אגרת שמירה על שום מה?
לא מדינת משטרה
יום רביעי, 22 בפברואר 2006, 7:49 מאת: רוני לינדר-גנץ, הארץ
 (צילום ארכיון: צחי בירן)
בעיריית חולון החלו לגבות אגרת שמירה מהתושבים. גם עיריות אחרות מפעילות שירותי שמירה בתשלום. התושבים זועמים
עוד בכתבה:
העיר חולון כמרקחה: העירייה החלה לגבות בחודש שעבר אגרת שמירה מהתושבים, לפי תעריף של שני שקלים למ"ר בנוי לשנה. בחישוב פשוט, משפחה המתגוררת בדירה ממוצעת של 90 מ"ר תשלם עבור התענוג 180 שקל בשנה - וזאת בנוסף לארנונה. גביית האגרה התאפשרה על סמך חקיקת חוק עזר עירוני שאושר על ידי משרד הפנים.
ומה יקבלו תושבי העיר עבור האגרה החדשה? בעיריית חולון מסבירים כי תוקם סיירת אבטחה וביטחון שמטרתה ליצור "הרתעה על ידי נוכחות מאסיווית של אבטחה למען העלאת איכות החיים בעיר והגברת תחושת הביטחון של התושבים".
הסיירת תכלול שש ניידות סיור שכל אחת מהן תאויש על ידי שני אנשים, וכן שישה קטנועים מאוישים. עוד מבטיחים בעירייה סיורים של הניידות בכל רחבי העיר במשך 7 ימים בשבוע, 24 שעות ביממה, וכן מוקד טלפוני שיקלוט את תלונות התושבים בזמן אמת.
התושבים מוחים
נשמע מבטיח? לא כולם חושבים כך. למעשה, הגבייה החדשה עוררה התמרמרות רבה בקרב התושבים. א', תושבת העיר שפנתה בנושא ל-TheMarker, זועמת: "יש פה הסרת אחריות של הרשות. שמירה על ביטחוננו היא תפקיד של המשטרה, ולא של העירייה. למה שלא נתחיל לשלם להם גם אגרת חינוך, אגרת זבל, אגרת בריאות? בשביל כל הדברים האלה יש ארנונה, ואין סיבה לגבות תשלום נוסף".
תושבי חולון לא מסתפקים בדיבורים: האופוזיציה בעיר כבר הקימה מטה מאבק נגד ההחלטה, והיא אוספת חתימות של תושבים ממורמרים במטרה לעצור את התהליך. "הטלפון שלי מתפוצץ מאנשים שמתקשרים ומבקשים להצטרף למאבק, החל מאנשים מבוגרים שחיים בקושי על קצבת זקנה, וכלה באנשים צעירים ומבוססים שפשוט לא מבינים למה הם צריכים לשלם את המס הזה", אומרת יוליה מלינובסקי חברת מועצה מטעם "ישראל ביתנו", שיזמה את המאבק.
"אנשים אומרים לנו: 'שילמנו כי לא רצינו בעיות, אבל אנחנו מתנגדים לגבייה הזו, אנחנו מקווים שתצליחו לבטל אותה'". לדברי מלינובסקי, "השמירה על ביטחון אזרחי ישראל היא תפקיד של המשטרה ושל גורמים ביטחוניים. אם יש פריצות בחולון - הסיירת הזו יכולה לעשות משהו? אם העירייה כל כך מודאגת בנושא של אלימות הנוער, אז במקום להשקיע כסף בגוף משטרתי, שישקיעו במניעה: במועדון נוער, פעילות ומדריכים". מלינובסקי ושותפיה למאבק כבר חילקו פלאיירים בתיבות הדואר של התושבים והם מתכוונים גם להציב ברחובות עמדות החתמה על עצומה. "ברגע שיהיו לנו מספיק חתימות, נפנה למבקר המדינה שכבר התייחס לתופעה הזו בחומרה בדו"ח האחרון שלו על הרשויות המקומיות. אנחנו מאמינים שבסופו של דבר ננצח ונצליח לעצור את הגבייה".
ואולם, פה ושם ניתן למצוא גם כמה תושבים שדווקא מרוצים מהסידור החדש: ג', תושב חולון, אומר כי "נכון שזה סוג של משטרה פרטית בתשלום, אבל אם להניח את העקרונות הנשגבים בצד - אני חושב שעדיף לי לשלם 200 שקל לשנה כדי לחיות בראש שקט יותר, עם נוכחות גבוהה של משטרה".
לא רק בחולון
חולון היא לא העיר הראשונה שבה מונהגת גביית אגרת הביטחון. ה"פטנט" הזה הופיע כבר לפני כמה שנים, בשיאם של פיגועי הטרור, כשהטרור השתולל ברחובות והרשויות המקומיות החלו לקבל אישורים לגביית אגרת ביטחון כדי לממן הצבת מאבטחים ברחובות הערים.
כיום נגבית האגרה בערים רעננה, הרצליה, אשדוד ונס ציונה. בראשון לציון נגבתה אגרה דומה במשך שנה אחת בלבד, אך בלחץ התושבים שהתמרדו, היא הופסקה. בעיריית ראשל"צ אומרים כי "הכסף נגבה למטרה מסוימת בעקבות צורך שהתעורר בתקופת הפיגועים. מאחר והצורך חלף - גם האגרה הופסקה והיא לא נגבית כבר שנתיים".
לעומת זאת, יש רשויות הסבורות כי גביית האגרה מוכיחה את עצמה. בהרצליה למשל נגבית האגרה מאז 2003 והיא עומדת על כ-19 שקל לחודש, שהם כ-230 שקל למשפחה בשנה. "מדובר בצעד אפקטיווי להפליא", אומרים בהרצליה. "הצורך בגביית האגרה ובהקמת סיירת הביטחון העירונית התעורר כתוצאה מהפיגועים הרבים במרכזי הערים שגרמו לירידה בתחושת הביטחון של תושבי העיר ומכך שהמשטרה נאלצה להעביר כוחות רבים לטיפול בנושאים הביטחוניים. סיירת הביטחון הממומנת באמצעות האגרה הביאה בשנים אלה לסיכולם של מאות ניסיונות לפגיעה ברכוש ואף בנפש, להגברת ההרתעה ולחיזוק תחושת הביטחון של תושבי הרצליה".
בתשובה לשאלתנו אם לא מדובר כאן בהבעת אי אמון במשטרה, אומרים בהרצליה: "אנו סומכים על המשטרה. הפעלת סיירת הביטחון נעשית בתיאום מלא ובהנחיית המשטרה שעושה את מירב המאמצים לתת השירות לתושבים, אך כידוע מספר אנשיה מוגבל".
ביקורת של מבקר המדינה
נושא גביית אגרת השמירה והאבטחה זכה בעבר גם להתייחסותו של מבקר המדינה, שחקר את העניין. בדו"ח ביקורת על הרשויות המקומיות שפורסם לפני כמה חודשים נכתב למשל כי המועצה המקומית אבן יהודה עשתה שימוש בכספי אגרת השמירה למימון הוצאות שאינן קשורות למצב הביטחוני. ההוצאות הללו גם לא נכללו בתחשיב שהגישה לאישור משרד הפנים ושעל פיו נקבע תעריף אגרת השמירה.
עוד נקבע בדו"ח כי כל הרשויות המקומיות שנבדקו (עיריות ראשון לציון, נס ציונה ורעננה, המועצות המקומיות שהם, אבן יהודה ומזכרת בתיה ומועצה אזורית גדרות) לא ניהלו את כספי אגרת השמירה בקרן נפרדת ייעודית, אלא בסעיפי התקציב הרגיל, בניגוד להנחיות משרד הפנים. ניהול הכספים בקרן ייעודית נפרדת נועד לאפשר בקרה על השימוש בכספים ולהבטיח שישמשו אך ורק למטרה שלשמה נגבו.
התושבים שמקווים שאגרת השמירה הנגבית מהם תשמש למניעת גניבות, פריצות ועבירות רכוש שונות, עלולים להתבדות: במקור, אישר משרד הפנים לרשויות לגבות את האגרה עקב פיגועי הטרור כדי לתגבר את האבטחה בערים. לפי חוזר מנכ"ל משרד הפנים משנת 2004 ניתן לממן מכספי אגרת השמירה אך ורק "הוצאות ביטחוניות חריגות שנובעות מהמצב הביטחוני".
המבקר הדגיש כי פעולות כמו שמירת רכוש אינן מסוג השירותים שיש להם זיקה ישירה לסיכול פעולות טרור. לפי הדו"ח, "שימוש בכספי האגרה לשמירה על רכוש ולמניעת פריצות מטיל על התושבים נטל כספי נוסף, שאינו עומד באמות המידה שקבע משרד הפנים להטלת אגרת שמירה נפרדת". מסקנתו החד משמעית של המבקר היתה כי "שירותים לשמירת רכוש יכולים להינתן על ידי הרשות המקומית עצמה מתקציבה השוטף, או בשיתוף עם משטרת ישראל, אך אין להטיל על התושבים את ההוצאה בגינם".
לפי ממצא מטריד נוסף, שנחשף בדו"ח מבקר המדינה, השתמשה עיריית נס ציונה בכספי האגרה להעסקת פקחים כעובדי עירייה מן המניין. נוסף לפעילותם בשמירה ובאבטחה הועסקו הפקחים גם באכיפת חוקי העזר של העירייה, או במילים אחרות: ברישום דו"חות חניה.
עניין הדו"חות הוא אחד הדברים שמטרידים ביותר את תושבי חולון: "אנחנו חוששים שהאזרח ישלם כסף רק בשביל לקבל דו"חות נוספים מהעירייה", אומרת יוליה מלינובסקי. "הביקורת של מבקר המדינה מוכיחה שזה עלול לקרות".
בעיריית חולון דוחים מכל וכל את הדברים ומצהירים כי "הטענות כאילו השומרים יטילו דו"חות חנייה הן דמגוגיות וחסרות שחר. טענות אלה מועלות מסיבות פוליטיות על ידי גורמי אופוזיצייה בעיר. מי שמוסמך בחוק לתת דו"חות חנייה הם אנשי הפיקוח העירוני, ולא השומרים. כך היה עד כה, וכך יהיה גם בעתיד".
כל רשות לעצמה
גלית אבישי, מנכ"לית אמון הציבור ולשעבר מנכ"לית המועצה לצרכנות, סבורה כי אין זה משנה מה מטרת הגבייה, ושגם אם משרד הפנים אישר את הגבייה כדין, כל גבייה מוניציפלית שמתווספת לארנונה פסולה מיסודה: "הארנונה היא מס כבד מאוד שמוטל על תושבי המדינה. היא אמורה להספיק למימון כל השירותים העירוניים, לפי סדרי עדיפויות שקובעת העירייה. אז עכשיו פתאום מחליטים שהביטחון הוא לא חלק מסדר העדיפויות הזה? מחר יחליטו שגם הניקיון הוא לא חלק ממנו. אם יש כרגע משבר שדורש הקצאת משאבים שונה - צריך להתמודד בצורה אחרת עם הכסף שיש. בדיוק כמו שבמשפחה, אם פתאום יש הוצאה בלתי צפויה, מורידים ממה שיכולים, למרות שלפעמים זה מתסכל וכואב".
במרכז השלטון המקומי מעדיפים שלא להביע עמדה ברורה בנושא: "גביית כספים כהחזר הוצאות שמירה נעשה על פי חוק עזר עירוני באישור שר הפנים והמועצה. מרכז השלטון המקומי אינו מעורב בהליך, מכיוון שזה נושא פרטני שמקבלת כל רשות בפני עצמה, בהתאם להחלטת ראש העיר ומועצת העיר".
ומה יש למשטרת ישראל לומר על הצבעת חוסר האמון של הרשויות המקומיות כלפי שירותיה? האם אכן אין לרשויות מנוס אלא להקים משטרות פרטיות משלהן כדי להבטיח ביטחון אישי לאזרחים? במשטרה לא מקבלים את הטענות הללו: "נתוני הפשיעה בישראל בשנת 2005 מצביעים על ירידה של יותר מ-5% בסך מרכיבי הפשיעה, וירידה גם בעבירות הרכוש", נמסר. "שני היעדים המרכזיים של המשטרה בשנת 2006 יהיו שיפור השירות לאזרח והלחימה בפשיעה". עם זאת, מודים במשטרה כי המשימות הביטחוניות הלאומיות, כמו ההתנתקות ופינוי המאחזים, תופסות נתח נכבד מפעילות המשטרה ומתווספות למשימות הרגילות שלה.
אגרה זו על שום מה?
בדיני המיסים מבחינים בין שלושה סוגי חיובים כספיים: "מס", "אגרה" ו"מחיר". מס הוא תשלום כפוי שמטילה רשות ציבורית, שלא ניתנת כנגדו תמורה ישירה ושוות ערך. לעומתו, מחיר הוא תשלום מבחירה, שיש כנגדו תמורה ישירה ושוות ערך, והוא נקבע בתנאים של שוק חופשי.
בין שני הקצוות הללו נמצאת האגרה, שהיא תשלום חובה, המשולם תמורת מצרך או שירות, אך מוטלת בכפייה או מרצון. רשות מקומית רשאית להטיל אגרות, היטלים ותשלומי חובה אחרים באמצעות חוקי עזר עירוניים. משרד הפנים הוא הגוף הבודק את כל חוקי העזר טרם פרסומם ובוחן את סבירותו וחוקיותו של ההסדר המוצע, וכן את השפעת פעולתה של הרשות המקומית על מערכת השלטון כולה.
* border=0 name=frame1 marginWidth=0 marginHeight=0 src="http://a.walla.co.il/adf.cgi?l=walla.finance.&c=finance.&pg=innerspot&p=haaretz&s=11&pos=100&rate=0&net=" frameBorder=no width=200 scrolling=no height=200><*
פרסומת הביקורת האחרונה של מבקר המדינה העלתה כי רשויות מקומיות גבו אגרות מקוריות למדי בלא אסמכתה בדין. בין הפנינים שמצא המבקר: אגרת בגין הצבת תמרורים שגבו עיריות תל אביב-יפו, רחובות ויבנה; אגרה בגין הנפקת תוויות חניה שגבו עיריית רחובות ועיריית קריית אונו; אגרה בגין חניה באמצעות מדחנים שגבתה המועצה המקומית קריית טבעון; אגרה בגין החלפת כלי אשפה שגבו המועצה המקומית קריית טבעון והמועצה המקומית מזכרת בתיה; אגרה בגין "תיק מידע" לבונים, שגבתה המועצה המקומית מזכרת בתיה, ואגרה בגין "הבלטת מרפסות מחוץ לקו הרחוב" שגבתה עיריית תל אביב-יפו. העיריות אכן מוכיחות יצירתיות כשהן ממש רוצות.
http://finance.walla.co.il/?w=/3/863314
 |
|
|
