"הרב הנזיר" בשם הרב קוק על הזוהר

לתועלת חברי הפורום, אני מצרף כאן העתק מכתי"ק הרב דוד הכהן ("הרב הנזיר"), תלמידו של הרב קוק
ועורך "אורות הקודש", על אודות התיקונים והרעיא מהימנא (אלו שלושה עמודים, שהגיעו אליי בסדר
מסוים, אך שיניתי אותו לצורה שנראית לי הגיונית יותר. מעבר בין עמודים סומן על ידי כך: / / ):

(כותרת בגוף הדף: כת"י של הרד"ך הנזיר זצ"ל)

התיקונים, וכן רע"מ, (----), הם גילוים עליונים בלשונם ממש, מרוחו ונשמתו של רשב"י, ומשה, הרי
הם כאלו דבריהם ממש, ובעולם האצילות נחשב זה ממש דבריהם.
אמנם בפשט, בעולם העשיה, הרי הם נכתבו בידי צדיקים וקדושים אחרונים, בזמן מאוחר. מה שמובע
בלשון, בבטוים מאוחרים רבים.
אמנם עצם אמתותם בא בגילוי עליון כי הדברים המדוברים גם הם נשגבים, ומקורם בקודש עליון ואי
אפשר בלי רוה"ק.
ויחסום לרשב"י, ולסבין, משום שהדברים נתגלו להם, לא רק בתכנם, אלא גם בלשונם וסגנונם, כהרהור,
שבהבדל ממחשבה, הרהור היינו המחשבות בקולות האותיות במוחין, ובציורי האותיות, וזה נקרא שם
הכותב. וכשהגילוים באים רק בהברות אותיות נשמעות, מלוליות, ולא נכתבות, אומרים שזהו, שם הדורש.
/ /
וכבר דבר ע"ז הגאון בעל מטפחת ספרים. הבא בהוכחות רבות לידי מסקנא, כי התקונים ורע"מ נכתבו
בידי אחד הרבנים הספרדים, בסגנון המחקר הספרדי, ובלשון הדרשנים, אלא שנכתבו ברוה"ק, בשם
הכותב, בגילוי נשמות צדיקים, קדושי עליון. ודבריו אמת וצדק, ומהם אל תזוז.
. .
.

וכן יש להצדיק קודש דברי רמ"ח לוצטו בריש קל"ח פתחי חכמה, שמצאם בספר עתיק ישן נושן, כלומר
הכללים באו לו בגילוי עליון בלשונם, והוא היה לו מגיד, כידוע, היינו גילוי מחשבות מלוליות
נשמעות, כמפי מגיד, ואח"כ כשפסק מבוע הגילוי, עשה פירוש לו, שבמובן ידוע, הוא פירוש לדברי
עצמו, אלא שבראשונה היה בגילוי, ואח"כ בהסברה והבחנה שכלית, מסודרה, כבפירושו על אדרא רבא,
אדיר במרום, שמרגישים שם עליות וירידות כאלה.

אמנם כשיד הבקֹרת נוגעת בדברים אלה, קדושת הדברים נופלת, בעיני הדור, וגם בעיני היחידים ולכן
העלימו, ודברו בלשון כזו, שהיא לא אמת כפי הצד התחתון, ואמת, מהצד העליון.
יסוד הדברים קבלתי מפי מרן שליט"א.
/ /
אמנם זהו כחו של האר"יז"ל ובית מדרשו, שלא כתבו דבריו בלשון הזהר, והרהיבו להכריז, שהוא גילוי
לו לעצמו, מאת אלהי הראשונים והאחרונים כמו קול גדול ולא יסף, ולא פסק, שגם בדורנו הנעזב לא
עזב ד' אותנו, וגילוי דברו ורוח קדשו מקשקש באזנינו וברוחנו. רוחי אשר עליך ודברי אשר שמתי
בפיך לא ימושו מפיך , ומפי זרעך ומפי זרע זרעך עד עולם.

ויודעים הם ישראל להבחין בין קודש לקודש, ובין ראשון לאחרון, וד' אלדינו אלדי ישראל הוא אלדי
הראשונים והאחרונים, וקולו קול גדול ולא יסף ולא יפסק לעלמין, וכבודו חדש עמנו, בחידוש ימינו
כקדם.

ציטוט מהספר 'משנת הנזיר':

"והנה נתוודעתי על ידי חוקר נסתרות אחד (פרופ' שלום, שבקרני עם הרא"ם בביתנו בשבת) לכתבי יד של *:namespace prefix = st1 />ר' אברהם אבלועפיא ז"ל ותלמידיו, ובקחתי אותם בידי, והיו לי למעורר עז ותקיף ואיתן, ורוחי הומה ומתקדש ומטהר, ועולה אל על, במצאי אל הגיוני ודרכי בינתי בהגיון השמעי הנבואי, בקבלה הנבואית, (של ר' אברהם אבולעפיא), ובשירי זמרה ורנה בניגוני נועם תהילים, בשפיכת הלב בעתות הלילה בשעות טוהר עליון, כשכולי גופי רועד וכואב ככלות הכוחות, רוחי עולה, ונשמתי חיה, עד כדי דפיקת הרוח בלב, ובנימי כינור שיר נועם הבינה, קול דודי דופק, ונהפכתי והייתי לאיש חדש, כל היום אל דמי לי, להתאמץ ולהתחזק שוב, לצפות לחסד הגילוי העליון האלהי, בזמירות הלילה.
רואה הנני, שהגילוי הנבואי, הנחוץ והמקווה בעת תחיה וגאולה בדורנו אנו, מפי הקודש אל א ישראל, לא רחוק הואמאתנו. על ידי הכנה בדרך רננת נועם שמות הקודש, בצירוף נגינת אותיותיהם. אומץ, אומץ, אומץ, ובריאה תברא ונגלה דבר ה'".

אילו היה חי, או שעדיין חי? היה מתמנה לראש בסנהדרין של דב מאיר? על פי נבואה כמובן.

מישהו הראה לי את הספר 'משנת הנזיר' (חדש!). ויש שם דברים נפלאים ביותר. ואגב רואים שם את חוויותיו הנבואיות בצורה חושפנית ומדהימה (הוא מספר, למשל, שכשיש לו התלבטות הוא מגיע לכותל הווא שומע מין קול פנימי שאומר לו כיצד לנהוג. וזה כמין "נבואה קטנה", כך הוא מגדיר זאת). מצד אחר לחלוטין, מתוארת שם תכנית הלימודים שהוא הכין לישיבה המרכזית העולמית (במחשבת ישראל: מפילון דרך הישראלי ורס"ג, רמב"ם ריה"ל ר"ח קרשקש העיקרים רמח"ל וכו', וגם השיטה האשכנזית: רמ"ד ורנ"ק). הוא הראה את התכנית לרב קוק, ולאחר עיון אמר לו הרב שגם הוא היה כותב כזו. "רק בשיטה האשכנזית, ובמיוחד ברנ"ק, פקפק" (זה מופיע גם בהקדמה של הרב שאר ישוב הכהן לביאורי הנזיר לכוזרי). שם מופיע עוד קטע, שבו הוא מספר שפגש מישהו שלמד אצל רב ליטאי חשוב בחו"ל (לא זוכר מיהו), שלימד את רנ"ק. ושמח על כך הנזיר מאוד (מסתבר, שיש עוד מישהו ש"מכשיר" את רנ"ק).

מיכי
הויכוחים עם שוורץ החלו מאוחר, בתחילה היו הדברים למישרין.
היד הוקשחה לאחר הסיפור. כמו בכל מקום צריך קשרים ואמון.
על חלק מהדברים עובדים וחלק עדיין מצפים.
כבר ציינתי שהשאלה אינה רק אם עובדים אלא כמה מעבדים וכמה "מאבדים".

גם אני שמעתי שעם קצת [מאוד] קשרים אפשר לעיין בדברים שם.

האנשים שם כיום נחמדים מאוד, ועושים רושם של עובדים במרץ.

מגלה,
האם אתה יודע זאת ממקור ראשון? איך נתנו לדב שוורץ לעיין שם? האם הוא נחשב בעיני מישהו 'ממשיך אמיתי'? וידועים הויכוחים עם הרב שאר ישוב על עריכת 'אוה"ק'.
אני שמעתי שאפשר לעיין שם במקום (גם לא ממקור ראשון). מיכי

אמנם יש ארגזים מלאים, אך למי ניתנת הרשות לנבור בהם? אפילו את רשימת כתב היד לא נותנים הם לאיש (על אף שרשימה כזו נתפרסמה בעבר בספר נזר דוד).
 
אירע לנזיר מה שעדיין קורה לראי"ה קוק. הכתבים נתונים למשחקי כח שונים של 'ממשיכים נאמנים'. רק מעטים זוכים להכנס לקודש פנימה ולעיין בכתבי היד ומה שמודפס הוא רק אפס קצהו - ואת אותו הקצהו עוד מצנזרים.
 
איי אפשר לתהות על משמעות "גניזה" זו. מה כבר טמון שם שאי אפשר לפרסם?