| נשלח ב-2/3/2006 06:43 |
 |
| |
כתב סירוב נגד מנהל התזמורת
http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=358161&contrassID=2&subContrassID=4&sbSubContrassID=0
מנהל תזמורת המשטרה, מנשה לב-רן, נתבע לפני שנים אחדות על ידי אחד הנגנים בתזמורת בטענה שהשמיץ אותו. הנגן (התובע), אדם שומר מצוות, הגיש את התביעה בבית הדין הרבני האזורי בתל אביב, ולא בבית המשפט. לב-רן, אף הוא שומר מצוות, קיבל הוראה מהממונים עליו במשטרה שלא להתדיין בפני בית הדין. הנימוק היה שכעובד מדינה הסמכות שחלה עליו היא רק של בית המשפט, והוא אינו חייב לקבל את סמכות בית הדין בתחומים שמעבר למה שהחוק הכפיף לו (דיני נישואים וגירושים).
דיין בית הדין, הרב אברהם שרמן, (כיום דיין בבית הדין הרבני הגדול), לא קיבל את הסירוב וקבע בפסיקה שהסמכות שהמדינה נתנה לבתי הדין הרבניים היא כפולה: סמכות דיני נישואים וגירושים לכלל האוכלוסייה היהודית, אבל גם סמכות לדון בכל עניין בנוגע לאוכלוסייה הדתית. החוק מעולם לא הקנה לבתי הדין את הסמכות השנייה באופן מפורש. שרמן הסיק בפסיקתו, שעצם הסמכת בתי הדין על ידי המדינה מקנה להם את המעמד ההלכתי של "בית דין הקבוע בעירו", שלפי ההלכה רשאי לדון בכל עניין ועניין, וממילא, לפי שרמן, הוא מחייב את כל הנאמנים להלכה.
בנוסף הוא קבע כי מעצם הסמכתם של הדיינים על ידי הרבנות הראשית, המייצגת המוסמכת של הקהילה הדתית בישראל, ניתנה להם הסמכות לדון את כלל הציבור הדתי בכל עניין. יתר על כן: שרמן אף ביקש להוציא נגד לב-רן "כתב סירוב" אלא שמכיוון שפסיקה קודמת של בג"ץ אסרה על בתי הדין להוציא "כתבי סירוב" כאלה, התחכם שרמן. הוא לא הוציא פסיקה של "כתב סירוב", אלא "חוות דעת הלכתית" לרבני עירו של לב-רן, כדי שיבחנו אם אפשר לשלבו בתפילות ובטקסים בבית הכנסת.
אין ספק שלא היה מי שהוציא "כתב סירוב" נגד מנהל בתי הדין הרבניים לשעבר, הרב שמחה מירון, שעתר פעמים רבות לבג"ץ נגד הוועדה למינוי דיינים, בשעה שבתפקידו כדיין היה מירון בין הדיינים הבוטים ביותר בדרישתם לדון רק בבית דין רבני, ראו פסקי דין רבניים חלק יא, פס"ד בעמוד 259 .
אין לי אלא לקוות, שהרב אברהם שרמן, (כיום דיין בבית הדין הרבני הגדול),שמאז התבגר בשנים ובתפקיד, גם "קלט" את השטויות שבטענתו, שהסמכות שהמדינה נתנה לבתי הדין הרבניים היא כפולה: סמכות דיני נישואים וגירושים לכלל האוכלוסייה היהודית, אבל גם סמכות לדון בכל עניין בנוגע לאוכלוסייה הדתית. החוק מעולם לא הקנה לבתי הדין את הסמכות השנייה באופן מפורש.
ואין לכם לשכוח שהדברים יצאו מפיו של אחד מהטובים שבהם, ואם כך הוא אצלו, מה היה לי להתלונן על דייני אשקלון?
ואם הוא לא "קלט" זאת מעצמו, בטח היה מי שהסביר לו זאת.
http://www.interpretation.co.il/evri_14.doc#lesson_14_chapter_2
תחולת הדין היהודי במשפט מדינת ישראל
1. ענייני המשפט הפרטי והציבורי בבתי הדין הרבניים
2. כתב סירוב
3. פרשת כץ: שינוי המגמה בעניין כתבי סירוב
4. פרשת וייג
5. האם ביהמ"ש מוסמך לדון בעניינים אזרחיים שהחוק לא הסמיך אותו? הושאר בצריך עיון בפרשת כץ וכן סוגיית כתב הבוררות **************
האם ייתכן שהמקרה עליו מדווח המאמר, אירע לפני הרבה הרבה שנים, כשהרב שרמן היה עוד צעיר, אך במשך הזמן כשהזמן עשה את שלו, והמציאות הטיחה בפניו מספר ביצים, הוא שינה את השקפתו, אלא שזו נחמת שוטים, שהרי גם באותו הזמן הוא היה דיין שפסק פסקי דין שקבע את עתידם של אנשים, ולא התרשמתי מדבריו שהוא בכלל חשב בצורה הגיונית ומאוזנת, ויציאות כמו: "הסמכות שהמדינה נתנה לבתי הדין הרבניים היא כפולה, סמכות נישואים וגירושים לכלל האוכלוסיה היהודית, אבל גם סמכות לדון בכל ענין בנוגע לאוכלוסיה הדתית . החוק מעולם לבתי הדין את הסמכות השניה".
כל ילד מפגר יודע שישנו חוק אחד במדינה לכל האזרחים, מלבד בעניני אישות, אך לא מי שהוא דיין.
דבריו הם הגיוניים כמו שהם דברי דיין אחר (שמחה מרון), שכתב בפסק דין שפורסם בפסקי דין רבניים חלק יא פס"ד בעמוד 259 :
"שנית, גם המחוקק החילוני איננו שולל את סמכותו של בית הדין הרבני להיות, מבחינת ההלכה, ערכאה מוסמכת לעניני ממונות אלא שהמחוקק החילוני לא מסר לבית הדין כח אכיפה חילוני לסמכות שיפוטו במקרים אלה. נזכיר בהקשר זה שני פסקי דין של הערכאה החילונית העליונה...".
בענין הפחד מ"כתב סירוב":
אם לפני מאות שנים היה די בהוצאת "כתב סירוב" כדי להפחיד אנשים, היום כב סירוב אינו יותר מתעודת כבוד, לדברי הכתבה שלח הדיין שרמן לרבני עירו של לב-רן שיבחנו אם אפשר לשלבו בתפילות ובטקסים בבית הכנסת.
האם הוא חשב שרב עיר יפסוק שאסור לצרף אדם למנין, שלא נענה להזמנה לדין לשמיעת טענת אדם שהשמיצו אותו?
ובכלל, בושת דברים הוא ענין "בעייתי".
ראו
הרב צבי ליפשיץ "פיצוי על בושת דברים" תחומין כרך ט"ז מעמוד 381, שסיכום דבריו בעמוד 390 הוא:
א. הביוש בדברים הפך במרוצת השנים לבעיה מרכזית וכואבת, הן בחיים הפרטיים והן בחיים הציבוריים. לפי ההלכה - המבייש בדברים פטור מן הדין, אלא שבמרוצת השנים תקנו הגאונים לנדות את המבייש עד שיפייס את חבירו.
ב. הרמב"ם לא הזכיר תקנה זו, אך הדגיש את כח בית דין למיגדר מילתא.
ג. פטורו של המבייש אינו מראה בהכרח על קולת המעשה, אלא אולי אף אדרבה על חומרתו, שאין הוא ניתן לכפרה באמצעים הפשוטים העומדים לרשות בשר ודם.
ד. תקנת הנידוי שהובאה ע"י הגאונים איננו רגילים בה בימינו, ואילו השימוש בתקנות משום 'מיגדר מילתא' הינו מוגבל לבתי דינים קבועים שנתמנו ע"י טובי העיר. ספק הוא אם בית-דין הפועל ע"י קהילה מסויימת יכול להיחשב לצורך זה כבי"ד קבוע, ואף אם נתמנה ע"י רב העיר או נציגיו.
ה. עדיפותו של בי"ד קבוע על בתי הדין לממונות מתבטאת גם בכוחו של בית הדין הקבוע לכוף את הנתבע להופיע בפניו (בדרך של 'כתב סירוב' וכדו'), בעוד שכלפי כל בי"ד אחר יכול הוא לטעון שרוצה הוא להיות נידון בבי"ד קבוע.
ו. מצד ההלכה קשה להמיר את עונש הנידוי בעונש כספי, קל וחומר שלא ע"י בי"ד שאינו קבוע.
ז. לאור חומרת הבעיה ולמען השבת כבוד משפט התורה ועטרתו ליושנה יש צורך בתקנה כללית לעניין בושת דברים. אולם כל עוד לא ניתקנה תקנה כזו, הרי שבמקרה הנדון החליט בית הדין שלפניו הובא הענין לקנוס את המבייש בסכום סמלי ולהניעו להתנצל בפני השכנה שנפגעה ולהביע חרטה על המעשה.
שאלותי:
האם בתי הדין של הרבנות הם בדין "בתי דין קבועים" או בדין "בתי דין מטעם"?
מה חשב הדיין שרמן לפסוק? נידוי או קנס?
מי מפחד מנידויו של מי שאומר: "הייתי מנדה אותך אילו היה בסמכותי, אך איני יכול לנדותך מפני שאיני יותר מפקיד ממשלה חסר סמכות נידוי"?
הדיין שרמן עשה שרירים, אלא ששריריו של מנשה לב- רן היו חזקים משלו.
________
צורפו שתי הודעות יחד לבקשת הכותב (קעלעמר)
תוקן על ידי - מנהלי_משנה - 03/03/2006 5:12:49
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-29/1/2019 05:39 |
|
| |
<איפה ראית שהיה הטלת חרם ?>
באיזה מקרה?
|
|
|
|
| נשלח ב-23/1/2019 21:11 |
|
| |
ראוי לציין על מה מוסבת השאלה.
בכל מקרה, כתב סירוב יש בו מעין חרם.
והדיון הוא כמובן על הסמכות מצד חוקי המדינה, ולא מצד דין תורה
|
|
|
|
| נשלח ב-23/1/2019 11:32 |
|
| |
איפה ראית שהיה הטלת חרם ? ובמקרה של עיגון יש כלים יותר חזקים בידי הבי"ד, אפילו כלא.
|
|
|
|
| נשלח ב-11/1/2019 08:30 |
|
| |
ערעור בית הדין של סידני על בזיון בית המשפט נדחה
https://www.jewishnews.net.au/sydney-beth-din-loses-appeal/84925
הקישור הנכון לסיפור כתב הסירוב נגד מנהל התמורת בו פתחתי את אשכולי:
https://www.haaretz.co.il/misc/1.922245
תוקן על ידי נישטאיך ב- 11/01/2019 06:41:00
|
|
|
|
| נשלח ב-29/1/2018 05:02 |
|
| |
מיימוני <לפעמים יש רושם שרק פניה לרשויות הרשמיות עשויה לעצור בניה לא חוקית> לא לפעמים אלא תמיד. עוד לא נולד דיין בית דין שהורה על הפסקת בניה לא חוקית, או הריסת מבנה מפני שנבנה ללא רשיון. מנסיוני, כשאנשים "חרדים" דורשים לשמוע את הסיכסוך אצל דיינים בבית דין ולא בבית משפט, הדבר אינו בגלל איסור ההליכה לערכאות, אלא מפני ש "מסיבות שונות" שאינן תמיד כשרות למהדרין, יש להם שם יותר סיכויים "לזכות" בדין. וגם כאשר הדיינים יפסקו לטובת התובע, הם יתחשבו בעובדה שהנתבע הוא בן תיירע המקבל תמיכה מהכוילל, והוא זקוק לכסף רב כדי לגדל את ילדיו הרבים בהווה, או שיוולדו לו בעתיד, עובדות שבית משפט לא יתחשב בהן. כנראה שהאיום בהוצאת "כתב סירוב" הוא נשק מקובל בבתי דין כדי להכריח תובעים בבית משפט שיבטלו את התביעה בבית המשפט ויופיעו לפניהם. כסיפור שהיה באלעד, היה גם בעיר סידני שבאוסטרליה לפני חודשיים. מעשה שהיה כך היה: כאשר היה סכסוך בין שני שותפים חרדים, ואחד מהם פנה לבית המשפט, הגיש השני תביעה לבית דין מקומי שהוא ידון בדבר, ובית הדין הזמין את זה שפנה לבית המשפט ל"דין תורה" לפניהם, והורה לו שעליו לבטל את התביעה בבית המשפט, וכאשר הוא סירב להופיע לפניהם, הם איימו עליו שיוציאו נגדו כתב סירוב וינדו אותו. וכשהתובע פנה לבית המשפט והתלונן שמאיימים עליו בחרם אם לא יבטל את התביעה בבית המשפט, התברר ללא ספק, שבית הדין היטה את הדין לצד הנתבע, והתנהג בצורה הנוגדת את הצדק הטבעי. בפסק דינו קבע השופט שבית הדין התנהג בצורה הנוגדת את הצדק הטבעי, היטה את הדין, ושיבש את הליכי בית המשפט. ראה את פסה"ד המלא באנגלית כאן: פרט מעניין בפסק דין זה הוא, שאחד הדיינים במקרה דלעיל, היה בורר בבי"ד של בוררים (זבל"א) בשנת 2013 שהוציא כתב סירוב, נגד הצד שלא רצה למלא את פסק דינם, אך כשאותו הצד ערער בבית המשפט על פסיקתם, פסקה השופטת שה"דיינים" עיוותו והיטו את הדין.
הדיווח בעתון היהודי המקומי: המקרה פורסם בזמנו גם ב-: BHOL את פסק הדין המלא של השופטת ניתן לראות כאן: על כתב הסירוב- בסעיפים 10-13. מתברר, שבמקרים רבים, שטר הבוררות מגן על הצדדים מהטיית ועיוות הדין ע"י הדיינים, יותר מאשר הוא מועיל לדיינים לעקוף את פסק דינם בבית המשפט. האם ייתכן שישנה חובה הלכתית על יהודי, להגיש את תביעתו לפני דייני בתי דין, שמתנהגים כדייני בית הדין של סדום?
תוקן על ידי נישטאיך ב- 29/01/2018 05:14:20
|
|
|
|
|
| נשלח ב-28/1/2018 08:05 |
|
| |
נישטאיך
זה מעניין מאד. לא הנסיון להגן על מערכת בתי דינים עצמאית, שאינה כפופה למדינה, אלא הסיפור מתחילתו.
כאשר יש בניה לא חוקית, מה מותר ומה אסור לעשות כדי להתגונן? באלו אמצעים סביר לנקוט כדי להפסיק בניה לא חוקית שמזיקה למתלונן?
לפעמים יש רושם שרק פניה לרשויות הרשמיות עשויה לעצור בניה לא חוקית. ויש לזכור ש"עביד איניש דינא לנפשיה", רשאי אדם לעשות דין לעצמו אם יוכל להוכיח אחר כך את צדקתו.
אם זה היה המקרה באותו מקום ובאותו זמן, אפשר שאותו בית דין שתבע מן המתלוננים לבטל את תלונתם לא נהג לפי הראוי. האם היה בידו להפסיק את הבניה הלא חוקית? האם העותרים לבטל את התלונה נגדם הפסיקו את הבניה כדי לדון במחלוקת ביניהם לבין המתלוננים נגדם? האם ניתן היה לסמוך על הפסקה כזו?
ועוד, מה סמכותו של בית דין מסויים כלפי אדם שאינו רשום בתור מי שקיבל על עצמו את מרותו?
ראוי לנו להגן ככל האפשר על כיבוד ההלכה ועל מייצגיה. האם זה שייך במקרה הזה?
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
|
|
|
|
| נשלח ב-28/1/2018 05:55 |
|
| |
ראב"ד 'העדה' על כתב האישום שהגישה הפרקליטות נגד דיינים שהוציאו 'כתב סירוב': "רודפים ומשפילים את התורה הקדושה בשם ה'חוק'. זו פגיעה והתערבות נוספת כדי לפגוע בדת" • "בכל העולם הממשלה לא מתערבת בענייני דת, ומניחים לכל אחד להיות חופשי למנהגו - אבל כאן מתערבים" ט' שבט התשע"ח / 25.01.2018 21:34 מרן פוסק הדור הרבנים שמעון גוטמן, ישעיהו פלדמן, ואליהו גולדברג שליט"א בתגובה להתערבות המשטרה ופרקליטות המדינה בסמכויות בתי הדין: "אנו מוכנים לשבת בבית הכלא ונמשיך לשפוט את ישראל כדת וכדין בלא מורא ופחד! בשיחתו השבועית, אותה הוא מוסר מידי יום רביעי בהיכל הישיבה בבית שמש, התייחס הגאון רבי משה שטרנבוך, המשמש כראב"ד 'העדה החרדית', להחלטת פרקליטות המדינה להעמיד לדין את חברי בית הדין באלעד שפרסמו 'כתב סירוב' נגד נתבעת שסירבה לדון בדין תורה – ופנתה לערכאות. בדבריו הגדיר הראב"ד את התערבות הפרקליטות כ"פגיעה והתערבות נוספת של השלטונות כדי לפגוע בדת תורתנו הקדושה", ותקף בחריפות את ראשי מערכת המשפט: "הרשעים הללו רודפים ומשפילים את התורה הקדושה בשם ה'חוק', והדבר ברור שאינם עושים כן אלא כדי להצר לחרדים ולהפריע לנו להעמיד את דיני תורתנו הקדושה". מדובר בפרשה שהחלה בעקבות סכסוך שכנים בעיר אלעד בשנת תשע"ג בגין עבודות בניה, כאשר העותרת פנתה לבית המשפט השלום בפתח תקוה, במטרה להוציא צו להפסקת העבודות שהתבצעו בבניין. במקביל פנו השכנים לבית הדין הרבני 'הישר והצדק' באלעד, ובית הדין הוציא לעותרת 'צו מניעה' הדורש ממנה לבטל את התביעה בבית המשפט ולבוא להתדיין בפניו. לאחר שהעותרת סירבה לציית לפסק בית הדין, הוציא בית הדין בערב יום הכיפורים תשע"ג 'כתב סירוב' נגדה, החתום על ידי שלושת הדיינים – הרבנים שמעון גוטמן, ישעיהו פלדמן, ואליהו גולדברג, ובו הודיעו לקהילה, כי המתלוננת "פנתה לערכאות והרימה יד בתורת משה ואף לאחר התראה מבית הדין המשיכה להרים יד בתורת משה ואף עשתה פעולות שיש בזה משום מסירה. ולאחר התראות בית הדין הודיעה כי לא תדון בשום בית דין שהוא אלא רק בערכאות רח"ל. וע"כ יש להתייחס אליה כמרימה יד בתורת משה רח"ל". בתגובה פנתה העותרת לעמותת חדו"ש, ועמותת חדו"ש מצידה פנתה למי שכיהן בימים ההם כיועץ המשפטי לממשלה, עו"ד יהודה ווינשטיין, אשר נענה לבקשת העמותה והוציא הנחייה לממשלה, לפיה הוצאת 'כתב סירוב' במטרה לבטל תביעה אזרחית, עולה לכאורה לכדי עבירה פלילית של שיבוש הליכי משפט. עמותת חדו"ש אף פנתה לבג"ץ שיורה לבית הדין לבטל את ה'כתב סירוב', אך לאחר דיונים שנמשכו מספר שנים, לא נעתר בג"ץ לבקשה ולא הוציא את הצו המבוקש. השבוע הגישה פרקליטות מחוז מרכז-פלילי כתב אישום לבית השלום בפתח תקווה כנגד שלושת הדיינים בבית הדין, וכנגד אליעזר דוידזון, מזכיר בית הדין, בגין איומים ושיבוש הליכי משפט. כתב האישום עורר סערה גדולה בקרב הציבור החרדי בכלל, ובקרב הדיינים וראשי אבות בתי הדין בפרט. בשיחתו השבועית התבטא הגר"מ שטרנבוך בחריפות רבה כנגד פרקליטות המדינה. "השבוע הוסיפו השלטונות פעולה נוספת ברדיפת הדת, ותבעו להעמיד למשפט חברי בית דין שהוציאו כתב סירוב, והאשימו אותם ב'עוון' שהערימו קושי על הנתבע ללכת לערכאות, ורוצים הם להוציא פסק מבית המשפט שאין לבית דין סמכות להגיש כתב סירוב נגד מי שרוצה לדון בערכאות ולא בבית דין, ואף להעניש את הדיינים שיעשו כן רח"ל, וזהו פגיעה והתערבות נוספת של השלטונות כדי לפגוע בדת תורתנו הקדושה", אמר הראב"ד. הגר"מ הוסיף: "כמעט בכל מדינות העולם אין הממשלה מתערבים בענייני דת, ומניחים לכל אחד להיות חופשי למנהגו. אבל כאן הם מתערבים, והדבר ברור שאינם עושים כן אלא כדי להצר לחרדים ולהפריע לנו להעמיד את דיני תורתנו הקדושה". הראב"ד המשיך: "כבר כשהתחילה הפרשה לפני כמה שנים, והחלו לאיים להגביל את סמכויות בתי הדין שלא יוכלו לשפוט ולדון כדין תורתנו הקדושה, הודענו נאמנה שאנו מוכנים לשבת בבית הכלא ונמשיך לשפוט את ישראל כדת וכדין בלא מורא ופחד! "ואין לנו אלא להתפלל ולצפות לישועת ה' שיחוס עלינו למען כבוד שמו המתחלל בחוצות על ידי הרשעים הללו הרודפים ומשפילים את התורה הקדושה בשם ה'חוק' במדינת ישראל, ונקווה לתשועת ה' ולגאולה העתידה תבוא במהרה בימינו".
תוקן על ידי נישטאיך ב- 28/01/2018 05:56:39
|
|
|
|
|
| נשלח ב-3/3/2016 10:07 |
|
| |
דעתי במנוחה, לא רציתי לעסוק במקרה המסויים, ולכן לא העליתי קישור לידיעה. שאילתי היתה שאלה עקרונית.
האם בית הדין יחרים את מי שלא מתייחס לפסקיהם ברצינות?
תוקן על ידי נישטאיך ב- 03/03/2016 10:10:39
|
|
|
|
|
| נשלח ב-2/3/2016 06:48 |
|
| |
נישט
תנוח דעתך, ביה"ד הימר הימור טוב. בגלל הרקע (טובת האישה) אף אחד לא יתקוף אותו
|
|
|
|
| נשלח ב-2/3/2016 04:09 |
|
| |
<גם מבחינה הלכתית, אין סמכות להרכב של בית דין לתקן תקנות קהל>
מבחינה הלכתית אין לדייני הרבנות הראשית כל סמכות, וכל סמכותם היא מהחוק החילוני, וכוונתי בשאלתי היתה: החוק הישראלי הסמיך את דייני הרבנות הראשית להורות על הרחקות דר"ת?!
בציטוט שהעליתי מפסק הדין נאמר, שבית דין רבני של הרבנות, אינו מוסמך מבחינת החוק, להטיל עיצומים על אזרח, לרבות חרם או נידוי, הנראה לך שמבחינה משפטית הרחקות דר"ת אינן עיצומים?
תוקן על ידי נישטאיך ב- 02/03/2016 04:20:10
|
|
|
|
| נשלח ב-2/3/2016 01:48 |
|
| |
בית הדין הגדול השתמש בהרחקה דרבנו תם. זה לא שמנדים או מחרימים את הבעל (זה אסור, ועלול לפסול את הגט), אלא בתקנת קהל שבה הקהילה מקבלת על עצמה מרצונה, להימנע מקשר עימו.
גם מבחינה הלכתית, אין סמכות להרכב של בית דין לתקן תקנות קהל.
|
|
|
|
| נשלח ב-22/2/2016 04:57 |
|
| |
"... להבדיל מהם יש לו שררה ומרות של מוסד שלטוני. לכן גם, להבדיל מהם, מוטלות עליו גם מגבלות החלות על כל מוסד שלטוני. שום מוסד שלטוני אינו מוסמך לפגוע באזרח ללא סמכות. כך גם בית דין רבני שאין הוא מוסמך להטיל עיצומים על אזרח, לרבות נידוי וחרם, אם החוק לא העניק לו סמכות כזאת. וכאמור, סמכות כזאת לא הוענקה לו, לא בחוק שיפוט בתי דין רבניים ואף לא בחוק אחר". (השופט חשין, לעיל סעיף 13).
בימים אלה הטיל הדין הרבני הגדול חרם על גבר המסרב מזה שלוש שנים להעניק גט לאשתו, האם היה שינוי בחוק?
|
|
|
|
| נשלח ב-6/3/2013 03:52 |
|
| |
http://www.bhol.co.il/Article.aspx?id=51752 מהלומה לבתי הדין הרבניים • היועץ המשפטי לממשלה יהודה ויינשטיין, הורה למשטרה לחקור כל מקרה של הוצאת כתב סירוב על ידי בית דין • "עבירה של סחיטה באיומים" היועץ המשפטי לממשלה פרסם היום (ג), הוראה לפיה יש להתייחס ל'כתב סירוב' כאל עבירה פלילית.
פרסום הנחיית היועץ בא בעקבות תלונות על בתי דין פרטיים שהוציאו "כתבי סירוב", שנועדו למנוע לפנות לערכאות ולרשויות המדינה.
כתבי הסירוב כללו איומי חרם או בנידוי, וסנקציות חמורות או איומים בנקיטת סנקציות, אשר לעיתים הופנו לא רק נגד מושא כתב הסירוב, אלא אף נגד בני משפחתו, ובהם ילדיו.
היועץ המשפטי לממשלה קבע כי הוצאת כתב סירוב המכיל סנקציות חברתיות, גינויים ואיומים בחרם, עלולה להוות עבירה פלילית של שיבוש מהלכי משפט, הדחה בעדות, הדחה בחקירה והטרדת עד, וכן, במקרים החמורים יותר, אף עלולה לעלות לכלל עבירה של איומים או סחיטה באיומים.
"כתבי הסירוב", אומר היועץ, "נועדו במקור לשמר את האוטונומיה והמעמד של מוסדות השיפוט בקהילות היהודיות בתקופת הגלות, אך כיום בתי הדין פועלים במדינת ישראל, שהינה מדינה יהודית ודמוקרטית".
עקב רגישות הנושא, נקבע כי החלטה על פתיחה בחקירה או העמדה לדין טעונה אישורו של המשנה לפרקליט המדינה.
עוד הובהר, כי במישור המשמעתי, הוצאת כתב סירוב עלולה להוות עילה להגשת קובלנה משמעתית, בין אם החותם על כתב הסירוב הינו דיין בבית דין רבני ממלכתי, ובין אם הוא דיין בבית דין פרטי, הממלא במקביל תפקיד ציבורי, כגון תפקיד של רב המכהן במשרה שלטונית או כל עובד ציבור אחר.
במישור המנהלי נקבע כי במקרה בו תתנהל חקירה פלילית בעקבות הוצאת כתב סירוב נגד נושא משרה במוסד ציבורי נתמך או מבקש תמיכה, או במקרה שבו נושא המשרה הורשע בעבירה פלילית בעקבות הוצאת כתב סירוב, תיבחן האפשרות לעכב או לקזז את התמיכה הניתנת למוסד, בהתאם להנחיית היועץ המשפטי לממשלה הקיימת בנושא זה. כן נקבע כי גוף ציבורי לא יעמיד נכס ציבורי העומד לרשותו לשימושו של בית דין פרטי המוציא כתבי סירוב, ולא יעשה שימוש במשאביו של הגוף הציבורי לקידום ענייניו של בית הדין".
תוקן על ידי נישטאיך ב- 06/03/2013 04:01:51
|
|
|
|
|
| נשלח ב-6/3/2013 03:04 |
|
| |
|
|
|
|
| נשלח ב-6/4/2011 05:17 |
|
| |
<בפסקי דין אחרים של ביהמ"ש, נאמר שנידוי איננו מהווה פגיעה במי שאיננו משתייך למועדון שקיבל את סמכותו החברתית של אותו בית דין. מי שנפגע מן הנידוי הוא בעצם חבר במועדון שלא רוצה לשחק לפי הכללים> לא נראה לי שהיה בית משפט שפסק שמי שנתן לב"ד להיות בוררים, גם נתן להם סמכות מכללא לנדותם ולגרום להם נזק וצער. לצטט את דברי השופטים או/ולהביא לינק או מראה מקום לאותם פסקי דין? האם באותם פסקי דין גם נאמר שנידוי אינו מהווה פגיעה במי שאינו רוצה לקבל את סמכותו של אותו בית דין? והרי אנו עוסקים כאן בדיון על זכותו של בית דין לנדות אדם שלא רצה לקבל את סמכותם! אם התערבות בפעולתם של מוסדות דתיים מהווה פגיעה בחופש הדת, אין ספק שפגיעה באנשים מהווה פגיעה בזכויות האזרח.
|
|
|
|
|
