אשכול זה נפתח לאור דברים שקראתי בפורום הסמוך, שיש מקילין להתיר להזכיר את שמו בצנעא (ואנ"ן קי"ל שיר"ש יצא י"ח כל השיטות ויחמיר, ואכמ"ל ודו"ק). בדיון שם דובר על מקרה ספציפי, אך ידוע לי שהוא לא המקרה היחיד, והוא מעורר אצלי שאלות ללמדני הפורום הבקיאים בחו"מ.
סיפור המעשה:
יהודי ת"ח מחליט לפתוח ישיבה. לצורך פתיחתה וקיומה הוא זקוק כמובן למימון. חלק גדול מהמימון מושג באמצעות גיוס תרומות. היהודי מסתובב אצל גבירים בארץ ובעולם, שובה את ליבם, ומגייס כספים שבאמצעותם רוכש נכסים, מעצב ומייצב את הישיבה.
היהודי הולך לעולמו ואין מי מצאצאיו מי שמסוגל להמשיך לעמוד בראשות הישיבה.
א. למי שייכים, לפי ההלכה, הנכסים שאותו יהודי קנה בכספי התרומות?
האם הם עוברים בירושה לבניו גם אם פירוש הדבר סגירת הישיבה?
האם יש דעות שניתן לאלץ אותם למנות מחליפים לאביהם או להקצות את המבנה, או למצער זכויות השימוש בו לישיבה קיימת?
ב. בהנחה שהבנים הם היורשים הבלעדיים -
נניח שהם השכירו חלק מהנכסים למוסד תורני אחר - האם שכירות כזו מקנה זכויות קנייניות לשוכרים?
לפי הרושם שקיבלתי מהפורום הסמוך וממקרים ששמעתי עליהם: לכאורה הנכסים שייכים לבנים, ואולם, לפי מדיניות שנוקט בה בי"ד חשוב של הציבור הליטאי בב"ב - הם אינם יכולים להוציא מוסד קיים מהנכס (אם כי לא ברור אם הגישה הזו מקובלת על כל הפוסקים, אף הליטאיים שבהם).
האם אכן מדובר בגישה חדשנית, ואם כן על מה היא מסתמכת?
האם אכן מדובר במחלוקת פוסקי דורנו? (י"א מח' בני ברק מול י-ם).
נשלח ב-5/2/2006 07:32
ד"ר נכבד,
<"אם את הזכות או את טובת ההנאה אפשר ל"הוריש" לדעת הסוברים כך, למה אי אפשר לתיתה כנדוניה?">
אם אפשר להוריש את הזכות ייתכן שאפשר להוריש את טובת ההנאה, אך גם ייתכן שמאחר והירושה כאן היא ירושה מותני, ות אינה אוטומטית, כבכל ירושה ממונית אחרת, ייתכן שהמחזיק בתפקיד אף שהוא יכול ל"הוריש" אינה יכול לתתה כנדוניה מחיים. כמובן, כ"ז אם הישיבה אינה שלו.
<"הרי ברור שגדר הירושה כאן איננו אותו גדר הירושה בפרשת נחלות">
"כל הקודם בנחלה קודם לירושת המלוכה, והבן הגדול קודם לקטן ממנו, ולא המלכות בלבד אלא כל השררות וכל המינויין שבישראל ירושה לבנו ולבן בנו עד עולם, והוא שיהיה הבן ממלא מקום אבותיו בחכמה וביראה". (רמב"ם הלכות מלכים פרק א הלכה זם המקור לדין "ירושות השררה", עד כמה הוא מדמה את הירושה בשררה, לירושה בנחלה, האם ההבדל הוא רק בפרטים, או גם בתוכן.
לפניך השאלה שבאותה תשובה:
נשאלתי בעיר אחת נעשה תקנה וז"ל התקנה, שלא יקבלו לאב"ד שום רב מחוץ לעיר שיש לו איזה צד קורבה בעיר וכהיום יש שם רב א' מופלא ומופלג ומפורסם בדורו והוא חתן הרב שהיה שם והחזיק בעודו בחייו קצת במעוז הרבנות הן בהוראה וכל דבר הקשה היה בא לפני חמיו בצירוף חתנו הרב המופלג נר"ו ויש לו בעיר קרובי אשתו, מה דינו אם הוא בכלל התקנה או לאו.
תשובה: השואל העלים ממני תוכןהדברים אם התקנה נעשה בחבר העיר או לאו, כי לפי האומדנא נעש, התקנה בעוד שהיה שם רב שהיה לו איזה צד קורבה, דאי לאו הכי לא היה מסתפק בדבר פשוט כזה שאין לנו אלא לשון התקנה, כי מה יתרון לבעל התקנה לכתוב לשון חוץ לעיר ולא כתב סתם, אלא ודאי דוקא מחוץ לעיר שאין מכירין את מהותו ופן יטה לבבו אחר הקרובים אבל מי שהוא מכירו ויודעו שהוא ירא אלהים ואינו נושא פנים לשום אדם ועל דעתא דגברא רבא כזה לא רצו לעשות התקנה. ומה גם שנאמר שיש לו דוקא ולא קרובי אשתו...".
מתוכן תשובהזו ברור שהשאלה היתה מה היתה כוונת המתקנים, מאחר וירושת השררה תלויה במנהג המקום, וכמ"ש: "דכל שפוסקין גדולה פוסקין לו ולזרעו אחריו עד עולם. ואין לחלק בין בנו לחתנו כנראה לפום ריהטא בעיני ההמון". על תקנה דומה ראה בשו"ת חתם סופר חו"מ סימן י"ז, שכנראה מתייחסת לתשובה שבשו"ת "שער אפרים", חיו"ד סימן ס"ז.
וראה זה פלא:
דברי הרמ"א מופיעים בתוך פסק דין רבני, (פסקי דין רבנייםחלקד
''לענין חתן המנוח אם יורש משרת חותנו, עיין בסוף ספר שו"ת הרמ"א תשובת הגאון ר' שאול מקרקא בן הגאון ר' העשיל זצ"ל שכתב דדא אינו צריך לפנים דכל שפוסקין גדולה פוסקין לו ולזרעו אחריו עד עולם, ואין לחלק בין בנו לחתנו, כנראה לפום ריהטא בעיני ההמון, אבל לא כן הוא כי חתנו בכלל בנו הוא. וכן מוכח מירושלמי גבי לא יסור שבט מיהודה - אלו ראשי גולה שבבבל, ומחוקק מבין רגליו - אלו בניו של הלל, ואיתא בירושלמי שזה בא מן הזכרים וזה בא מן הנקיבות, וא"כ אף מה שבא מן הנקיבות הוא בכלל לא יסור, ע"ש שהאריך בזה.
אכן לא כן דעת העבודת הגרשוני שדן בתשובה מ"ט ובתוך דבריו כתב בזה"ל: ואם כן הוא שבאים השמעונים להתעסק ולהשתמש בתגא ולנהוג שררה בשביל נשותיהם, נראה לע"ד דלא דברו נכונה כי אין לבנות לירש גדולת ושררת אביהן, כי עיקר מוצא מקור דין זה שיוכל אדם להוריש גדולתו לבניו הוא מהא דאיתא בת"כ פ' צו, והמעיין שם יראה באר היטיב שאין לבנות לירש גדולת אביהן. ומשמע מדבריו דאע"ג דשאר יורשים יורשים את משרת ושררת מורישיהם, וכמבואר בתוספתא שקלים הנ"ל ובראשונים, מ"מ סובר עבודת הגרשוני דחתן אינו יורש את חותנו בשררה ובגדולה, כיון דכל כוחו הוא מצד אשתו בת המנוח, וכיון דהבת אינה ראויה לירש המשרה ולמלא מקומו, דמלך ולא מלכה כתיב, שוב אין לבעלה שום כוח לירש ולהמנות כממלא מקום חותנו. ודעת הגאון ר' שאול הנ"ל בתשובת רמ"א דגם חתן יורש משרת חותנו.
הרי מבואר דדבר זה במחלוקת שנוי, וראה מה שהאריך בזה הגר"א מסוכצוב [עמוד 213] בספרו אבני נזר מ"ד ח"ב סימן שי"ב ובית יצחק יו"ד ח"ב סימן ס"ט ע, ובספר כוכב מיעקב סימן קכ"ה.
ועדיין יש לדון דאף להסוברים שחתן יורש משרת השררה של חותנו, יתכן שזה רק במקום שלא נשארו בנים לרשת ולמלאות מקומו, אלא שנשארו בנות וחתנים, אז ס"ל דחתנו כבנו למלאות מקומו. אבל במקום שנשארו בנים יורשים אלא שהם מוותרים על המשרה, יש לומר דבמקום בן, החתן כמי שאינו ובטל דין ירושה מהמשרה".
והוא אשר כתבתי בהודעה קודמת. <"אבל להלכה נהגו לפסוק כדבריו גם בקרב יורשי שו"ע הרב"> אין זו ההלכה היחידה שבחב"ד לא נוהגים כפי שנאמר בשו"ע. על המילה "גיס" אצל אבן שושן:
קיבלתי את הערתך בכבוד כבר בתחילה, אולם הבאתי את בן שושן כאסמכתא ללשון ההדיוט שלי,האם לא היו תנאים שאף דרשו "לשון הדיוט". (בבא מציעא דף קד עמוד ד).
שבוע טוב.
נישטאייך הוא נישטאיך ולא אחר
תוקן על ידי - נישטאייך - 05/02/2006 7:52:24
נשלח ב-3/2/2006 13:10
נישטאייך,
ציטוט:
"ודא אינו צריך לפנים
דכל שפוסקין גדולה פוסקין לו ולזרעו אחריו עד עולם.
ואין לחלק בין בנו לחתנו כנראה לפום ריהטא בעיני ההמון
אבל לא כן הוא
חתנו בכלל הוא.
וכן מוכח מירושלמי גבי
"לא יסור שבט מיהודה אלו ראשי גולה שבבבל ומחוקק מבין רגליו אלו בניו של הלל"
ואיתא בירושלמי שזה בא מן הזכרים וזה מן הנקיבות,
וא"כ אף מה שבא מן הנקבה הוא בכלל לא יסור
וכן קורין לחתנו בנו
כמו שקרא דוד לשאול אבי והוא קרא לו בני.
. . .
וכן מוכח בגמרא
דאף מי שהוא קודם בירושה כשיש אחר שהוא ג"כ מזרעו שהוא ממלא מקומו שהוא קודם,
כתובות (דף ק"ג ע"ב) גמליאל בני נשיא
אמר לוי צריכא למימר כו' הא קרא קאמר ואת המלוכה נתן ליהורם כי הוא הבכור כו'
האי ממלא מקום אבותיו וכו' ולכך היה צריך לצוות
וא"כ אף שר"ג היה הבכור כשיש אחר שהוא ממלא הוא קודם
וכן הבן קודם לבת והבת קודם לשאר בני אדם וחתנו הוא כגופה,
וכן מצינו כמה פעמים בגמרא ובתשובות
רק שאין ספרי וזייני אתי ואין אומן בלא כלים. "
(הועתק מפרוייקט השו"ת, שו"ת הרמ"א סימן קלג. אמנם אין זה באמת חלק משו"ת הרמ"א, אלא תשובת הג"ר שאול בהרה"ג העשיל,
אבל להלכה נהגו לפסוק כדבריו גם בקרב יורשי שו"ע הרב)
עוד חוב על המילה "גיס":
כתבת:
<הגדרת "גיס" אצל אבן שושן: "אחי בעלה או אחי אשתו, בעל אחותו או בעל אחותה, בעל אחות אשתו או בעל אחות בעלה"= .
brothers in law >
תמה אני על כת"ר. אני מביא למר משנה מפורשת בסנהדרין (ג, ו) המבדילה בין גיסו לבעל אחותו, וכת"ר עונה לי בבר שושן? אתמהה.
שבת שלום.
תוקן על ידי - דר_הלפרין - 03/02/2006 13:17:55
נשלח ב-3/2/2006 10:49
נישטאייך,
לא הבנתי.
אם את הזכות או את טובת ההנאה אפשר ל"הוריש" לדעת הסוברים כך, למה אי אפשר לתיתה כנדוניה?
הרי ברור שגדר הירושה כאן איננו אותו גדר הירושה בפרשת נחלות. האם שוב טעיתי?
נשלח ב-3/2/2006 06:09
ד"ר הלפרין
<"לגבי ירושה בהגדת שיעור בישיבה למי שראוי לכך (גם אם יש ראוים יותר) דומני שאינך צודק, לצערי">
הבנתי כדברי, מדברי השו"ע הרב, ומדבריהמשנה ברורה, (סימן נ"ג ס"ק פ"ג), שהביא כ"י"א", את הדעה שבחכם הממונה להרביץ תורה לא אמרינן שבנו קודם בירושה, ואילו את דעת החולקין הביא בסוף, כ"ויש חולקין
<"לגבי ירושת הבת, התחייבות נדונייתית של אבי הבת כשהדבר בידו, יש לה מעמד הלכתי. הלא כן?">
לצערי, לא נראה לי כדבריך, מפני שאין אדם יכול להתחייב, לתת, או להורישדבר שאינו שלו, אלא א"כ, (וזאת הרי אין רצונך לאמר), שהישיבה היא "חברה פרטית", והמגידי שיעורים שבה הם בדין פועלים, המועסקים ע"י מעסיק פרטי, ולא כמועסקים ע"י הציבור כעובדי ציבור,שאז ורק אז, יכול בעל הבית להבטיח את המשרה כנדוניא, אפילו אם הוא בדין "קנה את וחמור", או להורישה.
לדעתי, היכולתלהבטיח משרהכנדוניה היאהוכחה לבעלותו המלאהשל המבטיח, ולא רק להיותו"מנהל". והבהרה מצדי:
לי איןכל עניןבמאבק, שאינו מוסיף כבוד, לא לאיש מבין המעורבים בו, ובעקיפין, אף לאלשאינם מעורבים בו.
שבת שלום.
נישטאייך הוא נישטאיך ולא אחר
תוקן על ידי - נישטאייך - 03/02/2006 6:44:20
נשלח ב-2/2/2006 16:47
נישטאייך,
אנא אל תחזיר אותי 100+ שנים אחורה אל שני היודים שנפלו אז.
לגבי ירושה בהגדת שיעור בישיבה למי שראוי לכך (גם אם יש ראוים יותר) דומני שאינך צודק, לצערי.
לגבי ירושת הבת, התחייבות נדונייתית של אבי הבת כשהדבר בידו, יש לה מעמד הלכתי. הלא כן?
[הבהרה: אין באמור למעלה כל הבעת עמדה במאבק האקטואלי. הנושא כאן הוא הלכתי-משפטי טהור בדיני בעלות על ישיבה, ואת המחלוקת בין הרב לבין החזו"א, חשוב להזכיר בהקשר זה. בגופו של סיכסוך אין לי רצון לעסוק, ומסופקני אם יש אפילו שמץ היתר לכך. אבל על פי דין אינני רשאי למחול לאלה שדקרו את רבי שהוא גם רבם.]
נשלח ב-2/2/2006 16:03
מיכי
ההבדלים הטכניים הללו עושים את כל ההבדל נוהל שכן
זה כאן!
נשלח ב-2/2/2006 11:40
שכן, לא הבנתי את טענתך. אני עדיין לא רואה מה הבדל יש בין המושג הטבעי הקדום מושג המודרני, פרט לכמה פרטים טכניים. המנגנן התיאורטי של התאגדות היה קיים במלואו.
באשר להערת ממללא על המלוכה הבריטית, הרי הוא אשר אמרתי לגבי השלטון הרומי. אני דיברתי על מלכים אחרים, וחלקם קדומים יותר. הרי דינא דמלכותא דינא מוסבר על ידי כמה ראשונים בכך שהמלך הוא בעלים ממוני על הממלכה שלו. אגב, זה נאמר בתקופת הראשונים. כנראה הם לא חיו באנגליה. בכל אופן די ברור לי שבממלכה הרומית וגרורותיה (העיוניות לפחות) המצב הוא שונה, והוא אשר אמרתי.
עדיין לא קיבלתי תשובה לשאלתי, האם ההתאגדות הטבעית לא היתה קדומה מאד, במקביל להלכה, גם במערכות אחרות?
מיכי
נשלח ב-2/2/2006 10:11
ד"ר היילפרין
<"יש דיני ירושה גם על שררה, וגם על טובת הנאה הנובעת מזכות הניהול">
אף אם ישנם דיני ירושה בשררה, אף בשררה שאינה מלכות, וכדברי הרמב"ם, (הלכות מלכים פרק א הלכה ז:
"... ולא המלכות בלבד אלא כל השררות וכל המינויין שבישראל ירושה לבנו ולבן בנו עד עולם".
הסכסוךבפוניב'ז הוא סכסוך תמוה,
שהרי המחלוקת היא על "כתר תורה", מי יהיה הראש ישיבה ומי יאמר שיעור זה או אחר, ובזה אין ירושה, וכמ"ש בשו"ע שולחן ערוך הרב, אורח חיים סימן נג סעיף לג:
"... כי כן הוא בכל המנויים שהבן שראוי לכך קודם אפילו לאחרים שגדולים ממנו חוץ ממנויים של כתר תורה כגון חכם הממונה להרביץ תורה או לדין שהתורה אינה ירושה. (מקור: שו"תמהרשד"םיו"ד סימן פ"ה,הרמ"ע מפאנו, עשרה מאמרות, מאמר חקור הדין, ח"ב פרק י"ט). ושנית, בת בין הבנים הרי אינה יורשת, וא"כ אין להרב שמואל מרקוביץ,בעלה של בתו של הרב אברהם כהנמן, בנו של המייסד כל זכות ירושה.
<"בפוניבז' אף אחד מבין השנים (שאינם גיסים, כמבואר במשנה) אלא רק brothers in law> היכן טעיתי?
הגדרת "גיס" אצל אבן שושן: "אחי בעלה או אחי אשתו, בעל אחותו אובעל אחותה,בעל אחות אשתו או בעל אחות בעלה"= .brothers in law
האין כאן מחלוקת "בינו" לבין בעל אחותו?
<" לא העלה על דעתו שירש רכוש פרטי">
לאטענתי שכן הוא, אלארציתי לרמוז על השאלה:
"האם יש מי שחושב, שאילו ידעו התורמים שהרב המייסד, יעביר את ניהול הישיבה לבנו, שיבטיח את ראשות הישיבה לחתנו כחלק מעסקת שידוכיו עם בתו, והדבר יגרום למחלוקת שתפרק את הישיבה, הם היו תורמים לישיבה?" ____
השכן
<"עם כל הכבוד לרב שטרנבוך, ככל שאני זוכר מהקורס בדיני חברות, פס"ד סלומון קשור לאחריות האישית ולא למושג ההתאגדות עליו אנחנו דנים כאן">
משום מה איני מבין מהי טענתך. עם כל הכבוד לך, היכן ראית בדברי הרב שטרנבוך שאותם הבאתי, שהוא טוען שמשפט סלומון היה זה שיצר את ה"חברה",הדגשתי שמשפט זה ניתק את ה"חברה", מבעליה, ואםאנחנו דנים כאן במושג ההתאגדות, הרי בעבר היתה האחריות האישית תוצאה מהבעלות וגם הוכחהלה, ואילו עתה תיתכן "בעלות", (אם אפשר לקרוא לה כך), ללא אחריות אישית.
<" מושג החברה מוקדם הרבה יותר. יסודו בצ'רטר (זיכיון) שהיה המלך האנגלי נותן לאדם מסוים, או לקבוצת אנשים (מוגדרת ונקובה בשמות) על המסחר באיזורים מסוימים ברחבי האימפריה"> מה בין הצ'רטר לקבוצת אנשים לניהול זיכיון,לבין שותפים בזכיון?
<"כל שכתבתי כאן אינו אלא ממה שהעלתי מזכרונך החלוד, ואין להסתמך עליו במבחני הפקולטה למשפטים">
גם אין לדבריך כלקשר לאשכול זה, אלא א"כ יצרת קשר בין בתו של ראש השבט האינדיאני, ובתו של ראש ישיבת פוניבז'.
<" איך זה נעשה מהצד המשפטי? ויותר מכך - יש אפשרות לפנות לבי"ד ולבקש למסור לו שטרות? "> בטח לא נעלמה ממך המחלוקת' באםתקנת הפרוזבול ומסירת השטרות לבית דין הן אחת.
רש"י במכות דף ג עמוד ב, טוען שהן אחת: "מוסר שטרותיו לב"ד - הוא פרוזבול שהתקין הלל שכתוב בו מוסרני לכם פלוני ופלוני הדיינין שבמקום פלוני שכל חוב שיש לי שאגבנו כל זמן שארצה".
ואילו לדברי התוספות הן שתים: "המוסר שטרותיו לב"ד - פירש הקונט' דהיינו פרוזבול ולא נראה דהא במסכת שביעית (פ"י מ"ב) תני המוסר שטרותיו לב"ד והדר קתני פרוזבול אינו משמט אלמא תרי מילי נינהו לכך נראה דתרי מילי נינהו ומוסר שטרותיו לב"ד מדאורייתא אינו משמט".
לא ברור אצלי אם בה"ד היה גובה את החוב כמו חברה לגביית כספיםבימינו, או שהמלווה היה גובה את חובו כשליח ב"ד. _________
YMY
<"כותב השורות שמע מפי הגיס בישיבת פוניבז' שאין הישיבה עוברת בירושה ולא עברה לבן הרב אלא משום שראשי הישיבה קראו לו לנהל">
אתה אולי יכול לשאול את הגיס שאלה אחת:
"ע"ש מי רשומה הישיבה, ומה היא זכותם של ראשי הישיבה לקרוא למאן דהוא לנהל את הישיבה"> <"ואגב, נישטאיך, זה לא היה קשור לפטירת הרב מבחינת השנים">
איךלא קשור?
האם לא קראו לבן הרב לנהל את הישיבה מפני שהרב נפטר?
מישהו ביטל את רשות הכתיבה שלי ואני מבקש להחזירה. נישטאיך.
תוקן על ידי - נישטאייך - 02/02/2006 4:36:55
נשלח ב-1/2/2006 18:42
אכן כפי שציין ממללא, הקדשות היו קיימים במשפטנו ובמשפטי העמים. וכן מושגים של בי"ד וכו' (מהו פרוזבול? מסירת השטרות לגביה לבי"ד, שאינו אחיך - משמע, אינו בו"ד, אלא גוף מופשט). אולם, נראה שצריך להבחין בין המושגים האלה לבין חברה / עמותה / תאגיד סטטורי (= מעין חברה שמוקמת בחוק, וניתן לו מעמד של ישות משפטית, כגון רשות הדואר, שאין בינה ובין חברה מסחרית אלא המעמד הפורמלי). בתאגיד המודרני לסוגיו, השתכללה מאוד ההגדרה המאפשרת - מבחינה חוקית - את הפעלתו. מסירת שטרות לבי"ד ב"טקס" פורמלי לקראת מוצאי שביעית זה יפה. אבל מישהו מוכן להגיד לי איך זה נעשה מהצד המשפטי? ויותר מכך - יש אפשרות לפנות לבי"ד ולבקש למסור לו שטרות? זה מושג שאיני חושב שניתן לבצעו בכלים ההלכתיים הקיימים. גם הקדש, אגב, נזקק בדרך כלל להדרכה חיצונית רבה, אם מיוצר ההקדש, אם מבית דין, כדי לפעול. לחברה (וכמותה שאר התאגידים המלאכותיים) תן החוק כלים, מקובלים ומוכרים.
התאגיד הטבעי של מיכי הוא דוגמא טובה למה שקדם לדיני החברות, אך גם הוא אינו מספק. היום, עיריה או אף המדינה עצמה נחשבים לישות משפטית, כעין אדם בו"ד, כשלמעשה המונחים האלה נלקחו מדיני החברות, למרות שהתאגידים האלה קדמו לו (ולהעיר למה שנכתב כמה הודעות קודם, בכלל לא ברור לי שבימי קדם ראו במלך את אדוני הממלכה גם במובן הממוני. זה נכון לגבי אנגליה בשל הסטוריה מסוימת, אבל בקונטיננט רכוש הממלכה ורכוש המלך היו - להלכה, גם אם לא למעשה - מופרדים, כמורשת מהקיסרות הרומית ומשפטה).
עוד נקודה חשובה, שהיה ראוי להעיר קודם, אבל בשל דברי ממללא הפכה חיונית. לפי התיאוריה המודרנית, בעלי מניות בחברה הם בעלים של מניות, ולא של החברה. במילים אחרות, החברה אינה שייכת לאף אחד, אלא היא חי הנושא את עצמו. העובדה שבעלי המניות זכאים לחלק מרוחיה, או לחלק מנכסיה במקרה של פירוק, מתפרשת כהחזר על השקעה ולא כבעלות, ויש הרבה נפק"מ לדבר. דומה הדבר (והוזכר לעיל) לשטרות של שיעבוד על נכסי החברה ונכסיה, שנותנים למחזיקיהם זכויות רבות, אבל לא בעלות. להלכה יש כמובן נפק"מ לחמץ בפסח, חילול שבת ועוד.
נוהל שכן
זה כאן!
נשלח ב-1/2/2006 17:26
ר' מיכי,
המוסד המשפטי של 'הקדש' הוא עתיק יומין, והוא דומה לדוגמאות שציינת.
החידוש בפס"ד סלומון הוא שמדובר בישות כלכלית שמטרתה לעשות כסף, והיא מוכרת כעצמאית בעיקר ביחס לעוולות שהיא גורמת לאחרים - כפי שציין השכן, כאשר אי אפשר 'לשים יד' על אדם ספציפי. כמובן, שבמקרים מסויימים אפשר 'לשים יד' גם על בעלי המניות ו/או נושאי משרה בחברה (בחוק החברות החדש שהתקבל לפני מס' שנים השאירו סעיף שמשאיר לביהמ"ש שיקול דעת רחב דיו). כמו כן, אם החברה מתפרקת - הרי שהנכזסים שלה מתחלקים בין בעלי המניות - כך שמבחינה כספית (ומבחינת מה ששאלתי לעיל) הנכסים שלה שייכים בעקיפין לבעלי החברה.
השכן,
אלפי סטודנטים נאלצים לקרוא את פסה"ד באנגלית?!? גדול...
נשלח ב-1/2/2006 15:48
לקיים דברי דר הלפרין, כותב השורות שמע מפי הגיס בישיבת פוניבז' שאין הישיבה עוברת בירושה ולא עברה לבן הרב אלא משום שראשי הישיבה קראו לו לנהל, ואגב, נישטאיך, זה לא היה קשור לפטירת הרב מבחינת השנים.
מאיר
נשלח ב-1/2/2006 15:08
שכן, עוד כמה חריקות של חלודה, אם אפשר: אם המושג 'ציבור' לא היה קיים עוד קודם לכן? כוונתי לשאלה על תאגידים טבעיים בהודעתי דלעיל.
מיכי
נשלח ב-1/2/2006 14:26
1. עם כל הכבוד לרב שטרנבוך, ככל שאני זוכר מהקורס בדיני חברות, פס"ד סלומון קשור לאחריות האישית ולא למושג ההתאגדות עליו אנחנו דנים כאן. פס"ד סלומון שימש מקרה מבחן (test case) לשאלת הרמת מסך ההתאגדות וחיוב אישי של בעל שליטה שפעל במירמה ובהעדפת נושים. זה היה המקרה הראשון שהובא לבית הלורדים (הערכאה הגבוהה ביותר באנגליה) בשאלה הזו, ופסק הדין מצוטט עד היום כבסיס הכללים בענינים הללו. אלפי סטודנטים למשפטים נאלצים בכל שנה להתמודד עם האנגלית המיושנת והמושגים המעורפלים מימי ראשית דיני החברות, ואלה שמשיגים תרגום לעברית מגלים שהוא כ"כ גרוע, עד שעדיף להשקיע עוד קצת בקורס האנגלית המשפטית.
2. מושג החברה מוקדם הרבה יותר. יסודו בצ'רטר (זיכיון) שהיה המלך האנגלי נותן לאדם מסוים, או לקבוצת אנשים (מוגדרת ונקובה בשמות) על המסחר באיזורים מסוימים ברחבי האימפריה, על המסחר בסחורות מסוימות וכיו"ב. עם הזמן, השתכללה השיטה, והצ'רטר היה ניתן לקבוצה לא מוגדרת, שיכולים להכנס אליה חברים או לצאת ממנה, בתחילה - באישור המלך או הפקידות, ואח"כ - באופן חופשי. כך נוצר גוף שיש לו נכסים (הזיכיון, הסחורות וכד') אשר אינם שייכים לחברים באופן אישי. ההיפך, היו צ'רטרים שהגבילו את מסחרם של חברי החברות, כדי שלא יתחרו בחברה או כדי למנוע "מונקי ביזנס".
כשהשימוש בחברות כאלה הפך נפוץ יותר, הוסדרה מערכת חקיקתית מתאימה ואחידה, במקום שלכל חברה יהיה צ'רטר משלה, בתנאים שונים ותחת כללים שונים.
3. רק לשם הדוגמא - מדינת וירג'יניה בארה"ב היא גילגול של "חברת וירג'יניה" שהוקמה בימי המלכה אליזבת (ועל שמה, ולא ע"ש הבתולה הקדושה, נקראו החברה והמדינה) לשם תפיסת שטחים ביבשת החדשה, מתוך מחשבה שיש בשטחים אלה זהב. הזיכיון הוברר כחסר ערך, משום שבאדמות וירג'יניה לא נמצא זהב. הצ'רטריסטים (זכיינים) הפסידו את הכסף ששילמו לאוצר הממלכה תמורת הצ'רטר, והסתלקו מהמקום. מאות העובדים נותרו במקום ללא תכלית ופרנסה, והתפרעו נגד נציגי השלטון. למקום נשלחו שתי משלחות צבאיות כדי להשליט סדר, לאחר שהזיכיון בוטל והשטח הוכרז שטח של המלך (אדמות מדינה, לתאבי ההקשר הפוליטי), שמאוחר יותר הוגדר כמושבה (קולוני). מפקד אחד המשלחות ההן, אגב, יצר קשר עם שבט אינדיאני מקומי, ואף נשא את בתו של ראש השבט לאישה - היא היא פוקאהונטס של וולט דיסני!.
בסופו של דבר, ובלי קשר כמובן למסופר כאן, היתה וירג'יניה אחד ממוקדי המרד נגד הבריטים במהלך המאבק האמריקאי לעצמאות.
4. הרעיון עצמו (של הצ'רטר) אמנם התפתח באנגליה, אבל יסודו עוד בשלהיימי הביניים באיטליה, כשהשלטונות של הערים השונות היו נותנים לקבוצות סוחרים מעין תעודות-התאגדות, שאיפשרו להם לפעול יחד, בקרטל מסחרי לקידום עניניהם. תעודות דומות היו מנפיקים גם מוסדות בנקאיים, ושימשו שלב חשוב בהתפתחות הביטוח המסחרי. גם רעיון הביטוח עבר משם לאנגליה, ושם קיבל את פיתוחו המודרני.
כל שכתבתי כאן אינו אלא ממה שהעלתי מזכרוני החלוד, ואין להסתמך עליו במבחני הפקולטה למשפטיםנוהל שכן
זה כאן!
נשלח ב-1/2/2006 11:49
נישטאיך (ותודה למיכי על התיווך),
יש דיני ירושה גם על שררה, וגם על טובת הנאה הנובעת מזכות הניהול. גם בפוניבז' אף אחד מבין השנים (שאינם גיסים, כמבואר במשנה אלא רק brothers in law) לא העלה על דעתו שירש רכוש פרטי.
