_________________

תוקן על ידי קעלעמר ב- 07/02/2007 5:21:01

* את "הקינה" כתבתי במהלך ההתנתקות ובעידנא דריתחא ועצב וחוסר אונים תהומי וכו' וכו' וכך צריך לקבל אותה ותו לא.
העתקתי אותה היום ממסמך שהיה שמור ברשותי, כמסמך אותנטי שביטא את רגשותיי בעבר, וכיוון שהוא עבור מחקר וכדומה, העליתי אותו מבלי לבודקו שנית ולא שיניתי ממנו מאום, וחבל.
מובן כי כיום לא הייתי כותב בצורה כל כך קשה, לבטח לא ביחס למי שאני עדיין מחשיב כאחיי, ולא רוצה שיאונה להם כל רע ח"ו.
אינני אמון על תורת הניקוד, אך ניקוד המילה "נשמו" הועתק מן אחד ממאגרי המקורות, ועד כמה שבדקתי אין תנ"ך בו מלה זו מנוקדת אחרת.
זאת ועוד, על פי מה שבדקתי, לא ראיתי כלל התייחסות חד משמעית של הפרשנים למילה זו בתור הכחדה אנושית ח"ו, ואדרבה ע"פ מה שנראה "נשמו" כאן היא או מלשון שממה המתייחסת לשפע גשמי, תאוות וכדומה, או ל"נשתוממו", כבתרגום [וראה ערך נשם במילון]. הדבר נראה גם מסיום הפסוק המדבר על האמונים עלי תולע חבקו אשפתות!... או אפילו גם לשממה אמיתית, כאומר - כל המביא שממה ליהודה בתקווה כי בכך מביא הוא את השלום, סופו שתהא שממה גם בביתו אשר בגוש דן מצד אויביו שישליכוהו לים הגדול של עזה...

* המילים הקשות "תרדוף באף ותשמידם" וכו', היה עדיף כי יוסרו מן הטקסט בכלל, ובפרט באם הם מובנים כמכוונים לאחינו בני ישראל, כיון שבוודאי אין כוונתי ל"יתמו חוטאים" אלא ל"יתמו חטאים", בוודאי אין כוונתי לבני עמי עד כמה שכעסי לעיתים גדול עליהם. גם כשפרסמתי את קינה זו בתקופת ההתנתקות בתגובות לכתבות בעיקר ב- YNET וב-NRG, נראה לי שהסרתי את המלים הללו. [צורת כתיבת הקינה הייתה העתקת כל איכה למסמך, והסרת פסוקים לא רלוונטיים, ולפסוקים רלוונטיים, הוספתי מילים להקשרים עכשוויים. זאת הסיבה כי נותרו מילים מן המקור ביחס לאוייבי ישראל, שהיה מן הראוי שיוסרו אם יש אפשרות להבין זאת ביחס לאחינו], ועל זאת אני מרכין ראש לפני מי שנפגע ובעיקר מבקש סליחה ומחילה מבורא עולם ית"ש וית'.

* עוד אומר, כי קינה זו היה בה גם מן הצהרת כאב פרטי, וגם מן סינון קללות ציבורי, ולהפך...

* כאמור את הקינה לא פרסמתי בשום מקום מלבד במספר תגובות לכתבות בנט. בוודאי לא הקראתי זאת בציבור, לא פורסם בבתי כנסת וכו' בהחלט הייתה כאן כדברייך יותר אמירה אישית מה שקרוי בלע"ז הוצאת קיטור. [אגב, לדעתי רבים חללי כאב לב צער ודיכאון בשאר ערי הארץ ממהלכי התנתקות ועקירה  אלה, מחללי מכות אלה בקרב המתיישבים... ושוב "חללי" לצורך המליצה בלבד וד"ל].

* הבחירה באיכה כטקסט מקור, הוא פשוט בגין הדמיון המדהים בין המתואר שם למתרחש פה. וקינה זו מדגימה זאת יותר מכל, שבשינוי מלים בודדות, הופך הכל ליותר מרלוונטי.

* צודק אתה מואדיב בהערתך האחרונה, אך כאמור צורת הכתיבה [כהעתקה תיקון וכו'] יצרה מצב בו נותרו מס' דברים הדורשים תיקון, וביניהם השתרבבות שם ה' מלא ללא תיקון, זאת ועוד שאפילו לא בדקתי את הטקסט לפני שהעליתי היום אותו ותודה להנהלת הפורום שתקנה את העניין...

* ולסיום – גם אני מתחבט ומטלטל לא אחת [אני מאמין כי עוד רבים חשים כמוני], בין רגשות שונים המונעים מהנעשה, וככף הקלע בין: "כל ישראל אחים" ו"לא תשנא את אחיך בלבבך" מסטרא דא, ו"כן יאבדו כל אויבך השם" ו"תכלית שנאה שנאתים" מסטרא דא - כך שגם אם יש בדבריי כעת נימה מפוייסת, הרי ייתכן כי בעוד זמן אכעס עד מאוד על התרפסותי. ומי ייתן ונתנחם כחכמים ורבי עקיבא שראו שועל יוצא מבית קודשי הקדשים והבינו כי כעומק החורבן והגלות, תמירים הבנין והגאולה ...

קינת "איכה" על גזירת הגירוש וההתנתקות מגוש קטיף וחבל עזה

 
א. אֵיכָה יָשְׁבָה בָדָד נַחֲלַת אָבוֹת - גּוּשׁ קָטִיף חֶבֶל עַזָּה וְהַשּׁוֹמְרוֹן- רַבָּתִי עָם.
יָשְׁבָה בַגּוֹיִם לֹא מָצְאָה מָנוֹחַ. גָּלְתָה מְעוֹנִי רַעְיוֹנִי וּמֵרֹב אִוֶּלֶת. רֵעֶיהָ בָּגְדוּ בָהּ הָיוּ לָהּ לְאֹיְבִים. אֵין לָהּ מְנַחֵם מִכָּל אֹהֲבֶיהָ.
ב. דַּרְכֵיה אֲבֵלוֹת, שְׁעָרֶיהָ וּמַחְסוֹמֶיהָ מְסֻגָּרִים, מַנְהִיגֶיהָ נֶאֱנָחִים, יוֹשְׁבֶיהָ נוּגִים וְהִיא מַר לָהּ.
ג. הָיוּ צָרֶיהָ לְרֹאשׁ. אֹיְבֶיהָ מִיָּמִין וּמִשְּׂמֹאל עוֹלְצִים. עוֹלָלֶיהָ הָלְכוּ שְׁבִי לִפְנֵי צָר, קָרְאוּ עֲלֵיהֶם מוֹעֵד לִשְׁבֹּר בַּחוּרֵיהֶם.
ד. זָכְרָה יש"ע יְמֵי גָּדְלָהּ וְתִפְאַרְתָּהּ, כֹּל מַחֲמֻדֶיהָ אֲשֶׁר הָיוּ מִימֵי קֶדֶם, בִּנְפֹל עַמָּהּ בְּיַד עַמָּהּ הַצַּר, וְאֵין עוֹזֵר לָהּ. רָאוּהָ צָרִים מִבַּיִת וּמִחוּץ, שָׂחֲקוּ עַל מִשְׁבַּתֶּהָ.
ה. לֹא אֲלֵיכֶם כָּל עֹבְרֵי דֶרֶךְ, הַבִּיטוּ וּרְאוּ אִם יֵשׁ מַכְאוֹב כְּמַכְאֹבִי אֲשֶׁר עוֹלַל לִי. נְתָנַנִי שֹׁמֵמָה כָּל הַיּוֹם דָּוָה. הָיוּ בָנַי שׁוֹמֵמִים כִּי גָבַר אוֹיֵב.
ו. [בַּבְּחִירוֹת] בָּחַרְתִּי בִּמְאַהֲבַי, הֵמָּה רִמּוּנִי. כָּל אֹיְבַי שָׁמְעוּ רָעָתִי וְשָׂשׂוּ. תָּבֹא כָל רָעָתָם לְפָנֶיךָ ה', וְעוֹלֵל לָהֶם כַּאֲשֶׁר עוֹלַלְתָּ לִי.
* * *
ז. טָבְעוּ בָאָרֶץ שְׁעָרֶיהָ וּשְׂדוֹתֶיהָ, אִבַּד וְשִׁבַּר בְּרִיחֶיהָ וּבָתֶּיהָ, הֶחְרִיבוּ בָּתֵּי כְּנֵסִיּוֹתֶיהָ, הָרְסוּ בָּתֵּי מִדְּרָשׁוֹתֶיהָ, חָרְשׁוּ אֶת בֵּית חַיֶּיהָ, הֵקִיצוּ קְדוֹשִׁים וּטְהוֹרִים וְטִלְטְלוּם מִמְּקוֹם מְנוּחָתָם, נְתָנוּם לְבִזָּה וְלִמְשִׁסָּה.
ח. נָעוּ שׁוֹטְרִים וְחַיָּלִים בַּחוּצוֹת, נְגֹאֲלוּ יְדֵיהֶם בַּדָּם, פְּנֵי כֹהֲנִים לֹא נָשָׂאוּ וּזְקֵנִים לֹא חָנָנוּ.
ט. יֵשְׁבוּ לָאָרֶץ יִדְּמוּ זִקְנֵי צִיּוֹן, הֶעֱלוּ עָפָר עַל רֹאשָׁם חָגְרוּ שַׂקִּים הוֹרִידוּ לָאָרֶץ רֹאשָׁן.
י. כָּלוּ בַדְּמָעוֹת עֵינַי, חֳמַרְמְרוּ מֵעַי, נִשְׁפַּךְ לָאָרֶץ כְּבֵדִי, עַל שֶׁבֶר בַּת עַמִּי, בֵּעָטֵף עוֹלֵל וְיוֹנֵק בִּרְחֹבוֹת "נְוֵה דְּקָלִים".
יא. לְאִמֹּתָם יֹאמְרוּ - אַיֵּה אַרְצֵנוּ, אַחֵינוּ, עַמֵּנוּ, שׁוֹפְטֵינוּ, מַנְהִיגֵנוּ, חַיָּלֵנוּ וּמָגִנֵּנוּ? בְּהִתְעַטְּפָם כֶּחָלָל בִּרְחֹבוֹת "נֵצֶר חַזָּנִי", בְּהִשְׁתַּפֵּךְ נַפְשָׁם אֶל חֵיק אִמֹּתָם – הַזֹּאת מְכוֹרָתֵנוּ צְמִיחַת גְּאֻלָּתֵנוּ? הַלְכָךְ נִתְחַנַּכְנוּ וְסָגַדְנוּ?…
יב. מָה אֲעִידֵךְ מָה אֲדַמֶּה לָּךְ הַבַּת "גַּנֵּי טַל"? מָה אַשְׁוֶה לָּךְ וַאֲנַחֲמֵךְ בְּתוּלַת "נִיסָנִית"? כִּי גָדוֹל כַּיָּם שִׁבְרֵךְ מִי יִרְפָּא לָךְ…
יג. סָפְקוּ עָלַיִךְ כַּפַּיִם כָּל עֹבְרֵי דֶרֶךְ, שָׁרְקוּ וַיָּנִעוּ רֹאשָׁם עַל בַּת "אֵילֵי סִינַי" וְ"דּוּגִית" - הֲזֹאת הָעִיר שֶׁיֹּאמְרוּ כְּלִילַת יֹפִי, מָשׂוֹשׂ לְכָל הָאָרֶץ?...
יד. חוֹמַת "נְצָרִים", הוֹרִידִי כַּנַּחַל דִּמְעָה יוֹמָם וָלַיְלָה, אַל תִּתְּנִי פוּגַת לָךְ, אַל תִּדֹּם בַּת עֵינֵךְ.
וַיֶּרֶב בְּיִשְׂרָאֵל תַּאֲנִיָּה וַאֲנִיָּה...
* * *
לשמאלנים
טו. אֵיכָה יוּעַם זָהָב הַכָּתֹם הַטּוֹב. בְּנֵי יֶשַׁ"ע, הַיְקָרִים הַמְסֻלָּאִים בַּפָּז, אֵיכָה נֶחְשְׁבוּ הַקְּדוֹשִׁים לְנִבְלֵי אָדָם בְּעֵינֵי אֲחֵיהֶם הָרְשָׁעִים הָרְפוּיִים הַצְּבוּעִים וִיפֵי הַנֶּפֶשׁ.
טז. שְׂמֹאלָנִים הָאֹכְלִים לְמַעֲדַנִּים, נָשַׁמּוּ בַּחוּצוֹת תֵּל אָבִיב וְגוּשׁ דָּן, הָאֱמֻנִים עֲלֵי טִמְטוּם וְאִוֶּלֶת...
יז. נְבִיאֵיכֶם חָזוּ לָכֶם שָׁוְא וְתָפֵל, וַיֶּחֱזוּ לָכֶם חֲזוֹנוֹת ומַשְׂאוֹת שָׁוְא וּמַדּוּחִים.
יח. רְאוּ וְהִבִּיטוּ לְמִי עוֹלַלְתָּם כָּל זֹאת, אִם פָּצוּ עֲלֵיכֶם פִּיהֶם כָּל אוֹיְבֵיכֶם, שָׁרְקוּ וַיַּחַרְקוּ שֵׁן, אָמְרוּ בִּלָּעְנוּ, אַךְ זֶה הַיּוֹם שֶׁקִּוִּינֻהוּ, מָצָאנוּ רָאִינוּ...
יט. לֹא הֶאֱמִינוּ אַף מַלְכֵי אֶרֶץ וכֹּל יֹשְׁבֵי תֵבֵל, כִּי יָבֹא צַר וְאוֹיֵב בְּשַׁעֲרֵנוּ.
כ. שִׂישִׂי וְשִׂמְחִי בַּת אָדֹם יוֹשֶׁבֶת בְּאֶרֶץ אֵירוֹפָּה וְאָמֶרִיקָה, גַּם עָלַיִךְ תַּעֲבָר כּוֹס הַתַּרְעֵלָה תִּשְׁכְּרִי וְתִתְעָרִי... שִׂישׂוּ וְשִׂמְחוּ הַמְּגַלִּים, זָכוֹר נִזכּוֹרְכֶם לְדֵרָאוֹן עוֹלָם...
* * *
למתיישבים ולימניים
כא. חַסְדֵי ה' כִּי לֹא תָמְנוּ כִּי לֹא כָלוּ רַחֲמָיו. טוֹב ה' לְקֹוָו לְנֶפֶשׁ תִּדְרְשֶׁנּוּ.
כב. טוֹב וְיָחִיל וְדוּמָם לִתְשׁוּעַת ה'. יֵשֵׁב בָּדָד וְיִדֹּם כִּי נָטַל עָלָיו. יִתֵּן בֶּעָפָר פִּיהוּ אוּלַי יֵשׁ תִּקְוָה. יִתֵּן לְמַכֵּהוּ לֶחִי יִשְׂבַּע בְּחֶרְפָּה...
כג. כִּי לֹא יִזְנַח לְעוֹלָם ה'. כִּי אִם הוֹגָה וְרִחַם כְּרֹב חֲסָדָיו. כִּי לֹא עִנָּה מִלִּבּוֹ לְדַכֵּא תַּחַת רַגְלָיו כֹּל אֲסִירֵי אָרֶץ.
כד. מִפִּי עֶלְיוֹן לֹא תֵצֵא הָרָעוֹת וְהַטּוֹב. נַחְפְּשָׂה דְרָכֵינוּ וְנַחְקֹרָה וְנָשׁוּבָה עַד ה'. נִשָּׂא לְבָבֵנוּ אֶל כַּפָּיִם, אֶל אֵל בַּשָּׁמָיִם.
* * *
תפילה ותקווה
כה. זְכֹר ה' מֶה הָיָה לָנוּ, הַבִּיטָה וּרְאֵה אֶת חֶרְפָּתֵנוּ. נַחֲלָתֵנוּ נֶהֶפְכָה לְזָרִים בָּתֵּינוּ לְנָכְרִים. עַל צַוָּארֵנוּ נִרְדָּפְנוּ יָגַעְנוּ לֹא הוּנַח לָנוּ.
כו. מִצְרַיִם נָתַנּוּ יָד, צִיר פִילָדֶלְפְיָה לְהַבְרִיחַ נֶשֶׁק. שְׂמֹאלָנִים מָשְׁלוּ בָנוּ, פֹּרֵק אֵין מִיָּדָם.
כז. שָׁבַת מְשׂוֹשׂ לִבֵּנוּ, נֶהְפַּךְ לְאֵבֶל מְחֹלֵנוּ. עַל זֶה הָיָה דָוֶה לִבֵּנוּ, עַל אֵלֶּה חָשְׁכוּ עֵינֵינוּ - עַל גּוּשׁ קָטִיף שֶׁשָּׁמֵם, שׁוּעָלִים הִלְּכוּ בוֹ.
כח. סְחִי וּמָאוֹס תְּשִׂימֵנוּ בְּקֶרֶב הָעַמִּים. פָּצוּ עָלֵינוּ פִּיהֶם כָּל אֹיְבֵינוּ.
כט. פַּלְגֵי מַיִם תֵּרַד עֵינִי, עַל שֶׁבֶר בַּת עַמִּי. עֵינִי נִגְּרָה וְלֹא תִדְמֶה מֵאֵין הֲפֻגוֹת. עַד יַשְׁקִיף וְיֵרֶא ה' מִשָּׁמָיִם.
ל. קָרָאתִי שִׁמְךָ ה' מִבּוֹר תַּחְתִּיּוֹת. קוֹלִי שָׁמָעְתָּ אַל תַּעְלֵם אָזְנְךָ, לְרַוְחָתִי לְשַׁוְעָתִי. קָרַבְתָּ בְּיוֹם אֶקְרָאֶךָּ אָמַרְתָּ אַל תִּירָא.
לא. תָּשִׁיב לָהֶם גְּמוּל ה' כְּמַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. תִּתֵּן לָהֶם מְגִנַּת לֵב תַּאֲלָתְךָ לָהֶם. תִּרְדֹּף בְּאַף וְתַשְׁמִידֵם מִתַּחַת שְׁמֵי ה'.
לב. תַּם עֲוֹנֵךְ בַּת צִיּוֹן לֹא יוֹסִיף עוֹד לְהַגְלוֹתֵךְ. צַחֲקִי כִּי שֶׁקֶר הַסּוּס לִתְשׁוּעָה.
הֲשִׁיבֵנוּ ה' אֵלֶיךָ וְנָשׁוּבָה חַדֵּשׁ יָמֵינוּ כְּקֶדֶם...
 

*:namespace prefix = o /> אחים חביבים-שנואים, נשמות קדושות-משוקצות כטומאת הנדה. אוי מה היה לנו! (על במותינו חללים, ראי"ה קוק)

אחד?

אחד!

אחד אין בכם שיקְטוֹם את כבלי המסך?

אחד שיגדע את חוטי המַקלֵט?

שינפץ לאיזה שישה מיליון רסיסים את ה-אֶל סִי-דִי השבור של גלגלצ?

אחד מתוככם שיקום כארי

כמו האוהד הראשון מתוך חמישים אלף

שעף לשמיים אחרי השער

כמו קפיץ שנמתח אלפיים שנה---

אחד? שמע ישראל! א-ח--ד!

כמו עשב זר אני חייתי ביניכם

ונכספתי תכלית הכוסף

אל מותר האדם הנשגב שהיה בכם ואיננו

(ורק בשירים אני עוד רואה את הקולות). 

ומי שלא הרים את ראשו אף פעם

ממעל לקו הרקיע הגובֵהַ והולך של תל אביב.

מי שתחום נשמתו מזה ומזה מאכל-וכדור-וחוזר-חלילה-מאכל-ו

מטרנד שעבר עד לטרנד זה ומטרנד זה עד לטרנד הבא עלינו

דֶה-קדנציה מתמשכת

וחוזר חלילה.

וחלילה וחס-

לעולם ועד

לא תהיה התנתקות.

חלילה וחס.

עִברים דוברי גוֹיִּית-

שתדעו: או  ז ה .

או שתשובו היום

שניה אחת לפני מיתתנו.

חפרפרת007, תודה על ההקישור לאתר "צורה". צרפתי שיר שמובא שם.

אלהי הרוחות לכל בשר,

תן בנו אומץ

להמשיך ולתקן

את עוולות העבר

גם במחיר כאב,

למען תהא ארצנו ברכה

לכל יושביה, שכניה

ולכל באי עולם. 

שכינה מקור הרחמים

בעת ראשית עשיית צדק -

הגני על מדינת ישראל

ראשית צמיחת גאולתנו

רקמת חיים בת אלף גוֹן וצבע

לבל תיפרם, לבל תיקרע.

שמרי לבל יקום מי מאיתנו

ובצערו יקרע בה קרע

שמרי לבל יקום מי ויפצע בה פצע.

אבינו מלכנו,

תן בנו כוח

בשעת התנתקות לאחות קרעים,

בשעת היפרדות - לא לקצץ בנטיעות,

בעת גאוֹת הכעס - לחבוק,

בעת התרוקנות - להכיל ולהיכלל.

באוֹרך נראה אור גם בהתקדר שמים

עננו ביום קראנו.

פתח לנו שער בעת נעילת שער,

לב טהור ברא לנו אלהים,

ורוח נכון חדש בקרבנו.        




התפילה מופיעה כאן