| נשלח ב-15/2/2006 18:08 |
|
| |
תפילות שנכתבו לקראת תהליך ההתנתקות
חוקר התפילה יעקב פטוחובסקי אמר פעם שהסידור הוא יומן החיים של עם ישראל. אליו נאספו האסונות,
החרדות והשמחות של ישראל לאורך הדורות.
עד היום הסידור הוא בבחינת נאד הדמעות, אלא שמתקופה מסוימת ואילך, נסגר הסידור [המסורתי] ולא
נוספו בו עוד תפילות חדשות.
תפילות חדשות ממשיכות להיווצר. דומה שהן ימשיכו להיווצר כל עוד תהא נפש יהודי/יה הומייה בעולמנו.
בין התפילות והתחינות שנוצרות יש למנות כאלה שמיוסדות על אירועי מעגל השנה והיממה ועל אלה
המיוסדות על מה שמכונה מעגל החיים. אחרות נכתבות אודות אירועי המקום והשעה (מה שמכונה
occasional prayers).
אני מבקשת את עזרתכם באיתור תפילות שנכתבו לקראת תהליך ההתנתקות ובעקבותיו
(לצורך מאמר שאני כותבת).
אני מתעניינת בתפילות על ההתנתקות מכל סוגה ליטורגית ומכל כיוון פוליטי!
בהמשך, אביא כמה נוסחי תפילה שמצאתי ואשמח לשמוע את דעתכם.
אשמח אם תוסיפו תפילות שראיתם
אשמח אם תחוו את דעתכם על התפילות,
אודה אם תדונו על הנוסח שלהן
על התיאולוגיה שלהן
על האיכויות הספרותיות שלהן
על התפישות האמוניות שלהן
דיון על פוליטיקה הוא ראוי ואפשרי, אבל לא באשכול הזה....
|
|
|
|
| נשלח ב-7/2/2007 05:20 |
|
| |
מתוך:
http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=822702&contrassID=2&subContrassID=2&sbSubContrassID=0
תפילות גוש קטיף
מעבר לכל הדילמות, הוויכוחים שעוררה ההתנתקות, מתברר שהיא הולידה גם שורה ארוכה של תפילות חדשות. הרבה הרפורמית ד"ר דליה מרקס כתבה עליהן מחקר קצר, שהתפרסם באחרונה בכתב העת "אקדמות".
מרקס, חוקרת תפילות באוניברסיטה העברית, מספרת שלקראת הפינוי ביקשו ממנה אנשי "ארצה", הזרוע הציונית של התנועה הרפורמית, לחבר תפילה. "התברר לי שזה לא פשוט, כי תפילה צריכה לכאורה לבטא את רצון הכלל, ולא להביע רצון של קבוצה מסוימת, שהוא אסון לאנשים אחרים", היא אומרת. "כאן התחיל העניין בתפילות שחוברו לקראת ההתנתקות".
באופן טבעי, רוב התפילות שנכתבו היו של מתנגדי ההתנתקות שהתפללו לביטול רוע הגזירה. בלטו בהן וריאציות על התפילה לשלום המדינה. כך, למשל, כתב חנן פורת: "אבינו שבשמים, צור ישראל וגואלו, ברך את בניך האהובים היושבים בכל מרחבי ארץ קדשך..." הרב שלמה אבינר כתב תפילה בעבור השוטר והחיילים שנדרשו להשתתף בהתנתקות: "הצילני מיד אחי אשר פקד עלי להכות את אחי אם על בנים... חזקני נא שאהיה אדם ולא רובוט, שלא אהיה שותף לשלטון של ששוחד ותועבה, של שחיתות ופשע..." חייל מישיבת הסדר חיבר פיוט קשה בסגנון זה שנאמר ביום הכיפורים על עשרת הרוגי מלכות: "אלה אזכרה ואפיל תחינות ובקשות, כי נבגדנו מבית ופצעונו אנושות".
מעניינת לא פחות היא העובדה שגם אנשי שמאל דתיים ראו צורך לכתוב תפילות. חלקם עשו זאת בתגובה לתפילה שחיבר אבינר. כך, למשל, כתב חייל מילואים מתל אביב: "ריבונו של עולם, הצילני מיד אחי אשר פקד עלי לשמור על ביתו ומשפחתו, למורת רוחי ולמורת רוח מצפוני". הח"כ לשעבר רוני בריזון (שינוי), דתי לשעבר, היה בוטה עוד יותר: "יהי רצון מלפניכן, תעצומות נפשי שלי, שאתגבר על רשעותם של קנאים הממלאים אוזני ביללותיהם, שאתייצב בכבוד אל מול שנאתם וקנאותם..."
נדמה כי התפילה המעניינת ביותר היא תפילתו של ד"ר הלל כהן, גם הוא דתי לשעבר, שחוקר כיום את החברה הפלשתינית ופעיל בארגון "תעאיוש". כהן חיבר תפילה, שאותה ביקש לשים בפי המפונים ברגע הפינוי כמעין ביטוי של השלמה עם הגזירה: "אדון העולמים, אתה נתת בלבנו להאמין כי רצונך הגדול והקדוש הוא שנחיה במקום זה, ואף כשיצאה גזירת העקירה סברנו כי אין זה רצונך יתברך, אלא שגגה שיצאה מלפני השליט. אף עתה, בראותנו את צבאות עמך ישראל עומדים סביבנו הננו מוכנים ומזומנים לקדש שם שמים בעזיבתנו - לצאת מבתינו באהבה כדי לקיים רצונך יתברך, ולא לחלל שם קדשך חס וחלילה על ידי מלחמת אחים רחמנא ליצלן, או התנגדות בחוזק יד או ביטוי שפתיים להרע".
ככל הידוע, אף לא אחת מהתפילות שחוברו לא נישאה בזמן ההתנתקות, אולם מרקס אומרת שכתיבת תפילות המתאימות לזמנן כדי להתייחס למצבי מצוקה התקיימה כבר בעבר: "הסידור נחשב ליומן הזיכרונות של עם ישראל. סביב גזירות תתנ"ו (הפרעות שהחלו עם תחילת מסעי הצלב, י"ש) נכתבו המון תפילות, וחלקן אפילו שרדו בסידור כמו תפילת 'אב הרחמים', במוסף של שבת". אבל היא מציינת שדווקא האירועים הגדולים של המאה ה-20, כמו השואה והקמת המדינה, לא זכו לתפילות משמעותיות, למעט התפילה לשלום המדינה. את פרץ היצירתיות החדש מייחסת מרקס לעובדה ש"כנראה גם האורתודוקסיה נפתחה לרעיון של תפילות אישיות שאנחנו הרפורמים קידמנו". למרות זאת, מרקס מעריכה שאף לא אחת מהתפילות שחוברו לגוש קטיף לא תשרוד ותתווסף לסידור. |
<>*-- >
|
<>**--end switch about number of pictures in article* >
|
 |
_________________
תוקן על ידי קעלעמר ב- 07/02/2007 5:21:01
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-28/2/2006 18:59 |
|
| |
שחרית, דומני שלגבי הסוגה הספרותית של הקינות, ככלל, נכון לומר שתפקידה העיקרי מלכתחילה אינו ליטורגי (גם אם הקינות נאמרות בבית הכנסת), אלא תפקיד של עיצוב והבניית התודעה. הקינות מכוונות לעורר את שומעיהן, ולא לפנות לא-ל (גם אם הניסוח הוא כזה, לעתים). במקרה העכשוי שלנו התופעה הזו בולטת יותר, עד כי לעתים מטושטש הגבול בין קינה לבין מחאה (כפי שכתב כאן איש_ערבות: פן נוסף של הפגנה), ובמקרים מסוימים גם תעמולה.
|
|
|
|
| נשלח ב-28/2/2006 18:46 |
|
| |
משום מה התעסקותי בנושא שלכל הפחות אצלי הוא רגיש עד למאוד, ונוגע בקצות עצבים חשופים - מוציא ממני מסתבר אגרסיות רעות גם בעיסוק בעניין משני ומסתעף הימנו, כמו דיוק לשוני. וסליחה מואדיב אם הייתה איזושהי פגיעה בנימת ביקורתי. אני מודה כי בשעת הכתיבה, לא התעסקתי כלל בדקדוק לשוני כזה או אחר, [כן זכרתי בוודאות שלא היה במשפט ובפסוק זה ענין של הכחדה] ובכלל לא ייחסתי חשיבות מיוחדת ל"יצירה" זו, כי איני מתייחס אליה ככזו. [מכאן באה גם בהלתי למשמע תהיות על דקדוקים לשוניים כאלה או אחרים, או כשמבקשים ממני לפתע מה נתכוונת במילים אלה ואחרות ולמי היו מכוונים דבריך, ומדוע מילה זו עם מרכאות וזו ללא וכו'] אני חוזר ומדגיש: א. קינה זו לא נכתבה על ידי כתפילה לקב"ה וכו', לא כתפילה פרטית ולא שתשמש כתפילה ציבורית. כל שהתכוונתי לעשות בכתיבת קינה זו, היה מעין פן נוסף של הפגנה. ואני מודה כי דמיינתי שאילו היו המגורשים והנעקרים מסיימים את העקירה בהתכנסות כוללת בקריעת דש בגדיהם, בישיבה על הקרקע ובלבוש שק וכו' קוראים קינה מעין זו, היה בכך הפגנה בעלת אפקט היסטורי רב יותר מכל דרך פעולה אחר... במילים אחרות, קינה זו נכתבה בעיקר שתשמש לאוזני שאר העם והעולם, ופחות לאוזני הקב"ה... ב. כפי שאמרתי, היה בזה גם מעין הוצאת קיטור עצמי, כשכל אחד ביקש בכל דרך לבטל את רוע הגזירה, ומצאתי כי לישב בטל עושה רע לנפשי, וחלק מן הריפוי הוא להיות חלק מהמערכה. את ארוכה זו ביקשתי לחלק לאחר מכן גם עם הזולת.
כל שכתבתי, הוא ניתוח עכשוי למעשיי אז, [רק לאחר שהעלתי את הדברים היום לראשונה ונשאלו השאלות, חזרתי לקוראם לאחר שלא עשיתי זאת מאז]. וכיון שברגעים אלה איני די במנוחת הדעת כדי להמשיך ולנבור בזכרוני, הרי שאם יהיו ויעלו לי פרטים נוספים או תיקונים למה שכתבתי, אשוב ואכתוב. כמו כן אשמח לענות על שאלותייך הנוספות אם יהיו.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-28/2/2006 17:49 |
|
| |
אחת התכונות העיקריות של תפילות מן הסוג שנידון פה היא שהן נכתבות במקרים גדולים במהירות
גדולה, מתוך תחושה של דחיפות ולעתים מתוך דחף. אי לכך, במקרים רבים הן אינן מצטיינות בעידון
ובליטוש פואטי ספרותי. איני באה להביע דעה על התיאולוגיה והאידיאולוגיה המשתקפות בטקסט שהביא
איש ערבות, אבל, בהקשר הנתון, דומני שטוב עשה ושיש להעריך את העובדה שהוא הביא את הקינה שלו
לא מצונזרת ולא מעובדת (כמו שאומרים בתקשורת "לא נגענו!").
איש ערבות,
קודם כתבת - קינה, עכשיו כתבת "קינה". מה הנפקא מינא של המרכאות? ומה בעיניך ההבדל בין קינה
ו"קינה".
דבר זה מחזיר אותי לשאלת השימוש בטקסטים מן הסוג הזה - חלקם נועדו לשימוש ליטורגי ממש (דהיינו
להיאמר כתפילה של היחיד או של הציבור), חלקם נועדו להיות פרא-ליטורגיים (דהיינו לשימוש כמשהו
הדומה לתפילה, אבל לא כתפילה במובן המלא של המילה) וחלקם נכתבו כפרודיה על לשון התפילה.
מואדיב ואיש ערבות יקרים,
את הדיון הלשוני, מעניין ככל שיהיה, העבירו נא במחילה למקום שיאה לו, דהיינו לאשכול הלשוני....
|
|
|
|
| נשלח ב-28/2/2006 17:02 |
|
| |
מואדיב היקר והנכבד: אולי אינך מודע לפסוק המקורי [איכה ד' ה'] - "האוכלים למעדנים, נשמו בחוצות. האמונים עלי תולע, חבקו אשפתות". ועל פי דבריך ותמיהתך אתה ["שמאלנים...נשמו" ?...], הפירוש "נשמו" כנשתוממו [כבתרגום], ולא כשממה וחורבן, הוא הכרחי. אם כי עדיין אני חושב כי שניהם אפשריים, ומומלץ כי תקרא את דבריי לעיל שוב, והפעם ביישוב הדעת, ומבלי חובת הגברא לקלס הזולת ולקילוס עצמי...
|
|
|
|
| נשלח ב-28/2/2006 16:17 |
|
| |
.
שלום לאיש הערבות
המלה נָשַׁמּוּ מופיעה, כפי שאמרת, כמה פעמים בתנ"ך. כפי שמרמז הדגש באות מ', היא תמיד באה מתוך עניין של שממה.
כך, למשל, בספר יואל: "נשמו אוצרות, נהרסו ממגורות..." , או בישעיהו: "נשמו מסילות שבת עובר אורח..."
ומשמעות המלה פשוטה, נשמו - נהפכו לשממה. כל שהיה שם - נעלם ואיננו. כך, נשמו האוצרות - התרוקנו מכל תכולתם (התבואה נגמרה), או הדרכים שאין עובר בהן.
וכעת, קרא שוב את דבריך, השמאלנים - נשמו.
אגב, יתכן - לדבריך - כי אתה פשוט מייחל למשיח, והתחלפה לך רמת הגולן בחוצות תל אביב? שהרי קיימא לן, בעקבתא דמשיחא, הגליל יחרב והגבלן ישום (בבלי, סוטה) ?
|
|
|
|
| נשלח ב-28/2/2006 15:17 |
|
| |
שחרית ומואדיב: הברכה והשלום!
* את "הקינה" כתבתי במהלך ההתנתקות ובעידנא דריתחא ועצב וחוסר אונים תהומי וכו' וכו' וכך צריך לקבל אותה ותו לא. העתקתי אותה היום ממסמך שהיה שמור ברשותי, כמסמך אותנטי שביטא את רגשותיי בעבר, וכיוון שהוא עבור מחקר וכדומה, העליתי אותו מבלי לבודקו שנית ולא שיניתי ממנו מאום, וחבל. מובן כי כיום לא הייתי כותב בצורה כל כך קשה, לבטח לא ביחס למי שאני עדיין מחשיב כאחיי, ולא רוצה שיאונה להם כל רע ח"ו. אינני אמון על תורת הניקוד, אך ניקוד המילה "נשמו" הועתק מן אחד ממאגרי המקורות, ועד כמה שבדקתי אין תנ"ך בו מלה זו מנוקדת אחרת. זאת ועוד, על פי מה שבדקתי, לא ראיתי כלל התייחסות חד משמעית של הפרשנים למילה זו בתור הכחדה אנושית ח"ו, ואדרבה ע"פ מה שנראה "נשמו" כאן היא או מלשון שממה המתייחסת לשפע גשמי, תאוות וכדומה, או ל"נשתוממו", כבתרגום [וראה ערך נשם במילון]. הדבר נראה גם מסיום הפסוק המדבר על האמונים עלי תולע חבקו אשפתות!... או אפילו גם לשממה אמיתית, כאומר - כל המביא שממה ליהודה בתקווה כי בכך מביא הוא את השלום, סופו שתהא שממה גם בביתו אשר בגוש דן מצד אויביו שישליכוהו לים הגדול של עזה...
* המילים הקשות "תרדוף באף ותשמידם" וכו', היה עדיף כי יוסרו מן הטקסט בכלל, ובפרט באם הם מובנים כמכוונים לאחינו בני ישראל, כיון שבוודאי אין כוונתי ל"יתמו חוטאים" אלא ל"יתמו חטאים", בוודאי אין כוונתי לבני עמי עד כמה שכעסי לעיתים גדול עליהם. גם כשפרסמתי את קינה זו בתקופת ההתנתקות בתגובות לכתבות בעיקר ב- YNET וב-NRG, נראה לי שהסרתי את המלים הללו. [צורת כתיבת הקינה הייתה העתקת כל איכה למסמך, והסרת פסוקים לא רלוונטיים, ולפסוקים רלוונטיים, הוספתי מילים להקשרים עכשוויים. זאת הסיבה כי נותרו מילים מן המקור ביחס לאוייבי ישראל, שהיה מן הראוי שיוסרו אם יש אפשרות להבין זאת ביחס לאחינו], ועל זאת אני מרכין ראש לפני מי שנפגע ובעיקר מבקש סליחה ומחילה מבורא עולם ית"ש וית'.
* עוד אומר, כי קינה זו היה בה גם מן הצהרת כאב פרטי, וגם מן סינון קללות ציבורי, ולהפך...
* כאמור את הקינה לא פרסמתי בשום מקום מלבד במספר תגובות לכתבות בנט. בוודאי לא הקראתי זאת בציבור, לא פורסם בבתי כנסת וכו' בהחלט הייתה כאן כדברייך יותר אמירה אישית מה שקרוי בלע"ז הוצאת קיטור. [אגב, לדעתי רבים חללי כאב לב צער ודיכאון בשאר ערי הארץ ממהלכי התנתקות ועקירה אלה, מחללי מכות אלה בקרב המתיישבים... ושוב "חללי" לצורך המליצה בלבד וד"ל].
* הבחירה באיכה כטקסט מקור, הוא פשוט בגין הדמיון המדהים בין המתואר שם למתרחש פה. וקינה זו מדגימה זאת יותר מכל, שבשינוי מלים בודדות, הופך הכל ליותר מרלוונטי.
* צודק אתה מואדיב בהערתך האחרונה, אך כאמור צורת הכתיבה [כהעתקה תיקון וכו'] יצרה מצב בו נותרו מס' דברים הדורשים תיקון, וביניהם השתרבבות שם ה' מלא ללא תיקון, זאת ועוד שאפילו לא בדקתי את הטקסט לפני שהעליתי היום אותו ותודה להנהלת הפורום שתקנה את העניין...
* ולסיום – גם אני מתחבט ומטלטל לא אחת [אני מאמין כי עוד רבים חשים כמוני], בין רגשות שונים המונעים מהנעשה, וככף הקלע בין: "כל ישראל אחים" ו"לא תשנא את אחיך בלבבך" מסטרא דא, ו"כן יאבדו כל אויבך השם" ו"תכלית שנאה שנאתים" מסטרא דא - כך שגם אם יש בדבריי כעת נימה מפוייסת, הרי ייתכן כי בעוד זמן אכעס עד מאוד על התרפסותי. ומי ייתן ונתנחם כחכמים ורבי עקיבא שראו שועל יוצא מבית קודשי הקדשים והבינו כי כעומק החורבן והגלות, תמירים הבנין והגאולה ...
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-28/2/2006 11:14 |
|
| |
.
איש_ערבות:
שגיאות כתיב וניקוד, שבכתיבה שוטפת בפורומים נסלחות, אינן כאלו כאשר מדובר בטקסט שירי, תפילתי, כזה המתייחס לפרקים בתנ"ך - וביחוד - מנוקד. דומני כי כדאי להגיה טקסט לפני שמעלים ומפיצים אותו.
לעתים, השגיאות עלולות להיות משעשעות משהו. למשל: "שְׂמֹאלָנִים הָאֹכְלִים לְמַעֲדַנִּים, נָשַׁמּוּ בַּחוּצוֹת תֵּל אָבִיב וְגוּשׁ דָּן..."
לפי הדרך בה כתבת וניקדת, משמעות הדברים בעברית - כפי שציינה שחרית - כי כל השמאלנים (קרי: סססססססססססמולנים) נכחדו בחוצות ת"א, כך שאולי הקינה היא עליהם, שנכחדו ולא "רק" הוגלו וגורשו מבתיהם.
הערה טכנית:
אנא, כשאתה מעתיק פסוקים ממקור כלשהו ומעלה אותם לפורום, הקפד להחליף את שם ה', יש גם מי שמדפיסים את הדיונים לקריאה אופליין, וחבל להכשיל.
|
|
|
|
| נשלח ב-28/2/2006 11:00 |
|
| |
לשלמה ואיש ערבות, תודה רבה על הטקסטים שהבאתם!
שלמה, האם הטקסט שהבאת הוא בעיניך תפילה? אם איני טועה כינית אותו שיר (וגם באתר צורה הוא מופיע ככזה). אני שואלת ברצינות - האם אתה יכול לראות את הטקסט הזה מבוצע על ידי יחידים או בציבור באופן ליטורגי, דהיינו כתפילה? אשמח אם תאיר את עיניי.
איש ערבות, הקינה שכתבת מעניינת אותי. האם תרשה לי לשאול אותך כמה שאלות? 1. האם כתבת אותו עכשיו או סמוך להתנתקות? 2. האם הקראת אותו בציבור או שהוא מיועד לאמירה אישית? 3. האם הוא פורסם איפשהו (באינטרנט, בבתי כנסת, בין חברים וכו')? 4. האם ידוע לך על אנשים שנזקקו לו? ולגבי הטקסט עצמו - 5. האם תוכל להרחיב על הבחירה שלך באיכה כטקסט עיקרי (אגב, מעניין לציין שאיכה עומדת בבסיס של הרבה תפילות וקינות שנכתבו בהקשר זה מימין ומשמאל). 6. כשאתה אומר על ה"שמאלנים התל-אביבים" את הפועל "נשמו" האם אתה מתכוון שתל אביב תהיה שממה? וכאתה מבקש השמדה ("תרדף באץ ותשמידם וגו'"), על מי אתה מבקש שיושמד? לכולם, אשמח מאד אם תמצאו לנכון להגיב על השאלות העומדות בראש העמוד הזה (הודעה מס 16). אני מקווה לגמול לכם ולהכניס את התובנות שלי כתוצאה מהמחקר הזה לכשהדבר יעלה בידי.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-28/2/2006 09:46 |
|
| |
קינה שנכתבה על ידי בעכבות הגירוש. מבוססת על ליקוטי בתר ליקוטי פסוקים מאיכה, עם שינויים עכשויים נדרשים...
________________________________________________________________________________ ב"ה
קינת "איכה" על גזירת הגירוש וההתנתקות מגוש קטיף וחבל עזה
א. אֵיכָה יָשְׁבָה בָדָד נַחֲלַת אָבוֹת - גּוּשׁ קָטִיף חֶבֶל עַזָּה וְהַשּׁוֹמְרוֹן- רַבָּתִי עָם. יָשְׁבָה בַגּוֹיִם לֹא מָצְאָה מָנוֹחַ. גָּלְתָה מְעוֹנִי רַעְיוֹנִי וּמֵרֹב אִוֶּלֶת. רֵעֶיהָ בָּגְדוּ בָהּ הָיוּ לָהּ לְאֹיְבִים. אֵין לָהּ מְנַחֵם מִכָּל אֹהֲבֶיהָ. ב. דַּרְכֵיה אֲבֵלוֹת, שְׁעָרֶיהָ וּמַחְסוֹמֶיהָ מְסֻגָּרִים, מַנְהִיגֶיהָ נֶאֱנָחִים, יוֹשְׁבֶיהָ נוּגִים וְהִיא מַר לָהּ. ג. הָיוּ צָרֶיהָ לְרֹאשׁ. אֹיְבֶיהָ מִיָּמִין וּמִשְּׂמֹאל עוֹלְצִים. עוֹלָלֶיהָ הָלְכוּ שְׁבִי לִפְנֵי צָר, קָרְאוּ עֲלֵיהֶם מוֹעֵד לִשְׁבֹּר בַּחוּרֵיהֶם. ד. זָכְרָה יש"ע יְמֵי גָּדְלָהּ וְתִפְאַרְתָּהּ, כֹּל מַחֲמֻדֶיהָ אֲשֶׁר הָיוּ מִימֵי קֶדֶם, בִּנְפֹל עַמָּהּ בְּיַד עַמָּהּ הַצַּר, וְאֵין עוֹזֵר לָהּ. רָאוּהָ צָרִים מִבַּיִת וּמִחוּץ, שָׂחֲקוּ עַל מִשְׁבַּתֶּהָ. ה. לֹא אֲלֵיכֶם כָּל עֹבְרֵי דֶרֶךְ, הַבִּיטוּ וּרְאוּ אִם יֵשׁ מַכְאוֹב כְּמַכְאֹבִי אֲשֶׁר עוֹלַל לִי. נְתָנַנִי שֹׁמֵמָה כָּל הַיּוֹם דָּוָה. הָיוּ בָנַי שׁוֹמֵמִים כִּי גָבַר אוֹיֵב. ו. [בַּבְּחִירוֹת] בָּחַרְתִּי בִּמְאַהֲבַי, הֵמָּה רִמּוּנִי. כָּל אֹיְבַי שָׁמְעוּ רָעָתִי וְשָׂשׂוּ. תָּבֹא כָל רָעָתָם לְפָנֶיךָ ה', וְעוֹלֵל לָהֶם כַּאֲשֶׁר עוֹלַלְתָּ לִי. * * * ז. טָבְעוּ בָאָרֶץ שְׁעָרֶיהָ וּשְׂדוֹתֶיהָ, אִבַּד וְשִׁבַּר בְּרִיחֶיהָ וּבָתֶּיהָ, הֶחְרִיבוּ בָּתֵּי כְּנֵסִיּוֹתֶיהָ, הָרְסוּ בָּתֵּי מִדְּרָשׁוֹתֶיהָ, חָרְשׁוּ אֶת בֵּית חַיֶּיהָ, הֵקִיצוּ קְדוֹשִׁים וּטְהוֹרִים וְטִלְטְלוּם מִמְּקוֹם מְנוּחָתָם, נְתָנוּם לְבִזָּה וְלִמְשִׁסָּה. ח. נָעוּ שׁוֹטְרִים וְחַיָּלִים בַּחוּצוֹת, נְגֹאֲלוּ יְדֵיהֶם בַּדָּם, פְּנֵי כֹהֲנִים לֹא נָשָׂאוּ וּזְקֵנִים לֹא חָנָנוּ. ט. יֵשְׁבוּ לָאָרֶץ יִדְּמוּ זִקְנֵי צִיּוֹן, הֶעֱלוּ עָפָר עַל רֹאשָׁם חָגְרוּ שַׂקִּים הוֹרִידוּ לָאָרֶץ רֹאשָׁן. י. כָּלוּ בַדְּמָעוֹת עֵינַי, חֳמַרְמְרוּ מֵעַי, נִשְׁפַּךְ לָאָרֶץ כְּבֵדִי, עַל שֶׁבֶר בַּת עַמִּי, בֵּעָטֵף עוֹלֵל וְיוֹנֵק בִּרְחֹבוֹת "נְוֵה דְּקָלִים". יא. לְאִמֹּתָם יֹאמְרוּ - אַיֵּה אַרְצֵנוּ, אַחֵינוּ, עַמֵּנוּ, שׁוֹפְטֵינוּ, מַנְהִיגֵנוּ, חַיָּלֵנוּ וּמָגִנֵּנוּ? בְּהִתְעַטְּפָם כֶּחָלָל בִּרְחֹבוֹת "נֵצֶר חַזָּנִי", בְּהִשְׁתַּפֵּךְ נַפְשָׁם אֶל חֵיק אִמֹּתָם – הַזֹּאת מְכוֹרָתֵנוּ צְמִיחַת גְּאֻלָּתֵנוּ? הַלְכָךְ נִתְחַנַּכְנוּ וְסָגַדְנוּ?… יב. מָה אֲעִידֵךְ מָה אֲדַמֶּה לָּךְ הַבַּת "גַּנֵּי טַל"? מָה אַשְׁוֶה לָּךְ וַאֲנַחֲמֵךְ בְּתוּלַת "נִיסָנִית"? כִּי גָדוֹל כַּיָּם שִׁבְרֵךְ מִי יִרְפָּא לָךְ… יג. סָפְקוּ עָלַיִךְ כַּפַּיִם כָּל עֹבְרֵי דֶרֶךְ, שָׁרְקוּ וַיָּנִעוּ רֹאשָׁם עַל בַּת "אֵילֵי סִינַי" וְ"דּוּגִית" - הֲזֹאת הָעִיר שֶׁיֹּאמְרוּ כְּלִילַת יֹפִי, מָשׂוֹשׂ לְכָל הָאָרֶץ?... יד. חוֹמַת "נְצָרִים", הוֹרִידִי כַּנַּחַל דִּמְעָה יוֹמָם וָלַיְלָה, אַל תִּתְּנִי פוּגַת לָךְ, אַל תִּדֹּם בַּת עֵינֵךְ. וַיֶּרֶב בְּיִשְׂרָאֵל תַּאֲנִיָּה וַאֲנִיָּה... * * * לשמאלנים טו. אֵיכָה יוּעַם זָהָב הַכָּתֹם הַטּוֹב. בְּנֵי יֶשַׁ"ע, הַיְקָרִים הַמְסֻלָּאִים בַּפָּז, אֵיכָה נֶחְשְׁבוּ הַקְּדוֹשִׁים לְנִבְלֵי אָדָם בְּעֵינֵי אֲחֵיהֶם הָרְשָׁעִים הָרְפוּיִים הַצְּבוּעִים וִיפֵי הַנֶּפֶשׁ. טז. שְׂמֹאלָנִים הָאֹכְלִים לְמַעֲדַנִּים, נָשַׁמּוּ בַּחוּצוֹת תֵּל אָבִיב וְגוּשׁ דָּן, הָאֱמֻנִים עֲלֵי טִמְטוּם וְאִוֶּלֶת... יז. נְבִיאֵיכֶם חָזוּ לָכֶם שָׁוְא וְתָפֵל, וַיֶּחֱזוּ לָכֶם חֲזוֹנוֹת ומַשְׂאוֹת שָׁוְא וּמַדּוּחִים. יח. רְאוּ וְהִבִּיטוּ לְמִי עוֹלַלְתָּם כָּל זֹאת, אִם פָּצוּ עֲלֵיכֶם פִּיהֶם כָּל אוֹיְבֵיכֶם, שָׁרְקוּ וַיַּחַרְקוּ שֵׁן, אָמְרוּ בִּלָּעְנוּ, אַךְ זֶה הַיּוֹם שֶׁקִּוִּינֻהוּ, מָצָאנוּ רָאִינוּ... יט. לֹא הֶאֱמִינוּ אַף מַלְכֵי אֶרֶץ וכֹּל יֹשְׁבֵי תֵבֵל, כִּי יָבֹא צַר וְאוֹיֵב בְּשַׁעֲרֵנוּ. כ. שִׂישִׂי וְשִׂמְחִי בַּת אָדֹם יוֹשֶׁבֶת בְּאֶרֶץ אֵירוֹפָּה וְאָמֶרִיקָה, גַּם עָלַיִךְ תַּעֲבָר כּוֹס הַתַּרְעֵלָה תִּשְׁכְּרִי וְתִתְעָרִי... שִׂישׂוּ וְשִׂמְחוּ הַמְּגַלִּים, זָכוֹר נִזכּוֹרְכֶם לְדֵרָאוֹן עוֹלָם... * * * למתיישבים ולימניים כא. חַסְדֵי ה' כִּי לֹא תָמְנוּ כִּי לֹא כָלוּ רַחֲמָיו. טוֹב ה' לְקֹוָו לְנֶפֶשׁ תִּדְרְשֶׁנּוּ. כב. טוֹב וְיָחִיל וְדוּמָם לִתְשׁוּעַת ה'. יֵשֵׁב בָּדָד וְיִדֹּם כִּי נָטַל עָלָיו. יִתֵּן בֶּעָפָר פִּיהוּ אוּלַי יֵשׁ תִּקְוָה. יִתֵּן לְמַכֵּהוּ לֶחִי יִשְׂבַּע בְּחֶרְפָּה... כג. כִּי לֹא יִזְנַח לְעוֹלָם ה'. כִּי אִם הוֹגָה וְרִחַם כְּרֹב חֲסָדָיו. כִּי לֹא עִנָּה מִלִּבּוֹ לְדַכֵּא תַּחַת רַגְלָיו כֹּל אֲסִירֵי אָרֶץ. כד. מִפִּי עֶלְיוֹן לֹא תֵצֵא הָרָעוֹת וְהַטּוֹב. נַחְפְּשָׂה דְרָכֵינוּ וְנַחְקֹרָה וְנָשׁוּבָה עַד ה'. נִשָּׂא לְבָבֵנוּ אֶל כַּפָּיִם, אֶל אֵל בַּשָּׁמָיִם. * * * תפילה ותקווה כה. זְכֹר ה' מֶה הָיָה לָנוּ, הַבִּיטָה וּרְאֵה אֶת חֶרְפָּתֵנוּ. נַחֲלָתֵנוּ נֶהֶפְכָה לְזָרִים בָּתֵּינוּ לְנָכְרִים. עַל צַוָּארֵנוּ נִרְדָּפְנוּ יָגַעְנוּ לֹא הוּנַח לָנוּ. כו. מִצְרַיִם נָתַנּוּ יָד, צִיר פִילָדֶלְפְיָה לְהַבְרִיחַ נֶשֶׁק. שְׂמֹאלָנִים מָשְׁלוּ בָנוּ, פֹּרֵק אֵין מִיָּדָם. כז. שָׁבַת מְשׂוֹשׂ לִבֵּנוּ, נֶהְפַּךְ לְאֵבֶל מְחֹלֵנוּ. עַל זֶה הָיָה דָוֶה לִבֵּנוּ, עַל אֵלֶּה חָשְׁכוּ עֵינֵינוּ - עַל גּוּשׁ קָטִיף שֶׁשָּׁמֵם, שׁוּעָלִים הִלְּכוּ בוֹ. כח. סְחִי וּמָאוֹס תְּשִׂימֵנוּ בְּקֶרֶב הָעַמִּים. פָּצוּ עָלֵינוּ פִּיהֶם כָּל אֹיְבֵינוּ. כט. פַּלְגֵי מַיִם תֵּרַד עֵינִי, עַל שֶׁבֶר בַּת עַמִּי. עֵינִי נִגְּרָה וְלֹא תִדְמֶה מֵאֵין הֲפֻגוֹת. עַד יַשְׁקִיף וְיֵרֶא ה' מִשָּׁמָיִם. ל. קָרָאתִי שִׁמְךָ ה' מִבּוֹר תַּחְתִּיּוֹת. קוֹלִי שָׁמָעְתָּ אַל תַּעְלֵם אָזְנְךָ, לְרַוְחָתִי לְשַׁוְעָתִי. קָרַבְתָּ בְּיוֹם אֶקְרָאֶךָּ אָמַרְתָּ אַל תִּירָא. לא. תָּשִׁיב לָהֶם גְּמוּל ה' כְּמַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. תִּתֵּן לָהֶם מְגִנַּת לֵב תַּאֲלָתְךָ לָהֶם. תִּרְדֹּף בְּאַף וְתַשְׁמִידֵם מִתַּחַת שְׁמֵי ה'. לב. תַּם עֲוֹנֵךְ בַּת צִיּוֹן לֹא יוֹסִיף עוֹד לְהַגְלוֹתֵךְ. צַחֲקִי כִּי שֶׁקֶר הַסּוּס לִתְשׁוּעָה. הֲשִׁיבֵנוּ ה' אֵלֶיךָ וְנָשׁוּבָה חַדֵּשׁ יָמֵינוּ כְּקֶדֶם...
תוקן על ידי - מנהלי_משנה - 28/02/2006 11:11:04
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-27/2/2006 23:05 |
|
| |
לאנשי הגֶשֶׁם
*:namespace prefix = o /> אחים חביבים-שנואים, נשמות קדושות-משוקצות כטומאת הנדה. אוי מה היה לנו! (על במותינו חללים, ראי"ה קוק)
אחד?
אחד!
אחד אין בכם שיקְטוֹם את כבלי המסך?
אחד שיגדע את חוטי המַקלֵט?
שינפץ לאיזה שישה מיליון רסיסים את ה-אֶל סִי-דִי השבור של גלגלצ?
אחד מתוככם שיקום כארי
כמו האוהד הראשון מתוך חמישים אלף
שעף לשמיים אחרי השער
כמו קפיץ שנמתח אלפיים שנה---
אחד? שמע ישראל! א-ח--ד!
כמו עשב זר אני חייתי ביניכם
ונכספתי תכלית הכוסף
אל מותר האדם הנשגב שהיה בכם ואיננו
(ורק בשירים אני עוד רואה את הקולות).
ומי שלא הרים את ראשו אף פעם
ממעל לקו הרקיע הגובֵהַ והולך של תל אביב.
מי שתחום נשמתו מזה ומזה מאכל-וכדור-וחוזר-חלילה-מאכל-ו
מטרנד שעבר עד לטרנד זה ומטרנד זה עד לטרנד הבא עלינו
דֶה-קדנציה מתמשכת
וחוזר חלילה.
וחלילה וחס-
לעולם ועד
לא תהיה התנתקות.
חלילה וחס.
עִברים דוברי גוֹיִּית-
שתדעו: או ז ה .
או שתשובו היום
שניה אחת לפני מיתתנו.
חפרפרת007, תודה על ההקישור לאתר "צורה". צרפתי שיר שמובא שם.
|
|
|
|
| נשלח ב-21/2/2006 20:10 |
|
| |
פתח לנו שער בעת נעילת שער – תפילה לימי התנתקות
אלהי הרוחות לכל בשר,
תן בנו אומץ
להמשיך ולתקן
את עוולות העבר
גם במחיר כאב,
למען תהא ארצנו ברכה
לכל יושביה, שכניה
ולכל באי עולם.
שכינה מקור הרחמים
בעת ראשית עשיית צדק -
הגני על מדינת ישראל
ראשית צמיחת גאולתנו
רקמת חיים בת אלף גוֹן וצבע
לבל תיפרם, לבל תיקרע.
שמרי לבל יקום מי מאיתנו
ובצערו יקרע בה קרע
שמרי לבל יקום מי ויפצע בה פצע.
אבינו מלכנו,
תן בנו כוח
בשעת התנתקות לאחות קרעים,
בשעת היפרדות - לא לקצץ בנטיעות,
בעת גאוֹת הכעס - לחבוק,
בעת התרוקנות - להכיל ולהיכלל.
באוֹרך נראה אור גם בהתקדר שמים
עננו ביום קראנו.
פתח לנו שער בעת נעילת שער,
לב טהור ברא לנו אלהים,
ורוח נכון חדש בקרבנו.
התפילה מופיעה כאן
תוקן על ידי - אמשלום - 21/02/2006 20:40:23
|
|
|
|
| נשלח ב-21/2/2006 15:19 |
|
| |
חפרפרת יקרה,
טוב לראותך ותודה על כל החומר המרתק שהבאת בפנינו.
עתה אבקש לשאול שאלות אחדות לגבי התפילות שהובאו כאן כדי לברר את הפנומנולוגיה שלהן ולראות מה
ניתן ללמוד מהן על תופעת התפילה בכלל.
1. מיהם הנמענים של התפילות? (ברור שהקב"ה, אבל האם יש עוד נמענים? ישירים? עקיפים?).
2. מה התפישה של בעלי הנוסחים האלה על הקב"ה שהוא "שומע תפילת כל פה"? איך יכול לשמוע תפילות
פיות שמבקשים דברים כל כך הפוכים?
3. האם יש קווי דימיון בין התפילות השונות? [לדוגמה, הייתי אומרת שמטבעות לשון של ימים נוראים
בולטות בהן]
4. מה את/ה יודע/ת על אופן הביצוע של תפילות אלה ודומות להן?
5. מה הופך נוסח כזה לתפילה ומה מייחד אותו ככזה? [מה ההבדל העקרוני בין נוסחים אלה לבין
שירים, כרוזים, יומנים, דרשות וכ'ו']
6. מה תוחלת החיים של תפילות מן הסוג הזה? האם תהיה להם רלבנטיות נניח בעוד עשור? האם יש דרך
לצפות התקבלות של תפילה מן הסוג הזה?
מחכה ומצפה לתובנותיכם ותרומתכם,
שחרית
|
|
|
|
|
| נשלח ב-21/2/2006 00:39 |
|
| |
תְּפִלָּה לִשְלוֹם הַהִתְיַשְּבוּת (שחוברה בעקבות תכנית ההתנתקות): אָבִינוּ שֶבַּשָּמַיִם צוּר יִשְרָאֵל וְגוֹאֲלוֹ! בָּרֵךְ אֶת בָּנֶיךָ אֲהוּבֶיךָ הַיּוֹשְבִים בְּכָל מֶרְחֲבֵי אֶרֶץ קָדְשֶךָ וּמְחוֹנְנִים אֶת עֲפָרָהּ, מִנֶּגֶב וְעַד גּוֹלָן וּמִיַּרְדֵּן וְעַד יָם וּבָהֶם בָּנֶיךָ הַיְּקָרִים הַנֶּאֶחָזִים בִּמְסִירוּת וּבְהַתְמָדָה – בְּחֶבְלֵי יְהוּדָה, שוֹמְרוֹן וְחֶבֶל עַזָּה.
אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ, הַשָּב שְבוּת עַמּוֹ וּמֵשִיב בָּנִים לִגְבוּלָם! אָנָּא חַזֵּק אֶת רוּחָם וְאַמֵּץ אֶת לִבָּם, לַעֲמֹד אֵיתָן נֹכַח אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ לְבַקֵּש אֶת נַפְשֵנוּ. וְאַף כָּל הַחוֹשְבִים עֲלֵיהֶם רָעָה לַעֲקֹר בָּנִים מִגְּבוּלָם מְהֵרָה הָפֵר עֲצָתָם וְקַלְקֵל מַחְשַבְתָּם לְמַעַן יֵחָלְצוּן יְדִידֶיךָ וְיֵשְבוּ לָבֶטַח בְּאַרְצָם.
רִבּוֹנוֹ שֶל עוֹלָם, הוֹדַע שֶיֵּש לְךָ אֲהוּבִים בְּעוֹלָמֶךָ! וְקַיֵּם בָּנוּ אֶת הַדָּבָר שֶהִבְטַחְתָּנוּ עַל יְדֵי עָמוֹס נְבִיאֶךָ: 'וּנְטַעְתִּים עַל אַדְמָתָם וְלֹא יִנָּתְשוּ עוֹד מֵעַל אַדְמָתָם' מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם. *-- תוכן העלון *
|
|
|
|
|