הנחת פרחים על קבר לפי ההלכה

shavua tov

ראה בתשובתו של הרב עובדיה יוסף בשו"ת יביע אומר חלק ג -יו"ד סימן כד.

על מת ועל מיטתו ודאי היו מניחים כדי שלא יחושו בריח ולכן אין מברכים עליהם דלעבורי ריחא הוא דעבידי (ברכות נג)

שאלתי היתה על גבי קבר שכיום יש דיעה רווחת שהוא חוקות הגויים ולכאורה נראה מהטיצוט הנ"ל בהודעה הפותחת שכן היו רגילים בזה.

"אין מברכין לא על הנר ולא על הבשמים של עובדי כוכבים ולא על הנר ולא על הבשמים של מתים ולא על הנר ולא על הבשמים שלפני עבודת כוכבים אין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו", משנה ברכות פרק ח משנה ו ).

אסא - הדס היו מניחין על מטת מת, לכבודו. (רש"י ביצה דף ו עמוד א).


וראו בתשובתו הארוכה של הרב עובדיה יוסף בשו"ת יביע אומר חלק ג - יו"ד סימן כד

"אם מותר לתת זר פרחים על ארונו של המת, או יש בזה משום ובחקותיהם לא תלכו, שכן מנהג אוה"ע לעשות למתיהם"


עולם הפוך אני רואה

נהוג להניח אבן קטנה על הקבר לכבוד המת לאות ולסימן שפקדו את קברו.

עולם הפוך אני רואה

לא יודע מאיפה צץ, אבל כך מצאתי כתוב באתר "עיתים"

כאשר הסתיים טקס הקבורה נוהגים המשתתפים לגשת לרגע אל הקבר ולהניח עליו אבן או עשב שנלקחו מהאדמה הקרובה. בעת הנחת האבן או העשב נוהגים לומר: "זָכוֹר כִּי עָפָר אֲנָחְנוּ" (תהלים ק"ג 41). מנהג הנחת האבן חוזר לא רק בעת הקבורה עצמה, אלא בכל עת שפוקדים את קברי ישראל, והקבר המלא באבנים מסמל את הכבוד שרוחשים למת. המנהגים להניח על הקבר זרי פרחים ולהדליק לידו נרות אינם מנהגים יהודיים במקורם, אולם מאחר ואומצו על-ידי רבים גם בישראל (לדוגמא, בלוויה צבאית רשמית), הרי שגם הם מסמלים את הכבוד למת ואת זכרו.

ומאיפה צץ המנהג להניח אבן על הקבר?