| נשלח ב-16/1/2006 16:37 |
|
| |
הרב כדורי
האם הקמעות יעזרו
הוא לא נודע כפוסק הלכה או כנואם גדול, וגם לא פרסם ספרים, אבל למרות זאת, כל מי שפגש אותו יודע: הרב כדורי הוא גדול המקובלים בדורנו עכשיו מתפללים כל מעריציו הרבים להחלמתו של המברך הכי מפורסם במדינה
דפדף ביהדות
אבישי בן חיים
16/1/2006 8:02
"זקן המקובלים הצדיק הרב יצחק כדורי זקוק לתפילות הציבור. הרב שרבים כל כך נושעו בזכות התפילות שלו ובזכות הקמעות שנתן, זקוק לתפילותיכם" – הכריזו אתמול באחת מתחנות הרדיו החרדיות-פיראטיות. הם קראו לציבור להתפלל לרפואתו של "הרב יצחק בן טופחא," מי שהפך לסמל הגדול של הקבלה בדור האחרון, ודרכו הפכו הקבלה, הקמעות והשמנים המבורכים לכלי פוליטי רב עוצמה. המברך הגדול, שאושפז אתמול במצב קשה בבית החולים, זקוק עכשיו לברכות.
פרטים רבים עלומים בהיסטוריה האישית של כורך הספרים, שלא נודע כפוסק הלכה, לא נודע כבעל כושר נאום ולא פרסם ספרים, ובכל זאת שמו הולך לפניו כגדול המקובלים.
איש אינו יודע בן כמה בדיוק הרב כדורי, ואף אחד לא סומך על המסמכים הרשמיים. זקני הקהילה היהודית בעיראק התעקשו להעיד כי ראו את הילד הקטן והחכם יצחק כדורי (אז היה שם משפחתו דיבה) מספיק לשבת על ברכי ה"בן איש חי" בשעת אחת הדרשות שלו. ה"בן איש חי," גדול רבני עיראק, נפטר בשנת 1908 וההערכות הן שגילו של הילד היה אז לפחות שמונה. כך שרוב ההערכות הן שבחג הסוכות האחרון חגג הרב כדורי יום הולדת .106
חשש לחייו של הרב כדורי
המקובל הרב יצחק כדורי מאושפז במחלקת טיפול נמרץ במצב קשה
לכתבה המלאה
הוא עלה כילד עם משפחתו לארץ והתגורר בשכונת בית-ישראל, בקו התפר שבין מאה-שערים האשכנזית לשכונת הבוכרים. הוא למד תורה באם הישיבות הספרדיות בארץ, ישיבת "פורת יוסף," ואחר כך בישיבת המקובלים המיתולוגית ישיבת "בית אל." קבלה הוא למד גם אצל המקובל המפורסם רבי סלמן אליהו, אביו של הרב הספרדי הראשי לשעבר מרדכי אליהו. בסוף שנות ה20- של המאה הקודמת התחתן הרב כדורי. בשנות ה30- הוא התגורר בחדרון בעיר העתיקה, בעוד בני משפחתו גרו במערב העיר. אחר כך עברה המשפחה לבית קטן בשכונת הבוכרים. אך החצר חלשה על בניין גדול ברחוב דוד בשכונת הבוכרים, שבו שכנה ישיבת המקובלים "נחלת יצחק" שבראשותו.
הרב כדורי עם הרב עובדיה. צילום: פלאש 90. /images/archive/gallery/103/459.jpg
נכס תרבותי
כניסתו לבמה הפוליטית היתה באמצעות תנועת ש"ס, והגיעה לשיאה במערכת הבחירות של .1996 הפרסום הרב שזכה לו הקנו לחצרו שם של אימפריה כלכלית, ותנאי המגורים שלו השתנו לגמרי. הוא עצמו המשיך לנהל אורח חיים סגפני, פרט אולי מכך שעבר מסיגריות "נובלס" ל"מרלבורו לייט."
לפני 60 שנה הוא נהג לעשן סיגריות ערביות, והיה שולח את בנו הרב דוד כדורי, היום בן ,73 לקנות לו סיגריות מסוג "סנסור" או "וירג'יניה." אחר כך החל לעשן "נובלס," ורק באירועים מיוחדים וחגיגיים היה מעשן סיגריות "רוטמנס" או "דנהיל." התאריך המדויק אינו ברור, אבל בשנים האחרונות הוא מעשן "מרלבורו לייט" באמצעות קשית ארוכה, שמזכירו שמעון מלול מדליק לו.
באמצע שנות ה80- הלכה לעולמה רעייתו שרה. ב1992- נשא אישה בפעם השנייה, את דורית בן יהודה, קיבוצניקית מכנרת, אחד מסמלי החילוניות. היא היתה אז בת ,46 בערך מחצית מגילו.
אבל שאלת השאלות על אודותיו היתה ונותרה: מיהו הרב כדורי? בציבור הישראלי נהגו להתייחס אליו כאל "בבא" ספרדי זקן, הממלמל דברים לא ברורים. אבל נראה שמדובר דווקא באחד הנכסים התרבותיים והגאוניים הגדולים ביותר שהעמיד העם היהודי במאה ה.20- בשנים הטובות שלו דיברו על ההדר שהקרין, בתרבוש השחור או האדום, בגלימה ארוכה, במקל מוזהב, בצעיף ובאצבעות ידיים ארוכות ועדינות.
חשובי המקובלים ואלו שלמדו איתו דיווחו על ענק תורני, בעל כוח לימודי עצום וזיכרון פנומנלי, שהקיף את כל ספרות הקבלה. מקובל שלפני מספר
שנים הגיע לשאול אותו שאלות על המקובל הרש"ש (רבי שלום שרעבי, מחשובי המקובלים) יצא נדהם: "למרות הגיל, הוא יודע את כל סידור הרש"ש בעל פה, ישר והפוך." בוגר הישיבה הליטאית פוניבז' שנתפס לקבלה והגיע לרב כדורי, חזר נפעם מהעובדה שעל כל שאלה מספר הזוהר שהפנה לישיש, הוא זכה לתשובה עם ציטוט מדויק.
פעם היה הרב כדורי איש עני, שלפרנסתו עבד ככורך ספרים. בחלק מהמקרים נהג להעתיק את הספרים שכרך בכתב ידו לטובת ספרייתו האישית. בין היתר מספרים כי גם כרך את ספרייתו של הרב הראשי יצחק נסים. העבודה התארכה והתארכה, ונמשכה הרבה יותר זמן מהמקובל. כשסיים אחרי תקופה ארוכה מאוד את עבודתו, נשאל הרב כדורי: מה קרה? איך לוקח לאיש מקצוע כל כך הרבה זמן לכרוך ספרים? "לא רק כרכתי אותם, גם קראתי אותם," התנצל הרב.
שמו החל ללכת לפניו עוד לפני קום המדינה. אך רק בקרב יודעי סוד. ראשי ישיבת "פורת יוסף" נהגו בו בכבוד גדול, אבל פרסומו בא גם ממקום אחר. "כבר לפני 60 שנה ידעו תלמידי 'פורת יוסף' שמקובלים יש הרבה, אבל אם רוצים לראות מופת אמיתי – צריך ללכת ל'חכם יצחק,"' כך מספר מקובל חשוב. לדברי המקובל, לרב כדורי היה עוד פלוס אחד – הוא הסכים להראות את כוחו בביצוע מופתים.
סיפור המופת הראשון שעליו מספרים היה ככל הנראה כבר אז, כשבאו אליו תלמידי ישיבתו, וסיפרו לו על גניבות המתרחשות בישיבה. הרב כדורי ביקש להביא אליו את רשימת התלמידים, עלעל קצת בפסוקים, ובסוף הצביע על שם אחד ואמר: "זה הגנב." התלמידים הלכו לחשוד, סיפרו לו על דברי הרב כדורי, ולהפתעתם הוא הודה במעשיו.
הפרסום הפך למלכודת
כמעט שאין חומרים כתובים מהרב כדורי. עם כי במגירה אחת במשרדים השוכנים בקומת הקרקע של ישיבת המקובלים "נחלת יצחק," שהוא עומד בראשה, מסתתרת מחברת עבה בת מאות עמודים, ובה חומר קבלי רב פרי עטו. פעם אחת היא נשכחה על השולחן למספר דקות, מה שאיפשר הצצה בכתב יד יפהפה, נקי ומסודר, המלווה בציורים, באיורים ובמעין גרפים של אותיות ושמות קדושים, ואפילו כותרת למתכון קבלי שעל פי הרב כדורי אם יעשהו האדם, "יגלה מה מקור מחושו ואיך ירפאו."
טקסט נדיר מפרי עטו של הרב כדורי מופיע בין ההקדמות לספר החשוב "תמים תהיה" של הרב יעקב הלל, ראש ישיבת "אהבת שלום" בירושלים ואחד מחשובי המקובלים. הספר תוקף בחריפות את המקובלים המעשיים ואת הבאבות, וגם יוצא נגד מחלקי הקמעות באשר הם ונגד עורכי הגורלות.
בעמוד 19 מופיעה מעין "הסכמה" של הרב כדורי. ההסכמה כביכול, היא בעצם אי-הסכמה והבהרה נדירה של הרב כדורי את פשר עיסוקו בנושאים המגונים בחריפות בספר. הרב כדורי מגונן על כתיבת הקמעות, ובין היתר קובע כי קבלה מעשית היא רק "השבעת שמות המלאכים ולהכריח אותם לעשות רצונו לעקור הרים וגבעות." בהמשך מתפלמס הרב עם הביקורת, ומביא שלל מקורות להצדקת העיסוק בגורלות ובצפיית עתידות, ומצטרף להתקפות על המתחזים למקובלים.
עם כניסתו לתודעה הפוליטית, החלו להידפק על דלתו של הרב מפורסמים רבים, ובהם פוליטיקאים, אנשי עסקים ואנשי בידור (עם חסידיו ניתן למנות את אלי יצפאן ואת ג'ודי שלום-ניר-מוזס.(
הפוליטיקה אמנם הקנתה לו פרסום רב, אבל גם היכתה קשות בתדמיתו. בבחירות הקודמות הסתיים השידוך עם ש"ס ועם הרב עובדיה יוסף. בעקבות סכסוך בין חצר הרב כדורי לבין ש"ס הקים נכדו של הרב המקובל, יוסי כדורי, מפלגה חדשה בשם: "אהבת ישראל – בנשיאות גדול המקובלים הרב כדורי."
במהלך הקמפיין הובל זקן המקובלים בתוך מבנה זכוכית על גבי גג אוטובוס, בסגנון אפיפיורי. המפלגה החדשה ניהלה קמפיין אגרסיבי נגד ש"ס, אך לא השקיעה תקציב משמעותי בהסברה. אנשיה הסבירו כי הם עומדים להיות הפתעת הבחירות, ומספיקה להם ברכתו של המקובל הישיש. אבל המציאות טפחה על פניהם. בקלפי נחלה המפלגה כישלון חרוץ, וזכתה ב5,468- קולות בלבד.
למרות זאת ולמרות כמויות הלעג העצומות שספג המקובל הישיש מצד ישראל הרשמית, בתודעה העממית ובזו של אלו ששמעו מקרוב את יחס המקובלים והרבנים שהכירו אותו מקרוב, הוא היה ונשאר גדול המקובלים בדורנו.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-7/2/2006 12:42 |
|
| |
מציץ_ונפגע:
וכשאתה הספדת את סבא של סבא שלך ואמרת שהוא לעולם לא שיקר, אתה היית אתו 24/7?
|
|
|
|
| נשלח ב-31/1/2006 15:54 |
|
| |
לא צריך 7/24, מספיק שצ'וט ניסה להטעימו וראה שאינו בר טעימה בכלל. אבל מה שנראה לי יותר שלצ'וט יש חולשה להכחיש את מה ש'כולם יודעים'. כבר קרה שהוא סיווג איזה רב פושע כאחד ה'גדוילים' כי הוא ידוע כמי שיודע המון.
|
|
|
|
| נשלח ב-30/1/2006 20:06 |
|
| |
נו באמת צאוט, מישהו היה איתו 24 -7 כדי לראות שלא טעם חטא?
|
|
|
|
| נשלח ב-30/1/2006 20:00 |
|
| |
אני הייתי בהלוויה. אין לי מושג מי זה יוסי כדורי. הלכתי ללוויה משום שאני התרשמתי שנפטר יהודי ת"ח שלא טעם טעם חטא.
|
|
|
|
| נשלח ב-30/1/2006 19:22 |
|
| |
בעוד אנו דנים ונתינת הכשר חוקי והגיוני לקמעותיו ולגדולתו של הרב כדורי, יש לדון בדבר מטריד פי כמה וכמה: מה גרם לכך שרבבות (מאתים או שלש מאות אלף!?) יהודים חרדים ומסורתיים, שנקודת המוצא הטבעית שלהם להיות זהירים שבעתיים בצוננים מאחר שכבר ניכוו ברותחים, יתעלמו מכל סימני השאלה האופפים את אישיותו וינהרו כעכברים אחר חלילו (המגאפון) של הנכד יוסי, וביניהם רבנים גאונים אנשי שם ותלמידי חכמים מוכחים? (ובמאמר המוסגר. איך זה שהרב עובדיה יוסף שינה את עורו והפך לחסיד של מי שבעבר היה משליכו מכל המדרגות ודוחהו באמת המים שבידו?) ואם יחפוץ רבינו להשיב כדרכו שאלץ איז סאציאלאגיע, לא נקבל. ושמא נקבל? עד כדי כך?!
ואם כבר סאציולאגיע, תופעת טבע חדשה ראינו שם, ספרדים נעשו אשכנזים בהערצתם העיוורת ואשכנזים נעשו ספרדים בכמיהה וגעגועים לבאבא.
וכי על דבר זה אמרו כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני כל העמים?
עצוב.
|
|
|
|
| נשלח ב-30/1/2006 14:03 |
|
| |
מטטרון
אין תפיסה אחרת. גם האימון שלך ואפילו אמונה עיוורת במסורת ו'גדולי עולם' כולהו ההיגיון שלך וגם תחית המתים אין האמונה בה אלא שהיא 'מן התורה'. מענין כמה אתה ושכמוך מוכנים להשקיע כספית על אמונותיהם המוצהרות?
|
|
|
|
| נשלח ב-30/1/2006 13:35 |
|
| |
בוגי, האם תחיית המתים וחזון העצמות היבשות כפשוטו אינו נוגד את "ההגיון"? אנחנו לא מדברים על כללי ההגיון שמבוססים על תפיסת עולם קוגניביטית, הם בטלים ומבוטלים וכעפרא דארעא חשיבים. ההגיון שלי אומר שמה שמתואר בחז"ל אודות "העולם הבא" וכד' אינו אלא בחזקת דימוי למציאות אחרת שאין אנו יכולים לתפוס בחושינו, אבל אני גם מקבל את העובדה שההגיון שלי גם הוא מתבסס על החושים שלי בעולם הזה, ואין דין עולם הזה כדין עולמות אחרים - ולכן ההגיון שלי שוב מתערב ואומר: סטופ! אל תכנס לדמיונות! אם חז"ל אמרו דבר, סימן שהיה להם בסיס, ואם ישנה מסורת של אלפי שנים בקרב גדולי עולם, סימן שיש בסיס למסורת. הסיבה היחידה לסתור דבר זה או אחר הוא לסתור את הבסיס - ומשום שאנחנו לא מגיעים לבסיס ואין לנו דרך לבדוק ולסתור את הטענות בבסיס בצורה מוחלטת וגמורה, אי אפשר לראות את הדבר כבטל וכאחיזת עיניים, אפילו שזה הדבר הנוח ביותר לעשות כשהחושים שלנו מסרבים לקבל. אין שוני בין זה לבין אמונה בתחיית המתים.
לא כל דבר צריך להתאים בכוח לתפיסתך החושית. האדם צריך להתאים עצמו לחליפה, או שצריך להתאים את החליפה לאדם?
|
|
|
|
|
| נשלח ב-30/1/2006 12:23 |
|
| |
מטטרון
לטעון שדיון כזה עקר כי...., נותן לגיטימציה להנחה שיש אפשרות לקיום דבר שהוא בדעתנו בדיחה לפי כללי ההיגיון. לצורך הענין איני כופר בעולם הבא אבל בהחלט מאמין שהדימויים הציוריים אודותיו אינם אלא המחשת כיוון. כל מי שלוקח טרמפ על דימויים אגדיים זקוק בדחיפות או לניידת לכיוון בית הסוהר (אם הוא פוגע בראש או בכיס של אחרים בגין שרלטנותו) או לכיוון בית משוגעים אם הוא סתם מאמין. (בלבם, גם זה שיחזור וידווח יזדקק לזה.)
|
|
|
|
| נשלח ב-30/1/2006 10:05 |
|
| |
מיימוני, האם הרמב"ן היה שרלטן?
מישהו חזר לדווח לך על דין וחשבון שנתן בעולם הבא? מה היית מגיב אילו מישהו היה מספר לך שקיבל מסר מעולם האמת על דין וחשבון שנמסר שם?
|
|
|
|
| נשלח ב-30/1/2006 03:41 |
|
| |
http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/assia/rofe-2.htm
השאלה: מה דינו של רופא, שריפא ברשות וטעה, או החליף רפואה והזיק או המית?
המחבר מביא כמה שיטות ביחס לבעיה זו: א. שיטת הרמב"ן, הטור והשולחן ערוך - אם טעה והזיק ונודע לו, חייב בכל מקרה לצאת ידי שמים, ואם המית ונודע לו ששגג - גולה; והיינו באופן שהחולה מת מיד אחר הטפול; ב. שיטת התשב"ץ - מבדיל בין "רופא חבורות במלאכת-יד" (כירורג), שחייב אם שגג, לבין "רופא חולים במשקים ומשלשלים" (פנימאי), שנתכווין לרפאות ולא להזיק - פטור אף מדיני שמים. אך אם עשה יותר מן הראוי לו, הרי הוא מזיק ורוצח ומשלם ונהרג עליו. ג. שיטת הר"ן - לפטור הרופא בכל מקרה, אם טעה, שאין הוא כשוגג אלא כאנוס. ד. שיטת מסגרת השולחן - אם מוכח על ידי רופאים אחרים, שטעה בדבר משנה, כלומר בדבר ברור וידוע, חייב כל רופא; ה. שיטת החיד"א - אם מודה הרופא, שלא עיין היטב במחלה וטעה בתרופה שנתן לחולה וגרם למותו - חייב בכל מקרה; ו. לדעת המחבר, אם טעה הרופא והחליף זריקה או סם מרפא וזה גרם למות החולה - חייב בכל מקרה. ז. לפי בעל הצידה לדרך - אם הרופא בקי וקבל רשות לעסוק ברפואה - מודים כולם, שהוא פטור בכל מקרה.
לכן "יצא לנו דבזמננו, ששום רופא אינו מורשה להתעסק במלאכת הרפואה אם אינו בקי וקיבל דיפלומה, על כך יודו למעשה בכל השיטות לשיטת הר"ן הנ"ל לפטור הרופא בכל גוונא".
ספר אסיא ב', 68-67; -299 301; שנה בשנה, תשכ"ו, עמ' 140; שו"ת מנחת יצחק, ח"ג, סי' ק"ד-ק"ה; אור שמח, הל' רוצח, פ"ה, ה"ו; תורה שלמה, שמות, פרק כ"א, אות רס"ג; שו"ת בני ציון, סי' קי"א; הרפואה והיהדות, עמ' 266; מור וקציעה, חיו"ד, סי' קנ"ה; שו"ת ציץ אליעזר, חי"ד, סי' פ"ד - פ"ה; תורה שבעלפה, י"ח, עמ' ע-פ"א; עולת החודש, אב, תשל"ו, כב-כד; הדרום, י, תשי"ט, עמ' 114; הלכה ורפואה, ב, עמ' רפ"ז. \
תוקן על ידי - נישטאיך - 30/01/2006 3:44:45
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-30/1/2006 02:09 |
|
| |
איני מבין את הקושיה של מיימוני. נקודת הבסיס הנדרשה היא שנוכל להניח לפחות במקרה הזה שמדובר באדם שפעל לפי השקפתו ולפי ידיעותיו שנמסרו לו מפי רבותיו ונרכשו בלימודיו.
ברור שאנו מחויבים להיות דטרמיניסטים, ולהבין שכל השקפה ומרכיביה הינם ברי הגדרה כאמת ושקר, גם אם אינם ניתנים לבירור על ידי הכלים העומדים לרשותינו.
אם השקפתו של מי שמאמין ביכולתן של קמיעות לפעול פעולות היא נכונה, פשוט שאין עוול במעשיו.
אם השקפתו אינה נכונה והקמעות אינם פועלים פעולה בשום אופן, הרי שנעשתה עוולה שנובעת מעצם השקפה שאינה נכונה. הדבר משול לעולם הרפואה כשניתוח מסוים שנהוג לבצעו על חולים בחולי מסוים בסופו של דבר מתברר כלא מועיל כלל. הרופאים שבצעו את הניתוח לפני שכך התברר, לא יכלו לדעת כלל שהניתוח לא עוזר. אז במה פשעו אותם הרופאים? אם יש מסורת על אותם הקמיעות בקרב בני ישראל מימים ימימה, ובינתיים אף אחד לא הצליח להוכיח שקמע לא פועל פעולה רוחנית (ומבחן התוצאה אינו נחשב משום שהוא מבחן סטטיסטי ולא אלגוריתמי), הרי שמי שכותב קמיעות כמוהו כרופא שמבצע ניתוח ובטוח לפי המידע שמוצג לפניו שהניתוח עוזר.
ומשום שהויכוח העובדתי ישאר פתוח עד שנבקר בעצמינו בעולם הנשמות ונראה האם יש שם פעולה אמיתית לקמיעות של הרב כדורי זצ"ל, אין טעם לדיון עקר כגון זה.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-30/1/2006 00:37 |
|
| |
מיימוני:
אכן שני המקרים אינם דומים. השתמשתי במשל של רופא רק בכדי לענות לך. ובחזרה לנושא, מכיוון אחר.
בימי הביניים היה מקובל שהכמרים הנוצריים היו מוכרים להמון העם "הטבות". הטבות אלו עזרו להוציא אותם ואת קרוביהם מהגהינם. הטבות אלו עלו הון תועפות, ונגד השחתה זו יצא מרטין לותר (כמדומה לי).
נקח גוי, שמאמין בלב שלם, למרות הביקורת של לותר, שכומר זה יכול להוציא אביו משאול תחתית, ועל זה הוא משלם לכומר כסף רב. וכן הכומר שהוא גם חרדי מאד וגם שונא בצע וכל הכסף שהוא מקבל הולך ישר לבישוף שלו, גם מאמין שבכסף שהוא מקבל הוא יכול להוציא את הערל מעמקי הגהינם. האם יש פה השחתה כל שהוא?
האם יש למישהו את הכוח לטעון שהדיעה שלו היא שתקבע את טיב העסקה שבין שני אנשים זרים?
|
|
|
|
|