הסטיקרים החדשים של ש"ס: אבישי בן חיים

על שולחן הקמפיינרים של ש"ס מונחות סקיצות לשלושה סטיקרים חדשים שלא מותירים ספקות: ש"ס שואפת לעורר שוב את העניין העדתי, אולי במטרה להעיר תאים שחורים רדומים.

הסטיקרים בצבעי שחור-לבן ובעיצוב המזכיר מודעת אבל. על שניים מהם נכתב: "עוני - המגפה השחורה 2006" ו"עוני - מחלה עם צבע ומראה". בש "ס הסבירו כי הסטיקרים נועדו להבהיר כי העוני הוא המגפה השחורה היום בישראל וגם שהעוני במדינה פוגע בעיקר בשחורים, היינו באלו שאינם אשכנזים ותיקים. בכיר בש"ס בחר לנסח זאת כך: "העוני בישראל הוא גזרה גנטית". על סטיקר שלישי כתוב: "עני ואתה נש"סה את העולם", פרפראזה על שירו האופטימי של אריק איינשטיין, וסוג של ניסוח אחר לסיסמת ש"ס הישנה "נחזיר עטרה ליושנה".

גם התגובות הרשמיות שפרסמה ש"ס על ההרכבים של רשימות העבודה בראשות עמיר פרץ ושל הליכוד עם סילבן שלום ומשה כחלון בשלישייה הראשונה, הציפו את הנושא העדתי. ההרכב של הליכוד הוגדר כ"רשימה דלמטית-הרוב לבן עם מעט נקודות שחורות". העבודה זכתה לכינוי "רשימת גפילטע פיש" ובתגובת ש"ס הודגש כי "מפלגת העבודה עשתה התנתקות לעדות המזרח. מי שציפה לקבל רשימה
שדרותית קיבל רשימה סביונית. היום ברור לכל מצביעי מפלגת העבודה מהו הצבע הנכון לקבל פנקס מפא"י ומי שלא בצבע הזה לא קיים".

הבעיה הקשה של ש"ס לקראת מערכת הבחירות היא שהמפלגה מתקשה למצוא אויב אטרקטיבי, כזה שתוכל לשסות בו את מצביעיה הפוטנציאלים ולבנות עליו קמפיין. בתנועה מיהרו לחגוג את קריסתה של שינוי ושל היריב המר טומי לפיד, אבל היום הם חשים יותר מכל אחד אחר בחסרונו של הפוליטיקאי שהולך הביתה, אף על פי שהצליח יותר מכל אחד אחר להגשים את מצע מפלגתו והחליש את החרדים בישראל בצורה דרמטית.

יוסי שריד ושולמית אלוני, סמלי ה"סיטרא אחרא" מהעבר הרחוק, כבר לא במשחק. עמיר פרץ לא מספיק אטרקטיבי לבנות עליו קמפיין שלילי, וממילא הוא לא באמת גונב לש"ס ערימות של קולות. "כנראה נלך נגד נתניהו והליכוד", העריכו השבוע בכירים מיואשים בש"ס, "ננסה לרסק את הליכוד ל-12 מנדטים ולגנוב אותם אלינו". שיהיה ברור, להתעסק עם אהוד אולמרט ועם קדימה - בש"ס פשוט חוששים. הספיקו להם השנים באופוזיציה והם משתוקקים לשמור על אפשרות להיות שותפים בקואליציה הבאה. הסתייגות: לא בטוח שהרב עובדיה יצליח להתאפק.


תוסס ומרשים היה ביום רביעי בערב כשפתחה ש"ס את מערכת הבחירות שלה בכנס בבנייני האומה בירושלים. הרב עובדיה יוסף כיכב, דבר שנמנע ממנו לפני שבועיים בכנס תורני יוקרתי שהתקיים באותו בניין בהשתתפות בכירי הרבנים הליטאים, כולל הרב יוסף שלום אלישיב והמנהיג החסידי האדמו"ר מבעלז.

הרב עובדיה לא הוזמן לאירוע הקודם והלחץ של מקורביו לשתף אותו נדחה. אפשר היה להאשים את הליטאים בגזענות טהורה כלפי המנהיג הספרדי, דא עקא שבימים האחרונים הם מקפידים לפרסם יום-יום בעמוד הראשון של ביטאונם "יתד נאמן" מודעה הקוראת להתפלל "לרפואתו של הרב הצדיק רבי יצחק בן טפחא כדורי שליט"א", תארים שהרב עובדיה, אם כבר קורה ושמו מוזכר בעיתון זה, לא זוכה להם.

בנוסף, לאירוע דווקא הוזמן מקורבו של הרב עובדיה, הרב הראשי הספרדי שלמה עמאר. היחס הזה של הליטאים כלפי הרב עובדיה יוסף, שהגיע לשיא כשש"ס נכנסה לממשלת רבין בניגוד לעמדת הרב שך, הופך מוזר עוד יותר על רקע החיזורים ההולכים וגוברים של דגל התורה הליטאית אחרי ש"ס בניסיון לרוץ ברשימה משותפת לכנסת.


במקרה ניתן היה למצוא בבנייני האומה גם חלק מהתשובה על השאלה מה הפערים בין החרדים האשכנזים לחרדיות הספרדית המתונה יותר מבית מדרשו של הרב עובדיה יוסף. זה קרה בכנס נוסף שנערך בדיוק באותו מקום ביום שני השבוע. על הבמה מאחורי דוכן הנואמים בלט שלט: "אוניברסיטת בר-אילן והמכללה החרדית ירושלים מברכים את בוגרות המכללה לרגל קבלת התואר בי-איי בעבודה סוציאלית".

על הבמה נראה מחזה חרדי נדיר: הדוכן חצץ בין שני שולחנות כבוד, אחד נשי ואחד גברי. בשולחן הנשי ישבו נשות חינוך ופרופסוריות לבושות שמלות, ובגברי ישבו הרב עובדיה יוסף, הרב הראשי הספרדי שלמה עמאר ונשיא אוניברסיטת בר-אילן פרופ' משה קווה (שלושתם גם עם שמלות, מתוקף תפקידיהם). מלבדם ישבו שם גם פרופ' יעקב נאמן, שר החינוך מאיר שטרית והרב הראשי האשכנזי יונה מצגר.

"המילה סטודנטית והמילה חרדית עד היום היו סותרות", אמר הרב מצגר. "כיום, אחרי מאבקים קשים, ידעה הרבנית בר-שלום לעשות שלום בין שני המושגים האלה". הרבנית עדינה בר-שלום, בתו של הרב עובדיה יוסף ואחת הפמיניסטיות הכי מעשיות בארץ, שכשייסדה את המכללה זכתה ליחס מזלזל וספקני, ציינה ניצחון ענקי בערב הזה.

אחרי שהרב מצגר סיים את דבריו הגיע תורו של החלק האמנותי. זה לא נראה כמו הפייטן יחיאל נהרי ולא נשמע כמו הזמר בני אלבז. לפני הקהל התייצבה - חמושה בקלרינט, אקורדיון וכינור - להקת בסרביה שניגנה מוזיקה קלאסית הונגרית. נראה היה שהצלילים נעמו לאוזני היושבים באולם, אבל אינספור צרימות לעיניים ולאוזניים חרדיות בקעו מכל המסביב. המחיצה בין הגברים לנשים היתה אלגנטית ומנומסת ולא ממש ניסתה להסתיר את אלה מאלה.

פרופ' קווה בירך את "44 הבוגרות הנחשוניות של המחזור הראשון", והדגיש כי עבודה סוציאלית היא מקצוע "יהודי מובהק", אבל גם דיבר נגד החרדה של עולם התורה מההשכלה, האויבת המיתולוגית של החרדים. השר מאיר שטרית דיבר בשבחה של בר-שלום, אמר כי יש לה "גנים טובים מאוד" וכי "במקום שאין אנשים תהיי איש - ואת היית לנו איש", אך תקף את לומדי התורה ואמר: "מי שלומד, התורה לא יכולה לשמש לו תירוץ לא לעבוד".

שטרית, כמו אחרים, דיבר גם בשבח המהפכה שחוללה בר-שלום. היא עצמה, כך נדמה, התכווצה במקומה בכל פעם ששמעה את המילה מהפכה. כל הקטע של האורתודוקסיה החרדית הוא לשמור על הקיים והישן, מהפכה עושים אצל חילונים שמחזירים אותם לדת. פרופ' זמירה מברך, סגנית הרקטור של בראילן, דיברה על חגיגות האירוע ההיסטורי שחוללה מייסדת ויושבת ראש המכללה עדינה בר-שלום, ובעצמה חוללה אירוע היסטורי נדיר כשנאמה כאישה בפני הרב עובדיה יוסף.

הרב עצמו, במחווה ג'נטלמנית, הסב את גופו לכיוונה בשעה שנאמה, כאילו כדי להדגיש כי הוא מקשיב לדברים. אחר כך, כשנאם, ניפק טקסט פמיניסטי, שדומה לו קשה לשמוע בדרשותיו השבועיות בבית הכנסת "היזדים". בתורה אין משוא פנים בין איש לאישה, אמר הרב וציטט כי כשניתנה התורה האל ציווה את משה "כה תאמר לבית יעקב ותגיד לבני ישראל", ובכך הקדים את הנשים (בית יעקב) לגברים (בני ישראל), כי "יש להן פתיחות יותר והן מסוגלות לעשות הרבה הרבה". לטובת מי שלא הבינו את המסר ציטט הרב את הפסוק "תורה ציווה לנו משה מורשה קהלת יעקב", והדגיש : "כתוב'קהילת יעקב' - כל זרע ישראל - בין הגברים בין הנשים".


דבר אחד ברור, ש"ס מתקשה לקבוע סדר יום בתקשורת הישראלית ולא ברור אם השד העדתי יצליח לחולל את המצופה ממנו. אפילו ההסתבכות הפלילית של חבר הכנסת שלמה בניזרי ופטרונו הרב ראובן אלבז עוברת בשקט. בקושי חבר הכנסת יאיר פרץ מצליח פה ושם לייצר כותרות.

ההזדמנות שהנחיל האשפוז של הרב יצחק כדורי הוחמצה. כלי התקשורת העדיפו לראיין שוב ושוב את אריה דרעי, היושב ראש לשעבר והסיוט הגדול של אלי ישי, וש"ס הוכיחה כי היא לא מסוגלת אפילו לארגן תפילה המונית לשלומו של זקן המקובלים ואחד מסמליה הגדולים.

אין מה לעשות. ש"ס תצטרך להתמודד עם העובדה שבישראל תפקיד היהודי השנוא, חורש המזימות והמלווה בריבית, שכלפיו מנוקזים זעם ההמון וזרקורי התקשורת, הועבר לעת עתה מהחרדים ומהש"סניקים חובשי הכיפה השחורה אל המתנחלים חובשי הכיפה הסרוגה.

האם הנושא העדתי יחזיר אותם לכותרות? בימים האחרונים הוא טיפטיפה עלה בעקבות הסרט "האשכנזים" של דליה מבורך ודני דותן. השבוע בתוכנית "משעל חם" בערוץ 2 נערך דיון על הסרט. את המזרחים ייצגו השחקן אלון אבוטבול ואיש "מעריב" יהודה נוריאל. את האשכנזים ייצגו ארי שמאי, שדווקא מחבב תימנים קטנים, ועוד אחת בשם אנדי, או משהו כזה, שהתנשאה על המזרחים, דיברה בשבח התרבות האשכנזית ואף הדגישה בביטחון: "יצא החתול מן המרצע".

זה לא פופולארי לומר זאת, ובכל זאת:

לעניות דעתי אבישי בן-חיים וכתיבתו אינם רצויים במקום של חרדים, כתיבתו מליאה שקרים לשה"ר רכילות וזלזול בגדולי-תורה.

לעיתים הוא בסדר, לעיתים ממש לא-תלוי מי מזין אותו בעניין הנוכחי