סיפור מדהים שפורסם בקובץ הנפלא "בנין שלמה" של איחוד אברכי באבוב בארץ הקודש.
סיפר יהודי מתושבי בורו פארק שאינו נמנה על עדת חסידי באבוב:
באחד הימים התקשר אליו כ"ק רבינו זיע"א (בטרם שנות הנהגתו) שרצונו לבוא אצלו להתרימו על ענין צדקה כלשהו, הנ"ל נעתר מיד לצורך הצדקה, ואמר לרבינו זיע"א שאין צורך שהוא יטריח עצמו אליו, אלא הוא יסור אליו להביא את התרומה.
רבינו זיע"א לא הסכים, ואמר לו שהוא בא אליו, לאחר כמה רגעים של "ויכוח", נענה רבינו ואמר, אין לך בלאו הכי מה לבוא אלי, כי צובאים על ביתי כמה נושים.
כשהגיע אליו רבינו, מסר לו הלה את תרומתו, ואמר שיש לו לשאול אותו שאלה.
"הבנתי מכבודו, שיש לו בעמו עול גדול של חובות על צוארו, ואם כן למה זה מטריח עצמו בשביל צדקות אחרים, ואינו דואג לעצמו בראש ובראשונה"?
נענה רבינו זיע"א, "אני למדתי זאת ממאמר חז"ל 'אפילו חרב חדה מונחת על צוארו אל יתייאש עצמו מן הרחמים' ופירשתי לעצמי המימרא כך: אפילו כשאדם נמצא בצרות עצמו, אל יתייאש עצמו מלרחם על אחרים".
מבהיל על הרעיון.
זכותו יגן עלינו.
|
|
pose8 (Large).JPG)
 (Large).JPG)
 (Large).JPG)
.jpg)
