האם ליער יש ישות נפרדת מהעצים?

על פי הביטוי "יער וכל עץ בו" המופיע במקומות רבים בתנ"ך, אני למד שליער, יש ישות חדשה ושמה יער.
בהנחה שלא מדובר בהתייחסות של האדם כלפי היער, כלומר האדם הרואה בקבוצת עצים יער, אלא ביער עצמו, נשאלת השאלה מאימתי ובאלו נסיבות מתהווה ישות כלשהי, חדשה, על היישויות הקודמות שמרכיבות אותה. כך למשל בית או כותל שהופך להיות יישות מתוך קבוצת אבנים שהיו יישויות רבות ונפרדות (ע"ע היטו כותלי בית המדרש, ע"ע אבני יעקב אבינו שתחת מראשותיו).
ושמא התייחסותו של האדם אל אוסף היישויות כיישות אחת נפרדת, אכן הופכת אותן לכזו?

לעניות מחשבתי האריסטוטלית, המשווה ליער "אישיות" כלשהי או "מהות" אחרת פשוט מבצע השלכה של היכרותו עם עצמו ועם נפש בני האדם, על חפצים דוממים. מדוע שליער תהיה "ישות", או אף מודעות? ואם ליער יש ישות, מה בדבר חצי מהיער? ומה בדבר איגוד היערות האירופאי? ואולי קונפדרציית היערות העולמית? מתי יער הופך ליישות, ומהם הגבולות? בשיח האנושי, הדבר ברור. יער הוא קבוצת עצים גדולה. אם תרצה, תאמר שאלו שני יערות, או שלושה, או חצי יער. מה זה משנה. השלכה של נפש האדם על היער רק יוצרת תסבוכת גדולה, כאמור לעיל. אני מבין מדוע אני-עצמי מהוה מהות ומודעות כלשעצמה: אני פשוט חש זאת בכל מאודי. מתוך זה אני מבצע השלכה על שאר בני האדם, השלכה שיש בה מן ההיגיון: סבירה ההנחה, שכשם שלי יש מודעות ואישיות, כך לכל מי שדומה לי במראהו ובהתנהגותו יש מודעות ואישיות. ההשלכה לגבי בעלי חיים (ברמת מורכבות הולכת ופוחתת), בעייתית יותר, והשאלה היכן הגבול (האם לקוף יש מודעות? מה לגבי קרפדה? ואצה? ואמבה?) היא שאלה קשה ביותר. אבל לכל זה אין קשר לשאלה מהותו של היער, שאינה קיימת אלא בעיני המתבונן. הרב מיכי, לעניות דעתי קשה למצוא נפקא-מינות לשאלה הרת-הגורל "האם יש אידיאות או רק קטגוריות". בכל דוגמה שיביאו תומכי האידיאות ניתן יהיה לטעון שמדובר בקטגוריה אנושית נוחה, ולהיפך. היתרון של תומכי הקטגוריות הוא תער אוקהאם (למה להניח קיומו של דבר שאפשר להסתדר בלעדיו?), וכן הקושיות דלעיל (מהי סוסיוּת?), אשר מהוות קושיה אמיתית לתומכי האידיאות אך לא יותר מאשר חומר למחשבה לתומכי הקטגוריות (באשר לגבי הראשונים זהו פרדוקס על עצם העולם, בעוד שלאחרונים זהו פרדוקס במוחו של האדם בלבד). כאמור, קיומי-שלי כמהות אחת מוברר לי מניסיון עצמי, ואין לי סיבה לפקפק בעניין. עם זאת, אין לי עניין לטעון שגם אוסף אובייקטים חסר קישור מהותי ותפקודי, ובעצם כל מה שאינו דומה למוח ואביזריו, יהווה אובייקט בעל מודעות כלשהי. מוצי"ל, לגבי השאלה מתי אני מחשיב את ה"יער" כשר, מנקודת ראותי האריסטוטלית זהו עניין שבפסיכולוגיה בלבד. היינו, מתי האדם מחשיב את היער כשר. נתתי אפשרות שמדובר ברוב עצי היער, אך אפשר גם להציע פתרונות אחרים. פתרון "שר של יער" לא יספק, באשר רוב בני האדם (לפחות) אינם רואים אותו או שומעים אותו, ובעצם כל ייצוגו הוא על ידי היער כשלעצמו, והדרא קושיא לדוכתא. ואגב, הגלגלים והכוכבים, שהרמב"ם (בעקבות אריסטו) העניק להם דעת, כלל אינם מורכבים (לשיטתם) מאבנים ומסלעים, אלא ממשהו אחר ("אתר", היסוד החמישי). זו הייתה תיאוריה פיזיקלית, שכשם שלבני אדם יש נפש, כך לגלגלים יש נפש (שכן אחרת לא ברור מדוע הם מסתובבים). ובאגבי-אגב אציין, שהרב קאפח טען (בהערות שלו על ספר המדע שם) שהרמב"ם לא באמת האמין בכך, משום שאין בכך צורך לשיטת המאמינים בבריאה (ומוסיף, שאמנם ידע שיגידו שאמר זאת רק כדי "להגן" על הרמב"ם, אך אין זה כך, ובאמת הוא חושב שזו הייתה דעתו).

יישר כח, הפרעתוני, על התשובה היקרה, אולם דומני שאוחז אתה בחשיבה ולפיה אין ליער כמהות ולא כלום, זולת ההגדרה - הטכנית למדי - בעיני המתבונן, ותו לא. (ושמא גם לפרטים עצמם תתיחס כך). יתכן שרבים מחכמי הפורום כאן יאמרו כמוך, שאין כאן יישות חדשה אלא סמנטיקה לשונית ותו לא.
גם זה כמדומני, עדיין דורש וזוקק ביאור, אימתי הגדרת בני אדם קובעת יישויות, והאם זה מוצדק, האם אין לקבוע איזה כלל בנידון? והאם גם הגדרה מוטעית, ויש כאלו - תיצור יישות חדשה? אתה עצמך נתת הגדרה, ולפיה כאשר רוב העצים שרים, אזי ה"יער" שר. ושאלתי קמה וניצבת.
גם הדוגמה הנחמדת שהבאת מחתול, קשה עוד יותר לשימוש, כיון שהכל מודים שחתול אינו סך מרכיביו, אינו רגל יד ושפם, והתייחסות לכל אחד מאלו שונה לחלוטין מהתייחסות ליישות החדשה המוגדרת כחתול. מה שאין כן ביער שאין בו זולת סך מרכיביו.
***
אולם עיקר שאלתי נובעת לאותם פרשנים, והאמן לי שיש רבים, הנוטים ליצור ליער יישות עצמאית שלמה, מחמת עצמה, ולא מחמת המתבונן. היוצרים לבית ואפילו לכותל, יישות של ממש, ולעתים גם נותנים לו שכל והבנה. (דרך משל: הירח, שהר"מ העניק לו דעת, בניגוד לסתם אבן, או לאבניו שלו. דרך משל: הים, בניגוד לסתם שלולית. וכך הלאה).

פרעתוני,
הפרובוקציות הללו שלך לא יכולות לגרום לי להאריך בשעה שהיא מן הלילה ולא מן היום.
רק אעיר כי שאלות אלו נדונו כמה פעמים בפורום (לינקי?). פעם אחת בזמן האחרון באשכול של מואדיב על רש"י והנהר של הרקליטוס ועוד.
האם לדעתך גם האדם אינו אלא צבר מולקולות שרק אנחנו מתייחסים אליהן כיישות אחת?
עוד אעיר כי הקיום של יישויות קולקטיביות אינו בהכרח קשור לשאלה של האידיאות האפלטוניות. גם ביחס לישות שהיא חלקיק יסודי ניתן לשאול האם האידיאה שלו קיימת בעולם האידיאות או לא.
נכן שמי שמניח, כמוני, שאידיאות אכן קיימות, קל לו יותר לטעון שיש קיום ליער מעבר לאוסף העצים.
ובעניין זה, ראה ברמב"ם הל' תשובה שמדבר על הדין שנערך לגבי כל אדם בודד, ואח"כ לעיר ולמדינה ולעולם כולו. אם החברה אינה אלא אוסף האנשים, מה יש לדון אותה לאחר שדנו כל אדם בנפרד? ואולי יש לדחוק.
וכבר האריך בזה הרב סולובייציק ב'על התשובה'. והביאו בזה גם את דברי תוס' ערכין ט סוע"ב לגבי קרבן ציבור שמתו כל האישים המרכיבים אותו, האם הוא קרבן שמתו בעליו (תוס' כותב שלא - ומכאן הביא הרוגצ'ובר את הכלל שלו ש'ציבור אינו מת'). כמובן שאפשר להתייחס לכל זה כפיקציה משפטית, ואנוכי הקטן חושב שיש לכך בסיס אונטולוגי.
נו, אני רואה שאני כבר מעיר את מייציץ מרבצו, אז אני בורח לישון.
מיכי

ראשית, תיקון: פעם אחת בלבד בתנ"ך, בישעיהו מד, כג: "פצחו הרים רנה, יער וכל עץ בו". אבל נראה שלא עצים ולא יער. היער מבטא את כלל העצים, המהווים אובייקט כשלעצמו (לאו דווקא "ישות מטאפיזית"; פשוט אובייקט, כשם ששולחן הוא פשוט קבוצה של קרשים, אך עם זאת אובייקט כשלעצמו מבחינת המחשבה האנושית). הביטוי "יער וכל עץ בו", כמוהו כביטוי "העם וכל אדם בו"; כלומר, לא רק היער בכללו, אלא כל עץ ועץ ממנו. יער יכול להריע, גם אם לא כל העצים (אלא רובם) משתתפים. עץ יכול להריע לבדו, גם אם לא כל היער שותף לעסק. הנביא קורא לכולם לעשות זאת - היער, וכל עץ בפני עצמו. התשובה שנתתי היא יותר "אריסטוטלית" באופיה מאשר "אפלטונית". לשון אחר: אני כופר (עד שיוכח אחרת) במושג ה"אידיאות" האפלטוני, הטוען שיש לשולחן אידיאה שולחנית ולסוס אידיאה סוסית וכן על זה הדרך. הרעיון הזה יוצר יותר בעיות משהוא פותר, וגם לא נראה לי שזו דרך החשיבה האנושית. בני אדם חושבים בקטגוריות. הם מארגנים את הערבוביה שמסביבם לכדי צורות מובחנות, שלהן הם קוראים בשמות ומסווגים לקבוצות. אכן, הם מאמינים שחתול נשאר חתול גם אם כרתו לו רגל, וגם אם התעללו בו קשות בעוד כמה דרכים (לשון אחר: הם מתייחסים אל איזו "אסנציה", מהות, חתולית). אך זה נובע מאינסטינקט, בריא לענ"ד, שאכן לחתול יש מאפיין בסיסי בהרבה מאשר ארבע רגליים ושפם, והיא אותה "תמצית חתוליות" הזורמת בעורקיו ואשר מקשרת אותו לאחיו החתולים (היום אנו קוראים לזה DNA, אבל זה לא באמת משנה מה זה). לכל זה אין קשר לאובייקטים דוממים; שולחן יפסיק להיות שולחן לאחר שהפכו אותו לכיסא. יער יפסיק להיות יער לאחר ששרפו אותו. וכן על זה הדרך. שכן ליער אין "תמצית יערית" ה"זורמת בעורקיו", אלא הגדרה פשוטה: יער הוא קבוצה גדולה מאוד של עצים.