| נשלח ב-1/9/2002 05:05 |
 |
| |
מה לדעתך יש לשפר אצלנו?
הציבור החרדי עומד על שתי רגלים: הרגל החרדית-דתית והרגל החרדית-חברתית. שתי הרגלים קשורות זו בזו, אך אינן זהות, ולפעמים הן אף סותרות זו את זו. ולדעתי אין צורך בדוגמאות. (אם מישהו ירצה, אכתוב).
כציבור החי ופועל במדינת ישראל במצב דברים מסוים ובסיטואציה מסוימת, האם לדעתך יש מה שראוי ורצוי לשפר או לשנות?
או במלים אחרות, לאן אנחנו הולכים?
אשכול זה נועד להעלות רעיונות רציניים, לבקר ביקורת בונה, ולחשוב היכן ניתן להיות טובים יותר.
אחינו הנהג סע מהר
|
|
|
|
| נשלח ב-28/10/2003 07:00 |
|
| |
bani40,
גם אם אתה רןאה כיוון מסוים ככיוון חיובי, אחרים רואים אותו ככיוון שלילי ומנסים בכל כוחם להתנגד לו, תעיין לדוגמא ב http://www.hydepark.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=655921
ההקצנה בלבוש היא רק דוגמא, תשים לב להקצנה בנושאי צניעות, תכני לימוד לבנים וכו'. לכן אני חושש מרבולוציה שתשפוך את האמבטיה עם התינוק במקום אבולוציה.
|
|
|
|
| נשלח ב-27/10/2003 21:53 |
|
| |
סנאית אכן העלת עניין חשוב לדיון כאן בפורום.
מנקודת מבטי השינוי בעולם החרדי צריך להיות בעיקר חברתי והוא לדעתי הכרחי והוא למעשה כורח מציאות.
ירצו או לא ירצו זה חייב להגיע.
אני מתכוון לכך שהציבור החרדי לאט לאט מבין וזה מחלחל לו שהוא לא יכול יותר להיחשב " כפרזיט " זה עולה לו ביוקר רב.
הוא חייב להוכיח שהוא כן תורם.
ויש לכך אין ספור דוגמאות שלאט לאט אבל ממש עם הרבה נסיונות הסוואה יש בעולם החרדי שינוי מהותי.
כנ,ל גם לגבי כל החינול החרדי המסורתי. לא יעזור לאף אחד שום דבר בנות ישראל הכשרות אינם יכולות רק לילמוד הוראה עם ישראל לא צריך כל כך הרבה מורות ולא לכל אחת זה מתאים...
אב כרגע זה טיפין טיפין מחלחל
אבל עוד עשר שנים זה יהיה אחרת יהיו מקומות רבים יותר שילמדו מקצועות אחרים.
כניסה לשוק חופשי ולעיסוקים אחרים שחרדים לא התקרבו להם.
בדבר אחד יש לצערי נסיגה ענקית אחורה וזה בצורת הלבוש
אני זוכר את עצמי לומד בישיבה בירושלי בשכונת בית וגן, שכונה משופעת בישיבות חלקן מן המובילות....
ורוב הרבנים נהגו ללכת בסיגון של חליפות מצבעים שונים.
חלק אפור, חלק כחול, חלק חום, ולא תאמינו גן בג'
היום רב או ראש ישיבה שרק יעיז ללכת עם חליפה אפורה או חומה יום לאחר מיכן הוא כבר בחוץ..
יש הקצנה בלבוש,,, יותר ויותר חרדים חושבים שחליפה קצרה היא לא רצינית מידי עבורה וכמובן עוברים ל... ואלא ארחיב את הדיבור מה אני חושב על זה.
אז יש לכאן ולכאן.בגדול הכיוון לדעתי חיובי. וימים יגידו.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-26/10/2003 17:25 |
|
| |
תחש
קריסטופר קולומבוס!
יופי לך!
|
|
|
|
| נשלח ב-26/10/2003 17:14 |
|
| |
אני בגלל לא מבין את הדיון.
יש לנו גדולים ונלך לאורה של דעת התורה שלהם ודיינו.
|
|
|
|
| נשלח ב-12/9/2002 08:46 |
|
| |
למה לאכול את החיטה? איך אפשר בכלל? דרוש שבח והודאה שלא אכלנו אותה עד כה.
אולי דיבר רבי נחמן לנבוכים שאינם מסוגלים לשרוד בעצמאות מחשבתית?
צריך למצוא כמה פינות שפיות (כמו הפורום הזה).
|
|
|
|
| נשלח ב-11/9/2002 15:29 |
|
| |
פשיטא, והלא משנה ערוכה היא:
כל מחלוקת שהיא לשם שמים סופה מתקיימת...
אז יענטא, לדעתך אין מה לעשות עכשיו אלא כמו במעשייתו של ר' נחמן מברסלב, לאכול את החיטה הגורמת לשיגעון, ורק לעשות סימן לזכור שאנחנו משוגעים? אין דרך שתוביל לפתרון מעשי?
|
|
|
|
| נשלח ב-11/9/2002 13:02 |
|
| |
אצת_ים ויענטע,
אתם יודעים מה הסיבה שמנחם ש. x2 יותר קשה עורף למצוא יסוד משותף ביניהם, מאשר מנחם ב. ואנואר אל ס.? זה שהראשונים באים לשם שמים (זוכרים את התמונה שמחקו לי ב'הבהרה'?)
פירש רב בדרך מליצה את הפסוק 'מי נתן יעקב למשיסה וישראל לבוזזים הלא השם וכו' (ישעיה מב כד) מי גורם משיסה ובזיזה בישראל, זה הבא בדגל של 'לשם שמים'.
תוקן על ידי - קונילמל7 - 9/11/2002 1:05:02 PM
|
|
|
|
| נשלח ב-11/9/2002 12:51 |
|
| |
אצת
כל השתדלות אחרת היא כרגע לשווא.
הלא כה אמר הקב"ה לכנסת ישראל, 'כל עוד יקימו בנייך קירות ביניהם, לא ישכון שלום בתוכם ולא עמדי'.
אתה שם קיר רפורמי ורציו קיר אורתודוכסי, למה יש לצפות?
תוקן על ידי - יענטע - 9/12/2002 8:47:46 AM
|
|
|
|
| נשלח ב-11/9/2002 12:24 |
|
| |
יענטא,
כל השתדלות כרגע היא לשוא?
|
|
|
|
| נשלח ב-11/9/2002 12:00 |
|
| |
 ווט,
אחת הציפיות החזקות היא לראות את המשך המהפכה הסינית שהחלה בכיכר טיאנאנמן ושדוכאה.
ברור שישנה התקדמות בשיחרור בני האדם מידי משטרי מדינות וקבוצות דיקטטוריות ומידי כמורות הפונדמנטליזם הדתי בכל מקום (כן כולל כאן).
דבריך ווטו, שהבעת המשאלה במחשבה, בדיבור ובמעשה גם בלתי ישיר, היא ההשתדלות הנכונה, נאמרים בימים אלו 'ותשובה ותפילה וצדקה - מעבירין את רוע הגזירה'.
כל השתדלות אחרת היא כרגע לשווא.
אצת, לא הייתי יכולה להיות קארטר גם לו היו המנחמים בחיים, כי עם קשה עורף הוא.
|
|
|
|
| נשלח ב-11/9/2002 08:19 |
|
| |
עצם הדבר שאתה שואל.
ההתבטאות ללא הרף שאין המצוי הרצוי ושיש לטכס עצה איך להגיע לרצוי, זה אמור להשאיר את התקווה פתוחה ליוזמה כאשר זמנה יהיה בשל. אם לא ניתן לשנות במעשה, יש לעשות את המקסימום במחשבה ודיבור, כדי לא להיסחף.
כך שומר תמיד המיעוט הפוליטי הנרדף על עמדתו, בציפייה מתי יבוא זמנו. האכפתיות היא ההשתדלות המינימלית.
יתר על כן, אין מטרת היחיד צריכה להיות לשנות את העולם, אלא לשמור על שפיותו בעולם מעוות ולכך הוא זקוק לשוות את האידיאל לפניו תמיד.
ההשלמה עם המצב קוברת את התקווה ומטשטשת את האידיאולוגיה.
|
|
|
|
| נשלח ב-11/9/2002 01:48 |
|
| |
חס וחלילה אין כוונתי להתמיד ביאוש.
אני מנסה למצוא כיוון לטפס על הקיר החלקלק הזה.
הרי זה המצוי. הטענה שאינו רצוי, לא תהפוך את הרצוי למצוי.
וודאי שאין זה אישי. חס וחלילה.
גמר חתימה טובה
מה הדרך לשנות את זה, לדעתך?
אם אין אני לי מי לי
וכשאני לעצמי מה אני
ואם לא עכשיו אימתי
[:-)]
|
|
|
|
|
| נשלח ב-11/9/2002 01:14 |
|
| |
אצת,
אז אתה מציע להנציח מתוך מחשבה תחילה את שחיתות ההיתפסות בשטויות בענייני שידוכים ואת העתקתה לכל שיתופי פעולה בין אנוש?
ומי שמנסה להתוות חינוך של קדושית, אתה מציע להדביק לו תווית של מתייאש כדי שבטח יתייאש?
אחזור על דברי עצמי באשכול "כפיה מול סובלנות":
מדוע תנסו לכבות את אש המתלהבים?
וכה אמר רש"ר הירש ז"ל: "הצרה הגדולה שלנו היא לא בגידת הבוגדים, אלא אי-אכפתיות החרדים".
סליחה על הנימה, אינה אישית אלא להחריף את המסר.
|
|
|
|
|
זו בדיוק הנקודה. כאן זה פורום של גדולים שדנים מה להורות לך 
