הבין הוא בחושיו האנושיים את שאמר מבטך.
הדבר השני (אחרי ההתבוננות הראשונית הזו) שהוא עשה, היה להשיב לך ב"נעים מאוד" משלו (אוהו נעים...) אין היכרות טובה מזו.
נשלח ב-18/1/2006 23:46
קרה לי יותר גרוע...
כשבני הראשון נולד, הכריחה אותי המיילדת להחזיק אותו עטוף. כמובן שבהתחלה פחדתי שאני אמעך אותו וכו' אבל כשראיתי איך היא מתנהגת איתו, אמרתי שיותר גרוע לא יכול להיות ואולי אפילו עדיף שאני אקח אותו ממנה.
אז לקחתי אותו. עירסלתי אותו בידי כשאני יושב בכורסא הגדולה והרחבה של חדר הלידה. באה לי לראש בדיחה ואמרתי לו: "נעים מאוד, אני יניב אבל אתה יכול לקרוא לי אבא..."
התפלאתי שהוא נראה כמקשיב, הייתי בטוח שאני אפגוש יצור לא מפותח.
בקיצור, באמצע האווירה הפסטוראלית-משהו הזאת, הרגשתי לפתע משהו חם בחולצה שלי... למרות שאני דיי איסטניס, לא ממש נגעלתי להפתעתי. כנראה תחושת האחריות שטבע הקב"ה בנו...
אבל אני לא יכול שלא לחשוב על זה: אם ישאלו אותי מה הדבר הראשון שהבן שלך עשה?
התשובה תהיה: עשה עלי את צרכיו...
נשלח ב-18/1/2006 17:33
תגיד תודה שלא קרתה לך התקלה בה הייתי נוכח עת תינוק חש משום בה ביטחון מופלא בנוכחות המוהל, ובדיוק ברגע בו הסיר ממנו את הטיטול החל להכין את עצמו לברכת אשר יצר רטובה תוך שהוא דואג שגם מי שעמד במרחק מה ממנו ישתתף במצווה (- המוהל כמובן )
גם המוהל ההוא היה מן הגמישים יחסית והאירוע הותיר רק חיוך על פני ההורים (כאילו שהם יכלו לדאוג למוהל למזל מוצלח יותר לקראת אותו היום...)
נשלח ב-18/1/2006 16:32
חס ושלום... (אל תגיד את זה בקול).
נראה לך?
המוהל היה כאן היום, אמר שהכול בסדר וזה מה שחשוב. אגב, המוהל הוא המוהל הידוע בעיר, שהתגלה גם כאדם נחמד מאוד.
כשהוא בא לבדוק את התינוק, הוא גילה, שצריך, אפעס, להחליף לו טיטול. לא נעים, אבל הוא השתלט על העניינים צ'יק צ'אק והחליף למרות מחאותיי (הרפות).
משרה ביטחון ונראה כיודע את מלאכתו.
אני רגוע עכשיו בקשר לזה לפחות. בקשר ל"קוּפָּה"... סתם סתם ח"ו.
נשלח ב-18/1/2006 16:10
אלעד (שכחתי איזו אות?)
תודה על הפרגון, יה"ר שאכן תזכה להכניסו בבריתו של אברהם אבינו בעיתו ובזמנו מתוך נחת יהודית אמיתית.
איך שתקרא לו לבסוף שיהיה בהצלחה ובמזל
אגב,"שי" נחמד ויפה, אבל אני חושד שאתה חושב פחות על איך שיקראו לו לעלות לתורה , ויותר על כמה מתנות (כשם המתוכנן) תקבל בברית...
נשלח ב-18/1/2006 15:48
.....הם לא התינוקות של הלילה....
יקי רייסנר למשל קרא לבנו "אביעד"...
שזה שם מדהים!
נשלח ב-18/1/2006 01:53
הברית ביום חמישי..
הוא לא מודע בכלל למה שקורה. אוכל וישן כל היום, נדמה לי שהצלחתי להוציא ממנו חיוך, אבל זה היה יותר כאילו הוא עושה לי טובה, כי הוא חייך ומיד פיהק כאילו אני משעמם אותו...
אני ממשיך להתאמן על ה"קושקוש" ועל ה"מי גאון של אבא".
ובכלל, מוזר מאוד שהצטרף עוד אחד פתאום. מי הזמין אותו??
אבל לא משעמם.
אני צריך לסנן שיחות מכמה דודות עם העצות שלהן. בינתיים זה עלה לי כסף כי קניתי לגדול "מכונית עם שלט" (או כמו שהוא מכנה אותה "מכונית עם חשמל"), כמתנה מהתינוק, שלא יקנא. אני לא זוכר שהביאו לי מתנה כשאחי נולד.
התינוקות של היום...
נשלח ב-18/1/2006 01:41
אאאלללעעעדד
אנחנו במתח....
איך קראת לו בסוף???
תעדכן
נשלח ב-17/1/2006 16:46
תודה לשניכם.
יש לי עוד יום וחצי להחליט. נראה לי שמצאתי משהו... גם מהמקורות וגם לא "עתיק" מידי.
אם עדימר פיג'מה, אדון מטומ-טיפש או אלוהים - לא בישראל
משרד הפנים פוסל כל שנה בקשות חריגות להחלפת שם
מאת ראלי סער
לפני כשבועיים התייצב תושב תל אביב, בשנות ה-50 לחייו, בלשכת מינהל האוכלוסין והגיש בקשה לשנות את שמו הפרטי, הקונוונציונלי, לשם "מטומ-טיפש". בטופס הבקשה הוא ציין שני נימוקים להחלפה: האחד, "זהו השם שבו מכנים אותי בני ביתי"; השני, "בעצת איש קבלה הומלץ לי להחליף את שמי לשם זה".
הוא עדיין לא קיבל מענה רשמי לפנייתו, אך הממונה על מחלקת רישום ודרכונים במינהל האוכלוסין במשרד הפנים, אתי שרון, טוענת כי לא תיעתר לבקשה. "אין זה מקובל שאדם ירצה להיקרא בשם לא מכובד", אומרת שרון. "ואני לא אאשר לאיש להיקרא בשמות שהם קללות או מלות גנאי בשפה העברית".
"חוק השמות" הישראלי קובע כי כל אדם חייב שיהיו לו שם פרטי ושם משפחה. החלפת שם ניתן לעשות אחת לשבע שנים, ומי שמבקש להחליף את שמו בתדירות גבוהה יותר זקוק לאישור מיוחד משר הפנים. במקרים שבהם יש חשש כי "השם החדש עלול להטעות או לפגוע בציבור", רשאי השר או פקיד המוסמך לכך לפסלו. שרון מציינת כי החלפת שם היא צעד ביורוקרטי שגרתי, המבוצע מדי יום בעשרות לשכות מינהל האוכלוסין בארץ, וכי רק הבקשות יוצאות הדופן מגיעות לשולחנה.
כך, למשל, לפני שבועות אחדים הגיש תושב מרכז הארץ כבן 50 בקשה לשנות את שמו כדלקמן - שם פרטי: עיראקי, שם משפחה: פיג'מה. הבקשה הלא שגרתית נומקה בסיבה: "כך קוראים לי בשכונה". גם במקרה זה לא נעתרה שרון לפנייה, משום שלדבריה "זה לא שם שאפשר להיקרא בו במדינת ישראל".
כמו כן, לפני חודשים אחדים דחתה שרון את בקשתו של תושב תל אביב, בשנות ה-20 המאוחרות לחייו, שביקש להחליף את שם משפחתו ל"בנק לאומי חרא". שרון ממלאת את תפקידה במשך שנים רבות - ואולם לנוכח בקשה זו, היא לא הסתפקה בדחייה כתובה ושאלה את אותו אדם מדוע הוא מעוניין בשינוי. התירוץ שסיפק האיש: "אני לא אוהד את הבנק. אם אקלל אותו בעצמי אהיה חשוף לתביעת דיבה, ולכן אשאב הנאה מכך שלמשל בתור לרופא יקראו לי 'מר בנק לאומי חרא'".
גם שמות המעידים על שיגעון גדלות או העשויים לפגוע ברגשות האוכלוסייה הדתית בארץ אינם מאושרים בידי משרד הפנים. באחרונה סירבה שרון לפנייתו של אדם בן 38 מתל אביב, שביקש להיקרא בשם הפרטי "אלוהים". פתרון הפשרה שאושר היה לחלק את השם המחייב לשתי הברות: "אל-והים"; אך הפשרה לא ריצתה את אותו אדם, שלאחר חודשים אחדים ביקש לחזור לשמו המקורי.
שרון אף סבורה כי שמות המוחלפים מתוך הזדהות לאומנית, המתריסה נגד קיומה של מדינת ישראל, ראויים להידחות על ידה. לכן לא אישרה לאזרח ערבי מיישוב הסמוך לחדרה להחליף את שמו ל"אוסמה בן-לאדן", וכן לאדם שביקש ששמו ייקרא מעתה "סדאם חוסיין".
תוקן על ידי - השייח - 17/01/2006 14:07:46
נשלח ב-16/1/2006 23:39
קודם כל מזל טוב.
גיסי קרה לבנו שיחיה ,שנולד לפני שבועיים "ישי" (שהוא שם קצר ומיוחס יותר משי).
גם השם "הדר" נאה לדעתי ואהוד אצל בנות המין השני.
מקסימום תן לו גם שם שני אם אתה וזוגתך לא מסכימים (הוא שיבחר כשיגדל)
"שׁוּבוּ בָנִים שׁוֹבָבִים נְאֻם ה''".
נשלח ב-15/1/2006 23:23
נימנד -
וגלשן, שמות מקסימים. אבל כבר כתבתי למעלה שאני נגד שימוש ב"א-ל" בשם.
