האם לחושך יש ממשות ?

אם הדיון הוא על דעת הרמב"ן הרי שהוא פירש בתחילת בראשית 'וחושך על פני תהום' על יסוד האש כי ידוע שהאש היסודית חשוכה,
עוד, לפי הדעה הקדמונית בדבר חלוקת הבריאה הראשונית ל4 יסודות, איך נייחס לחושך ממשות ? מאיזה יסוד הוא יהיה ?

ושמא חדא מיתרצא בחבירתה, שזו כוונת הרמב"ן שהאש היסודית חשוכה, שהחושך הוא הוא האש.   מאיר

מיייציץ,

דומני, כי שאלתך קשורה לשאלת הבריאה "יש מאין" או "יש מיש" - האם החושך שהיה קודם בריאת האור היה נוכחות קיימת, איזה כוח קוסמי טרום א-להי או אפילו יישות "מתנגדת" לא-להים, או שמא, רק היעדר.

תוקן על ידי - אמשלום - 05/02/2006 13:17:12

תודה לד"ר הלפרין. לעתים אני שוכח שהמאגרים נמצאים על המחשב שלי, ולא ברשת...

הלינק הנכון לרס"ג באמונות ודעות:

http://www.daat.ac.il/daat/mahshevt/kapah/1a-2.htm#3

אמונות ודעות לרס"ג (מאמר ראשון, פ"ג): file:///C:/Kodesh/Sites/daat/daat/mahshevt/kapah/1a-2.htm#3 כן לא אסתפק במקום זה בכל מה שהזכרתי, עד שאבאר כי הדבר הזה אשר כבר החזיקו בו האנשים הללו, כלומר החושך39 אינו יסוד40 נגדי לאור, אלא הוא העדר האור. ומאין אני אומר שהחושך אינו יסוד40 נגדי לאור? משלוש ראיות: האחת שאין האדם יכול לנצור יסוד, והנה אנו רואים שכאשר הוא עומד בשמש ומאהיל על כפו בכפו יהיה ביניהם חשוך, נמצא שהאדם לא יצר יסוד החושך, אלא הסתיר את האור מן האוויר אשר בין שתי כפותיו, ולפיכך החשיך מפני שנעדר האור. והשנית שאני רואה שיש לאדם צל כאשר הוא עומד לפני נר אחד, וכאשר אנו מקיפים אותו נרות רבים לא יהיה לו צל. והרי אין ביכולת האדם להשמיד יסוד מן היסודות, אלא המציא את האור שהיה נעדר במקצת האוויר המקיף את האדם. והשלישית אני לא ראיתי שני גופים נגדיים ייהפך אחד מהם ויהיה השני בשלימות, כמו שלא ייהפך המים לאש, ולא האש למים. וכאשר ראיתי את האוויר החשוך נעשה מאיר, ידעתי שאין החושך נגדי לו, אלא הוא העדרו41. וכך מצאתי יתר המוחשים על הדרך הזו, והוא שהאוויר מקבל הקול מן הצועק ומעבירו אלינו, ואם לא יקיש42 בו קול, לא נשמע מאומה. ואין לומר על אותו האוויר שאינו נשמע, שהוא נגד הקול, אלא הוא העדר הקול. וכך הוא הדבר בריח שהאוויר מקבלו אפוא שיהיה ומעבירו, ואם לא יהיה - לא נריח מאומה, ואין זה נגד הריח אלא הוא העדרו. כך האוויר מקבל את האור ומעבירו אל ראותינו43. ואם לא יהיה אור - לא נראה מאומה, ואין זה נגד האור אלא הוא העדר האור. וכן כאשר ראיתי הגופים העבים מסתירים ומונעים את האור, ונדמה לבני אדם כאלו החושך44 מתהווה מהם, אמרתי ושמא הם טוענים כי החושך מתהווה מן העפר, והתברר לי כי אלו היינו לוקחים גושים מן הארץ ועומדים בשמש, ומפזרים את עפרם באוויר, לא נראה לחושך רושם כלל. ואמרתי עוד ושמא הם טוענים כי האדם אשר הקיפו אותו נרות, שצילו כבר חזר על עצמו, וידעתי כי אילו היה הדבר כך, כי אז היה משחיר חיצוניות גופו. הנה הדברים הללו גלויים מוחשים, מסלקים את השיבושים הללו אשר נאמרו כי החושך יסוד40 כאור. ואני יודע, כי ה' כבר תאר את עצמו שהוא - יוצר אור ובורא חשך45, ואומר במה שתואם את המוחש הזה, שהוא ברא את האוויר המקבל אור וחושך במציאות ובהעדר46, והוא כעין מה שאמר אחריו: עושה שלום ובורא רע. ואנחנו מסכימים שהחכם לא יברא רע, אלא ברא את הדברים, ואיפשר שיהא בהן שלום ורע לאדם לפי בחירתו. שאם אכל מן האוכל כדי צרכו, ושתה מן המים כדי צרכו, יהיה זה שלום. ואם לקח מהם יותר מכדי סבלו - יהיה זה רע. וכמו שנבאר במאמר הרביעי עניין הצדק. אבל יוחסו האור והחושך שהם בריאתו, נגד זדון הטוען את השניות47, ולפיכך אמר "יצר אור ובורא חשך", והודיענו עוד כי לאור ולחושך יש תכלית וגבול, תשובה על אותם האנשים48 והוא אמרו: חק חג על פני מים עד תכלית אור עם חשך.

מורה נבוכים, ח"ג פרק י: http://taupress.tau.ac.il/perplexed/chapters/chap_3_10.htm כמו שהבאתי לידיעתך1, ה"מדברים"2 האלה אינם מדמים את ההֶעְדֵּר זולת ההֶעְדֵּר המוחלט3. ואילו את הֶעְדֵּרי הסגולות כולם אין הם חושבים להֶעְדֵּרים, אלא חושבים שכּל הֶעְדֵּר וסגולה דינם כדין שני הפכים, כגון העיוורון והראייה, והמוות והחיים. כי אלה לדידם בבחינת החם והקר4. לכן הם אומרים באופן בלתי-מסויג שההֶעְדֵּר אינו צריך לפוֹעֵל5 ורק הפעולה זקוקה לפוֹעֵל בהכרח. וזה נכון מבחינה מסוימת6. אך אף-על-פי שהם אומרים שההֶעְדֵּר אינו צריך לפוֹעֵל, הם אומרים, לשיטתם, שהאל מעוור ומחריש ומניח את הנע. כי הֶעְדֵּרים אלה בעיניהם עניינים נמצאים. לכן ראוי שנביא לידיעתך את דעתנו אנו בעניין זה על-פי מה שמצריך העיון הפילוסופי. שהרי אתה יודע שהמסיר את המעצור הוא המניע מבחינת-מה7. אם, למשל, מישהו מסיר עמוד מתחת לקרש, והקרש נופל מכובדו הטבעי, אנו אומרים שמי שהסיר את העמוד הניע את הקרש. זה כבר הוזכר ב"פיסיקה"8. באותו אופן גם נגיד על מי שהסיר סגולה כלשהי שההוא יצר את ההֶעְדֵּר ההוא, אף-על-פי שההֶעְדֵּר אינו דבר נמצא. וכמו שאנו אומרים על המכבה נר בלילה שהוא יצר את החושך, כן אנו אומרים על מי שהשחית את העין שהוא עשׂה את העיוורון, אף-על-פי שהחושך והעיוורון הם הֶעְדֵּרים ואינם זקוקים לפועל. על-פי הפירוש הזה מתבררים דברי ישעיה: יוצר אור ובורא חֹשך עֹשֹה שלום ובורא רע (ישעיה מ"ה, 7)9, כי החושך והרע הם הֶעְדֵּרים. התבונן כיצד לא אמר עושֹה חושך ולא אמר עושֹה רע מפני שאינם דברים נמצאים שתתלה בהם עשִׂיה10. הוא אמר עליהם בורא, כי מלה זאת יש לה תלות בהֶעְדֵּר בלשון העברית11, כמו שנאמר בראשית ברא אלהים [את השמים ואת הארץ] (בראשית א', 1)12. וזאת מהֶעְדֵּר. והדרך בה מתייחסת פעולתו של פועל להֶעְדֵּר היא באופן זה שציינו. באופן זה גם תבין את דברו מי שֹם פה לאדם או מי ישֹום אִלֵּם או חֵרֵש או פִקֵּח או עִוֵּר [הלא אנכי ה'](שמות ד', 11)13. ואפשר לבאר זאת אחרת, והוא שנאמר: "מי הוא שברא את האדם מְדַבֵּר או ברא אותו נעדר דיבור?" משמעותו הבאה לידי מציאות של חומר שאינו מקבל סגולה זאת - תהא איזו סגולה אשר תהא - כי מי שמביא לידי מציאות חומר שאינו מקבל סגולה מסוימת אומרים עליו שהוא עשׂה את ההֶעְדֵּר הזה, כשם שאומרים על מי שהיה יכול להציל אדם ממוות ונרתע ולא הצילו - שהרגו. התברר לך אפוא שלכל הדעות אין מתייחסת פעולתו של פועל להֶעְדֵּר בשום אופן ורק אומרים שהוא עשׂה הֶעְדֵּר במקרה, כפי שהבהרנו. ואילו הדבר שהפועל - יהיה איזה פועל שיהיה - עושׂה בעצם הוא בהכרח דבר נמצא, ופעולתו תתייחס רק לנמצא. אחרי ההקדמה הזאת זכור-נא את מה שהוכח הוכחה מופתית שהרעות הן רעות רק ביחס אל דבר-מה, וכל מה שהוא רע ביחס לנמצא מן הנמצאים הרי אותו רע הוא הֶעְדֵּרו של אותו דבר או הֶעְדֵּר של מצב טוב ממצביו14. לכן ניתן לומר משפט כללי שהרעות כולן הֶעְדֵּרים. דוגמה לכך באדם. כי מותו רע והוא הֶעְדֵּרו. וכן חוליו או עוניו או בורותו הם רעות לגביו, וכולם הֶעְדֵּרי סגולות. כאשר תעקוב אחר פרטי המשפט הכולל הזה תמצא שאין הוא מוכחש כל עיקר, אלא בעיני מי שאינו מבחין בין הֶעְדֵּר וסגולה לבין שני הפכים15, או מי שאינו יודע את טבעי הדברים כולם, כגון מי שאינו יודע שהבריאות היא, באופן כללי, איזון כלשהו16, שהיא בקטגוריה של היחס, ושהֶעְדֵּר אותו יחס הוא המחלה בדרך-כלל. ואילו המוות הוא - לגבי כל חי - הֶעְדֵּר הצורה. כן כל הנשחת מבין שאר הנמצאים - השחתתו היא הֶעְדֵּר צורתו. אחרי הקדמות אלה ידוע בוודאות שאין לומר בשום אופן שהאל יתגדל ויתרומם עושׂה רע בעצם17, כוונתי שהוא יתעלה יתכוון בכוונה ראשונית לעשות רע. זה אינו אפשרי. אלא מעשׂיו יתעלה כולם טוב צרוף. כי הוא אינו עושה אלא מציאות, וכל מציאות היא טוב. הרעות כולן הֶעְדֵּרים18, אשר עשׂייה אינה תופסת בהם אלא מן הבחינה שהסברנו, שהוא מביא לידי מציאות את החומר בטבעו זה שיש לו, שהוא קשור - כידוע - תמיד להֶעְדֵּר. לכן החומר הוא הסיבה לכל השחתה ולכל רע. לכן כל מה שלא הביא האל לידי מציאות לו את החומר הזה אינו נשחת ושום רע לא ידבק בו19. מכאן שאמיתת עשׂייתו של האל כולה טוב, מכיוון שהיא מציאות20. לכן אומר הספר אשר האיר את מחשכי העולם21: וירא אלהים את כל אשר עשֹה והנה טוב מאֹד (בראשית א', 31)22. אפילו מציאות החומר השפל הזה, כפי שהוא קשור להֶעְדֵּר המחייב את המוות ואת הרעות כולן, כל זה גם כן טוב בשל התמדת ההוויה והימשכות המציאות ברציפות23. לכן פירש רבי מאיר: והנה טוב מאוד: והנה טוב מות24 בגלל העניין שהעירונו עליו. היזכר אפוא במה שאמרתי לך בפרק זה והבינהו. אזי יתברר לך כל מה שאמרו הנביאים והחכמים שהטוב כולו מעשׂה האלוה בעצם17. בבראשית רבה נאמר מפורשות: אין דבר רע יורד מלמעלה25.