ראה באבן העזר סימן כ"א שאסור להריח בשמים של אשה ערוה, וכן הדין באו"ח סימן רי"ז וא"כ מה ההיתר שנשים שמים עליהם פורפיום והולכות בין אנשים ?
מצד הסברה היינו יכולים לחלק בין deodorant ובין פורפיום. וגם אולי כל ענין הריח שונה היום מבימים שעברו. וגם היום גם אנשים שמים על עצמם מיני בשמים, ולכן אין כל הריחות שוות.
ברור לי כיון שרוב הנשים החרדיות עושות כן שיש על מה לסמוך אבל עדיין לא מצאתי, ואולי יועיל מישהו מהחברים כאן לעזור לי בזה במראה מקום ?
תוקן על ידי - זאב58 - 31/01/2006 7:32:32
נשלח ב-13/2/2006 00:26
בפסחים כ"ה ע"ב יש בגמרא איתמר הנאה הבאה לו לאדם בעל כרחו וכו' וכתב ע"ז הר"ן וז"ל כגון ריח ע"ז ובעל כרחו היינו לומר שלא בא לכאן בשבילו אלא הריח ממילא קאתיא ובכי האי גונא אפילו הוא מכוין לה בעל כרחו מקריא.
נשלח ב-12/2/2006 23:39
באמת אם נאמר שעל האשה להיזהר בחיי היום יומיים שלה שלא יכשל גבר על ידה לא שבקת חיי לכל אשה.
ומה עוד לא תעשה לא תלך ברחוב וכו',
וגם מהמקורות נראה שנשים היו מתלבשות במיני בשמים,
וכל החטא של בנות ציון היה שהיו "בועטות" שילך הריח על הבחורים דהיינו שעשו פעולה לתשומת לב הבחורים,
וגם לא אמרו שאשה שלובשת בשמים יוצאה בלא כתובה. ואם היא מחטיאה הגברים רח"ל למה לא ?
וכן בהלכות ברכת הפירות שאסור לגבר להריח בבשמים של ערוה ולא אמר שאסור לאשה לשים על עצמה בשמים,
אבל מה נעשה שהקיצונים יש להם "אגנדה" שרוצים שנשים שלנו יתנהגו כמו הטליבן באפגאניסטן והם מחפשים בכח להכניס מנהגים אלו בינינו.
נשלח ב-3/2/2006 13:47
מו"ל,
איני יודעת מה מצבן של שאר הנשים (בפורום? בעולם?), אבל האישה הזו רגועה היתה ורגועה נשארה. אתה יכול להירגע.
נשלח ב-3/2/2006 13:44
אמשלום, אנסה לתרום אף אני את חלקי להרגעת הנשים. הביטוי "ערוה" הוא ביטוי שמשמעותו השתנתה למדי. הביטוי כפי שהוא בחז"ל שונה לחלוטין ממה שהוא משמש כיום. בלשון חז"ל זהו ביטוי הלכתי טהור, לאשה שאסור לו לאדם להיות בקשרי אישות עימה (מכל סוג) לרבות כל דיני ההרחקות. בלשון הדור הנוכחי הכוונה היא למשהו גופני. ומכאן נובעת הטעות.
נשלח ב-1/2/2006 18:30
ימי,
תודה רבה. הבנתי.
נשלח ב-1/2/2006 18:19
אמשלום
ימחול לי זאב על שלא עיינתי בדבריו כראוי.
כל אישה ובת שראתה ולא טבלה היא נדה, בדרך כלל רווקות אינן טובלות, משום כך אם אינה ערוה משום אשת איש הרי היא ערוה משום נדה, במקרה אחר אכן אינה ערוה ולא חלים עליה אלא דיני פנויה, איסור יחוד וכו'
מאיר
נשלח ב-1/2/2006 17:33
ימי,
תודה. אני מתנצלת על בורותי, אבל לא הבנתי מה ענין נדה לכאן? האם כל אישה/בת היא בחזקת נדה? האם הביטוי "ערוה" אכן מכוון לכל אישה?
[זאב ציין שהמנהלת של בתו אסרה עליה ועל חברותיה לביה"ס להתבשם, ומכאן שאל את שאלתו.]
תוקן על ידי - אמשלום - 01/02/2006 17:32:14
נשלח ב-1/2/2006 17:27
אמשלום
זאב ציין שמדובר בבתו ?
ערוה היא אשה האסורה עליו ובככל זה איסור נדה,
סבתך בת ה90 נכללת בזה רק במידה שהתאלמנה לפני שהזדקנה
מאיר
נשלח ב-1/2/2006 16:47
שאלת תמה -
השו"ע מדבר על איסור התקרבות (גם ברמז) והרחה בערוה. אם הכוונה היא לאישה אסורה על הגבר הספציפי (כלומר - אשה שהיא מן העריות), מדוע מוּחלים הדברים, של המגיבים כאן על נשים בכלל (ק"ו על בתו - הפנויה, אני מניחה - של זאב 58)? אם הכוונה היא לכל אישה באשר היא, מדוע אין אומרים בפירוש "אישה", אלא מכנים אותי, את אמי ואת סבתי בת התשעים פלוס "ערוה"? האם בזה מתמצית ישותנו?
נשלח ב-1/2/2006 15:43
אפשר לשלוח נודניק לשאול את ר' חיים קנייבסקי או לעיין ב'דולה ומשקה' (המהדורה אזלה)
מאיר
נשלח ב-1/2/2006 01:38
זאב
<"אסורה לצאת באופן שיריחו אותה מרחוק">
מהי הגדרת "מרחוק"?
האם כמו בריח רע לגבי תפילה?
נשלח ב-1/2/2006 00:09
היום צלצלתי לאחד מגדולי הרבנים בבארא פארק ושאלתי אותו אם אשה מותרת לצאת לרחוב כשהיא מבושמת ?
והשיב לי בזה"ל אסורה לצאת באופן שיריחו אותה מרחוק
שאלתי: ובסבון מבושם היא מותרת לרחוץ
והשיב: כן
שאלתי: ומה הגדר?
והשיב: צריכה להבין מעצמה.
נשלח ב-31/1/2006 23:01
בעצם הרי אסור גם להנות בהסתכלות באצבע קטנה
" כל המרצה מעות מידו לידה כדי להסתכל בה לא ינקה מדינה של גהנום"
א"כ למה לא נשאל איך היא יוצאת כלל לרחוב? (ואמנם בזמנים קדומים לא יצאו כידוע, אלא שהנסיבות השתנו) ומה לנו כי נלין דווקא על בשמיה ?
אמנם ודאי שאין למשוך תשומת לב מיותרת והחכם/מה עיניו בראשו
מאיר
נשלח ב-31/1/2006 18:54
מיכי
כנראה לא השתדלתי מספיק להבין.
(איקון משפיל ראש)
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
נשלח ב-31/1/2006 16:52
מיימוני, לא היתה לי הו"א לברך. דיברתי על כך שיש היתר ליהנות. להיפך, בסוף דבריי כתבתי שאף אם ליהנות מותר הברכה תהיה בעייתית בגלל שיש בה משום כוונה ליהנות.
מיכי
)
מאיר
