| נשלח ב-23/1/2006 19:00 |
 |
| |
מדדי איכות ליצירה תורנית: שפיטות ואקדמיה
באשכול זה ברצוני לעסוק באנומליה מטרידה, אך נראית לי אינהרנטית ולא ממש פתירה. היא עלתה כבדרך אגב באשכול הסמוך על 'הקבלה המדעית'.
בתחום מדעי היהדות (כמו גם בתחום הפילוסופיה) ההבחנה בין מחקר חיצוני של התחום לבין יצירה בתוך התחום הנדון היא מטושטשת מאד.
לדוגמא, ההבחנה בין חוקר ספרות ושירה לבין סופר או משורר, היא חדה וברורה. אמנם אין מניעה שאדם כלשהו יהיה גם זה וגם זה, אבל אלו שני עיסוקים שונים.
לעומת זאת, בתחום התורני, ההבחנה בין חוקר ההלכה לבין לומד הלכה או יוצר הלכה היא מטושטשת לחלוטין. שניהם עוסקים בפרשנות של אותם מקורות. לפעמים באופנים שונים, אבל מי יימר שזה צודק ולא זה?
חוסר ההבחנה הזה הוא אשר מונח ביסוד רבים מן הקונפליקטים בני זמננו בין חוקרי ההלכה לבין אנשי ההלכה, אשר בדרך כלל אינם מתייחסים האחד לשני כמו שמשורר מתייחס לחוקר שירה.
בתחום היהדות ישנה תחושה (שהיא מוצדקת מבחינה מסויימת) של עימות והתמודדות, שכן שני הצדדים 'משחקים' על אותו מגרש.
ביטוי חד לבעייתיות הזו מצוי בכותרת של כנס במדעי היהדות שנערך באוניברסיטת בר-אילן: "אין יהדות ללא מדעי היהדות". יתר על כן, מן המפורסמות הוא שכמה וכמה חוקרים אקדמיים (למשל, פרופ' שאמע) תופסים את עצמם כלומדי התורה ממשיכי המסורת האותנטיים בדור שלנו, וכאלטרנטיבה ללומדים הישיבתיים ואפילו לפוסקים.
אעיר כי הוא הדין לגבי פילוסופיה, אף כי שם עדיין ההבחנה חדה יותר מאשר בתחום התורני. פעמים רבות (ברוב המקרים) חוקרי פילוסופיה אינם פילוסופים, אף שלפעמים הם עצמם אינם מודעים לכך. אין הכרה בסקטור של 'פילוסופים', להבדיל מפרופ' לפילוסופיה. זאת בניגוד למשוררים ולסופרים.
ועוד הערה: פעם פנה אליי אדם ידוע שמשמש כעורך של כתב עת למדעי היהדות, והזמין אצלי מאמר. הוא אמר לי שקרא את ספרי ('שתי עגלות'), והוא מבקש 'שהמאמר לא יהיה כמו הספר'. שאלתי אותו למה הכוונה? והוא ענה לי שהמאמר צריך להיות 'שפיט'.
הבנתי את כוונתו, ואמרתי לו שאני מוותר, שכן אינני מוכן להיכנע לתכתיבים האקדמיים שמכתיבים ואקום רעיוני במאמרים.
הסבר: קריטריון השפיטות הוא ניסיון להפוך את מדעי הרוח ל'מדעיים'. על פי כללי השפיטות, לכותב מאמר אקדמי אסור להביע עמדות באשר לתכנים, אלא לתאר עמדות של העוסקים בתחום (חוקר השירה צריך להתייחס לפעולתם של המשוררים, ולא לכתוב שירה בכתב עת לביקורת). לכן המאמרים האקדמיים אינם טוענים טענות בתחום הנדון, אלא טענות אודות התחום הנדון. מאמר אקדמי לא יטען לטובת שוויון האישה ביהדות, אלא יתאר את דעותיהם של כמה הוגים (רצוי מתים, אם כי היום זה כבר לא הכרחי. נגמרו להם המתים, בבחינת 'לא המתים יהללו י-ה') אודות הנושא הזה.
בגלל התופעה הזו פפותחו כמה טכניקות מתוחכמות כדי להעביר רעיונות במדיום אקדמי. לדוגמא, מי שרוצה לטעון לטובת יתר פלורליזם ביהדות ההלכתית, אל לו לכתוב פובליציסטיקה (שמקומה בעיתון ולא בכתב עת מכובד, אלא אם אתה דינוזאור ידוע ולא יעיזו לדחות את מאמרך). במקום זאת, הוא יכול לקחת סוגיא כלשהי, אפילו היא בלתי רלוונטית לחלוטין, ולהראות שכל העמדות האפשריות לגביה אכן עלו לאורך ההיסטוריה של ההלכה. כך מעבירים מסרים ערכיים דרך מדיום אקדמי, וכן על זו הדרך.
לעומת זאת, מאמרים שעוסקים בהלכה, ולא בחקר ההלכה, אינם כפופים ל'שפיטות', לפחות לא במובנה האקדמי. הם טוענים טענות, או לפחות אמורים לטעון טענות (ולא להיות רק מאספים ומלקטים, כנהוג היום).
אולם באמת יש מחיר לכך שאין קריטריוני איכות ליצירה תורנית. יש הרבה זבל. אמנם לענ"ד באקדמיה יש לא פחות, ולכן לא ברור לי האם הואקום שווה בנזק המלך.
הבהרה: אין כוונתי לטעון שלא ניתן לשפוט מאמר תורני מסורתי. ודאי שניתן, ולכן אני יודע שיש טובים ויש גרועים. אולם אני לא מכיר קריטריונים מקבילים ל'שפיטות'. אם אנו לא רוצים ואקום לא ניתן למנוע הבעת עמדות, וגם לא רצוי לעשות זאת (ובמחקר בהחלט כן).
הבעייתיות שהעליתי למעלה, שקשה להבחין בין התחומים ולכן יש חוקרים שטוענים לכתר לומדי תורה, היא קשה יותר. מחד, הם אמורים לשמור על שפיטות, כלומר על אי טעינת טענות (עליהם ללחקור את הפוסקים ולא לפסוק במקומם). מאידך, הם כן טוענים טענות ומנסים להוות אלטרנטיבה ללימוד ולפסיקה המסורתית.
ישנה השוואה מקובלת בעולם המשפטי, שעשויה ללמד על הנדון דידן, בין 'מלומדים' לבין משפטנים (=שופטים ועו"ד). אגב, כל פעם אני מתפלץ מחדש כשאני שומע קבוצת אנשים שקוראת לעצמה 'מלומדים' (סתם, לא יכולתי להתאפק).
שאלותיי:
1. האם אתם מסכימים לטענותיי?
2. האם ישנו פתרון שיבחין בין התחומים (מחקר אקדמי ולימוד מסורתי)?
3. כיצד ניתן להבחין באופן חד בין מאמרים בשני התחומים.
4. האם ניתן ליצור שפיטות אלטרנטיבית? כלומר ליצור מדדי איכות בלימוד המסורתי.
מיכי
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-29/1/2006 22:37 |
|
| |
מיכי,
ואני מציע את תרגיל קשירת הידיים . יש מגידיי שיעור שהיה מעניין לראות כיצד יישמע שיעורם ללא
נענועי היד.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-29/1/2006 21:39 |
|
| |
בעל,
האמת שאני חשבתי על תרגיל אחר. לקחת מאמר תורני, ולעבד אותו כך שיתקבל לפרסום בכתב עת אקדמי. זה יכול להיות תרגיל משעשע למדיי, אבל הוא דורש מאמצים וזמן שאני לא בטוח שנרצה להשקיע כאן.
דומני כי יש לי מאמר שלא התקבל ב'תרביץ' (לפני כמה שנים, עוד לפני שהתייאשתי מעולם האקדמיה של מדעי הרוח, ומהואקום השורר בו), ואני לא ממש רואה מדוע (יש אפילו מאמר על נושא דומה שהתפרסם שם, ובעיניי המשוחדות הוא לא יותר טוב, אלא להיפך). אני מבין שישנם הבדלי ניסוח והתייחסות לספרות קודמת וכדו'. אמנם כרגע פרוייקט כזה לא נראה לי ממש מהותי, פרט לבירור השאלה שבה אנו עוסקים כאן, שלדעתי יש לה ערך תיאורטי ומתודולוגי רב.
מיכי
|
|
|
|
| נשלח ב-29/1/2006 11:19 |
|
| |
מיכי,
יורשה לי להציע תרגיל, לקחת מאמר תורני 'כבד', זה יכול להיות מאמר מכתב עת, שיעור של ראש ישיבה קלאסי, ולהעביר אותו עריכה לשונית אקדמאית, מראי מקומות מסודרים, לקסיקון קצר להבהרת המונחים וכו'. מעניין מה תהיה רמת הקריאות של המאמר.
תוקן על ידי - בעלבעמיו - 29/01/2006 11:59:29
|
|
|
|
| נשלח ב-29/1/2006 00:50 |
|
| |
במונחים של 'שתי עגלות', המתודה של מאמר תורני היא 'סינטתית', ואילו המתודה של מאמר אקדמי היא 'אנליטית'.
כפי שר' מיכי כבר אמר, במאמר תורני הכותב מנסה לטעון משהו, בעוד שבמאמר אקדמי הכותב חוקר טענה של מישהו אחר. הטענה של כותב המאמר התורני לא נובעת מלוגיקה טהורה, אלא כנראה נובעת מאיזושהי אינטואיציה פנימית, שכך מסתבר לו לטעון. מגמתו של הכותב היא לקלוע לדבר ה', ובכך לקיים את מצוות לימוד תורה. כיון שכך הכותב הוא מאוד מחובר למושא הכתיבה. בגלל החיבור של הכותב למושא הכתיבה יש משקל רב לסברא של הכותב גם אם קשה לו להוכיח אותה באופן לוגי. מכאן נובע גם חוסר ה'שפיטות' של המאמרים התורניים. לכן גם השפה של המאמרים התורניים היא פחות לוגית ויותר זורמת. הכותב יותר מחובר למושא הכתיבה, ולכן הוא כותב עליו בצורה יותר 'אישית' (ועיין הקדמתו של הרב ליכטנשטיין לאחד מספרי השיעורים שלו, דומני של מסכת יבמות).
|
|
|
|
| נשלח ב-28/1/2006 20:27 |
|
| |
ר' מרדכי,
אני מסכים שיש בעיה בבהירות הכתיבה, ובהחלט חושב ששווה להשקיע הכשרה בענייןזה בישיבות. אבל זה ודאי אינו המוקד של ההבדל בין כתיבה תורנית ואקדמית שאותו אני מחפש.
גם מאמרי הרב זוין או הקה"י, ששניהם היטיבו להתנסח ולכתוב, אינם מאמרים אקדמיים.
מיכי
|
|
|
|
| נשלח ב-28/1/2006 20:22 |
|
| |
מיכי,
המסקנה מדבריך היא שהבעיה איננה בדיסיפלינה,
אלא בעובדה שההכשרה התורנית שמה פחות דגש על כתיבה בהירה מאשר ההכשרה האקדמית.
זה בודאי נכון ודורש תיקון/שיפור, כדלהלן.
להערכתי עובדה זו נובעת מסדר קדימויות שונה, השם את ההבנה לעומק במקום ראשון, מצב שכאשר הוא קיים יש פחות הכרח גם לכתיבה הברורה.
מצב זה לא הפריע כל כך בזמן שעולם התורה כתב רק עבור חבריו.
אך כיום, שיש חשיבות רבה גם בכתיבה החוצה, וגם עקב ירידה מסויימת בעמקנות של הקוראים (וחלק מהכותבים ?) אין ברירה אלא לצעוד לקראת תיקון, כדלעיל.
הסכמנו?
תוקן על ידי - דר_הלפרין - 28/01/2006 20:22:54
|
|
|
|
| נשלח ב-27/1/2006 13:45 |
|
| |
ד"ר הלפרין,
ראשית, השאלה למי אתה משווה? גם באקדמיה יש המיטיבים לכתוב.
שנית, כתבתי 'בדרך כלל'. הרי אין כוונתי לומר שתמיד אמר תורני הוא עמוק וסבוך יותר מאשר כל מאמר אקדמי.
אבל סטטיסטית אני בהחלט עומד מאחורי טענתי (אני מקווה שהיא לא מסתירה אותי. שים לב אני בולט מהצדדים... ).
מיכי
|
|
|
|
| נשלח ב-27/1/2006 08:39 |
|
| |
אז אתה מניח את המבוקש, או טוען טיעון מעגלי:
אתה מגדיר כל מאמר מסוגים אלו כמאמר אקדמי, ואז טוען שאם יש מאמר תורני בעל אופי כזה אז הוא אקדמי.
זה כמו לומר שאיןן דתי גנב, כי מי שגנב אינו דתי.
המציאות היא שמאמרים תורניים על נושאים אלו נכתבים אחרת (ורמזת על כך בסוף דבריך, ואת זה אני מחפש), והם לא דומים למאמרים אקדמיים.
ההבדל אינו הפופולריות, שכן מאמר תורני בד"כ קשה הרבה יותר לקריאה מאשר מאמר אקדמי, ולא רק בגלל בעיית השפה, והסידור וצורת ההצגה. בד"כ התוכן עצמו קשה ומורכב הרבה הרבה יותר.
מיכי
|
|
|
|
| נשלח ב-27/1/2006 05:25 |
|
| |
המאמר של ר' דב לנדו שעוסק בהסבר מדוע צריכים אזהרה לחייב עונש, מסביר יסוד הלכתי שאין עונשין אא"כ מזהירין. וה"ז מאמר הבא לבאר פשט בהלכה מסויימת, שזה נופל בסוג מאמר תורני, היות שההלכה הנדונה בכלל התורה היא, וצריכים להבינה כדי להגדירה.
אני לא בטוח שתוכל למצוא מאמר בכותרת "בירור שיטת בית שמאי בנושא..." וכדומה, משום שלומד התורה לא מתעניין בה במיוחד. חוץ אם זה יוסיף לו הבנה בשיטת בית הילל, אך אז הכותרת תהיה שונה.
המאמרים שחורזים שיטות בהלכה, יש לחלקם לב' סוגים. א. מהחדר הישן, במובן הפשטליך, שלמעשה אז האמינו בדרך לימוד זה, כנראה סתם להגדיל תורה, או שחשבו שיש אמת בתוצאות הפשטיל, ויכולים גם להסיק מסקנות ממנו. אך לא לאותם אתה מתכוין. ב. הם מחקרים שמראים איך שתנאים או פוסקים יש להם הילוך מחשבה מסוים וכמה מדבריהם מקורם מן סברא אחת. דומה שהרוגוצובי פיתח מאד דרך זה??
ואני מודה, שאם אין להם שום השלכות הלכתיות, ואף לא בתחום הפרשנות, שאז מקומו בין מאמרים אקדמיים. האם אתה סובר שמאמרי הרב זוין לא מתאימים מצד מהותם לכת"ע אקדמי. אולי מצד סגנונם העממי והפופלרי לא מתאימים לעולם האקדמי.
|
|
|
|
| נשלח ב-26/1/2006 20:37 |
|
| |
מלמד,
כידוע, לכלל הזה שאם הגמ' שקו"ט אליבא דמישהו אז הלכה כמותו יש הרבה מאד יוצאים מן הכלל. למשל, אין הלכה כשיטה (אז למה למנות את כל אנשי השיטה?), ועוד הרבה.
מעבר לכך, כללי הגמרא אינם הכללים של מאמרים תורניים בני זמננו וגם בני זמנים קודמים.
האם תוס' לא מברר כסדר מה היתה ההו"א בגמרא?
האם אינך מכיר מאמרים תורניים שעוסקים בבירור שאלות שאינם אליבא דהלכתא? אתמהה. יש מאות ואלפים כאלה.
סתם דוגמא שעולה כעת בראשי, מאמר שראיתי פעם מר' דב לנדו (ר"י סלובודקא) בספר זיכרון כלשהו, שם הוא עוסק בדברי החינוך במצווה לא לקלל דיינים (ס"ה?), שמסביר מדוע כל עונש דורש אזהרה. הוא מסביר שלולא היתה אזהרה היינו חושבים שהעונש הוא כעין התנייה פיסית ולא ענישה. הוא מביא לרעיון זה ראיות מהו"א בר' גרשום בריש תמורה ומהו"א של המנ"ח. שתי ההו"א הללו נדחו, וגם החינוך עוסק בשאלה מה היה קורה אילו היה עונשש בלא אזהרה, מה שאינו קיים כמובן.
קח כל בטאון ישיבתי ותראה בירורי שיטות לאלפים בשיטות שלא נפסקו להלכה. ובירורי הו"א של סוגיות וכדו'.
האם אין מאמרים שעוסקים בבירור שיטת בית שמאי (=השיטה הכי דחויה מהלכה שיש עלי אדמות)? אפילו הגמרא עוסקת בזה.
האם אין מאמרים שעוסקים בניסיון לחרוז שיטות בהלכה (כמו הרב זוין על שיטות ב"ש וב"ה, שאינו להלכה ואין לו כל השלכות אלא עיוניות תיאורטיות בלבד. ומה עם 'אישים ושיטות' שלו?). אטו כי רוכלא איזיל ואמנה??
ברור שלכל בירור כזה יכולות להיות נפ"מ עקיפות להלכה, אבל זה לא הנושא של המאמרים הללו.
מיכי
|
|
|
|
|
| נשלח ב-26/1/2006 20:23 |
|
| |
על משמרתי אעמודה, שמאמר תורני לא בא לברר הו"א חוץ במקרה שזה מוביל להבנת המסקנא.
ובאמת בראשונים כבר נמצא יסוד זה, שאם רואים שהגמרא שקו"ט אליבא איזה מאן דאמר, סימן שהלכה כמותו. וכמו כן זה קושיא כשהגמ' מפרשת דברי ב"ש או דברי שאר תנאים שאין הלכה כמותם.
ולהוסיף מה שהגמ' אומרת, וכן הראשונים והפוסקים בספריהם, הרבה פעמים "הלכתא למשיחא?" או: "מאי דהוה הוה?" היינו, שאם אין נפק"מ בזה אין לעסוק בזה.
ואפילו "חקירה" ישיבתית לעולם באה עם "נפקא-מינה" בצידה, ולא לשם המחשת וחידוד החקירה בלבד.
תוקן על ידי - מלמד_לאדם - 26/01/2006 20:47:50
|
|
|
|
| נשלח ב-26/1/2006 20:16 |
|
| |
מיכי השיב באישית:
אני ממש לא מסכים. ישנם מאמרים תורניים שעניינם הוא רק 'מחקר תורני', אבל לא אקדמי. מאמרים תורניים רבים מבררים הו"א, ודברים שאינם להלכה. תשובה היא עניין הלכתי, אבל מאמר תורני זה משהו אחר.
לגבי העניין האקדמי במוטיבציה של הפוסק או החכם, זה קרוב לאמת. אך לא על כך שאלתי, שכן אני מעוניין להבין מהו ההבדל בין מאמרים שחוקרים את ההלכה עצמה ולא את הנסיבות והקונטכסט שלה, משתי הדיסציפלינות הללו.
|
|
|
|
| נשלח ב-26/1/2006 20:15 |
|
| |
אני חושב שעיקר ההבחנה הוא שמאמר תורני מטרתו בעיקר להגיע לפסק ההלכה, מה שאין כן מאמר אקדמי.
לדוגמא, מאמר שיתמקד בעיקר על הסברא בה"הוה - אמינא" של הגמרא, או בביאור שיטה של תנא או אמורא שנדחתה כבר בגמרא מהלכה, זה מתאים למאמר אקדמי אך לא למאמר תורני. כמובן, כל זה בתנאי שאין לאותן הסברות השלכות הלכתיות או מעשייות.
מאמר שיתמקד ב"מה היה הרקע של פסק X" או " מה היה המוטיבציה של אותו תנא/אמורא/ראשון/פוסק לפסוק כפי שפסק", זה בהחלט נוגע למחקר אקדמאי, ולא למאמר תורני.
כל זה לגבי מאמר תורני טהור, אך מובן ממילא, שיש כמה וכמה מאמרים תורניים שהושפעו מהמחקר האקדמי, וה"ה לאידך גיסא, יש "רשות" לאקדמאי לחקור איזה מקצוע שלא יהיה אף אם זה נוגע להלכה או למעשה.
חוקר אקדמאי במאמר שלו הוא לא מעוניין כלל מהו פסק הלכה בנידון, אלא מה הן דעות של הפוסקים. ולזה כנראה התכוונו כמה מהכותבים למעלה שאקדמאי הולך נגד המקובל, היינו, שלא איכפת לו שע"י "חידושו" יוצא השלכה מרחיקה לכת עד למאד בהלכה המעשית. אבל חוקר תורני א. היות שנקודת הקוטב שלו הוא הפסק הלכה, לא "יעיז" לפרסם מאמר שהולך נגד המקובל, בלי ראיות חזקות, ומבלי שהכותב יהיה לו סמכות מספקת לילך נגד הזרם והנהוג. ב. שהוא בדעתו לא יוכל ל"הסכים" שהמאמר שלו אמיתי הוא, אם יוצא מזה חידוש עצום נגד מה שמקובל. ושוב, אנו נתקלים בהבחנה הנ"ל, שבעל מאמר התורני מבחין את האמיתיות בדבריו, אם זה מתאים לפסק הלכה המקובל, בניגוד לחוקר אקדמאי שרק מעוניין בחקירתו המופשטת.
|
|
|
|
|
|
