בפורום שמותר להזכיר את שמו, הובא המעשה המרתק הבא. אני מחלק אותו לשנים:
א. סיפורו של הרב יפה
בספר דרך החיים מובא מעשה בגאון רבי מרדכי יפה זצ"ל בעל הלבושים היה אב בית דין וראש
מתיבתא בקהילה קטנה, וה' הרים כסאו ויעל במעלות החכמה בנגלה ובנסתר כאשר עין רואה
בספריו הקדושים שעשה עשרה לבושים, ובאו אצלו שלוחים מעיירת פוזנא לקבלו עליהם לאב בית
דין ור"מ, וכאשר הביאו לו כתב הרבנות אמר להם לא אוכל לילך עמכם תכף, עד שמקודם אני צריך
לילך ולסע למדינת אטליא לעיירת ויניצא יגן עליה אלקים אצל חכמי הספרדים שבקיאים בחכמת
העבור שאני חסר ממנה, וללמד מהם חכמה זאת, יען אין שום אדם במדינות הללו ללמוד ממנו. ונסע
תכף הגאון הנזכר לעיל והלך אצל החכם ר' אבוהב הספרדי זכרונו לברכה והיה אצלו כשלשה
חדשים ולמד ממנו כל החכמה הזאת בשלמותה כנראה חכמתו בספר לבוש אדר יקר. ויהי מקץ
הימים הנזכרים לעיל בהיותו בבית הרב אבוהב הנזכר, ויקרה מקרה שהיה שם תינוק בן הרב החכם
רבי אבוהב, ואכל התינוק פרי וברך בורא פרי העץ בקול רם, וענו כל העומדים שם אמן על ברכת
התינוק, והגאון מורינו הרב רבי מרדכי יפה הנזכר בהיותו טרוד בתלמודו לא ענה אמן שלא במתכוין
כאשר בעוונותינו הרבים עינינו הרואות ברב העולם שאינם נזהרים בזה והר"י. והחכם רבי אבוהב
רבו של הגאון הנזכר בראותו שלא ענה אמן על ברכת התינוק, כעס עליו כעס גדול ונדהו להגאון רבי
מרדכי יפה זכרונו לברכה וגער בו בנזיפה גדולה. והמתין הגאון רבי מרדכי יפה שלשים יום כפי דין
נדוי הרב לתלמיד, ואחר כך בא הגאון רבי מרדכי יפה לפיס רבו, ולא היה רוצה למחל לו, ואמר לו
רבנו אדוני ויודיעני מה פשעי ומה חטאתי נגדו ומה חרי האף הגדול הזה? והשיב לו החכם ואמר לו
ידוע תדע שאהבה גדולה ושלמה שאינה תלויה בדבר אהבתיך יותר מבני, אמנם באמת אני מוחל לך
בתנאי זה שבכל מקום וקהלה אשר תדרך כף רגלך אבל תדע נאמנה שהיית חייב מיתה בשעה שלא
ענית אמן על ברכת התינוק, תדרש ברבים ותודיע להם החטא והפגם הגדול של מי שאינו עונה אמן
על כל ברכה ששומע מישראל, ותצוה לבניך ולבני בניך עד סוף כל הדורות שיספרו המעשה הגדול
והנורא שאספר לך:
ב. סיפורו של הרב אבוהב
וכך היה המעשה שבמדינות אספאניא היו מקדם קהלות קדושות קודם גזרות תתנ"ו. והיתה שם עיר
גדולה לאלקים, עיר של יהודים, והמלך היה רוצה לגרש את היהודים כמה פעמים, לולא שהיה שם
אב בית דין חסיד וענו גדול ועשיר גדול והיה נושא חן בעיני המלך, ובכל פעם שהיה שם בדעתו לגרש
היהודים היה החסיד הנזכר מפר עצתם ומבטל רעתם. ויהי היום כעס המלך על היהודים וצוה לגרשם
מארצו, ובאו כל הקהילה אל החסיד הנזכר להתחנן אליו שילך אל המלך להמליץ בעדם לבטל
הגזרה כדרכו הטוב בכל פעם, ובעוונותינו הרבים שמעשה שטן הצליח, באו לחסיד בעת מנחת ערב,
והשיב להם החסיד שילך להמלך עמהם, רק שהיה רוצה להתפלל מנחה תחלה, כי ראשית חכמה
יראת ה', והפצירו בו לאמר לו זו גם כן מצוה רבה להציל כללות ישראל, ועתה הוא עת רצון לפני
המלך ואחר כך תתפלל. ויעש כן החסיד והלך עמהם לחצר המלך. וכאשר ראהו המלך נשא חן בעיני
המלך, וירץ לקראתו ויחבק וינשק לחסיד הנזכר, וסבר החסיד בדעתו שבודאי יבטל הגזרה מגרוש
הנזכר למעלה והיה מסבב בדברים אחרים עם המלך. ובתוך כך בא כומר אחד ממדינות המלך
הרחוקות לפני המלך, ויקוד והשתחוה לפני המלך, ויברך את המלך בברכה ארוכה וחשובה בלשון
לאטי"ן והחסיד לא הבין את דבריו. וכשראה החסיד שעוד מעט עובר זמן מנחה, הלך לקרן זוית אחת
ןהתפלל מנחה, בחשבו שיש לו שהות להתפלל קודם שיגמור הכומר מלברך את המלך. ובהיות
החסיד באמצע התפלה, קם הכומר ההוא על רגליו וצוה לכל העומדים שם בבית המלך שיענו אמן על
הברכה, כדי שתתקים ברכתו, ויענו כולם כאחד אמן. והחסיד לא הבין את דבריו ולא ענה אמן, שלא
רצה להפסיק בתוך התפלה. ושאל הכומר אם ענו כל בני הבית אמן והשיבו כן, ושאל גם כן אם
היהודי ענה אמן על ברכתו ויאמרו לא, יען עודנו שם מתפלל. ויהי כאשר שמע הכומר שלא ענה היהודי
אמן, תלש שערותיו וצעק צעקה גדולה ומרה, ואמר אוי על המעשה הרע הזה, שבעבור היהודי הזה
שלא ענה אמן על ברכתו לא תתקים ברכת המלך. ויהי כאשר שמע המלך את דברי הכמר ויקצף
המלך מאד ונתהפך על החסיד לאכזר, ויצו את עבדיו להרג את החסיד ולנתחו לנתיחים ויעשו כן.
והמיתו אותו ביסורים קשים בעוונותינו הרבים וינתחוהו, וישימו הנתחים בתוך השמלה וישלחוהו
לביתו, ואחרי זאת גרש המלך את כל היהודים ממלכותו. והיה שם עוד חסיד אחד חבר של החסיד
הנהרג, שהוא היה יודע מחסידותו של החסיד הנהרג, והיה תמיד כמתרעם חס וחלילה על מדותיו של
הקדוש ברוך הוא כביכול, וישפט בדעתו שבודאי עבר החסיד הנהרג איזה עברה בצנעא, דלא חשיד
קודשא בריך הוא דעביד דינא בלא דינא, והיה אותו חסיד מתענה ובוכה ומתפלל שיודיעו לו מן
השמים על איזה חטא נהרג החסיד הנזכר למעלה במיתה משנה. ויתבודד אותו חסיד בחדר מיחד
וישב ומשתומם על החסיד הנהרג, ובא אצלו החסיד הנהרג בעצם היום בחדר אשר הוא יושב לבדו
משתומם. ויחרד החסיד החי חרדה גדולה, ויאמר לו החסיד הנהרג אל תירא ואל תחת, ויאמר לו
החסיד החי יודע אני שחסיד היית, על כן תאמר לי על מה עשה ה' לך ככה ומה החרי האף הגדול
אשר עבר עליך, והשיב החסיד הנהרג אני אגיד לך, האמת שמימי לא עברתי עבירה רק הקדוש ברוך
הוא כ"י מדקדק עם חסידיו כחוט השערה, שרב העולם אינם נזהרים בזה החטא בעוונותינו הרבים,
והוא שפעם אחת ברך בני הקטן ברכה על הפת ושמעתי ולא עניתי אמן על ברכתו, והאריך לי הקדוש
ברוך הוא עד המעשה שנעשה לי בעמדי לפני מלך בשר ודם שלא עניתי אמן על ברכת המלך, ויחר
למלך מאד, ובאותה שעה בית דין של מעלה דנו אותי על שלא עניתי אמן על ברכת בני. לכן אתה
חברי, תספר באזני בנך ובן בנך ולכל באי עולם את המעשה הזה והזהירם על ענית אמן, ופרח לו
החסיד הנהרג.
ואחר שספר החכם הספרדי הנזכר זכרונו לברכה המעשה הזה להגאון רבי מרדכי יפה הנזכר
למעלה, אמר לו אל תתרעם על שנדיתי אותך, כי נתכונתי למען יהיה הנדוי כפרה על עונך. ומעתה
אני מוחל לך, אבל בתנאי שלעולם תדרש ברבים להזהירם על ענית אמן. עד כאן המעשה.
שאלה - 35422 לכבוד הרב שלום רב האים נכון המינהג של סעודת אמנים תשובה דמיונות ומכשיר לאיסוף כספים.
שאלה - 27687 לכבוד הרב רציתי לדעת מה דעת כבוד הרב על "סעודת אמנים" והאם אין מניעה להשתתף בסעודה (אחרי השיעור הנשים ) תשובה המצאה, שיעשו סעודת צניעות, ואי חבישת פיאות.
שאלה - 17983 לכבוד הרב שלום רב לפני כשנה אחותי חלתה, נכנסה לדיכאון. בסעודת אמנים שהייתי, הרבנית בירכה אותה ואמה שתגיד את "נשמת כל חי" כל יום עד שתבריא, ואחרי שתבריא שתעשה סעודת רק לנשים (סעודת אמנים) ברוך השם אחותי הבריאה והיום היא רוצה לעשות סעודת אמנים. השאלה שלי היא האם חייב להיות קבוצה של 10 נשים או מספיק 8 נשים? ובכלל כב' הרב מה דעתך על סעודת אמנים, האם יש לזה מקור כלשהו?אני מודה לך על תשובתך. תשובה אין לנהוג שום מנהג שאין לו מקור. יש לנו את השלחן ערוך שקודם יקיימו אותו. ויעשו כנס נשים לצניעות ושמירת הלשון.
שלום לכבוד הרב אני משתדלת בלי נדר להעביר לבנות את סדר מגע אש והפרשת חלה רציתי לדעת אם אכן זו טעות להעביר את סעודת מגע אש (סעודת אמנים) כי מישהי שמעה ביום שישי בתוכנית שלך שאין דבר כזה ושאתה לא מבין מי המציא את הסעודה הזאת? אשמח לדעת את תשובתך ולדעת אם טעו בהקשבה לשיחתך? תשובה פרק תהלים אחד שווה אלף סעודות אמנים שאין להם מקור.
שאלה - 14528 לכבוד הרב שלום רב ותודה רבה! מה דעת הרב לגבי "סעודת אמנים"? יושבות בנות, מביאות מזון מכל מיני ברכות. כל בת בתורה מברכת וכולן עונות אמן. אומרים שזו סגולה הברכה והאמן. מה המקור לענין זה? ובכלל מה דעת הרב לגבי התארגנות 40 נשים להפרשת חלה. כל אשה מתחייבת להפריש חלה בברכה ואומרים שזו סגולה ועת רצון, זה כך? תשובה קשקוש מוחלט, שיקראו תהלים, וידברו על צניעות פיאות ובגדי פריצות.
שאלה - 70844 לכבוד הרב שלום רב, האם זה טוב לעשות ערבים של סעודת אמנים והפרשת חלה, כאשר הציבור מקבל על עצמו קבלות? ערב לזיווג,פרי בטן וכו' תשובה יהודים כשרים ויראים וצדיקים, עורכים כינוסים לנשים כדי לעורר על לשון הרע, קנאה, רדיפת המותרות, לבוש רועש, בולמוס של קניות, אכילה יתירה, פטפוטי סרק, חינוך ילדים נכון, שליחת הבעל ללימוד תורה, לא ללכת לבתי מלון ולטיולים, להתחזק ביראת השם, להתפלל נכון. כל כינוס שיש בו אוכל, שתיה, חומריות, מכירות, התרמות לכל מיני מטרות לא בדוקות, יש להדיר את הרגליים ממנו.
שאלה - 68765 לכבוד הרב מוצפי שליט"א מה דעת הרב בנושא סעודת אמנים וערב הפרשת חלה שמתאספות נשים לרפואת חולה או ישועה? האם לאישה הרה מותר לאכול ולשתות לפני תפילת שחרית? תשובה עד היום ידעתי שרבנים, צדיקים, חסידים, מתפללים עבור אחרים. היום יש אופנה חדש שנשים אוכלות ומברכות אחרים,,, והוא דבר שלא כתוב בשום מקום. שאלה - 4868 לכבוד הרב שלום רב א.האם יש מקור/ענין ב"סעודת אמנים"? ב.האם יש מקור/ענין שהרבה נשים מתארגנות להפרשות חלה רבות באותה העת? תשובה המצאה.
שאלה - 42656 לכבוד הרב שליט"א ראיתי כמה פעמיים שהרב לא מסכים לערוך לנשים סעודת אמנים.. למה? זה קשור לברכות לבטלה? או שזה פשוט הבל הבלים? תשובה גם וגם. ועוד אין מצוה לאכול, ואין נכון להתכנס לשם זה ובפרט נשים.
נשלח ב-9/10/2011 16:02
א. ההטפלות לחוסר שימור שם מוגדר וזמן מוגדר לדעתי אינה יכולה לשלול את אמינות הסיפור ברמה המחקרית. כאשר אין בהעברת הסיפור מימד היסטורי, כי אם מוסרי אין לצפות מן המספר ומן מעביר הסיפור לשמר פרטים שאינם נוגעים למסר המועבר.
ב. חוששני שעל כגון דא אמרו חז"ל "הוי זהיר במצוה קלה כבחמורה, שאין אתה יודע מתן שכרן של מצות", הלא כן?
הספור הוא מספרד וייחוס התאריכים לאשכנז, האם זה לא מעורר תהיות?
נשלח ב-26/1/2006 17:54
בעל בעמיו,
לא הבנתי את שאלתך. הואל להסבירה שוב.
אמשלום,
תודה על האיפוק.
נשלח ב-26/1/2006 17:52
פרופיסור,
אמשלום מתרעמת שלא כתבת "נשים ועמי/ות ארצות"
נוהל שכן
זה כאן!
נשלח ב-26/1/2006 17:44
פרופיסור,
"נשים ועמי ארצות"?
נשלח ב-26/1/2006 16:09
פרופיסור, מנין לך שגזרות תתנ"ו תפסו מקום בתודעת יהודי ספרד?
נשלח ב-26/1/2006 14:31
בעל בעמיו
'גזירות תתנ"ו' בהקשר הנוכחי הוא ציון כרונולוגי, ולא התערבבה לכותב ספרד באשכנז, מה שנשים ועמי ארצות לא טועים בו. לדידי מעניין במיוחד הביטוי 'קודם גזירות תתנ"ו' מה שמלמד על פריודיזציה מיוחדת בתודעה היהודית של ימה"ב שיצרה חייץ בין התקופה שקודם 1096 לאחריה.
נשלח ב-26/1/2006 13:14
נראה לי שיש ערך לעיין במקור אפשרי להנחת יסוד של הסיפור.
כך כתב אמתער באשכול המלונקק למעלה:
בכל הקשור לעניית אמן יש משהו לא ברור, זה נלקח בחומרא גדולה מאד, ולמרות שאיננו מבינים את
הסיבה לכך.
ברכות דף מז.
"כל העונה אמן יתומה יהיו בניו יתומים חטופה יתחטפו ימיו קטופה יתקטפו ימיו וכל המאריך באמן
מאריכין לו ימיו ושנותיו".
ומבואר בפירוש שמדובר שמחמת עצלות איחר רגע באמירת האמן, ועל זה חייב מיתה!!!
חזינן מכאן שחמירא עד מאד עניין האמן עד כדי עונשים חמורים כל כך, על אי זהירות לשניה בענית
האמן.
***
אמנם, יש לי אי הסכמה עימו בפירוש הסוגיה.
ואני מעתיק מה שכתבתי שם:
יש מקום לדחות את הבנת הגמרא כפשוטה משתי סיבות.
א. אין מדובר שם על שוגג, ואף לא על מזיד סתם, אלא על מי שנכשל בקביעות, בזדון וביד קלה.
ב. גם שם זו לשון גוזמא. כן, לא אוהבים לומר שחכמים מדברים לשון גוזמא, אבל הם עושים את זה.
ויש מפרשים חשובים שאינם חוששים לומר זאת. אולי לא בדורנו, אבל בדור הראשונים בוודאי.
וכמובן, הגמרא עצמה מביאה שלא רק חכמים נוקטים לפעמים לשון כזו, אלא גם התורה עצמה...
לכן, בסוגייתנו, לכל היותר, יש לומר שנקטו לשון זו כדי לומר שאם אין לאדם זכות אחרת, הרי עוון
זה, של זלזול מכוון פעם אחר פעם באמן, ראוי להביא לעונש מוות. וגם כאן יש מקום לומר שהכוונה
למוות רוחני או, בלשוני, חינוכי. כיון שאתה מזלזל בזה, כך גם ינהגו צאצאיך, רחמנא ליצלן.
לפיכך, איני רואה צורך להיזדקק לטענה המעניינת כי "רואים מהגמרא שזה כך למרות שאיננו מבינים
למה". אדרבה, אנו מבינים מצויין שזה לא כך, ולפי עיקרון זה מתפרשת הגמרא להפליא.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
נשלח ב-26/1/2006 12:39
תוקן על ידי - ירוחםשם - 26/01/2006 12:40:27
נשלח ב-26/1/2006 09:44
את הסיפור שהביא הרב מיכי על אותו ת"ח שבלע את האוכל ישירות כדי לא להנות ממנו קראתי על הגר"א, קראתי גם שהיה ת"ח אחר שניסה לחקות אותו בזה ולקה בסרטן...
נשלח ב-26/1/2006 08:10
<וכך היה המעשה שבמדינת שפניא היו מקדם קהלות קדושות קודם גזירות תתנ"ו> גזירות תתנ"ו הם מסעי הצלב. מסעי הצלב לא היו בספרד כי אם באשכנז. כנראה שהספור השתבש באיזשהו שלב.
נשלח ב-26/1/2006 08:05
מימוני,
שאלת - "האם לא יתכן שסיפורים כאלו מילאו אולי תפקיד חשוב, חינוכי מבחינה מסויימת, בדורות של פעם? האם בדורנו סיפורים כאלו, בהם אדם נוטה לבחון דברים במאזני העיון, על פי עקרונות הלכתיים ואפילו על פי דברי הלב, במובן החיובי של המילה - האם לפיכך סיפורים כאלו אינם עלולים להרחיק יותר מאשר לקרב, ולפיכך ראוי להיזהר בתפוצתם?"
לענ"ד, הנחת היסוד שלך, כאילו הדורות השתנו במובנים האלה, ואנשים היום נוטים יותר לבחון דברים ע"פ עקרונות הלכתיים או ע"פ ההגיון (גם הגיון הלב), וכאילו אנשים היום ספקנים יותר מבעבר, היא הנחה רומנטית למדי, שאין לה המון קשר למציאות. ספקות וספקנות היו קיימים תמיד, ו"פתאים מאמינים לכל דבר" קיימים גם היום. מה שהשתנה (אם השתנה), לענ"ד, הוא התחומים בהם אנשים הפכו ספקניים, לעומת תחומים אחרים בהם למדו להזניח אותה. בכל מקרה, השאלה החינוכית החשובה שאתה מעלה, היתה נכונה בעבר כפי שהיא נכונה היום, והיא זו שראויה לדיון כאן (בניגוד, לטעמי, לשאלה השניה המבקשת לברר מי, מתי, כיצד והאם ייתכן, שלתשובות עליה אין כל השפעה אמיתית על האמונה בסיפור או במסר שלו).
