| נשלח ב-23/1/2006 15:00 |
 |
| |
בדיקה שתמנע שחיטות שווא.
אשכולי האחרון שנמחק. יהיה זכרו ברוך, וודה לנועל ולמוחק, מפני שהם הביאוני לחשוב, ולאחר מחשבה הגעתי למסקנה, שטעיתי!
ועם הרב הראשי, ראש לשכתו, והעיתונאי המדווח, הסליחה.
באותו אשכול טענתי שהרב הראשי היה זה שהמציא את הפטנט, שעליו דיווח ראש לשכתו, אולם עתה נראה לי, שייתכן שאותו ראש לשכה לא היה אלא מתחזה, שרצה לבייש את הרב הראשי.
הכתבה בעתון הודיעה על המצאת "פיתרון הלכתי חדש עשוי למנוע שחיטת שווא של בהמות".
אף שהכתבה ידעה לספר, שהרב הראשי הרב יונה מצגר, המכהן כראש מועצת הרבנות הראשית, האחראית גם על נושא הכשרות, פנה למומחים במישור הטכנולוגי וגם לגדולי הרבנים, על מנת שיביעו את דעתם על "הפיתרון ההלכתי החדש", שאותו המציא, והעשוי להציל את חייהם של בהמות רבות.
איני מאמין שהיה זה הרב מצגר.
על פי הפיתרון המוצע, כל בהמה תעבור בדיקת אולטרסאונד לפני השחיטה, ובעת הבדיקה, יוכלו השוחט והווטרינר לראות את אבריה הפנימיים, ולהחליט אם היא כשרה.
חדשה מרעישה זו, היתה ללא ספק "שיחת היום" בין הפרות החרדיות, הקוראות את מדור "המגזר החרדי" של NRG-מעריב".
התשובות מכל הגורמים צפויות להתקבל בזמן הקרוב.
איני מאמין שהרב מצגר היה זה שהציע הצעה זו, מסיבות פשוטות, שאסבירן להלן.
על פי הפיתרון המוצע, כל בהמה תעבור בדיקת אולטרסאונד לפני השחיטה, ובעת הבדיקה, יוכלו השוחט והווטרינר לראות את אבריה הפנימיים, ולהחליט אם היא כשרה.
כל מי שלמד אי פעם ספר הלכתי שהוא יודע, שכשהדבר נוגע להלכה, המציאות המדעית תופסת "מקום ישיבה אחורי", כאשר עיקר החשיבות היא למציאות ההלכתית, שאינה מציאות רפואית, ואולי אף נוגדת לה, למשל:
פרה ללא כליות.
אלו כשרות בבהמה ... ניטלו הכליות". (חולין פרק ג משנה ב).
ד"ר אברהם שטיינברג, במאמרו "פרקים בפתולוגיה בתלמוד ובנושאי כליו", אסיא ו עמוד 264, כותב על הלכה זו:
"... וזאת מתוך הנחת יסוד שהיא יכולה לחיות ללא כליות, מצב כזה אינו תואם את מציאות החיים, (אלא א"כ השלב הבא אחרי האולטרא סאונד, יהיה מכונות דיאליזה לפרות), ולכן לפי ההבנה הרפואית הבהמה הזו צריכה להיות טריפה, פרויס ייחס הלכה זו, לחוסר הידע של העולם העתיק, לגבי תיפקודי הכליות...".
הוא ממשיך להסביר, שייתכן ש"כליות", אף שהיא צורת רבים, מתארת גם כליה אחת, אלא שהוא מסיים:
"כמובן שדברים אלו נאמרו לצורך פרשנות, הלכה למעשה יורו בשאלה זו, כמו בכל שאלה אחרת , מורי הלכה המוסמכים לפסוק הלכות".
הוא גם מציין בהערה 20, לספר "דבר יהושע", ח"א סימן צ"ט, (מחברו? הרב יהושע מנחם מנדל אהרנברג, אב"ד בת"א), שיצא בדברים חריפים ובוטים, להשיב נגד הסברא שנטלו שתי הכליות טריפה, ואחת מטענותיו היא שחז"ל ידעו תרופה למצב של היעדר כליות, מה שנעלם כיום מן הרפואה המודרנית".
אלא שד"ר אברהם שטיינברג כותב על דבריו:
"סברותיו והסבריו אינם עומדים בביקורת ההגיון וההלכה".
הלכה זו היא רק דוגמה אחת, בה המציאות ההלכתית אינה המציאות שבמציאות, מציאות התלויה רק בעין אדם או בעין ההלכה, ואתם בטח מכירים את סיפור התרנגולת שנמצאה ללא לב.
השוחט והווטרינר שיראו את אבריה הפנימיים, לעולם לא יוכלו להחליט אם הפרה היא כשרה או טריפה, אלא שבאם לא ימצא "דבר" חשוד היא תישאר בחזקתה, אך באם הבדיקה במכונה תבחין ב"בעיה רפואית", הרי באם השוחט יחליט בהדרכת הוטרינר, שהבעיה שאובחנה באותה בהמה, באם היתה מתגלית בעיני אדם, לאחר השחיטה, היתה מטריפה את הבהמה, הם לא ישחטוה, ואף אז הבהמה לא תהיה טריפה, מפני שבהמה אינה טריפה עד שתיבדק בעיני אדם ותימצא טריפה.
איני חושב שיהיה רב שיפסוק, שניתן לסמוך על בדיקת ה"אולטרה סאונד", שבהמה שנמצאה "כשרה", לא תצטרך בדיקת הריאה אחרי שחיטתה, או שבהמה שנמצאה טריפה ע"י הבדיקה, היא טריפה ללא תקנה, מפני "שהטריפה" שהבודקים יכולים לעשות ע"י הבדיקה במכונה, מבלי לבדוק אותה בעין, היא לא יותר מאשר "ריעותא", המחייבת בדיקה אם ישחטוה, אף אם ללא בדיקת האולטרא סאונד, לא הייו חייבים בבדיקת אותו האבר, מפני שלולי תוצאות הבדיקה לא היה ה"חסרון" שנמצא בבדיקה בבחינת "מיעוט מצוי".
במאמרו "חלב נכרים בימנו", (תחומין כרך כב עמודים 446-447), הציע הרב וויטמן, רבה של תנובה, השגחה על ייצור החלב באמצעות מצלמות ווידיאו ומחשבים, אלא שאין דומה השגחה, על דבר שמבחינת ההלכה די ב"פחד" כדי להכשיר, ולדעתו די בפחד הנגרם ע"י המצלמות.
האם חשב המציע מה תהיה הגדרתה של אותה בהמה?
אם ריעותא, באם יחליטו לשוחטה יהיה צורך לבדוק את אותו האבר.
אם הגדרתה תהיה ספק טריפה, יהיה חלבה אסור.
ואם לא ישחטוה ויבדקוה, מה יעשו בה?
עולם הפוך אני רואה 
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-24/1/2019 11:06 |
|
| |
נישט כתמיד דברים כדורבנות.
|
|
|
|
| נשלח ב-24/1/2019 10:38 |
|
| |
https://www.inn.co.il/News/News.aspx/392060 "הרבנות הראשית לישראל החלה בהליך לשלילת התואר רב ממוטי אלון בעקבות הפרשה החדשה, וכן בגין ההרשעה במעשים מגונים בקטין בשנת 2013. על פי הדיווח של עקיבא וייס ב"כאן 11", היועץ המשפטי של הרבנות שלח מכתב לרב אלון ובו כתב כי הוא מעניק לו שלושה שבועות להציג את עמדתו טרם התכנסות ועדת המשמעת של הרבנות הראשית. "הרשעתך בעבר בשתי עבירות של מעשה מגונה תוך שימוש בכוח מהווה עילה, לכאורה, לשלילתן של תעודות הכשירות לרב עיר ולרב שכונה שניתנו לך בעבר", כתב לרב אלון היועץ המשפטי של הרבנות, הראל גולדברג". בכתבה נאמר, שהרבנות הראשית פתחה בהליך לשלילת התואר "רב" ממוטי אלון; אף שהרבנות הראשית יכולה לשלול ממנו רק את התואר "רב" שניתן לו ע"י הרבנות הראשית, והמאפשר לו לשרת כרב עיר ולרב שכונה, אך אדם אינו צריך אישור מהרבנות הראשית להקרא רב. מי שהתבלבל בין התואר רב, ותעודת כשרות לרב עיר ולרב שכונה, גם יתבלבל בהבדל שבין תעודת כשרות וכשר. ___________________ פתיחת ההליך מעוררת מספר שאלות: מדוע הם פתחו בהליכים רק בשנת 2019, כאשר הרב מוטי אלון הורשע בביצוע מעשים מגונים בנערים עוד בשנת 2013? מדוע הרבנות הראשית לא פתחה בהליך מיד לאחר הרשעתו בבית המשפט בשנת 2013, עוד לפני שהוגשו נגדו תלונות חדשות, האם לא היה די בשתי העבירות של מעשה מגונה בהם הוא הורשע, כדי לשלול ממנו את התעודה המאפשרת לו להיות רב עיר או רב שכונה? האם עד שנת 2019 חשבו ברבנות הראשית שמי שהורשע בביצוע מעשים מגונים בנערים, ראוי להיות לרב עיר ולרב שכונה? האם היועץ המשפטי של הרבנות הראשית לא יכל לפתוח בהליך ללא הודעות לעיתונות? האם ייתכן שההליך שבו פתח היועץ המשפטי של הרבנות הראשית רק עתה, אינו אלא תגובה לתלונות פורום "תקנה", ואינו שונה מתגובת הרה"ר לשעבר, לקבוצת פעילות של אגודת צער בעלי חיים? האם הוא יפתח גם בהליך לשלול מהרה"ר לשעבר, את תעודת הכשרות לרב עיר ולרב שכונה, או יפתח בהליך לשלול את תעודת הכשרות להיות דיין, מהדיין שהודח מתפקידו לאחר שהוגשו נגדו עשרות תלונות על מעשים פליליים בתוקף תפקידו, מפני שהן עבירות שאינן מוגדרות כ"קלון", מפני שהוא לא הועמד לדין, או מפני שלא הוגשו נגדו תלונות חדשות? מדוע שאנשים יגישו תלונות חדשות לרבות הראשית, כאשר הם רואים שמתוך עשרות התיקים שהגיש להב 334 לפרקליטות, לא נמצא אפילו תיק אחד הראוי להעמיד את הדיין לדין? האם ייתכן שהדיין לא הועמד לדין, מפני שהרבנות הראשית שכנעה את הפרקליטות, שטיפול בכל התיקים העוסקים באותו דיין, יעסיק את כל החוקרים לזמן ארוך, שימנע מהם מלחקור בתיקים הקשורים לנתניהו, ולהגיש נגדו כתבי אשמה לפני הבחירות? איני טוען שאין לשלול ממוטי אלון את תעודת הכשירות להיות רב עיר או רב שכונה, אך אני חושב שההליך נגד מוטי אלון הוא לא יותר מאשר הליך יח"צני", וכניעה ל"פורום תקנה", אך הם לא ימשיכו בהליכים לשלילת תעודת כשירות מאחרים.
תוקן על ידי נישטאיך ב- 24/01/2019 08:43:57
|
|
|
|
|
| נשלח ב-23/1/2019 10:58 |
|
| |
תוקן על ידי נישטאיך ב- 23/01/2019 09:33:55
|
|
|
|
| נשלח ב-11/6/2006 06:02 |
|
| |
האם מישהו שמע על חדשות בענין ההמצאה הגאונית?
עולם הפוך אני רואה
|
|
|
|
|
| נשלח ב-13/2/2006 18:46 |
|
| |
אמנם אין זה נושא האשכול, אולם איידי דאתא לידי לפתע, אימא ביה מילתא:
הדברים הבאים ידועים, ואין לי ספק שגם ר' דגים ידעם. ברגע קטון עזבתו מקלדתו, וברחמים גדולים אקבצנה אני.
את הישיבה הליטאית אפיינו החידושים הבאים:
.1. הישיבה כמוסד לימודים על-מקומי, התנהל בנפרד מן הקהילה המקומית מבחינה כלכלית ואירגונית. בעוד שהישיבה מן הסוג הישן נתמכה על ידי הקהילה, הפכה הישיבה הליטאית למקור פרנסה לבני הקהילה, ואף הנחילה לה את מעמדה בעולם היהודי.
2. הענקת מעמד חדש ל'בחור הישיבה' והתלכדות ציבור התלמידים – שהגיע ממחוזות רחוקים – כגוף אנונימי אליטיסטי מול הקהילה המקומית.
3. קבלת תלמידים באורח סלקטיבי, על סמך אמות מידה גבוהות מבחינה לימודית, ודרישה לאחריות ומשמעת עצמית בשיטת 'האצילות המחייבת'.
4. הלימוד בישיבה התבסס על מיקוד עיוני-שכלי, ולא כוון לשם 'תכלית' – היינו סמיכה לרבנות או קבלת תעודה, כשם שהיה במרבית הישיבות הקודמות.
5. הישיבה כמפעל שיתופי של מורים ותלמידים, הנועדים ולומדים יחדיו באולמות מרווחים שנבנו במיוחד עבור כך. מספר התלמידים, שעלה למאות רבות, יצר בעצם 'עדה קדושה' של לומדים מחוץ למסגרת הקהילתית, כשם שחצרות החסידים העמידו את עצמן מחוץ למסגרת זו.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-5/2/2006 10:07 |
|
| |
דגים,
אתה ודאי יודע שיש הבדלים מהותיים בין הישיבות שלפני כן (שהיו בד"כ קהילתיות, ובד"כ יועדו לבני הקהילה וסביבתה, והוחזקו ע"י הקהילות עצמן) לבין וולוז'ין, וכבר עסקו בכך טובא.
כאינדיקציה, הישיבות שלפני כן לא נמשכו לאחר שהגדול שעמד בראשן נפטר, שכן הן היו ישיבות של איש אחד שהקהילה נתנה אותן לו (לפעמים כחלק מהמשכורת). על איומי סגירת הישיבות שלפני כן לא ערכו ישיבות של גדולי הדור לקבל החלטות אסטרטגיות ביחס אליהן. וולוז'ין היתה ישיבה של הדור, ומוסד כלל ישראלי, וככזו היא היתה אם הישיבות.
אמנם דומני שהשיבה של ר' שלום שכנא ור' יעקב פולק היתה דומה במידה מסוימת לוולוז'ין, אבל פער הזמן היה גדול מדי.
על כן התואר אם הישיבות בהחלט תקף ונכון. ובעיקר לישיבות בנות זמננו שיונקות בעיקר ממנה כילדים מאמם.
שלויימלע, אייכה?
מיכי
|
|
|
|
| נשלח ב-3/2/2006 16:00 |
|
| |
איך אפשר לבדוק סירכות באולטראסאונד?
|
|
|
|
| נשלח ב-3/2/2006 12:04 |
|
| |
אין כל חדש תחת השמש!
ראו זה פלא, כבר עסקו בשאלה זו עצמה בישיבת וולוז'ין,
ועל ידי מייסדה הגאון רבי חיים
[אגב התואר 'אבי הישיבות, נראה לי שקרי,
ונועד רק לתעמולה ולחיזוק האגו בלבד.
כל בר דעת יודע שהיו ישיבות גדולות וחשובות גם לפני וולוז'ין,
אצל ר' יהונתן אייבשיץ, אצל הנודע ביהודה,
ולפני כן אצל המהרי"ל, אצל בעל תרומת הדשן
וכל גדולי הרבנים
בכלל בפולין ובגליציה ובאשכנז הייתה תורה לא פחות ואולי יותר מאשר בליטא. רבי עקיבא אייגר והחת"ס, הקצות והנתיבות, לא היו בליטא, ולא ראו פניה!.]
היה זה בפורים, כטוב לב הבחורים ביין, קם אחד הבחורים,
ואולי היה זה ה'רב של פורים', ודבר דברי חוצפה ופגיעה בראש הישיבה.
באו לרבי חיים, ורצו ללמד זכות על הבחור, ואמרולו
רבי, הבחור היה שתוי, ולא ידע מה הוא שח, ואין להתרעם עליו.
אמר להם רבי: יש אימרה באידיש:
וואס ביי א'ניכטערן אופן לונג, איז ביי א'שיכור אופן צונג
[תרגום: מה שאצל פיכח על הריאות, אצל שיכור על הלשון]
אם כן יש לי קושיא חזקה, מדוע אנו מטריפים בהמות רבות בשל
סירכה בריאות, בואו ונשקה אותן ביי"ש, ונבדוק את לשונן!
אלא התירוץ הוא, שאצל בהמות הכלל הזה אינו עובד!
עינא פקיחא ונהורא מעליא
|
|
|
|
|
| נשלח ב-31/1/2006 16:42 |
|
| |
ליד, 
(מצאתי את האייקון המסכים. לתועלת הציבור, הוא מתחבא תחת הכותרת 'לרשימה המלאה').
זה מה שכתבתי לעיל.
ד"ר הלפרין, לי הקטן דווקא נראה מאד מה שהסיק הרב רבינוביץ במקור שהבאתי מ'תחומין' ח' שיש שני דינים. בכל אופן, זוהי דרך נוספת בביאור דברי הרמב"ם.
מיכי
|
|
|
|
| נשלח ב-31/1/2006 15:11 |
|
| |
מאמר מעניין אבל הכוונה בהצעה שהועלתה היא לניצול הטכנולוגיה למטרות אבחון של טרפות ע"פ פסיקת חז"ל. ולא לטיפול מרפא או אבחון של "טריפות" מחודשות. כך שהמאמר הנ"ל הוא בגדר מענין לענין שלא באותו ענין.
|
|
|
|
| נשלח ב-31/1/2006 13:04 |
|
| |
א. הטריפה האמורה בתורה
הרמב"ם בהל' מאכלות אסורות הגדיר את מהות הטריפה האסורה באכילה:
"הא למדת שהטרֵפה האמורה בתורה היא שטרפה אותה חית היער ושברה אותה ונטת למות ועדיין לא מתה, אף על פי שקדם ושחטה קודם שתמות הרי זו אסורה משום טריפה הואיל ואי אפשר שתחיה [1] ממכה זו הבאה עליה." [2]
"נמצאת למד שהתורה אסרה המֵתה והיא הנבלה, ואסרה הנוטה למות מחמת מכותיה ואע"פ שעדיין לא מתה והיא הטרפה, ... הואיל והיא נוטה למות מכל מקום הרי זו טרפה, בין שהיה הגורם בידי בשר ודם בין שהיה בידי שמים. אם כן למה נאמר בתורה טרפה, דבר הכתוב בהווה, שאם לא תאמר כן לא תאסר אלא אותה שנטרפה בשדה אבל אם נטרפה בחצר לא תאסר. הא למדת שאין הכתוב מדבר אלא בהווה." [3]
"וענין הכתוב שהנוטה למות מחמת מכותיה ואי אפשר לה לחיות מחמת מכה זו אסורה, מכאן אמרו חכמים [4] זה הכלל כל שאין כמוה חיה טרפה. ובהלכות שחיטה יתבאר אי זה חולי עושה אותה טריפה ואי זה חולי אין עושה אותה טרפה." [5]
בהלכות שחיטה [6] מנה הרמב"ם שבעים מצבי טריפות בבהמה, והוסיף:
''ואין להוסיף על טרפות אלו כלל. שכל שאירע לבהמה או לחיה או לעוף חוץ מאלו שמנו חכמי דורות הראשונים והסכימו עליהן בבתי דיני ישראל אפשר שתחיה, ואפילו נודע לנו מדרך הרפואה שאין סופה לחיות." [7]
"וכן אלו שמנו ואמרו שהן טרפה, אף על פי שיראה בדרכי הרפואה שבידינו שמקצתן אינן ממיתין ואפשר שתחיה מהן, אין לך אלא מה שמנו חכמים. שנאמר [8] על פי התורה אשר יורוך." [9]
מבואר ברמב"ם בהלכות שחיטה שלמרות מה שכתב בהלכות מאכלות אסורות [10], ש"ענין הכתוב [בתורה] שהנוטה למות מחמת מכותיה ואי אפשר לה לחיות מחמת מכה זו – אסורה", בכל זאת אין לנו אלא מה שמנו חכמים, בין להחמיר ובין להקל. לכן אפילו כאשר על פי הידע והטכנולוגיה הרפואית שבידינו ניתן לרפא את הטריפה, היא אסורה באכילה מן התורה, וכן בהמות עם פתולוגיות אחרות שאינן נכללות בין שבעים הטריפות, הרי הן מותרות באכילה גם אם על פי הידע הרפואי שבידינו הן נוטות למות, אינן יכולות לחיות, ובעצם הם מתאימות להגדרה הבסיסית של הטריפה האמורה בתורה.
ולכאורה הדברים סותרים את דבריו בהלכות מאכלות אסורות בהגדרת הטריפה שבתורה ש"ענין הכתוב שהנוטה למות מחמת מכותיה ואי אפשר לה לחיות מחמת מכה זו – אסורה".
ב. חידושים רפואיים אינם משנים דיני טריפה בבהמה
הסבר אפשרי לדברי הרמב"ם בהלכות שחיטה הנראים כסותרים את דבריו בהלכות מאכלות אסורות בין לקולא [11] ובין לחומרא, נמצא בדברי החזון אי"ש [12]. למרות "שכנראה הוא [הרמב"ם] מקיים את דברי הרופאים" [13] נתישבו דברי חכמים אשר המה כמסמרות נטועים לעד, משום שְ –
"נמסר לחכמים לקבוע הטריפות ע"פ רוח קדשם שהופיעה עליהם. והנה היה צריך להקבע בב' האלפים תורה כדאמר ע"ז ט' א, דיני הטריפות לדורות, וכדאמר ב"מ פ"ו א' רבי ור"נ סוף משנה ר"א ורבינא סוף הוראה, ואין לנו תורה חדשה אחריהם. והיו קביעות הטריפות כפי השגחתו יתברך בזמן ההוא. ואותן המחלות שהיו פרוונקא דמלאכא דמותא בזמן ההוא שלא נתן הקב"ה לברואיו אז רפואת תעלה להן – המה הטריפות שאסרתן התורה בין בזמן ההוא ובין בזמן של הדורות הבאים, שמסר הקב"ה את משפטי התורה שלהן [של הדורות הבאים] לחכמי הדורות ההם [לחכמי אלפים שנות תורה ]."
או במילים אחרות, על אף שמאחורי קביעת הדין על ידי חז"ל עמדה הערכה מדעית שלא בהכרח היא תקפה גם היום, בכל זאת משנה לא זזה ממקומה והדין שנקבע עומד ויציב [14].
דרך אחרת בשיטת הרמב"ם אולי ניתנת להאמר, על פי המקור שהביא הרמב"ם [15] לשתי ההלכות [16] בהן כתב שדיני טריפה לא משתנים על פי הרפואה שבידינו:
"... אין לך אלא מה שמנו חכמים. שנאמר על פי התורה אשר יורוך."
לדעת הרמב"ם [17] פסוק זה הוא המקור לחובה מן התורה לקיים "כל מה שאמרו חכמים לעשותו", ויתכן שהכלל הקובע את אי שינוי דיני הטריפות הוא עצמו כלל מדברי חכמים, אשר התורה ציוותה לקיים כל אשר יורונו.
והרמב"ם במורה נבוכים [18] הסביר מדוע "אי אפשר שיהיו התורות נתונים לפי ענייני האנשים והזמנים המתחלפים, כדמות הרפואה, אשר רפואת כל איש מיוחדת לפי מזגו הנמצא בשעתו". וההסבר הוא כי "צריך שתהיה ההנהגה התוריית מוחלטת כוללת לכל, ...כי אילו היתה לפי האנשים, היה נופל ההפסד בכל, ו'נתתה דבריך לשיעורין' [19]. ומפני זה אין ראוי שיקשרו הענינים המכוונים כונה ראשונה מן התורה – לא בזמן ולא במקום, אבל יהיו החוקים והמשפטים מוחלטים סתם וכוללים, כמו שאמר יתברך [20]: 'הקהל – חוקה אחת לכם'. ואמנם יכוון בהם התקנות הכוללות על הרוב, כמו שביארנו".
ג. חידושים רפואיים משמעותיים להדרכות רפואיות
הדרכות רפואיות – כלומר עצות להתנהגות בריאה או לטיפול רפואי – המפוזרות בתלמוד, שונות מכללי הלכה כדוגמת הלכות טריפות. הדרכות אלו אינן הלכות מחייבות, אלא הן ניתנות לביקורת מדעית/רפואית בהתאם למקום ולזמן [21]. יתר על כן: לא רק שאין חיוב לנהוג לפי הדרכות אלו, כמבואר בתוספות [22] דנשתנו הטבעיים בזה והרפואות שבש"ס אינן טובות בזמן הזה, אלא שלגבי הרפואות שבתלמוד אף אסרו הראשונים [23] את השימוש המעשי בהן.
ד. גדר כללי הטריפה באדם
בתווך, בין כללי הלכה קבועים כדוגמת הלכות טריפות לבין הדרכות רפואיות המפוזרות בתלמוד כעצות [24] לחיי דברייתא [25], מצינו גם כללי הלכה המבוססים על הערכה רפואית, כשההלכה למעשה תלויה באישור רפואי עדכני. דוגמא לדבר דיני טריפות באדם הנוגעים להרבה גופי תורה. וז"ל הרמב"ם בהלכות רוצח ושמירת נפש [26]:
"וכל אדם בחזקת שלם הוא וההורגו נהרג עד שיודע בודאי שזה טריפה ויאמרו הרופאים שמכה זו אין לה תעלה באדם ובה ימות אם לא ימיתנו דבר אחר."
כלומר, בניגוד לטריפות באיסורי אכילה, הרמב"ם מצריך כאן שני תנאים [27]. הראשון: "עד שיודע בודאי שזה טריפה" [28], והשני: ש"יאמרו הרופאים שמכה זו אין בה תעלה [=רפואה] לאדם". ואף שבכמה סוגיות בש"ס [29] משמע שקביעת הטרפות באדם תלויה אך ורק בקיום התנאי הראשון, דהיינו מכה מע' טרפויות, בכל זאת לדעת הרמב"ם דין טריפה באדם מצריך גם אישור רפואי עדכני.
מקור להבדל זה לא ידוע, ו"סובר הרמב"ם כן מסברא או שמצא כן באיזה מקום" [30]. וגדר הדברים הוא שהגדרת טריפה בבהמה שייכת לקטגוריה של דיני הלכה, ואילו הגדרת טריפה באדם שייכת לקטגוריה של מציאות טבעית. או בלשון הרוגצ'ובר, שבניגוד לדיני טריפה בבהמה, "האומד בהנהרג אם היה בן קיימא – אין זה גדר דין רק גדר טבעיות, וזה שייך לרופאים" [31].
********
[1]. כדעת מ"ד "טריפה אינה חיה" – חולין מב,א, וש"נ.
[2]. רמב"ם הלכות מאכלות אסורות, פרק ד הלכה ז.
[3]. רמב"ם שם, הלכה ח.
[4]. חולין פרק ג, משנה א.
[5]. רמב"ם שם, הלכה ט.
[6]. רמב"ם הלכות שחיטה, פרק י הלכה ט.
[7]. רמב"ם שם, הלכה יב.
[8]. דברים יז, יא. ועיין בספר המצוות לרמב"ם שורש ראשון, שפסוק זה הוא המקור לחובה מן התורה לקיים כל מה שאמרו חכמים לעשותו. ועיי"ש בהשגות הרמב"ן שחולק.
[9]. רמב"ם שם, הלכה יג.
[10]. הלכות מאכלות אסורות פרק ד, וכן בהלכות שחיטה, פרק ה הלכה א.
[11]. את הסתירה לחומרא בדברי הרמב"ם בהלכות שחיטה, כלומר שמטריף להלכה גם בהמות היכולות לחיות ע"פ הרפואה שבידינו, ניתן ליישב באופנים נוספים. ראה למשל את דברי הנצי"ב מוולוז'ין, בהעמק שאלה, במדבר, שאילתא קכה, אות א (דף לג). אולם הסתירה לקולא, דהיינו שהרמב"ם בהלכות שחיטה מכשיר בהמות הנוטות למות למרות שע"פ הידע הרפואי אינן יכולות לחיות, אם אינן כלולות בשבעים הטריפות שמנו חכמים – דורשת הסבר אחר.
[12]. חזון אי"ש נשים, כז, ג; יו"ד ה, ג.
[13]. חזון אי"ש שם. וכ"כ הגרמ"פ באגרות משה חו"מ ח"ב, עג אות ד, ד"ה ועיין בכ"מ, עיי"ש.
[14]. כעי"ז באגרות משה שם, "שהתורה אסרה לעולם מה שהיתה טרפה בשעת מתן תורה שלא היתה כמוה חיה". אמנם לחזון אי"ש הקביעה היא לפי המצב בסוף אלפיים שנות תורה, בזמן הקביעה של חכמי התלמוד, ולא לפי המצב בשעת מתן תורה, כדעת הגרמ"פ.
[15]. רמב"ם הלכות שחיטה, פרק י, הלכה יג.
[16]. רמב"ם שם, הלכות יב-יג.
[17]. ספר המצוות שורש ראשון.
[18]. מורה נבוכים חלק ג פרק לד (תרגום רשב"י אבן תיבון).
[19]. ע"פ שבת לה, ב; חולין ט, א; וש"נ.
[20]. במדבר טו, טו.
[21]. כסף משנה, הלכות דעות פרק ד הלכה יח, לענין הקזת דם, משום "שרפואת והנהגת מלכות בבל שבה היו חכמי התלמוד – משונה משאר ארצות", עיי"ש.
[22]. מועד קטן, יא,א תוד"ה כוורא.
[23]. במהרי"ל בליקוטים שבסוה"ס כתב דכל הרפואות והלחשים שבכל התלמוד אסור לנסות אותם משום דאין אדם יכול לעמוד על עיקרם וכי לא יעלו בידם ילעגו וילגלגו על דברי חכמים, מלבד הא דאי' במס' שבת ס"פ במה אשה, עיי"ש. ובים של שלמה בחולין פ"ח סי' י"ב כותב עוד שישנו על כך חרם הקדמונים שאין לסמוך על רפואות התלמוד כדי שלא להוציא לעז על חכמים הקדמונים ולא ידעו שיש שינוי במקומות וכ"ש בזמנים שהדורות פוחתים והולכים ואם הראשונים כענקים אנו כיתושין עיי"ש. ויעוין מה שאסף בזה גם איש טהור בשדי חמד מערכת ר' כלל נ"ד עיי"ש. [הובא בשו"ת ציץ אליעזר חלק ט סימן יז – קונ' רפואה בשבת פרק ג ד"ה (ז) ובנוגע]. וע"ע בלב אברהם שהובא בפרק יב להלן.
[24]. כדוגמת יומא פד, א, וכעין זה בירושלמי שבת פי"ד ה"ד.
[25]. שבת פא, א.
[26]. רמב"ם הלכות רוצח ושמירת הנפש פרק ב הלכה ח.
[27]. מנחת חינוך מצוה לד אות ד]; שו"ת אחיעזר, חלק א, סי' יב אות ה. אמנם לשון הרמב"ם סובלת גם את הפירוש שדי בתנאי אחד, והוא שיאמרו הרופאים על המכה שאין לה רפואה, כלומר, אמירת הרופאים היא ביאור הדרישה "שיודע בוודאי שהיא טריפה". ואכמ"ל.
[28]. לכאורה הכוונה היא שמדובר כאן על אחד משבעים הטריפות המנויות בהלכות שחיטה.
[29]. לדוגמא: יבמות פרק טז משנה ג; נדה כג,ב-כד,א; תשובת ר"י מגאש, שטמ"ק ב"ק סוף כו,ב. אך ראה חולין מב, ב, תוד"ה ואמר רב; זבחים קטז,א, תוד"ה דילמא נח; בכורות לז, ב, תוד"ה כדי שינטל, ואכמ"ל.
[30]. מנחת חינוך, שם.
[31]. צפנת פענח, מהדורה תניינא, יסודי התורה, ה, ה, עמ' 81. עיי"ש שגם ציין לירושלמי יבמות פ"ח גבי כרות שופכה שיש בהם הלכות הרופאים, ובספרי פרשת תצא פי' רמ"ז זה מהלכות הרופאים. עיי"ש בהמשך הדברים, ובחזון אי"ש נשים ט, ט, ואכמ"ל.
מקור:
http://www.medethics.org.il/articles/ASSIA/Assia71-72/Assia71-72.08.asp
|
|
|
|
|
| נשלח ב-31/1/2006 11:48 |
|
| |
נישט,
המקור בהחלט מעניין אך לחלוטין לא ממצה. בסוגיית הטריפות כבר הבאתי את דברי הרב רבינוביץ ב'תחומין' שמחלק אצל הרמב"ם בין שני סוגים של טריפות.
כפי שכבר כתבת, נושא זה ראוי לאשכול נכבד בפני עצמו. אך לצערי אין לי כעת זמן לעסוק בכך.
מיכי
|
|
|
|
| נשלח ב-31/1/2006 10:52 |
|
| |
תמוה בעיניי איך אנשים המחשיבים עצמם לרציניים, מרשים לעצמם לדון בכותרת של הצעה לא מפורטת ולדון את מציע ההצעה לשבט. על פניה ההצעה לנצל את הטכנולוגיה על מנת להקטין את הסיכוי לשחיטת בהמה טריפה נראית ראויה. אלא מאי? שיש לדון האם אכן בדיקת אולטראסאונד פשוטה אכן תוביל להקטנה משמעותית של אחוז הטריפות המגיעות לשחיטה. וכן האם אין סכנה שהעובדה שהבהמה כבר עברה בדיקה מוקדמת, תגרום לקלות ראש מסויימת בבדיקה הידנית לאחר השחיטה. ומן הסתם במהלך גיבוש ההצעה והעברתה לפסים מעשיים יהיה צורך לפתור עוד כמה וכמה סוגיות.
מכאן ועד לשלול מכל וכל התערבות טכנולוגית מתקדמת בבחינת סוגיות הלכתיות מסורתיות, רחוקה הדרך. דוגמאות? בבקשה: ילד שאין מראהו צהוב, אך בבדיקת דם נמצאה ספירת בילירובין גבוהה. האם הלכתית מותר למולו, או לא? לחילופין, ילד שמראהו צהוב אך ספירות בילירובין חוזרות ונשנות וכן בדיקות של סימפטומים אחרים שוללות מכל וכל חשש שמראה הצהוב נובע מבעיה בריאותית כלשהי. האם ייאסר למול אותו?
ואותו הדבר לגבי מדידת חום. האם אין אנו פוסקים בזה אך ורק על פי מד-חום שהומצא כמה וכמה שנים לאחר חתימת התלמוד והשלחן ערוך וכמה וכמה מנושאי כליו של פיהם אנו חיים?
קל וחומר שכאשר מדובר בהצעה שנועדה לחסוך צער בעלי חיים ולחסוך בממונם של ישראל, ובפירוש לא נועדה להיות תחליף לבדיקה ופסיקה של השוחט ובודק. דומני שהצעה כזאת ראוי שתידון במדת החסד, במגמה להתגבר על אבני הנגף בדרכה. וודאי שלא להשתמש בשברירי טיוטתה הראשונית כדי לנגח (ולשחוט?) את מציעה, יהא אשר יהא.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-31/1/2006 06:02 |
|
| |
תוקן על ידי - נישטאיך - 31/01/2006 6:01:15
|
|
|
|
| נשלח ב-30/1/2006 15:07 |
|
| |
mdabraham
<"רק אסב את תשומת ליבך לכך שבמהלך הדברים אתה העלית טענה רחבה הרבה יותר: לטענתך יש להבחין בין תמונה מדעית של המציאות לבין תמונה הלכתית, ועל כך נסוב חלק רחב מהדיון. מכאן הסקתי באופן הגיוני, שלדעתך גם אם האולטרסאונד יראה תמונה אמינה זה לא יהיה קביל בהלכה, שכן זו תמונה מדעית ולא הלכתית. על כך השגתי, ולזה כיוונתי כשאמרתי שדווקא הרב מצגר פועל בזה על פי ההלכה (ואני עדיין חושב כך)">
לצערי הובנתי בצורה שאפילו לא עלתה על דעתי, כי לא קבעתי עובדות, אלא טענתי שלהלכה הגיון משלה, לפניך דוגמה אחת פשוטה:
מה יהיה באם בפרה שנבדקה במכונת אולטרה סאונד נתגלה מום מטריף שלא יראה בעין, או כשהגילוי יהיה להיפך, שהמכונה לא גילתה מום שניתן להבחין בו בעין?
מאחר והיה נראה לי שעלינו ללכת לפי מה שנראה בעין, אפילו אם הוא סותר ל"החלטת" המכונה, וא"כ, הבנתי שהבדיקה היא בס"ה מציינת ומצביעה אך לא קובעת.
וזה אף אם יכולת האבחון היא מקסימלית, כ"ש כאשר היא מוגבלת.
אני לא יודע למה הוא לא הציע לבדוק את הפרות ב- (Computed Axial Tomography) CAT scan שהיא צורת בדיקה מדוייקת יותר.
אני לא התווכחתי אתך בשאלת הערך ההלכתי של קביעות מדעיות, שהוא נושא לעצמו, התייחסתי רק להצהרה הספציפית של הרב הראשי.
עולם הפוך אני רואה
|
|
|
|
|
|
