עד היכן יחשוד אדם את עצמו למשוחד?

http://hydepark.hevre.co.il/topic.asp?topic_id=2462081&whichpage=#R_4

_________________

בברכה

כתוספת לדברי מיימוני

כמו שאמרה איקה - יודע צדיק נפש בהמתו - האמת כפויה על האדם.

אם אדם חושד את עצמו - סימן שיש לו סיבה טובה.
ואם הוא לא חושד - גם אז סימן שיש לו סיבה טובה.

הבעיה מתחילה כאשר אדם מרמה את עצמו באומרו לעצמו כי הוא איננו משוחד. למעשה גם רמאות עצמית זו היא בסך הכל ניסיון להגן על הנגיעות שלו, וגם את זה האדם יודע, ולאדם כזה אין תקנה עד שהוא יקלף שכבה אחר שכבה של שקר עצמי, עד שיגיע לאמת. (אמנם אין לדבר סוף, אבל כל המרבה הרי זה משובח).

האיסור לקחת שוחד - איננו נוגע לחשד עצמי. אלא, כיוון שלכל אדם יש נגיעות, על השופט מוטל שלא להרבות בנגיעות, כלומר אין רע בכך שיש לך נגיעות, זה טבעי ומובן, הבעיה כאשר אתה מערים בתוכו ערמות של נגיעות באופן פעיל. בעצם זהו איסור על האדם להכניס את עצמו לניסיון.

מה שכתב יהוסף נוגע לאדם ישר, שבעצם אין לו סיבה לחשוד את עצמו, אך הוא מתמודד מול חינוך או חברה האומרים שכביכול חובה על האדם לחשוד את עצמו.

תוקן על ידי מיכההמרשתי ב- 12/08/2008 21:20:50

על שוחד, ועל ההבדל בין גישת החזו"א לגישת בעלי המוסר האחרים:

http://hydepark.hevre.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=1729311

http://1364.hydepark.co.il/hydepark/topic.asp?whichpage=2&topic_id=203089

ההודעה של באראפארקער ועוד

איקה, התכוונתי לרמת התבגרות שכסטנדרט נותנים לזה גיל, למרות שזה לא חד משמעי לכולם ולכל התחומים!

לי "חשד" מוגזם בנגיעות נשמע ,
כסוג של תסבוך . (אם הוא חורג מגבולות הנורמאלי , כנרמז בשרשור הזה.)

עם זאת , דומני שהעיון בדברי חכמים ובתורה ראוי להעשות ביתר ענוה , לא בגלל ש"אנחנו נגועים ואינטרסנטים וכו'" אלא בגלל שדברי תורה , קשים להיקנות , וכדי לא לטעות בהם צריך דעת מיושבת ועיון נכון ,ו עוד אי אילו תנאים
שקל להחמיצם .
כדברי חכמים שד"ת קשים לקנותם ככלי זהב , וקלים לאבדם ככלי זכוכית ...
ליל מנוחה .

אם איני טועה, אזי החזון איש בספרו אמונה ובטחון מדגיש שאסור לחשוד יותר מדי בנגיעות.

ברירת סולת מאשכול שנסגר, הנוגע לכאן.



האסופי:

לדעתי השאלה האם יש לעסוק באופן עצמאי בנושאים של אמונות ודעות ,איננה שאלה הלכתית כלל . שאלה מעין זו תלויה אך ורק ביושרו האינטלקטואלי של האדם .
אם אדם כלשהו סבור שעיסוק בעינינים מעין אלו יגרום לו לרפיון או לבוא לידי טעות שתפגע קשות בעיקרי אמונתו , חובתו שלא לעסוק בנושאים אלו כלל.
לעומת זאת , אם אדם אחר סבור שעיסוק בעינינים אלו מוביל להעמקת אמונתו ולמימוש חיים מלאי תוכן פנימי ובנוסף לכך הוא יכול תמיד לשמור על שיקול דעת שלא ימשך אחר דעתו באופן נחפז , אלא תמיד ישקול במאזני שכלו את דעותיהם של שאר החכמים -בודאי שראוי שיעסוק בכך .
ומכאן ששאלות מעין אלו הינם סוביקטיביות לחלוטין ומשוללי הכרעה גורפת.
אמנם ידעתי שהשאלה הבאה מיד לאחר דברים מעין אלה היא : כיצד אתה יודע שאתה מספיק חכם ושקול על מנת לעסוק בנושאים אלו ? ,אולי יצרך הרע מטעה אותך לחשוב שאתה אכן כזה בזמן שאתה רחוק כמזרח ממערב מתכונות אלו ?
והתשובה היא : אינך יכל להסיר מעצמך את האחריות למעשיך ולהטיל אותם על הרב , הספר או המסורת על מנת שיקבלו הכרעות מעין אלו עבורך. ישנם שאלות שרק אתה לבדך יכול לענות לעצמך עליהם ולא אף אחד אחר זולתך. אמנם ניתן ורצוי לקבל עצה או הדרכה וסיוע מאנשים מלומדים ובעלי ניסיון , אבל בסופו של דבר בשאלת הקשורות לנבכי נפשו של האדם צריך להחליט רק אותו אדם עצמו.
הן אמת שמצינו דינים רבים שאינם סומכים על שיפוטו ורצונו הטוב של האדם ומנחיתות עליו מצוות מגבוה, שהם בבחינת " לך לך אמרינן לנזירא לכרמא לא תיקרב " או סייגים מדרבנן שנועדו להרחיק את האדם מן העברה .
אך לא מצינו בשום מקום איסור להעמיק בעיניני אמונות ודעות , ולהפך לפי חלק מהראשונים זוהי מצוות עשה של "וידעת היום" , ואפילו לאותם הסבורים שיש להעדיף את האמונה הפשוטה אין זאת אלא מחמת חשש ולא מחמת איסור כלשהו.
(ואל תשיבני מהר"מ בהלכות ע"ז שכתב שיש בכך איסור , משום שהוא מדבר רק על עיסוק בספרי ע"ז ומינות ולא בחקירה אוביקטיבית).

אמנם למרות האמור , ודאי שיש להרים מכשול ,וללמד תועים בינה , ולהסביר לכל הסבור שיש בעיסוק בנושאים אלו איסור הלכתי כלשהו, את האמת הברורה שלא זו בלבד שאין איסור אלא יש בכך אף מצווה , וכל המתנגדים לעיסוק בחקירה לא התנגדו אלא משום החשש שמא ימשך אחרי לבו ועינו ולא מחמת איסור מפורש.

*****

בוגיעלון:

האסופי
הכלל שהנחת שישנם דברים שעל האדם עצמו להכריע, תקף אצל אדם רציני בכל הענינים ולא רק בהשקאפע. ברגע שהסרת ממנו את האלמנט הכפייתי/חברתי הצבת אותו מול ההויה נטו ואז איפשרת לו לפתח את טהרתו. זה יותר ענין של גיל מאשר ענין של תחום. (אולי באמת כמו אלה שאומרים שעד גיל ארבעים -כמובן שהכוונה לסביבות וגם לאו דוקא לכרונולוגי - לא יעיינו בקבלה ובמורה נבוכים)

*****

איקה:

בוגי,

לא הבנתי, מצד אחד אתה אומר שזה יותר עניין של גיל מאשר עניין של תחום, ומאידך אתה אומר ו"לאו דווקא גיל כרונולוגי."

מה המקור לקביעה גיל ארבעים ...."ובן ארבעים שנה הכיר אברהם את בוראו". כשהגיע לארבעים, שנות הבינה, *השלים* ל"הכירו", וידע להשיב תשובות על בני אור כשדים.

בהנחה שאדם לומד את כל ההקדמות כולן , הוא "מורשה" לעסוק במדעי האלוקות וגם זה בתנאי שזה על הסדר עליו מדבר הרמב"ם בהלכות יסודי תורה, שבספר המדע במשנה תורה.

גיל ארבעים הוא מספר סמלי לאדם בהנחה שהספיק ללמוד את כל הנדרש כדי להתחיל במדע האלוקי.וזה בהנחה שמדובר באדם שגילה בעצמו את ה' בלי מורה ומלמד שקוע בין עובדי עבודה זרה והוא עובד עם אביו ואימו. כמובן שאם אדם יתחיל ללמוד רמב"ם מגיל שלוש ברצינות הראויה, הוא יגיע הרבה יותר צעיר ללימוד - המדע האלוקי.

בנדרים לב, "אברהם הכיר את הבורא כשהיה בן שלוש שנים" - על יסוד הכתוב : עקב אשר שמע אברהם בקולי (בראשית כו/ה) כמנין עקב משנות חייו שהיו קעה. הרמב"ם מיישב סתירה זו בהלכות יסודי תורה כשהוא אומר: "כיון שנגמל איתן זה התחיל לשוטט בדעתו והוא קטן - כלומר אחרי היגמלו כשהיה בן שלוש התחיל לדרוש ולבקש את ה'.

פרופ' ריצ'רד טהלר מרצה לכלכלה באוניברסיטת צ'יקגו עמד על דבר פשוט כאשר שאל לבני אדם שונים על השערתם את מספר התושבים במילוואקי.

תושבי עיר גדולה כמו צ'יקגו שיערו בדרך כלל אוכלוסיה גדולה למילוואקי מאשר באמת ואילו תושבי עיירה כמו גרין-ביי ויסקונסין, שיערו מספר נמוך. מכך הסיק מסקנות לגבי השקעות כלליות (פורבס, דצמבר 11 2002).

כך לגבי 'עד כמה יחשוד אדם את עצמו למשוחד'. יש להניח שבדרך כלל החשד תואם את השוחד המחשבתי. ככה גם ייאמר לשבח התעוזה האינטלקטואלית של כותבים בפורום.