למנחמי תודה, ולמנחמים שהם בעצמם אבלים, ניחומים:
"המקום ינחם אתכם ואותי עם שארי אבילי ציון וירושלים".
על ניחום אבלים ע"י אבלים מצאנו במסכת שמחות פרק ו הלכה ד:
"מת באותה העיר, ביום הראשון וביום השני אינו יוצא עמהן, בשלישי יוצא ועומד בשורה להתנחם, אבל לא לנחם אחרים. במה דברים אמורים בזמן שיש שם כדי נושאי המטה וקובריה, אבל אין שם כדי נושאי המטה וקובריה יוצא עמהן אפילו ביום הראשון".
על נוסח ניחומין "כזה", של אבלים לאבלים אחרים, (אתכם ואותנו), מצאתי בשו"ת "שבות יעקב", (רבי יעקב רישר נולד בערך בשנת 1670 בפראג, נפטר בשנת 1733), חלק ג סימן צח:
"גם באתי להודיע חידוש בדין , דאם אותן המתאבלין עמהם, מנחמין את אבילים יאמרו בזה"ל: המקום ינחם אתכם ואותנו עם שארי אבילי ציון וירושלים".
כשהאדמו"ר מליובאוויטש זצ"ל, התייחס באגרת, (אג"ק ג אגרת עמוד רחצ), לניחום אבלים ע"י אבלים הוא כתב:
"איתא ברבנו יונה /נדפס מסביב לרי"ף/ פ"ג דברכות, דניחום אבלים מן התורה, אפילו אבלים בעצמם ינחמו זה את זה.
והנה בהשקפה ראשונה אינו מובן, דבמה ינחם אבל את אבל חברו, והוא בעצמו שרוי באבל כמותו?
אבל זה עצמו שמראה להאבל שאינו בודד בצערו, ואשר יש שני ושלישי וכו' הרוצה לנחמו, אלא שמפני גודל הכאב אינו מוצא במה לנחם, זה עצמו נחמה היא".
אף שמדברי האדמו"ד משמע שההתייחסות לניחום אבל ע"י אבל, היא מדברי רבנו יונה, הרי המעיין בדברי רבנו יונה, (עמוד 22 מדפי הרי"ף בד"ה מתני' קברו את המת), ימצא בדבריו רק שמצוות נחום אבלים היא מדאורייתא, ללא ההמשך: "אפילו אבלים בעצמם ינחמו זה את זה", וא"כ נראה שהיא מסקנתו האישית של האדמו"ר, שהרי יתכן שאף אם מצוות ניחום אבלים היא מדאורייתא, האבל אינו חייב בה.
באשכולי "נחום אבלים באינטרנט" http://hydepark.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=764466 טענתי, שמכיוון שמטרת נחום אבלים היא כשמה-ניחום ועידוד האבל, מה איכפת לי אם הניחום נעשה פנים אל פנים, או דרך האינטרנט.
כאשר האדמו"ר מליובאוויטש זצ"ל, דן בניחום אבלים במכתב, (לקו"ש כ עמוד 569), הוא כותב:
"...ויש לחזק זה ע"פ ההמשך שם, (הלכות אבל פי"ד ה"ו), שזהו גמ"ח עם החיים ועם המתים, והרי למתים אין נפק"מ בין דיבור למכתב...".
אולם מאז מצאתי בספר "פני ברוך" על אבלות, (עמוד קכח), שהביא בשם שו"ת מנחת דוד, (? דוד הכהן רוזנברג, ברוקלין תש"מ), שאין לנחם את האבל דרך הטלפון, כיוון שניחום האבל הוא גם גמ"ח למתים, שהנשמה אוננת שם.
ודבריו תמוהים, וכי מה בין הנשמה אוננת "שם", לנחום אבלים דרך הטלפון, האם הוא חושש שהנשמה לא תשמע את הניחומים, מפני שהאפרקסת צמודה לאוזני האבל?
כנראה שישנם שדואגים למתים יותר מאשר לחיים.
בימים אלה, היה לי, לצערי, הרבה זמן לחשוב, ואחד הדברים עליו חשבתי היה, האם לא ייתכן שניחום אבלים דרך האינטרנט עדיף על נחום אבלים פא"פ.
ולמה חשבתי כן?
מפני ש"נשבר" לי לשמוע עשרות פעמים את השאלות הבאות:
איך נודע לך?
איך זה קרה?
היכן הוא היה גר?
בן כמה הוא היה?
האם הוא היה יותר מבוגר ממך או צעיר ממך?
ובעיקר את הסיום:
איי איי איי, המקום ינחם אותך...
בעוד שהניחומים הם באינטרנט, הם ישר ולענין, וללא שאלות:
"המקום ינחם אותך (אתכם) בתוך שאר אבלי ציון וירושלים", עם או בלי הסיום: "ולא תוסיפו לדאבה עוד", ע"פ הפסוק בירמיהו פרק לא:
"וּבָאוּ וְרִנְּנוּ בִמְרוֹם צִיּוֹן וְנָהֲרוּ אֶל טוּב ה' עַל דָּגָן וְעַל תִּירֹשׁ וְעַל יִצְהָר וְעַל בְּנֵי צֹאן וּבָקָר וְהָיְתָה נַפְשָׁם כְּגַן רָוֶה וְלֹא יוֹסִיפוּ לְדַאֲבָה עוֹד".
אף שהנוסח הוא סטנדרטי, מ"מ כשהוא בא מאנשים שאינך מכיר אישית, ואולי אף לעולם לא תפגוש אותם, יש לזה משמעות אחרת.
גם חשבתי: האין ניחום בנוסח קבוע הופך את האמירה, למעין "יקום פורקן"?
עד שנתקלתי בדברי השו"ת שבט הלוי חלק ב סימן ריג:
"בזוה"ק פ' קרח ע' קע"ו משמע דקודם שנכנס לנחם צריך לסדר עצמו דברים איך ובמה לנחם".
וחשבתי, אולי מטרת חיבור הנוסח הקבוע היתה כדי לענות על צרכיהם של אלו שאינם יודעים לסדר בעצמם דברים, ואיך ובמה לנחם.
חיפשתי מקור ללשון ניחום זה, ומצאתי רק התייחסויות כמו "ומה שנוהגין לומר המקום ינחם אותך בתוך שאר אבלי ציון וירושלים", או "מביעים להם הברכה המסורתית, המקום ינחם...", (גשר החיים פרק כ' אות ח).
אף שלא מצאתי מקור, הבנתי מדברי השו"ת "שבות יעקב" (1670-1733), שאותם הבאתי לעיל, שהנוסח: המקום ינחם אתכם ואותנו עם שארי אבילי ציון וירושלים, כבר היה ידוע בימיו.
אין ספק שנוסח ניחום זה מורכב משני חלקים:
א. על משקל התפילה על החולה, שבמסכת שבת דף יב עמוד ב: "הנכנס לבקר את החולה אומר: ... רבי יהודה אומר: המקום ירחם עליך ועל חולי ישראל. רבי יוסי אומר: המקום ירחם עליך בתוך חולי ישראל".
ב. והסיום: "אבילי ציון וירושלים" מקורו בתפילת "נחם", של תפילת מנחה של תשעה באב:
"נחם ה' אלוקינו את אבלי ציון ואת אבלי ירושלים...".
יש לי להוסיף, שגם ישנם האומרים צפילת "נחם" בבית האבל, בברכה השלישית שבברכת המזון, שהיא ברכת רחם נא וכו': "נחם ד' אלהינו את אבלי ציון ואת אבלי ירושלים, ואת האבלים המתאבלים באבל הזה, נחמם מאבלם ושמחם מיגונם כאמור כאיש אשר אמו תנחמנו כן אנכי אנחמכם ובירושלים תנוחמו",.(הלכות קצובות עמוד 146, שבה"ל השלם הל' שמחות סוף סימן כג, סדר רב עמרם השלם דף רז, מחזור ויטרי עמ' 248, טוש"ע יו"ד סי' שעט).
במכתב ניחומים ששלח הגר"ח מבריסק, לבני משפחתו של הרב יהוסף זכריה שטרן מחבר הספר שו"ת "זכר יהוסף" ועוד רבים אחרים, (נדפס ב"צפונות", ניסן תשמ"ט), הוא כתב: "... יבואו דברי תנחומין, באשר כן היא המצווה לקבל תנחומין, ולבטח כי ינוחמו בבנין ציון וירושלים ובישועת ישראל".
מלבד נוסח הניחומין המקורי, המבטיח להם ניחומין, ישנו בדבריו גם חידוש במצוות ניחומי אבלים, אשר מלבדם חיוב לנחמם ישנו חיוב להתנחם.
בקובץ אגרות החזון איש (ח"ב אגרת קלא), מופיעה אגרת ניחומין של החזון איש, בזה"ל:
"... במה אנחמך יקירי! המקום ב"ה ינחם אתכם בתוך אצו"י /אבלי ציון וירושלים/ ונראה בנחמה במהרה".
הנוסח "המקום ינחם אותך (אתכם) בתוך שאר אבלי ציון וירושלים", לניחום אבלים אינו ה"מקורי", קדם לו הנוסח המופיע במסכת שמחות, (ברייתות מאבל רבתי פרק ד הלכה יג):
"האבלים עומדין לשמאל המנחמין, וכל המנחמין באין אצל האבלים אחד אחד, ואומרים להן תנוחמו מן השמים, ואחר כך הולך האבל לביתו, וכל יום ויום משבעת ימי אבלות באין בני אדם לנחמו, בין שבאו פנים חדשות בין שלא באו".
נוסח ניחום זה מופיע גם ברמב"ם הלכות אבל פי"ז הלכה ב, בעוד שבפירוש המשנה (סנהדרין פרק ב, הוא משמיט את ה"מן השמים", וכותב:
"מה שאומר הוא לבני אדם כשהוא מנחמם תנוחמו".
וכן כתב בהלכות כלי המקדש פרק ה הלכה ד, כאשר הוא עוסק באבלותו של הכה"ג הוא כותב:
".., אלא מסבבין אותו הכהנים וחולקין לו כבוד, והסגן ממצעו בינו לבין העם, והסגן ומשוח שעבר מימינו, וראש בית אב והאבלים וכל העם משמאלו, ואומר לאבלים תנוחמו, והן מכבדין אותו כפי כחן".
וכן כאשר הוא עוסק בכה"ג מנחם, הוא כותב (הלכות אבל פרק ז הלכה ו):
"וכשמברין אותו כל העם מסובין על הארץ והוא מיסב על הספסל, ואומרין לו כשמנחמין אותו אנו כפרתך והוא אומר להם תתברכו מן השמים, ואם רצה לנחם אחרים הממונה ממצעו בתוך העם ואומר להם תנוחמו".
