מסיפורי הצדיקים: עקדה עד הסוף

קיבלתי באישי, ונתבקשתי לפתוח אשכול.

כיון שהבקשה ראויה, הסכמתי, למרות שהאשכול היה צריך להופיע על שם היוזם.

אני מעתיק לך כאן קטע מדהים משיחתו של הרבי מצאנז הקודם.
(התפרסם לפני כמה שבועות בקונטרסים השבועיים שמוציאים חסידי צאנז ומספר הגליון הוא
תתרפ"ב).

שמעתי מכ"ק אאדמו"ר זי"ע עובדא נוראה ששמע בעצמו מפ"ק זקה"ק מצאנז זי"ע וזקה"ק אמר
שמעובדא זו יכולים לראות מה נקרא בן של צדיקים. וסיפר מהגה"ק ר' אברהם ברודא שהיה לו בן
יחיד שיצא ל"ע לתרבות רעה, עד כדי כך שר' אברהם ברודא פסק לעצמו שהוא מהמורידין ולא מעלין
וצריך להורגו.

(-ועל זה הוסיף זקה"ק, שיכולים לראות מזה את מדריגת קדושתו העצומה והנוראה של ר' אברהם
ברודא, שהיה נכון ומזומן להרוג את בנו יחידו, והרי זה מעין עקידת יצחק (הגם שאינו דומה לגמרי כי
יצחק היה צדיק) ומזה לבד יכולים להיווכח את גודל קדושתו וצדקתו. אמנם, הפטיר זקה"ק מצאנז
זי"ע, את דרך הבעש"ט לא ידע.
סתם זקה"ק ולא פירש מה הוא דרך הבעש"ט לעשות עם אחד שהוא מהמורידין ולא מעלין.)

ושכר רבי אברהם ברודא את אחד מחביריו הטובים ביותר של בנו - שהיה כדוגמתו וכדומה לו - שילך
להרוג את בנו יחידו, שהיות והם הולכים תמיד יחד ימצא הזדמנות נאותה להרגו. והבטיח לו מאה
אדומים זהב (-שהיה סכום עתק בימים ההם ואף אדום זהב אחד היה נחשב להון רב) אם יהרוג אותו.
הלה ברוב רשעותו הסכים לכך, כי אצל הרשעים הרי נחשב דבר זה לדבר קל ביותר. ויהי כאשר יצא
עם חבירו לאכול ולשתות ולהשתכר יצא עמו אל מחוץ לעיר, ובהגיעם שמה הפילו חבירו ארצה ואמר
לו שהולך הוא להרוג אותו, ומתחילה לא האמין לו וחשב שהוא חומד עמו לצון שהרי נפשו היתה
קשורה בנפשו. אך כאשר הלה הוציא סכין וראה שהוא מתכוון באמת להורגו, התחיל להאבק עמו
בכל כוחותיו עד שהיפלו לארץ והוציא מידו את הסכין ורצה להורגו, ולקיים בו הבא להרגך השכם
להורגו.

כאשר ראה חבירו שהוא רוצה להורגו, נפל על פניו וביקש ממנו אל תמהר להרגני, ומקודם תשאל
אותי על מה ולמה רציתי להרגך, הרי היינו כאחים אוהבים שנים רבות כל כך, ותברר מה אירע עמי.
ויען ויאמר לו שבאמת אין האשמה תלויה בו, אלא שאביו שכר אותו שיהרגננו, ונתן לו סימן מובהק
על כך שהרי הם היו עניים בלי פרוטה לפורטה, והראה לו צרור כספו אשר מונחים בו מאה אדומים
זהב, וכך ידע על נכון שאכן אביו שכר אותו להרגו.
ומיד נתחוורו פניו ואמר האם אכן אבי רוצה כבר להרגני, וכל כך אני מצער אותו, אם כן למה לי חיים.
והשכיב את עצמו על הארץ והפציר בחבירו שיהרוג אותו, ויעש כרצונו והרג אותו.

והנה רבי אברהם ברודא קבע עם חבירו של בנו שביום המחרת לאחר התפילה יפגש עמו וישאל אותו
מה עלתה בבנו.
ואכן כאשר פגש אותו שאל אותו כששמחה ונהרה שפוכים על פניו כמי שמחתן את בנו אם עלה הדבר
בידו אתמול.
ענה לו הלה אף אם תתנו לי אלף פעמים כך לא אעשה זאת יותר, ולבי מלא חרטה על מעשי, וסיפר
לו את כל מה שקרה אמש, שבנו התחרט על כל מעשיו הרעים וביקש הוא עצמו ממנו שיהרגנו.
כששמע זאת רבי אברהם ברודא נאנח אנחה גדולה ובירך ברכת דיין האמת וישה עליו שבעת ימי
אבילות. כי אין לך מת מתוך תשובה גדול מזה, שמסר נפשו והניח עצמו להרוג בידים, כשראה שיש
צער לאביו ממעשיו הרעים, ובוודאי היה לו איזה הרהור תשובה, שלולא זאת לא היה מניח לשחוט
עצמו בידים.

לאחר שסיפר זקה"ק עובדא זו אמר שמזה רואים גודל ענין הזכות אבות, שאלמלא היה בנו של רבי
אברהם ברודא לא היה עושה זאת, שאף שכבר היה מהמורידין ולא מעלין, מ"מ ברגע האחרון נתעורר
בו ונתגבר עליו כח הנקודה הקדושה של אביו שעדיין התנוצצה בו, וזכה למות מתוך עשיית תשובה
ומסר נפשו לבוכ"ע.


העתקתי מילה במילה ללא שינויים בכלל. [חבל שאין לי סורק, כך לא היה לך ספק בדבר כלל].


עד כאן הסיפור.

הסיפור הזה מעורר שאלות ורגשות קשים מאד. הנה כמה מהם:

א. האם זו דרך החסידות?
ב. מהי דרך הבעש"ט שנעלמה מן הצדיק שהקריב את בנו?
ג. האם שייך "מורידין ואין מעלין" כאן? כמדומה שזה דומה יותר ל"מוטב ימות רשע קטן ואל ימות רשע
גדול".
ד. יש גם לדון על המעמד ההלכתי של ההחלטות. למשל, האם החבר של הבן הוא בגדר שליח בית
דין להוצאה להורג. אך נראה שדיון בפן הפורמלי מחמיץ את כל הסיפור ומהווה עיוות.
ה. יש לדון גם על המשמעות של הבאת סיפור כזה בכתב עת חסידי בן זמננו. איזה מסר זה נועד
להעביר? מה סברו הכותבים?
ו. ושאלה אחרונה: האם הסיפור אמיתי?

מה דעתכם?

שותף סוד

יש שתי דרכים שחלוקות ביניהן ביסוד כיצד להגיע אל הזולת וליבו.

הדרך שלי היא להסביר מה שיותר ולמצוא מכנה משותף.

הדרך שלך מהי? לזעזע? להודיע לשני שהוא קטן, עלוב, טיפש, ילדותי? אני בטוח שלא. פעמים רבות ניסית להסביר. אבל הודעותיך האחרונות שראיתי (ואולי יש אחרות) הן כמי שמודיע מבחוץ או מלמעלה: אבוד, חבל.

לא אבוד ולא חבל. מי שמגיע לכאן זה על מנת לדבר, לשתף, להסביר.

זו הדרך לקרב. זו הדרך שאני מכיר. (ואני מוכן לשמוע על אחרות).

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");

אף אני גיליתי במאוחר מה שלינקק אליו בעל בעמיו. אבל אני סבור שמוטב להעתיק זאת לכאן. לינקים עבידי דמימחקי (=לינקים נשברים ומפנים למקום לא קיים).

אבא, את האמת, אתה מתחרט שנולדתי? • מכתב מבן שנטש אל אביו אהרון פרידמן, אברך שחצה את הקווים, כתב בערב החג מכתב קורע-לב לאביו • "ליכדת את המשפחה, והסברת להם בלהט, כיצד רצונו של האל הוא לא להותיר זכר מדמותי, מקיומי, מהווייתי" • ואני, שנולדתי, יחד עם חג הפסח, שואל אותך רק שאלה אחת: "היית מעדיף שאשאר בבית החולים?" אהרן פרידמן 12:13 01/05/2011 עיבוד תמונה: בחדרי חרדים      61

שלום אבא,  לא דברנו כמעט שנתיים. נכון, אתה לא היחיד איתו לא דיברתי. גם לא עם שאר אחי, וגם לא עם אימא. שתי שיחות טלפון בשנה, אינן נחשבות. למרות זאת, אתה ראוי להתייחסות מיוחדת, כי בניגוד לכל המוזכרים שלבי נשרף מגעגועים אליהם, אליך לא התגעגעתי. לא הרגשתי רצון לשוחח איתך. אולי אפילו שמחתי על הנתק, במקום מסוים.  שנתיים לא דברנו, אבל מזה עשור לא תקשרנו. זה דפוק כל-כך.  מתי קרה הרגע בו כל התקשורת בינינו הפכה לוויכוחים אינסופיים? כל אינטראקציה בינינו הייתה באותו הדפוס - אתה חרד מהמילה הבאה שאני עומד להוציא מהפה, ואני במתכוון, אפילו באכזריות של ילד, אומר את הדברים שפגעו בך כל-כך, אדם מאמין ותמים שכמותך. כל פגישה הפכה לוויכוח, כל שיחה הפכה למריבה. לא שמתי לב איך במהלך השנים איבדתי את היקר לי מכל, אבדתי אותך, את אבא.  אתה רק אדם, ועם השנים התעייפת. כמה אפשר. בכית לאלוקיך שיציל אותי, שיגרש את הדיבוק שנכנס בי. לא הצלחת להבין היכן טעית, איך מילד טהור עיניים הפכתי לשורש פורה ראש ולענה, אומר דברים שלא יעלו על הדעת, תצלנה אוזניים. ראית זאת כניסיון הקשה ביותר אותו העמיד בפניך אלוקים.  כן, סופם של ניסיונות ידוע מראש. זה נצרב לנו בגנים. כשהגיע היום בו חתכתי את הקווים, ניעורה בך רוח חדשה. ליכדת את המשפחה, והסברת להם בלהט, דברים היוצאים מהלב, כיצד רצונו של האל הוא לא להותיר זכר מדמותי, מקיומי, מהווייתי. אין לי ספק שיגון והתלהבות של קדושה שימשו בך בערבוביה. לא כל יום אומר אלוקים לאדם לעקוד את בנו על המזבח.  אשריך שנבחרת, שכרך הרבה מאוד.  אין לי ארבע קושיות. רק אחת אתה דובר אידיש מופלאה, ועברית קלוקלת. זר לא יבין. רוח אלוקים מפעמת בך, והקשר שלך עם בורא העולם הוא קשר עז, קשר של דם.  הפסח מתקרב. עוד יומיים ליל הסדר. הוזמנתי לחגוג בקרב בני אדם חביבים, טובים וחילונים. אתה יודע היטב שסירבתי להצעה, לעג לרש. אתה לימדתי אותי הרבה יותר מזה. אני יודע מהו ליל הסדר ואין לי כל עניין בתחליף.  הו, יש עוד דבר אחד קטן. אני נולדתי בבין השמשות של חג הפסח בבית החולים 'איכילוב' בתל-אביב. לידתי הייתה יחד עם לידת החג, והרב הסביר כי שורש נשמתי גבוה מעל גבוה.  דברנו על המאורע לא פעם.  אתה, אב נרגש, אלוקים אדירים, היית בן עשרים וארבע כשנולדתי, בנך השלישי. סיפרת לי איך הילכת רגלית את הדרך מבית החולים 'איכילוב' לבית חמיך, סבי, בבני-ברק. מכל החלונות נשמעו זמרות חד גדיא, ורוח קדושה היתה על פני העיר.  אני יודע שזה משונה, אבל אין לי ארבע קושיות.  יש לי רק אחת - אם היית יודע, היית משאיר אותי בבית החולים?