בין יתרו לפורים - בינוניות או פרקפקציוניזם?

אכן, מעשי אמת דרושים להשלמת הכוונה הרצויה, כשם שבחירה צודקת דרושה להשלמת השאיפה לטוב

האנטי תזה לדברים אלו , היא דברי הכוזרי,  ששם גם מודגש הרעיון שמחפש האמת חשוב, אבל, כמו שנאמר לו כוונתך רצויה אבל מעשיך אינם רצויים, והוא התחיל לחפש באמת עד שמצא את האמת.

אורי

הויכוח פה התחיל מהטועה בעיונו אנוס - או חוטא, דעת הרמב"ם היא, שהאדם אינו אנוס, על האדם מוטלת החובה לחשוב כראוי -  ויש לו הפוטנציאל והכלים להשיג את האמונה הנכונה, אם הוא לא השיג אותה, הוא חוטא, ועובר עבירה.
 וראה בהלכות עבודה זרה פ"א שתחילת השתלשלות עבודה זרה היא בדעה נפסדת, ובהגשמה. וכידוע, עברה גוררת עברה. 


תוקן על ידי - riv - 26/02/2006 11:19:44

ריב היקרה

אבל מה בין זה לעבודה זרה?
הרי הלכות עכו"ם כתובים שחור על גבי לבן.
את תסכימי שדעה נפסדת אינה בהכרח עבודה זרה (לדוגמא האמונה במעוננים ומכשפים)?

אורי,

העברה היא במשמעות חטא.

הבינוניות אצל הרמב"ם היא במעלות המידות המוסריות במעשה ומתפרשת כ"דרך האמצע הבינונית,  הממוצעת בין שתי קצוות , ששתיהן רע גמור.-

הבינוניות לא שייכת במעלות השכליות אותן הרמב"ם מפרט באותו פ"ב בשמונה פרקים שעל ידן האדם  משיג השקפות נכונות בדעות ובאמונות , ולכן הוא מציין שיש בחלק השכלי 'מבוכה' שהרי אין לשפוט אדם אלא על פי מעשיו - ולכן הוא גם מציין בפירושו למשנה כי כל דעה שאין תכליתה מעשה מן המעשים מותר לו לאדם לבחור בהשקפה הנראת לו מדברי חכמים.

עבירה (אחת) אין פרושה עבודה זרה. נו, והרמב"ם מדבר על בינוניות גם במשמעות של הליכותיו של אדם. ולא ראי זה כראי זה.

ההוכחה שדעת הרמב"ם היא כך מפני שהוא אומר זאת מפורשות , בין היתר בשמונה פרקים פ"ב

"אך החלק השכלי יש בו מבוכה. אבל אני אומר שיש בכוח הזה גם כן מן המצווה והעבירה, לפי האמונה בדעה נפסדת, או האמונה בדעה אמיתית. אבל אין בו מעשה, שיתייחד לו שם מעשה מצווה או עבירה."

הרמב"ם פוסק שעבודה זרה שקולה כנגד התורה כולה, וכל המודה בה כופר חס ושלום בתורה כולה. הנצרות היא עבודה זרה, כך נפסק במפורש. אינני יודע לגבי האיסלאם שהרב מיימוני ציין, שהרי הם מאמינים ביחוד ואודה למי שיאיר את עיני בנושא זה.
מכל מקום 'בינוניות' במשמעות מחפש אמת, היא מושג מודרני, חסידי, ובנידון זה הולכים לפי רבינו הנשר הגדול ולא לפי בעל התניא. תוקן על ידי - אורי_ד - 26/02/2006 10:05:49

ההוכחה שכך היא דעת הרמב"ם היא מהדיון בינו לבין הראב"ד בנושא הגשמה.

בעל,
יש הערכה דתית ויש הערכה אנ ושית. אלו שני דברים. ברור שהרדב"ז שמדבר על אנוס בעיונו מנוגד לר' חיים. אני לא זוכר האם והיכן יש ראיה לר' חיים מהרמב"ם. בכל אפן, בסברא זה ודאי נכון (הרדב"ז).
מעבר לכך, בהחלט ייתכן שקטגוריאלית הוא נחשב כאפיקורס, שכן סו"ס הוא לא מכיר באמת. ועדיין הוא עדיף על חדל אישים (ולא בינוני, שאינני יודע מדוע המונח הזה שורבב לכאן).

כמתעסק, כיומיים כבר איני פעיל כאן ולכן לא ראיתי מה שנאמר שם. אשתדל לשפר את נימוסיי כשהזמן יתיר.
מיכי

בעלעבמיו,

אמנם על פי הרמב"ם  מי שטועה בעיונו, עובר עבירה - אבל זה דעת יחיד שהרמב"ם בעצמו אינו מתעלם ממנה כפי שהוא כותב בפ"ב בשמונה פרקים. לגבי הראיה  שעדיפה הבינוניות  מהראיה שהבאת מהנשים והקטנים -  הרי ממילא כל מהותם על פי הרמב"ם לשמש את החכמים ולא שיש סיכוי שיש להם היכולת בכלל להגיע לאיזשהוא הישג, לגביהם זה עניין של פיקוח נפש.שהגשמה מובילה לעבודת אלילים.

מצד שני, גם מיכי צודק בזה שאם נפלה האמת לאדם במקרה,והוא לא מבין אותה באמת, דינו כדין זה שלא השיג מאומה.(כמו בשיטת לימוד הקבלה הרווח בימינו)
וכפי שכותב הרמב"ם במו"נ לתלמידו "מטרתי שיושג לך האמת בדרכיו, לא שיבוא בדרך מקרה - ולכן הוא  מגלה לו סודות ברמיזות - שאם אדם ישמע את האמת הגדולה, כל זמן שאין לו את הכלים המחשבתיים לתפיסתה של אותה אמת, הוא ישמע רק קולות היוצאים "ממקלדתו" של שנרב  - ולכן הוא "לא סר לדחותו מזה, ולצוותך לקחת הדברים על הסדר" - הוא לא חדל מלסרב לתת לו מענה על השאלות, משום שהדברים האלה הוא חייב להבין ולהכיר בכוחות עצמו

מכאן,
אם יש מרצה באוניברסיטה ש20% מתלמידיו נכשלים בבחינה זו בעיה שלהם, אולם אם 80% נכשלים זו בעיה שלו, וה"ה כאן.

לעתים כנראה עדיף קב של סלבודקאיות אם הוא אמת. השאלה האם הרף גבוה מדי אינה רלוונטית לדעתי. הרב הוטנר קובע צורת חשיבה שבה אכן רוב העולם חוטאים, אולם במידה שבה אין לאדם כח להגיע לחקר האמת הרי הוא אנוס, ומגמתו החינוכית, כך אני משער, של הרב הוטנר, היא לגעור באותם בעלי דעת המסוגלים להגיע לחקר אמת ומעדיפים לשקוע בדעות המקובלות והרדודות.

נשים וקטנים אם אינם מסוגלים להבין אז הבינוניות ראויה להם ואולי אף אינה בינוניות אלא היא האמת לפי דעתן הקצרה. "בינוניות" ככלל אינה אובייקטיבית אלא נמדדת בהאם אתה מסוגל לחשוב חשיבה עצמאית או שאתה מאמץ לך את כל קליפות תפוחי האדמה שזרוקים ברחוב.

מה שהרב הוטנר אמר היא הסלבודקאיות במיטבה, הבעיה היא שבהגדרה הוא הופך את רוב העולם לא לבינונים כי אם לחוטאים.
מעניין לבדוק האם תלמידי הרב הוטנר עומדים ברף שהוא הציב, איני מדבר על בודדים אלא על הכלל.

מיכי,
מה תאמר לדעת הרמב"ם שנעביך אפיקוירס איז אויך אפיקוירס. מי שטועה בדעתו אחת דינו לפי הרמב"ם אולם את הנשים והקטנים מלמדים לדקלם שהקב"ה אינו גוף. מכאן שעדיף בינוני מכופר.