תקשור עם ה' באמצעות גורל/מערכת סמלים/פתיחת תנ"ך

פתיחה בתנ"ך וזיהוי אמת

ברצוני להעלות כאן נושא מהותי ביותר, שאולי אף באמצעותו נוכל לעורר את המהפכה הרצויה. הנושא הוא פתיחה בתנ"ך, וכפי שכתבתי בכותרת האשכול, זוהי למעשה שיטת תקשור עם ה' באמצעות גורל ומערכת סמלים. 

לטענתי, ניתן לתקשר עם ה' באמצעות כל מערכת סמלים שנבחר, ועל-פי צירופי מקרים נדירים בה, הבאים לידי ביטוי בכך שמשמעות הסמלים המתקבלת תואמת באופן מפליא לשאלות החיים שיש לנו, יודעים שמדובר בתשובה אמיתית. האינדקציה לאמיתותו של מידע חדש המגיע לידינו, היא בכך שאותו מידע לא רק שעונה לשאלה שהיתה לנו, אלא באורח פלא עונה על שאלות נוספות ובכך סוגר קצוות שונות ומאפשר ראיה של תמונה רחבה יותר של משמעות החיים. אפשר להמשיל זאת לחתיכה של פזל שנכנסת למקומה.

ערכה של הנבואה

השאלה המרכזית היא האם זו דרך נכונה לעבוד את ה'? האם לא מדובר פה בקיצור דרך? היכן הבחירה החופשית? אם ה' הפסיק את הנבואה, אולי צריך להשלים עם כך ולפעול רק באמצעות השכל?

 ראשית כל, כדי לענות על כך יש להדגיש שעל-פי רוח המקרא, האידיאל האנושי הוא להגיע לנבואה. זהו תיקון חטא עץ הדעת, שבו האדם ניסה לקחת אוטונומיה על קביעת הטוב ורע בעולם. הנבואה אינה מצמצמת את הבחירה החופשית, אלא רק מדגישה שהבחירה היא בין שמיעה בקול ה' לבין שמיעה בקול הנחש, שמייצג את קול האגו של האדם שרוצה לשלוט על המציאות, כמו האלהים. לכן האידיאל הוא "מי יתן וכל עם ה' נביאים" ו"כי כולם ידעו אותי למקטנים ועד גדולים". אנשי דור הפלגה שבנו את מגדל בבל, וחכמי יוון שהתוו את תשתית ההשקפה המערבית, הם האנטיתיזה לכך. הם אלו ששמים את האדם במרכז. אין זה אומר שלחכמה אין כל תפקיד חיובי בחיים, אלא רק שיש להכיר בכך שהיא מוגבלת, והחכמה האמיתית היא לעשות שימוש בשכל בגבולות יכולתו, ולבקש מה' את עזרתו בהרחבת גבולות אלו, ובשמירת טהרתם. מצד אחד, "ראשית חכמה יראת ה'", וגם "הלא חכמה תקרא ולתבונה תתן קולה".

ה' הפסיק לדבר עמנו בתחילת תקופת בית שני. מצד אחד יתכן שהגורם לכך היה אטימת אזנינו, בכך שאמרנו שחכם עדיף מנביא, וצמצמנו את דרישת מצוות ה' רק לניתוח פשטני של מה שמופיע בכתובים, אך יתכן שהסיבה לכך היא אחרת. יתכן שמדובר בדרך חינוך שנועדה לגרום לנו להבין את רצון ה' מתוך עצמנו ובכך להגיע לזהות מלאה עם המצוה, באמצעות ידיעת טעמה המלא. מכל מקום, ערכה של הנבואה אינו שולל עיקרון זה, מפני שמרבית הנבואות אינן ישירות ופשטניות (כמו הדיבור פנים אל פנים שהיה אל משה), אלא שהן בבחינת "בחלום אדבר בו". במקרים רבים ניתן לראות במקרא שהנביא אינו פסיבי, ועליו לפרש בעצמו את הנבואה, המגיעה בצורה של אותות, ולעתים החזון נראה כטריפ פסיכודלי בדומה לחלום. דבר ה' שנשאר בידינו, אף הוא, אינו ישיר, ודורש פירוש, וכבר כתבתי על כך רבות בפורום "דרישת ה' באמצעות המקרא".

אם כך ערכה של הנבואה המוצפנת כיום היא לא בכך שהיא אומרת לנו מה בדיוק עלינו לעשות, אלא בכך שהיא מספקת לנו דרכי חשיבה נוספים למערכת השיקולים שאנו עושים בכל בחירה בחיים. המידע שמגיע אלינו מנבואה מעין זו, אמור להשלים את התמונה הכוללת שלא ראינו קודם לכן, כשהסתמכנו רק על השכל לבדו. את ההחלטה בסופו של דבר אנחנו עושים. מדובר פה במערכת יחסים של פעילות משותפת ביננו לבין ה', מעין "אני והוא הושיעה נא". עם כל זאת, אין בדברים אלו לצמצם את השאיפה שה' ינחנו ויורנו דרכיו, באופן המלא והפשוט ביותר. גם זה קורא לפעמים, ויש לפעול על-פי הנחיות אלו, אבל יש להשלים עם כך, שעיקר העבודה בימינו כיום הוא לברר את החלק שלנו בדבר.

בחיק יוטל את הגורל,  ומה' כל משפטו (משלי טז' לג')

דרכי התקשור עם ה' בימינו הן רבות, והייתי אומר שכולן במידה מסויימת עובדות. הדבר נובע מכך, שה' רוצה שנפנה אליו ונבקש את הנחייתו. לכן, זה כלל לא משנה באיזו סוג של מערכת סמלים פונים אליו, אם זה נעשה במסגרת הנכונה זה תמיד יעבוד, אפילו למחבל הפותח בקוראן!!!

ההסבר לכך, הוא על-פי העקרון של משל הבעש"ט על ההורים והתינוק שלומד ללכת (ההורים מתקרבים לתינוק כדי לעודד אותו להתקרב אליהם, ומתרחקים כשהוא חש בקרבתם). כך שאם מחבל מתאבד יפתח בקוראן כדי לברר האם לעשות פיגוע התאבדות, הפירוש לתשובה שיקבל יהיה בסגנון: היהודים הם אמנם חזירים ובני מוות, אך התפקיד שלך הוא להפיץ את דברי מחמד. במילים אחרות, האדם יקבל תשובה שתוליך אותו צעד אחד קדימה מהמקום שבו הוא נמצא. מכל מקום, רצוי שיהודי יפתח בתנ"ך, מוסלמי בקוראן, נוצרי בתנ"ך הנוצרי, מיסטיקן בקלפי טארוט, וחב"דניק באגרות הקדש. זאת מכיוון שישנו יתרון גדול יותר לדורש את ה' כשהוא משתמש במערכת הסמלים העשירה ביותר עבורו.

יש לציין שהשימוש בגורל לבירור רצון ה' אינו זר לערכי היהדות, ומעוגן היטב במקרא (ראה http://www.tora.us.fm/tnk1/ktuv/mjly/mj-16-33.html).

האם מדובר בקיצור דרך אסור?

דרישת ה' באופן זה עוררה בי ספק האם מדובר בקיצור דרך, כאשר אנו מצויים בתקופה שבה אין נבואה של ממש. השאלה התחדדה לאחר שראיתי שמספר אנשים שניסו לשאול את ה' באמצעות פתיחה בתנ"ך לא קיבלו תשובות, לעומת אחרים שקיבלו תשובות אמיתיות. חשבתי על כך רבות, בייחוד לאור נסיוני האישי שבו נכחתי לראות, שלא רק שה' אכן עונה בשיטה זו, אלא גם שהתשובות הן תשובות נכונות ומעשיות, והיו אף פעמים שהתשובות סתרו את הרצון האישי שלי ואת ראיית המציאות מנקודת המבט שלי, ובסופו של דבר כשפעלתי על-פי התשובות הבעיות נפתרו, ונוכחתי לראות שהגישה הקודמת שלי היתה מוטעית. לכן ביקשתי מה' שיתן לי תשובה נוספת באמצעות שיטה זו, גם אם זו אינה הדרך הנכונה לדרוש אותו. הפסוק שקיבלתי היה:

"א וַיְהִי דְבַר-שְׁמוּאֵל לְכָל-יִשְׂרָאֵל וַיֵּצֵא יִשְׂרָאֵ-ל לִקְרַאת פְּלִשְׁתִּים לַמִּלְחָמָה וַיַּחֲנוּ עַל- הָאֶבֶן הָעֶזֶר וּפְלִשְׁתִּים חָנוּ בַאֲפֵק: ב וַיַּעַרְכוּ פְלִשְׁתִּים לִקְרַאת יִשְׂרָאֵל וַתִּטּשׁ הַמִּלְחָמָה וַיִּנָּגֶף יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי פְלִשְׁתִּים וַיַּכּוּ בַמַּעֲרָכָה בַּשָּׂדֶה כְּאַרְבַּעַת אֲלָפִים אִישׁ " (שמואל א' ד)

צריך לפתח מידת קשב מתאימה, וצריך לדעת שאנחנו לא ממש יודעים מה הוא רצונו המוחלט של ה'.

צחי

כתבת
< אני חושב שיש מידות נוספות (או מידה אחת לפחות) שצריך כדי לחדש את הנבואה.>
מה כוונתך?

בנוגע לאמונה פשוטה
אדם חשדן או פלספן או ספקן או מתנשא, למרות שהוא רואה תכונות אלה כתכונות נצרכות לבירור האמת, אבל הם ימנעו ממנו להגיע לנבואה, צריך האדם לקבוע את הדברים בדעתו בבירור, שיחקור כדי צורכו, אבל לאחר מכן, שיהיו הדברים מבוררים בידו.

אחרת כוחותיו לא יגיעו לשלמות והרמוניה, כי הוא בעצמו איננו בטוח בדרכו, ועדין לא קיים את השלב הראשון, וכיצד יתקדם לשלב הבא.

ymy:
אני מאמין שבה' כבורא וכרועה (מנחה). ראשית כל, אני מקשיב לקולו שמגיע מתוך חוויות החיים, ומתוך הסימנים שהוא נותן לי (ראה אשכול על סימנים http://hydepark.hevre.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=697578)
מתוך כך הגעתי למסקנה שהיתה נבואה בעבר, וגם מעמד הר סיני התקיים. כמו כן, הגעתי למסקנה שמהחומש, למרות שנכתב על ידי בני אדם שונים ועבר עריכה במשך מאות שנים) הינו כלי יעיל מאד לברר את דבר ה' עבורי ועבור עם ה'.
אינני מצמצם את דבר ה' רק לחומש, ולכן אם באותם כלים שהגעתי למסקנה ששמירת שבת היא רצון ה', אגיע למסקנה שלאכול אגוז קוקוס כל בוקר זה גם רצון ה' , אתן לשני למצוות משקל שווה.
גם בין השורות של דברי חז"ל אני מסוגל למצוא את דבר ה' (ראה: שירה ותורה: http://hydepark.hevre.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=1650716) , והכל נמדד לפי התאמתו למציאות שאני רואה.


דרום חוקר:
יש היום הרבה אנשים עם אמונה פשוטה. מה אתה מגדיר כאמונה פשוטה?
אני חושב שיש מידות נוספות (או מידה אחת לפחות) שצריך כדי לחדש את הנבואה. כמו כן, יתכן שכבר לא ישובו הנביאים מהסגנון של המקרא, שאומרים המטיפים לעם, אלא יתכן שבדור שלנו כולם ידעו לדרוש את ה' באופן עצמאי כמו שכתוב בירמיהו לא.

קצת על נבואה

בתקופת המקרא היו נביאים בישראל
מפורסם הוא הביטוי "בני הנביאים"

מה משמעו של ביטוי זה? אלו בחורי ישראל, אשר התנדבו לקדש ולזכך את עצמם מכל התעסקות בחומר, לשם כך הם התחברו לנביא אשר כבר ידע כיצד לקבל את דבר ה', אם מחמת שהדריכוהו, ואם מחמת שנפשו נמצאה ישרה לפני ה' גם בלי מורה (ראה שמואל הנביא שלא היה לו מורה לנבואה), ואז לאחר ששמעו מפי הנביא דעות ישרות ומוסרים נאים, הם התנהגו בהתאם, ומי שהיה ראוי, ומי שרצה ה' לנבאותו, כי אז שרתה עליו רוח הקודש, באמרינו רוח הקודש הכוונה לנבואה.

כפי שמופיע בתלמוד, גם בתקופת התלמוד היו חכמים אשר עסקו בכל יומם ולילם בקודש, וגם הם היו ראויים שתשרה עליהם שכינה (נבואה), ואם נבדוק היטב, מכיון שאז גבר העיסוק בלימוד תורה, כי אז באותה תקופה, היו הרבה בני אדם אשר זככו את עצמם מהעיסוק בחומר, אבל למרות זאת, לא רצה ה' לנבואתם.

מדוע?
בנקודה זו, צחי נגע בלוז של הנושא, ה' רוצה את הלב, ה' רוצה את הכוונה, למרות חכמתם של בני אדם, אבל זה לא העיקר, בבית ראשון היו בני האדם פשוטים וישרים, והתנהגות זו התאימה לנבואה.

בבית ראשון היו בני אדם יוצאים לבקש את דבר ה', כי עדין היו קרובים לסיני, כי עדין היתה האמונה חזקה בקרב כל שכבות העם, וגם אלה שהאמינו בעבו"ז אמונתם היתה חזקה, רק שהיא הופנתה אחרי ההבל, והתנהגות זו של אמונת אומן בה' ובנביאיו, גרמה לה' לדבר עם בני אדם.

לעומת זאת בבית שני, נכון שהיו חכמים גדולים, ויש אומרים שהיו גדולים בלימוד מהראשונים, אבל כבר החכימו בני האדם, כבר פחתה לה האמונה, קמו לו אפיקורסים ומכחישים, ואז גם החכמים ניזוקו מכך, ולמרות דרגתם כבר לא דיבר ה' עמם.

נראה, שבכדי להחזיר את הנבואה לישראל, צריך להשיב לעם את האמונה התמימה, באמרינו אמונה תמימה, איננו מטיפים לנבערות וכסילות, גם חכמים גדולים ופלספנים מדופלמים, ראוי להם להכיר מה למעלה מהם, וחובה עליהם להאמין אמונת אומן במי שאמר והיה העולם, יכול האדם לחקור כל חקירה כדי צורך מחקרו, אבל לאחר מכן, עליו להיות שווה למאמין הפשוט בחוזק אמונתו.

בנוסף, כפי שמופיע בתנ"ך, הנבואה היא כוח בגוף, האדם מתנבא בשכלו ובכוח המדמה שלו (רמב"ם), לכן על האדם לנהוג בהתאם, בכדי שכוחות אלה יהיו במיטבם, ואז תוכל הנבואה לחול עליו.

אם נשים לב, הנבואה היא שלמות האדם, כאשר הוא יושב שלו, ומצב רוחו מרומם, ושכלו מרוכז בעניני קדושה ודבקות בה', כי אז במצב זה ורק במצב זה תחול עליו הנבואה, כך שהנבואה היא פסגת האדם.
מטבע הדברים, בכדי להגיע למצב זה צריך לפרוש מחברת בני אדם, ולכן היו הנביאים משוטטים בהרים, וגם נפלו ערומים במשך כל היום, כי השקט של הטבע ויופי הבריאה, משמשים זרז רציני בכדי שיגיעו כוחותיו של האדם לשלמות.
כדאי גם לשים לב לדברי הרמב"ם במשנ"ת, שיש שהנבואה היא להשלים את השגת הנביא, וזהו בעצם הכוונה הראשונה של ה' בנבואה, ונבואת השליחות הגיעה לאחר שסטו בני האדם מן הדרך, אבל היא איננה העיקר.

אמור מעתה, צריך לפעול להגברת האמונה בעם.
צריך לפעול להחדרת הפשטות הישרות והצניעות בעם.
מי שרוצה לזכות לנבואה, צריך לזכך את עצמו ולכוון את כוחותיו לכך.

ואז אם ירצה ה' לנבא את בני האדם, מחמת שכבר שלמו התנאים, יזכה המתאים לנבואה.

מי שמכחיש את האמור למעלה, וחושב שאין בכוחם של בני האדם להשיב את הנבואה לישראל, בעצם מכחיש את הנבואה, ולדעתו תורת ה' היא דבר שאיננו בר השגה וביצוע.

זה שהקו הדק העובר בין ניחוש אסור למותר אינו ברור ידוע, והרשב"א חיפש לו רב בזה.
 
השאלה שלי האם אתה מנסה לעגן את תפיסותיך ביהדות, לפחות כפי שאתה רואה אותה, או שאנחנו נפרדים כבר בהר סיני ?

אולי כדאי להגדיר את המשותף כדי שנדע על מה יש לדון.  מאיר

מאיר:
אכן אני לא מסכים לזה, וגם לגבי נושא זה יש דעות שונות בראשונים והאחרונים. ראה ספרו של יעקב וינטרוט: ספריטוליאזם ויהדות, ותיכווח שגם בקרב הפוסקים יש דעות מנוגדות לגמרי בנושא זה. יש הרואים את מעשה עבד אברהם (אליעזר?), כמעשה ניחוש, ויש המפרשים ניחוש באופן אחר.
  מכל מקום,לדעתי, ניחוש הוא שימוש בכוחות על טבעים להשגת מידע טכני לתועלת עצמית. יתכן אף שהיה שימוש בנחשים.


חיים:
תלוי כיצד אתה מגדיר מרכז העולם. האדם צווה לכבוש את הארץ. אפשר לומר שיש לו מצווה להיות במרכז העולם מבחינה גשמית. התפיסה של תרבות המערב שמה את האדם במרכז החיים, ולזה יש לי התנגדות. אם האדם קובע לעצמו את היעדים בחיים, אז מה שנשאר זה שהכל הבל הבלים.

ד  אין מנחשין כגויים, שנאמר "לא תנחשו" (ויקרא יט,כו).  כיצד הוא הניחוש:  כגון אלו שאומרין הואיל ונפלה פיתי מפי, או נפל מקלי מידי, איני הולך למקום פלוני היום, שאם אלך אין חפציי נעשין; הואיל ועבר שועל מימיני, איני יוצא מפתח ביתי היום, שאם יצאתי, יפגעני אדם רמאי.  וכן אלו ששומעין צפצוף העופות ואומרין יהיה כך ולא יהיה כך, טוב לעשות דבר פלוני ורע לעשות דבר פלוני.  וכן אלו שאומרין שחוט תרנגול זה שקרא ערבית, שחוט תרנגולת זו שקראת כמו תרנגול.  וכן המשים לעצמו סימנים, אם יארע לי כך וכך אעשה דבר פלוני, ואם לא יארע לא אעשה, כאליעזר עבד אברהם.  וכל כיוצא בדברים האלו, הכול אסור; וכל העושה מעשה מפני דבר מדברים אלו, לוקה (רמב"ם ע"ז פרק יא)

טוב אולי אתה לא מסכים גם לדין הזה.
(המקור בגמרא אך זה עדיין לא אומר כלום) מאיר

שאלתי, באיזה תפקיד הוא נחשל. בתורה מבואר שמחיוב האדם להיות מרכז העולם, לאחר החטא הקשו לו את הדרך להגיע לפסגה של מרכז העולם.
ע"כ מה לשיטתך, חטא אדם הראשון? הסברת שהחטא הקדום היה שהאדם במרכז, היכן יש ציווי הפוך בתורה.

חיים:
האדם הראשון היה במרכז העולם, הוא היה אדם עליון,ונכשל בתפקידו. לאחר המבול הפך להיות עוד בעל חיים בשרשרת המזון, רק טוב יותר מכול בעלי החיים האחרים.

ymy:
ראשית אתה חולק על שיטת הגורל שגם נביאים השתמשו בה. ראה
http://www.tora.us.fm/tnk1/ktuv/mjly/mj-16-33.html
שנית, עלית על נקודה חשובה שדורשת הבהרה. אכן צריך לשאול מה היא מערכת סמלים ראויה לתקשור מעין זה. התייחסתי לכך קצת במאמר. רצוי שהיא תהיה העשירה ביותר, ובלתי תלויה בסובייקט השואל ככל האפשר.
לכן גם אם תבחר לקבל הדרכה משיר אקראי ברדיו, או מהאשכול החדש שיופיע בפורום, אלו גם דרכים לגיטימיות. אבל מצבי רוח וכדומה, ברור שאין זו דרך יעילה.
לכן גם פתיחה בתנ"ך צריכה לעשות מתוך מינימום שיקולים.

אני תמה עליך, איך אחד שאוהב פשוטו של מקרא משנה פשט במקרא.

"ויקח ה' אלוקים את האדם ויניחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה.
 האדם הוא מרכז העולם, עליו לנהל את עצמו לבדו.  מניין לך שישנה בעייה עם עולם שהאדם במרכזו? מה הבעיה בכך?

מה היא גישתי? 

אל תשכח שכתבת כל יהודי ועל זה הערתי שלא כל יהודי רוצה בכך ובודאי לא ע"י תקשור.

רגע
אפשר גם באמצעות מאכלים ?
אולי גם אמתין לראות איזה מצב רוח יהיה לי ואפרשהו כיד הדמיון הטובה עלי ?
בעצם הכי מתאים זה לצפות לאשכול שיכתב ראשון ולהשתמש בו כתקשורת .

בעצם, היתה לך איזו התרגשות וייחסת אותה לאיתות מלמעלה.
חיובי לגמרי, כל מה שנעשה איתנו הוא משוב סמוי.
אך מה המסקנא , הגדלת ערך דמיונינו או הקטנת ערך הנבואה?

מאיר תוקן על ידי - ymy33655 - 26/02/2006 19:00:45

חיים:
אני מסביר את זה כפשוטו, ולא כפי שחז"ל מסבירים זאת. אני לא מסכים איתם שהם נתחייבו מיתה.
אגב, המהרי"ץ, רק רואה זאת כך, ולומד מכך שגם ברמות הרוחניות הגבוהות ביותר של האדם, אין ניתוק מהחומר.

קלעמר:
מה אתה רוצה ממני?
המאמר הזה לא היה מיועד לאנשים עם גישה כמו שלך.

כל יהודי שמתפלל מסידור מתפלל למלכות בשמים על-פי המילים שהוא אומר. אבל לא טענתי שזה מה שאנשים מתכוונים אליו. זאת בייחוד בראש השנה שאחוזים גדולים יותר מעם ישראל מתפללים על-פי נוסח הסידור.

עוד פחות נכון.
 כל יהודי מתפלל על מלכותו שמים? מאיפה הבאת את הנתונים הללו?.
מה עוד שגם רוב המתפללים  לא רואים את מלכות שמים עין בעין איתך בלשון המעטה.

אבל אולי בתקשור הודיעו לך את זה, אז מי אני שאחלוק. תוקן על ידי - קעלעמר - 26/02/2006 18:18:40