| נשלח ב-13/2/2006 17:47 |
 |
| |
זנות וסחר בנשים על פי ההלכה
הסחר בנשים הוא תופעה שקשה להתעלם ממנה במדינת ישראל. מאמר שקראתי לאחרונה "כאן" עורר בי שאלות בנוגע ליחס ההלכה והיהדות כלפי תופעת הזנות בכלל והסחר בנשים בפרט. באשכול הזה, אני רוצה לדון בשאלות האלה, ולנסות להבין את היחס של ההלכה והמסורת היהודית תופעות הללו.
א. האם מבחינה הלכתית גם הלקוח אשם בקיומה של הזנות כתופעה,מעבר לשאלה הפרטיקולרית על חטאו האישי שנידון איפה שהוא בפורום (לינקזעזצער?)?
ב. התופעה של הסחר בנשים, לפי הדרך בה היא מתוארת ע"י מי שעוסק בתחום, היא עבדות ממש. האם יש איסור הלכתי על עבדות (ומדובר כאן לרוב בנשים שאינן יהודיות)? האם יש איסורים על עבדות מינית? והאם עבדות חייבת להעשות בצורה מסודרת ; קנינית וחוקית?
ג. האם יש כאן וגונב איש ומכרו- ואני לא מדבר על חיוב המיתה (שכנראה אין עיין ברמב"ם וכו') אלא על האיסור?
ד. כיום רובן המכריע של הנשים העוסקות בזנות בארץ הן נכריות שהגיעו לכאן באמצעות הסחר בנשים, שכתוצאה ממנו ירד כמעט לאפס מספר היהודיות שעוסקות בכך. האם זה נתון "משמח" מבחינה יהודית? האם אכן עדיף, מבחינה הלכתית ויהודית, שיהיו כמה שפחות נשים יהודיות שיעסקו בזנות?
אני בטוח שיש עוד הרבה שאלות שנוגעות לעניין ואודה למי שיעלה אותן. בנוסף חשוב לי להדגיש שברור לי מבחינה תרבותית ומוסרית שהזנות והסחר בנשים הוא פסול, אבל אני מרגיש שיש כאן פער בין המוסר לבין הלכה, ואודה למי שיוכל להתייחס לפער הזה בהקשר הנדון כאן.
שלא לדבר על כך שמבחינה ציבורית לא נעשה דבר וחצי דבר ע"י החברה הדתית וזה עומד באופן קיצוני לזה למשל.
תוקן על ידי - נאךאמלנישט - 13/02/2006 17:53:03
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-17/4/2009 16:22 |
|
| |
"אמבר טענה שחילול היא מילה שמתאימה גם
למטבעות, ואם כן היא איננה מראה על התייחסות אישית לאישה, אלא לכל היותר
התייחסות "פרטית", כלומר יש כאן התייחסות לאישה כפרט, אך מלשון הפסוק
עדיין לא ניכרת ההתייחסות לאישה כאדם"
הפסוק "אל תחלל את בתך להזנותה" מופיע בפרשת קדושים, המתחילה במילים:
ויקרא יט2: "דבר אל כל עדת בני ישראל ואמרת אלהם קדשים תהיו כי קדוש אני ה' אלהיכם "*--n*
מסתבר שהביטוי "אל תחלל" עומד בניגוד לביטוי "קדושים תהיו". הבת שייכת ל"עדת בני ישראל", והיא צריכה להיות קדושה כמו כל עדת בני ישראל, והאב אינו רשאי להוציא אותה מהעדה ולחלל את קדושתה.
כמובן, יש גם אפשרות שהפסוק מתייחס לאשה כאל מטבע, אבל זה נראה לי פחות סביר לאור ההקשר.
אני מסכים שהפסוק לא מתייחס לסבל הסובייקטיבי/רגשי/גופני של האישה. והראיה: גם אם אישה תטען שהיא רוצה לעסוק בזנות, ושהאיסור לעסוק בזנות גורם לה צער רב, עדיין יהיה אסור לה לעסוק בזנות.
"האם הבאת מקורות גם לכך שבת כזו שבגרה לא מענישים אותה על מעשיה בבגרותה?"
אישה בוגרת, העוסקת בזנות בעדים והתראה, חייבת מלקות.
העובדה שאביה חינך אותה לכך מגיל צעיר אינה מהווה נסיבה מקלה, עד כמה שידוע לי.
מבחינה זו אין הבדל בין נשים לגברים או בין עבירה לעבירה. גם אדם שאביו חינך אותו לגנוב, למשל, וימשיך לגנוב לאחר שיגדל, ייענש כמו כל גנב אחר.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-10/4/2009 11:55 |
|
| |
אמבר
בכל פעם שהטוב מנצח אז הוא הופך לנצחי? ובכל פעם שהרע מנצח? (גם זה קורה לפעמים, למרות שבסיפורי הילדים תמיד הטוב ניצח). ומה עם הפעמים שמה שאתה חושב שהוא טוב אני חושבת שהוא רע וההיפך?
בדברי התבססתי על אבחנה בין "נכון" ל"נצחי". נכון הוא מצד הכוונה (ושניהם משורש כ.ו.ן.), ונצחי הוא מצד מה שנעשה בשם וע"פ אותה הכוונה. (אם תרצי, השורש נ.צ.ח. קרוב אל שורש נ.ס.ח. - ניסוח הוא הוצאה לפועל של הכוונה).
הטוב הוא 'נכון' תמיד. מכיוון שכל כוונותיו הם להיטיב, וכל מחשבותיו הם ראויות. הרע הוא 'לא נכון' תמיד. הוא תמיד מתכוון לא אל הטוב, ותמיד יחשוב מה שאינו ראוי (זה כאשר אני מדבר על הרע כעצם, נניח היצר הרע, או השטן, או מלאך המוות, או כלל המעשים הרעים שבעולם. כמובן שלא כל מי שאי פעם עשה דבר רע, האדם העושה הופך לרע בעצמו. וזה דבר פשוט. ואין צורך להאריך)
אבל הרע לפעמים מנסה להסתיר את עצמו באמצעות הטוב, ובכך הוא משתמש בדברים שהם 'נכונים' והוכח 'נצחם' בעבר, ומנסה להצדיק באמצעותם - כלפי חוץ - את הדברים שלו - שאינם נכונים. במעשה כזה הוא 'מנצח', עד שהטוב שהוא הראוי באמת לשם 'נצחיות' - ישוב ויגלה את חרפתו של הרע מצד האמת, ואז הטוב 'ינצח', וימשול בצדק. (ראי ביחזקאל פרק לד, סיפור נאה שחציו פורענות וחציו נחמה, והוא מתאר כיצד הרע מנצח, עד שהטוב מנצח. אינני יודע אם זה נכנס אצלך בגדר "סיפורי ילדים", אבל זה בודאי משל נאה. הרועה הרע הוא רועה. אבל רע. גם הרועה הטוב הוא רועה. אבל טוב.)
אם יש בינינו מחלוקת לגבי מהו הטוב ומהו הרע, אזי תהיה בינינו מחלוקת גם לגבי השאלה מי מהם ניצח. אבל האדם שמייצג את הניצחון באותו רגע, יישאר אותו אדם, גם אם לדעתי הוא מייצג את הטוב/רע, ולדעתך הוא מייצג את ההפך (רע/טוב).
אראל
"אבל החוק "אל תחלל את בתך להזנותה" מתייחס בפירוש לבת, ונראה ברור שאחת ממטרותיו היא גם להגן על הבת,"
אמבר טענה שחילול היא מילה שמתאימה גם למטבעות, ואם כן היא איננה מראה על התייחסות אישית לאישה, אלא לכל היותר התייחסות "פרטית", כלומר יש כאן התייחסות לאישה כפרט, אך מלשון הפסוק עדיין לא ניכרת ההתייחסות לאישה כאדם (כמובן זה לא סותר את מציאותה של התייחסות כזו. אבל גם לא מדגיש אותה). וגם נראה לי שפשט הפסוק שעיקר הכוונה במצווה שם היא לא ל'ולא תזנה הארץ', ו'אל תחלל את בתך' זה רק אמצעי. הדיבר לא תגנוב הוא דיבר כללי מאוד. אם הבנתי את כוונתה של אמבר, היא רוצה איסור מפורש על נושא הסחר בנשים (לזנות, או סתם). אמבר רוצה שתהיה לאשה הסובלת / העלולה לסבול התייחסות מיוחדת המעוגנת בחוק - מכח העובדה שהיא חשופה לסבל יותר. על כן אמבר לא תסתפק גם באיסורים של 'ואהבת לרעך כמוך' וכדומה, מכיוון שהיא רוצה חוקים מיוחדים הנוגעים למי שסובל סבל יתר.
" אין שום שאלה, מובן שלא מכים את הילדה כפי שלא מענישים אף אדם שחוטא באונס, הבאתי כמה מקורות בנושא מהתורה, מהתלמוד ומהרמב"ם. "
האם הבאת מקורות גם לכך שבת כזו שבגרה לא מענישים אותה על מעשיה בבגרותה?
|
|
|
|
|
| נשלח ב-7/4/2009 23:34 |
|
| |
תודה, טעות שלי.
|
|
|
|
| נשלח ב-7/4/2009 21:26 |
|
| |
במחילה
דין מיאון נאמר רק בקטנה שהשיאוה אמה ואחיה, נישואי האב הן נישואין גמורים.
|
|
|
|
| נשלח ב-7/4/2009 18:56 |
|
| |
לאמבר25:
לדבריך:"הבאת בעצמך את הדוגמא: לא אומרים לאב 'אל תחתן את ביתך עם זקן משום שהיא תהיה אומללה'. אומרים לו 'אל תחתן את ביתך עם זקן משום שהאומללות עשויה לגרום לה להתאהב באדם אחר, בן גילה, ואז היא הופכת ל'זונה'..."
קודם כל, יש לציין שבת הקטנה שהשיאה אותה אביה, כאשר היא מתבגרת, היא יוצאת על פי רצונה ללא צורך בגט - מה שנקרא מיאון (אם זכרוני אינו מטעה אותי) וזאת גם בהתבסס במידה מסוימת על פי התלמוד: מסכת קידושין, אין האישה נשאת, אל על פי רצונה- נכון, בגירושין זו סוגיה אחרת, שבה אני מודה שיש עמה בעיה שחומרתה מתגלית בימינו בצורת מסורבות גט.
על כל פנים, אישה הנשואה בנישואין המאמללים אותה (אם בגלל היות הבעל זקן וכיוצא בזה), אפשר לומר שבאופן בלתי נמנע, כל עוד בעלה אינו משחרר אותה הוא עובר על איסורי תורה שונים; הונאת רע "ולא תשנא את אחיך בלבבך" למשל עד על מצווה עשה של "ואהבת לרעך כמוך" (וייתכן אף על גזל- זאת בהתבסס על דברי אריאל סגל: "הדיבר השמיני "לא תגנוב" מתייחס לגניבת בני אדם, והוא אכן בא להגן על נשים (ואנשים) מפני גניבה ומכירה, בין למטרת זנות ובין לכל מטרה אחרת").
לאריאל סגל:
הקושיה עדיין במקומה עומדת, כי מדבריך אין עולה האיסורים הללו בנוגע לנשים לא יהודיות, שרוב רובם של המקרים מדובר בנשים לא יהודיות, שנחטפו בכוח או במרמה לארץ ועוברות אונס יומיומי. על פניו כל דבריך נוגעים לנשים מזרע ישראל.
לעניות דעתי, מה שכרגע ניתן ליצוק את האיסור על חטיפה וכל שכן על בעילה באונס וכיוצא בזה של נשים אומללות אלו, הוא קל וחומר מאיסור גזל: ומה ראו לומר שגזל הגוי חמור מיהודי, אשר אצל גוי איסור גזל הוא אף בפחות משווה פרוטה, גזלת גופו של הגוי/ה ובנוסף אינוס או תקיפה מינית, לא על אחת כמה וכמה?!
|
|
|
|
|
| נשלח ב-7/4/2009 18:20 |
|
| |
"התורה לא תומכת בסחר בנשים למטרות זנות, אבל הסיבה היא לא הגנה על הנשים - אלא מניעת 'טומאה' במחנה ישראל"
החוק "לא תהיה קדשה מבנות ישראל" אכן בא למנוע טומאה במחנה ישראל ולא להגן על נשים.
אבל החוק "אל תחלל את בתך להזנותה" מתייחס בפירוש לבת, ונראה ברור שאחת ממטרותיו היא גם להגן על הבת, בנוסף לשמירה על קדושת הארץ ("ולא תזנה הארץ").
ועוד: גם הדיבר השמיני "לא תגנוב" מתייחס לגניבת בני אדם, והוא אכן בא להגן על נשים (ואנשים) מפני גניבה ומכירה, בין למטרת זנות ובין לכל מטרה אחרת.
"והשאלה, להזכירך, היא לא אם מכים את האב, אלא אם מכים את הילדה"
אין שום שאלה, מובן שלא מכים את הילדה כפי שלא מענישים אף אדם שחוטא באונס, הבאתי כמה מקורות בנושא מהתורה, מהתלמוד ומהרמב"ם.
הכלל בדיני עונשים הוא ברור: מענישים רק מי שעבר על מצוות לא-תעשה, ורק אם עבר מרצונו, בעדים והתראה. הכלל הזה חוזר ונזכר שוב ושוב במקורות מכל התקופות. ואם מוצאים מקור חריג שכביכול אומר אחרת, הוא עדיין לא יכול לסתור את הכלל, אלא יש לפרש אותו כך שיתאים לכלל.
|
|
|
|
| נשלח ב-6/4/2009 09:47 |
|
| |
מיכה
בכל פעם שהטוב מנצח אז הוא הופך לנצחי? ובכל פעם שהרע מנצח? (גם זה קורה לפעמים, למרות שבסיפורי הילדים תמיד הטוב ניצח). ומה עם הפעמים שמה שאתה חושב שהוא טוב אני חושבת שהוא רע וההיפך?
|
|
|
|
|
| נשלח ב-5/4/2009 15:37 |
|
| |
אמבר כתבה:
"אני לא רומזת, אמרתי הכל בגלוי. אני שופטת אנשים שממשיכים לייחס ערכי קדושה עליונה וחכמה אינהרנטית נצחית למערכת חוקים שהתאימה לתקופה הישרדותית, קשת יום, ושכיום רבים מחוקיה אינם מוסריים. "
אין לי כוח עכשיו לפתוח אשכול - לכן אומר בקיצור שלדעתי 'נצחיות' זה מלשון 'ניצחון' (טוב, זה אולי מיותר לומר שזה לדעתי, הרי זה ברור שזה מאותו שורש - נצ"ח).
שאלו פה לפני כמה זמן - על היחס בין הלכה שנקבעה נניח ברמב"ם לבין הלכה שתיפסק באיזה שו"ת נניח בשו"ת אגרות משה, האם יש הבדל ב'נצחיות' של שתי ההלכות.
אז אני חושב כך, נצחיות מלשון ניצחון. בעולם יש מלחמות בין הטוב לרע, בכל פעם שהטוב מנצח, אזי הוא משיג ערך 'נצחי'. וכערך הניצחון כן ערך נצחיות ערכיו שהשיג. כך למשל ביציאת מצרים ומעמד הר סיני היה ניצחון גדול על הרע, ולכן ניתנה אז תורה 'נצחית' בעלת ערך גדול. גם הרמב"ם עשה דברים 'נצחיים' לדורות. וכל נצחיות במקומה, והכל על דרך זה. וכשאני כותב דברים אלו אני גם משיג ניצחון קטן בעניין ההבנה של המושג 'נצחיות התורה', ולכן גם לדברי יש ערך 'נצחי' כלשהוא.
וכמובן שאם זה ההסבר, אזי נצחי אין פירוש הדבר בלתי משתנה מבחינה קונקרטית, אלא שמצד המהות הפנימית של המלחמה שהולידה את הניצחון, דהיינו מצד טעמא דקרא שעליו נסובה המלחמה בין הטוב לרע דאז - מצד זה התורה איננה משתנה. וזה מקבל את ביטויו בכללים שנקבעו שהם אבות טיפוס למקרים מצויים, ונועדו שבאופן עקרוני ישמשו כפתיח לדיון ההלכתי. אמנם אין הכרח שבכל דור ודור המצבים יהיו אותם מצבים, ובכל דור צריך להתחשב במצב הנתון באותו דור - 'איןלך אלא שופט שבימיך'. ואמנם בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו יצא ממצרים, אבל רק כאילו.
אודה למי שיעתיק את דברי לאשכול המתאים.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-5/4/2009 14:48 |
|
| |
אראל סגל
התורה לא תומכת בסחר בנשים למטרות זנות, אבל הסיבה היא לא הגנה על הנשים - אלא מניעת 'טומאה' במחנה ישראל. (הבאת בעצמך את הדוגמא: לא אומרים לאב 'אל תחתן את ביתך עם זקן משום שהיא תהיה אומללה'. אומרים לו 'אל תחתן את ביתך עם זקן משום שהאומללות עשויה לגרום לה להתאהב באדם אחר, בן גילה, ואז היא הופכת ל'זונה'.' שבמקרה זה הכוונה לסתם אישה נשואה ששכבה עם אחר, לא אחת שמוכרת את גופה תמורת כסף. אם לא היה סיכוי שתשכב עם אחר, לא היתה כל מניעה לשדכה עם זקן או מצורע או שכיב מרע).
ולחלל אפשר גם מטבע. זה לא הופך את המטבע לישות עצמאית שמתחשבים ברגשותיו.
והשאלה, להזכירך, היא לא אם מכים את האב, אלא אם מכים את הילדה. האב בכל מקרה אינו מועמד למלקות - הילדה שנמכרה לזנות היא הפושעת שיש להענישה (עכשיו או בהגיעה לבגרות).
|
|
|
|
| נשלח ב-3/4/2009 13:01 |
|
| |
מהדברים האחרונים של אמבר ניתן להבין כאילו שהתורה תומכת בסחר בנשים למטרות זנות.
אבל עמדת התורה בנושא זה ברורה מאד:
"אל תחלל את בתך להזנותה"
התורה מתייחסת אל הבת כאל ישות עצמאית כאל רכוש בלבד.
מעבר לכך, התורה גם מייחסת קדושה לבת, שהרי אפשר "לחלל" רק דבר שיש בו קדושה.
הקושיה על הרמב"ם, אם האב לוקה או לא, היא שאלה מעניינת, אבל העקרון בעינו עומד.
אגב, חז"ל הרחיבו עוד יותר את האיסור הזה וכללו בו גם מעשים של האב שעלולים להביא באופן עקיף לזנות של הבת, כגון לשדך אותה עם אדם זקן.
"גונב איש ומכרו ונמצא בידו מות יומת" - "גונב נפש מישראל מות יומת" (לא משנה לאיזו מטרה).
"לא תהיה קדשה מבנות ישראל ולא יהיה קדש מבני ישראל" (מצווה על בית דין לוודא שלא תהיה כל זנות בעם ישראל)
(גרוג כתב "זה איסור שמבחינת ההלכה זה לגיטימי" - משפט אבסורדי לדעתי, לא הבנתי את כוונתו).
|
|
|
|
| נשלח ב-1/4/2009 12:40 |
|
| |
הזכרת סחר בנשים ולא זנות והמילה סחר בנשים מסבירה הכל
א. חטפו אותן! והם עושים זאת (יחסים) רק בשביל לא לקבל מכות אז זה גזל(וגם היום זה מחר זה אנחנו אז אסור לתמוך בזה טקטית
ב. שאלת מה ההלכה וכן הרמ' פוסק שברגע שאב מייחד את ביתו לזנות אפילו שבתולה אין לה דין בתולה יותר והרי התורה אוסרת על זנות ? רואים מפה שיש כח לאב להפוך את ביתו לזונה התורה אסרה! אבל זה איסור שמבחינת ההלכה זה לגיטימי
ג.ילולי איסור נידה ודאי שעדיף יהודיה כך שאני לא מביא ילד גוי
|
|
|
|
| נשלח ב-1/4/2009 09:20 |
|
| |
מיכה
אני לא רומזת, אמרתי הכל בגלוי. אני שופטת אנשים שממשיכים לייחס ערכי קדושה עליונה וחכמה אינהרנטית נצחית למערכת חוקים שהתאימה לתקופה הישרדותית, קשת יום, ושכיום רבים מחוקיה אינם מוסריים. אני שופטת אנשים שמנסים בכח להחיל את 'המוסריות' שבאותה מערכת גם לחיינו אנו. (לדוגמא, התייחסות בכובד ראש ל'זנות וסחר בנשים על פי ההלכה' כאשר ברור שאותה הלכה נתחברה בזמן שערך האישה כאדם, רגשותיה, דעתה וריבונותה על גופה לא נחשבו כלל ).
|
|
|
|
| נשלח ב-1/4/2009 05:31 |
|
| |
אני בהחלט מסכים עם הקביעה שהתורה 'זרמה' עם התרבות הקיימת - ולא רצה לעבר יצירת תרבות מורדנית של המאה העשרים, וממילא חלק מקביעותיה הפרקטיות (וכמובן לא כולם, למשל: "לא תגנוב") או מדרכי מחשבתה אינם מתאימות למאה שלנו.
אבל זה לא אומר שהתורה בהכרח אינה 'נכונה' ושאין מה לעשות איתה.
"הישרדות מעל כל דבר אחר.
מה שאני כן שופטת, הוא אנשים שתרבותם מפותחת ואינה הישרדותית, שכבר היה להם האמצעים לפתח רגש מוסרי ושאר רוח, אך מקפידים "
האם את רומזת, בין השאר - אלי? (ולא שיש לי בעיה שתמשיכי לעורר אשכולות ישנים מרבצם...באמת שזה לא מפריע לי!)
תוקן על ידי מיכההמרשתי ב- 01/04/2009 6:22:49
|
|
|
|
| נשלח ב-30/3/2009 09:27 |
|
| |
מצטערת, מיכה. אבא שסובל מרעב חלקי ומוכן למכור את ילדתו הצעירה לזנות, תוך שהוא יודע במה זה כרוך, ודווקא איום עתידי בחטא של ביתו והמלקות שתקבל זה מה שמרתיע אותו. ההגיון של אדם כזה קצת מוזר.
ולהרגשתי, חברה שעסוקה במאבקי הישרדות יומיומית קצת מאבדת את הרגש, בהחלט.
אני בטוחה שאתה מכיר דוגמאות - הסינים שהיו משליכים את הבנות הנולדות להן לבתי יתומים או לרחוב, משום שהעדיפו להשקיע את המשאבים הספורים שהיו להם בבנים, הבדואים שעד היום רוצחים את בנותיהם בגלל חשד לפגיעה ב'כבוד המשפחה', ההודים, שמשום מה (?) גם היום מספר הבנים גדול בפער עצום על מספר הבנות, ויש תיעוד היסטורי על הריגה של תינוקת נקבה שם באופן יזום מיד עם היוולדה. בקרב הערבים באזורנו מצוי הנקה קצרה מאד לבת (למרות שלעיתים זה חיוני להתפתחותה, באין תחליפים ראויים בנמצא) על מנת להחיש את ההריון הבא שיהיה, כך מקווים, בן זכר - אותו מניקים לעיתים עד גיל חמש.
אז כן, מקריאה בתורה עושה רושם שגם בקרב העברים ערכה של ילדה היה יותר כלכלי מאשר רגשי - האופציה של מכירתה לשפחה בגיל שש (ערכה כמשרתת בבית בודאי היה נמוך מאד, יש לי השערות אחרות מדוע ירכוש אדון לעצמו שפחה בת שש), התשלום לאבא במקרה אונס של הילדה (הסכום שהיה מרויח אילו היה משיא אותה כשהיא בתולה). התורה 'זרמה' עם התרבות הקיימת, שבה ערכו של בן היה המשך למשפחתו וירושת נכסי אביו, וערך הבת היה במקרה הטוב תועלת כלכלית כזו או אחרת לאב.
אני לא שופטת את התקופה ההיא, ולכן לא הייתי ממהרת לקרוא לאנשים של אז 'נבזים' כמו שאני לא מכנה כך תרבויות של העולם השלישי בימינו. תנאים שונים יוצאים מדד מוסרי שונה לגמרי, מכוון הישרדות מעל כל דבר אחר.
מה שאני כן שופטת, הוא אנשים שתרבותם מפותחת ואינה הישרדותית, שכבר היה להם האמצעים לפתח רגש מוסרי ושאר רוח, אך מקפידים להעלות על נס את פסיקות התרבות העתיקה, להלל את הצדק והנכונות העמוקה שיש בה (לבתולין ערך מהותי בפני עצמם, האישה 'אוהבת' להיסמך על האיש ולתת לאחיה לרשת את רכוש אביה, בטבעה היא מסתדרת עם זה שבעלה יקח אישה נוספת, העבד נהנה לשרת את אדונו, הוא נהנה שממששים את אבריו בשוק העבדים, עמלק מרגישים בעומק ליבם שמוות יהיה פתרון מצויין עבורם).
|
|
|
|
|
|
