לאן נעלמו 20000 בחורי ישיבה?
הנה כתבה מעיתון "הארץ" שאם היא נכונה אזי מצבינו קשה
לאן נעלמו 20 אלף תלמידי ישיבות? |
 |
מאת שחר אילן |
|
מספר תלמידי הישיבות והכוללים כמעט לא גדל בשנים האחרונות. שתי סיבות אפשריות: מחיקת תלמידים פיקטיוויים מהרשימות והיציאה לשוק העבודה |
|
|
הנה תעלומה: ביוני 2001 עמד מספר תלמידי הישיבות הגבוהות והכוללים על כ-81 אלף. ארבע וחצי שנים חלפו. בין 20 ל-25 אלף תלמידים חדשים נכנסו למערכת הישיבות (יותר מ-4,000 תלמידים חדשים בשנה). למרות זאת מספר תלמידי הישיבות הגבוהות (ישיבות לגברים רווקים בני 18 ומעלה) והכוללים (ישיבות לאברכים, כלומר לגברים נשואים) עומד היום על כ-85 אלף, רק 4,000 תלמידים יותר. לאן נעלמו 20 אלף תלמידי ישיבות?
מדובר במערכת שבעבר גדלה בקצב מסחרר, מכיוון שהיא קלטה תלמידים רבים, אבל כמעט לא הוציאה בוגרים. בין השנים 1996 ל-2001, למשל, גדל מספר התלמידים בישיבות ובכוללים ב-27,000, קצב של 5,500 תלמידים בשנה. האם בעשור הנוכחי הישיבות והכוללים לא רק קולטים תלמידים אלא גם מוציאים בוגרים במספר משמעותי לשוק העבודה? התשובה מורכבת יותר.
אחד ההסברים הוא כמובן שהרבה פחות תלמידים פיקטיוויים רשומים היום בישיבות. בתחילת העשור ערך משרד האוצר מבצעי פיקוח קפדניים מאוד. ב-2002, במקום שמספר התלמידים יגדל, הוא קטן בכ-2,000 איש. פירוק משרד הדתות על ידי ממשלת שרון-שינוי הביא להעברת מחלקת הישיבות למשרד החינוך, שהפיקוח בו נחשב הרבה יותר קפדני מאשר במשרד הדתות.
התחום שבו היה כנראה שיעור התלמידים הפיקטיוויים הגבוה ביותר היה תלמידים מחו"ל (שאותם מכנים בדרך כלל "בעלי הדרכונים"). אלה היו מגיעים ללמוד כאן בישיבות במשך שנה, אבל רבים מהם היו מופיעים ברשומות כתלמידים פעילים חודשים ושנים לאחר שחזרו הביתה, והישיבות היו מקבלות בעבורם הקצבות. בדיקה שערך מבקר המדינה בנובמבר 2001 גילתה שאחד מכל שלושה תלמידי ישיבה שעזבו את הארץ המשיך להיות רשום בישיבה. בסוף 2000 עמד מספר בעלי הדרכונים על כ-17,500. בסוף 2001 הוא גדל ל-18,500. בשנים האחרונות הנהיגו האוצר ומשרד המשפטים מערכת נוקשה של פיקוח על בעלי הדרכונים. התוצאה: היום עומד מספרם על כ-13,000 בלבד.
לצמצום מספר התלמידים גרם גם השינוי בקריטריונים להקצבות לישיבות שבוצע ב-2004 ובעיקר העלאת סף ההכרה במוסד. עד 2004 תוקצבו כוללים שבהם חמישה תלמידים ומעלה וישיבות גבוהות שבהם 25 תלמידים ומעלה. סף ההכרה הנמוך כל כך גרם לריבוי מוסדות, הפך את הפיקוח על הישיבות לבלתי יעיל ועודד תופעה של מוסדות פיקטיוויים. החל מ-2004 סף ההכרה של כוללים עלה ל-15 תלמידים ושל ישיבות גבוהות ל-40 תלמידים; עדיין נמוך אבל בכל זאת מגביל. חלק מהמוסדות התאחדו כדי להמשיך לקבל תקציבים. אחרים הפסיקו לקבל תקציבים מהמדינה.
אפשר להעריך שכחצי ממספר התלמידים ש"נעלמו" היו שמות של תלמידים פיקטיוויים שנמחקו מהרשימות בשל הגברת הפיקוח והמעבר למשרד החינוך. אבל השאלה המעניינת באמת היא לאן נעלמו עשרת אלפים התלמידים הנוספים - האם כולם יצאו לעבוד?
גורלם של כ-3,000 תלמידים ידוע - כולם החלו במסלולים שמאפשרים שירות צבאי (או אזרחי) ויציאה לשוק העבודה:
* כ-1,400 תלמידי ישיבות ואברכים יצאו במסגרת חוק טל לשנת הכרעה (מתוכם 250 חזרו לישיבה בסוף השנה).
* מדי שנה מתגייסים כ-350 בחורים לנח"ל החרדי, כשליש מהם באמת חרדים. אפשר להניח שבחמש השנים האחרונות התגייסו קצת יותר מ-500 בחורי ישיבות לנח"ל החרדי.
* כ-200 אברכים יוצאים מדי שנה לשירות צבאי מקוצר בן שלושה חודשים הקרוי שלב ב'. בתקופה של חמש שנים מספרם מסתכם בכאלף תלמידים.
נראה אם כן שבין אלף לאלפיים תלמידי ישיבות וכוללים עזבו את הלימודים מדי שנה לטובת שוק העבודה. קשה לדעת כמה מתוכם היו עושים זאת בכל מקרה. נותרו כמה אלפים בלתי מוסברים. ח"כ רוני בריזון משינוי, האיש שתיפקד בשנים האחרונות כמשגיח של המפלגה על ענייני דת ומדינה בכלל ועל תקציב הישיבות בפרט, משוכנע שרבים מהם יצאו לשוק העבודה בדרכים שונות, בעיקר בשל הקיצוץ בקצבאות הילדים. |
 |
|
|
