כותרת חילופית מתאימה ל'ענינא דיומא': 'בא למחות את עמלק ונמצא הוא העמלקי'
הבוקר מוקדם הבאתי באשכול טליבן-חרדיבן לינק טלויזיוני לנאום מוצלח של וואפה סולטן, פסיכולוגית ערבית-אמריקאית, על ה'אכזריות הדתית הקדושה' (מינוח לקוח מארכיוני הפורום על הרשע המתבצע בשם הדת, לינקי?). בנאומה היא מגנה את האיסלם לעומת הבודהה והיהדות. זה נוגע לאשכול ההוא.
אבל כאן אני לא דן ולא מתיחס לדת-אסכולה מסוימת לעומת דת-אסכולה אחרת. אני רק בא לנסות לדון ולנתח מה המקור החינוכי לתופעת האכזריות הקדושה האנטי אלוהית ומהן הדרכים לסלק אותה.
תחילה אביא מדבריה של וואפה שם ובעיקר מהופעה אחרת משוכתבת. (משום מה הייד פארק לא נותן לכתוב את המילה scri pt המופיעה בכתובת האינטרנט, אז עשיתי רווח באמצע המילה ויש לצמצם אותו) http://www.memritv.org/transcri pt.asp?P1=783
בנאום הטלויזיוני היא עונה למתוכח דתי: 'אחי, אתה יכול להאמין באבנים כל זמן שאתה לא זורק אותם עלי'
בנאום המשוכתב היא כותבת בין היתר (תרגום חופשי):
'במדינותינו, הדת היא המקור היחיד לחינוך והמעין היחיד ממנו שתה המחבל (טרוריסט) עד שרוה את צמאונו. הוא לא נולד מחבל ולא נהיה מחבל בין לילה. התורות האיסלמיות מילאו תפקיד בשזירת המארג האידיאולוגי שלו, חוט אחר חוט, ולא ניתן למקורות אחרים -אני מדברת על מקורות מדעיים- למלא תפקיד. תורות אלו הן שעיוותו את המחבל הלזה וקטלו את אנושיותו. לא שהמחבל עיוות את הוראות הדת ולא הבין אותן נכונה, כפי שטוענים בני אדם שהם בורים בענין.
כשמשננים לילד בשנותיו הרכים את הפסוק: 'הם ייהרגו או ייצלבו או ייחתכו להם ידיים ורגליים בצדדים חילופיים', בלי להיכנס כרגע בפירוש הניתן לפסוק הזה ובנסיבות בהן הוא נאמר, נעשה הצעד הראשון ליצירת מחבל גדול...'
ובהמשך: '... או שאך ורק ביקשו להשביע רצונות פראיים שדורבנו בהם על ידי תורות דתיות אשר מסיתות ומשסות לדחית השונה, הריגת השונה והכחשת (זכויות) השונה...'
אני רואה את וואפה כעצכחניקית מקורית בגירסה המוסלמית, אבל חוששני שכאן בגירסה היהודית, חלקנו שותפים לאותו הפשע הרעיוני.
לא מודגש כאן מספיק שכאשר מלמדים ילד פרשות התורה כמו מחיית מדין, סקילת 'מחללי' שבת, תפילות כמו שלא עשאני גוי ואשה ועוד, צריך מיד או אפילו כהקדמה ללימוד לגנות את התופעה בכל לשון של גנאי ורק אחר כך להסביר ש'נשתנו העיתים' או כל אפולוגטיקה אחרת.
יתירה מזו (יסלח לי ווטו רבי) כאשר מלמדים פרשת ומסכת קידושין ומוצאים את הצורה בה 'נלקחת' האשה, צריך לגנות אותה ולהתריע על השינוי הנדרש ולא לתרץ אותה בק"נ טעמים. הילד לא מבין את הדקויות המחשבתיות מבית מדרשם של ה'פוסט חזונישניקים' (או את מאמרי חז"ל התיאורטיים של בוגי) אבל חודר בו המושג של החפצת האשה והשפלת הגוי.
הדגשה: אני לא מטיף ליהדות רפורמית ובוודאי שלא לדרך של הידענים ושונאי מחצבתם למיניהם מבית ומחוץ שרוצים להעיף את הדת לכל הרוחות. אני כן מטיף ללימוד הדת בד בבד עם ניטרול הארס החינוכי שטמון בה.
לסיכום: לימדו ולמדו תורה שבכתב ושבעל פה אבל לימדו ולמדו קודם לכל פיסקה ופיסקה את ה'דרך ארץ שקדמה לתורה' שלא לקבל רעיונות שנשארו ושהוחדרו בה, שהם כורתים את הענף החינוכי הנהדר עליה היא יושבת.
הרחבת הכותרת
תוקן על ידי עצכח ב- 22/01/2009 15:56:29
נשלח ב-1/4/2009 13:00
[השכן,
הוספה לדברים -
"מקורות חיצוניים" שבדבריך כוללים גם אידיאולוגיה וערכי מוסר (המושפעים, כידוע, מהלכי רוח הזמן והמקום שבכל דור ודור). ואולי זו התשובה גם לשאלתו של סנשו לעיל.]
נשלח ב-1/4/2009 11:30
לדברי מיכי:" כולם (אולי למעט קראים וצדוקים) מסכימים שיש לפרש את התורה".
אמנם סטיה מענינו של האשכול, אבל יש להוציא מלבם של הצדוקים, ולכן אעיר:
השיטה הצדוקית, הקראית, וכל שם אחר שתבחרו מתופעות דומות, כולל בימינו אנו, אינה טוענת ש'אין לפרש את התורה'. הטענה היא, שפרשנות התורה נעשית מילולית מתוך הטקסט, וללא הסתמכות על מקורות שאינם הטקסט.
השיטה המסורתית רואה במקורות חיצוניים, בעיקר: מסורות ע"פ, בסיס לפרשנות. המסורות הן מסורות פרשניות בשמם של קדמונים [החל במשה עצמו], או אף מסורות ולפיהן הפירוש נמסר מפי האל יחד עם הטקסט [למשל: "הלכה למשה מסיני"], ולעתים מסורות לגבי הדרך הפרשנית המותרת, כגון "מידות שהתורה נדרשת בהן".
כך למשל, אמרתו המפורסמת של רש"י "ואני לפשוטו של מקרא באתי" אינה קראית, שכן הוא נותן פירוש פשטני, המחוייב לאותן מסורות. לעומת זאת, פרשנים מדעיים או ביקורתיים, שאינם מחוייבים מראש לפרשנות המסורתית, מנסים לתת פירוש טקסטואלי נטו, היינו: "קראי". אמנם, הפרשנות המדעית אינה רואה בפירושים שלה בסיס למחויבות דתית, ובזה אין דרכה זהה לדרך הקראית או הצדוקית.
_________________
אוי לשכן
ואוי לשכנו
נשלח ב-1/4/2009 10:58
mdabraham כתב:
ובאמת הגבול אינו חד. כולם (אולי למעט קראים וצדוקים) מסכימים שיש לפרש את התורה, ולא תמיד לקחת אותה כפשוטה. הפרשנות מכילה רכיבים של סברא (מוסרית ואחרת) ושל שיקולים פרשניים טכסטואליים (וגם של מסורת). לפעמים יש דילמה האם לדחוק בלשון או בסברא, והדברים עתיקים (הב"י והחזו"א, שאינם חשודים אצלי על סטייה מהאורתודוכסיה, ושניהם אמרו שעדיף לדחוק בלשון מאשר לדחוק בסברא). יש כאן בעיקר שאלה של מינונים. להפוך את עמלק למשהו בנפש, זוהי פרשנות יצירתית שאינה משכנעת אותי. אני לא משתכנע שהתורה אכן התכוונה לזה, אף כי הייתי מאד רוצה להאמין בכך (ואני מאושר שיאן עמלקי היום ליישם עליו את הציוויים הללו). על כן היושר האינטלקטואלי מבחינה פרשנית מחייב אותי לאמץ את הציווי כציווי ריאלי (על אף שאני מתקומם נגדו מבחינה נפשית). וזוהי בדיוק האינדיקציה שלי לכפיפות להלכה במובן האורתודוכסי. מיכי
מה תאמר על פירוש חז"ל ל-"עין תחת עין"?
נשלח ב-1/4/2009 03:33
וכהמשך לדברי רציו -
כשם שרק ה'אליל הראשי' של אברהם - יכל לצוות על דבר כעין הקרבת בן, כך רק 'אליל מדע ראשי' - יוכל לצוות על דברים הנראים בלתי סבירים. זאת בתנאי שהוא יוכל לקבל תוקף גדול. יש לזכור שגם אברהם - לא קיבל את הציווי על הקרבת הבן - רק לאחר זמן רב של הפצת האמונה בעולם (וממילא השוואתה עם כל ה"אלילים האחרים - כוונתי שהפצת האמונה גוררת לוגית - את ההשוואה עם האלילים האחרים שקדמה (ההשוואה) לה (להפצה). כלומר לא ייתכן שאברהם הגיע למצב בו הוא נחשב ל"נשיא אלוקים אתה בתוכנו", אם לא שקודם הוא הוכיח קבל עם ועדה את נכונות דבריו. ואם כן, כאשר מגיע הציווי על הקרבת הבן - מצד כל הכלים שיש לו לבדוק זאת - הציווי איננו סותר שום דבר אפשרי. ).
"גם בהתייחס האל בתורתו לסיטואציה בה מגיע נביא ומצווה בשמו דברים אשר לא שמעתם אוזן, הבחינה האם נביא שקר הוא תהיה רק בזאת אם דבריו סותרים במשהו מצוה ממצוות התורה, אולם כשיסתרו דבריו את הגיון ליבם של בני האדם בזאת ישאר נביא אמת גם אם יהיה זה במאה ה-21 בב"א.
"
זה איננו נכון כלל. רק נביא שאומר לעבוד ע"ז הוא נביא שקר. נביא שאומר לעבור על מצוות התורה - זה דבר שלא נאמר עליו דבר בחומש, אמנם מדברי התושב"ע אנו למדים - שהוא איננו יכול לצוות על ביטול מצווה מן המצוות, וגם זאת רק אם הוא מצווה את ציוויו כדבר קבוע.
אבל בכלל הנושא של נביא שאומר לעבוד ע"ז - וכאמור דבריו מוכיחים עליו שהוא נביא שקר, וכמו שנאמר בספר דברים - זה נאמר בתחילת פרשת ראה - יחד עם כל הדברים שנאמרו על הרחקה מע"ז, וזהירות מהמסיתים לה. שמה גם לא אתה הוא הבוחן את הנביא - אלא הקב"ה בוחן אותך, כמו שנאמר שם "כי מנסה ה' אלוקיכם אתכם לדעת הישכם אוהבים את ה' אלוקיכם וגו'".
ואיפה אתה רשאי לבחון את הנביא? זה נאמר במפורש - בפרשת שופטים. שם אתה המקים את השופטים, ואתה האומר אשימה עלי מלך. וגם הנביא בא מקרבך ומאחיך.
ומה כתיב שם? "כי אתה בא אל הארץ... לא תלמד לעשות כתועבות הגויים ההם... כי הגויים האלה... אל מעוננים ואל קוסמים ישמעו, ואתה לא כן נתן לך ה' אלוקיך. נביא מקרבך מאחיך כמוני יקים לך ה' אלוקיך, אליו תשמעון..."
וממשיך ואומר שם - "וכי תאמר בלבבך - איכה נדע את הדבר אשר לא דברו ה'?" תשובה: "אשר ידבר הנביא בשם ה' ולא יהיה הדבר ולא יבוא - הוא הדבר אשר לא דברו ה'! בזדון דברו הנביא, לא תגור ממנו".
זה ממש מקביל לדברים של רציו, וכל הסבר נוסף מיותר. בעצם לא מיותר: אם הדבר שהנביא אמר - ולא התקיימו - אינם דברי ה', אם כן ק"ו בן בנו של ק"ו, שהדברים שנאמרו וכבר הוכחשו מתחילתם - אינם, לא היו ולא יכולים להיות דברי ה'. (מחקתי פה איזה דומא, שאינני יודע אם היא מספיק טובה).
Hegyonai, It is me who Linki quoted in your quote. According to Rav Kook's understanding that wisdom is a development beyond prophecy, then your remark fits an outdated notion of God and prophecy.
נשלח ב-25/1/2009 00:04
הגיוני כתב אכתוב לך בזה דעתי, מוכרח הדבר שתבונת האלוקים הינה למעלה מתבונת בן האנוש ואינה ניתנת כלל לתפיסתו של זה האחרון
ולכן זה הגיוני שה' לא יצווה לאדם ציווי שהאדם לא יוכל להבינו ושיהיה למעלה מתבונתו
למשל --לא נצפה מפר' לאסטרופיסיקה, שיסביר את תורתו לילדי הגן- בשפתו המדעית.
_________________
מודה ועוזב
נשלח ב-24/1/2009 22:13
לינקזעצער כתב:
אבל תפיסת האל של ימינו יודעת כבר שהמסר הראשוני של האל הוא בתבונת האדם. לכן כל מסר לא נבון על כורחו נובע מאיזה ג'ם תקשורתי.
מדבריך ניתן להסיק שאם תקבל מסר מאלוקים שלדעתך אינו נבון תתלה בבוקי סריקי ולא תקיימו.
אכתוב לך בזה דעתי, מוכרח הדבר שתבונת האלוקים הינה למעלה מתבונת בן האנוש ואינה ניתנת כלל לתפיסתו של זה האחרון, וכמאמר הכוזרי "אילו ידעתיו הייתיו" ועוד רבים שאכמ"ל בהם.
נכון שכל עסקינו בתורה והאמונה הלוגית שלנו באל אחד בנויה גם על שכלינו ומסתדרת עם התובנה שלנו אך עם זאת עלינו להכיר בהכרח כי לא תמיד צריכים אנו להתאים את ציוויי האל ופעליו להבנתינו. (כוונתי בעיקר לחוקות התורה אם כי גם במשפטיה הנתונים להכרעת שכלינו, תמיד ישנם רובדים עמוקים יותר הנסתרים מעיני שכלינו הפשוטים).
גם בהתייחס האל בתורתו לסיטואציה בה מגיע נביא ומצווה בשמו דברים אשר לא שמעתם אוזן, הבחינה האם נביא שקר הוא תהיה רק בזאת אם דבריו סותרים במשהו מצוה ממצוות התורה, אולם כשיסתרו דבריו את הגיון ליבם של בני האדם בזאת ישאר נביא אמת גם אם יהיה זה במאה ה-21 בב"א.
תוספת -
"למשפחה חשובה היה בן עם סי.פי. שרצה מאד לבוא לחתונה של אחותו, אבל לא הביאו אותו מתוך התביישות."
תגובת מוישהגרויס:
ידידי יו"ד היה אומר על זה שיש צדקות עד כדי רשעות וזהו הרשע האוטומטיבי שכן לרשע יש לפחות נקיפות מצפון. אבל הרשע האחרון כה בטוח בצדקותו שאף מדורבן להיות עוד יותר רשע.
_________________
בברכה
תוקן על ידי לינקזעצער ב- 22/01/2009 12:39:40
נשלח ב-2/4/2006 14:35
כעת לינק מתוחכם (ושוב, תודה לטכנאית): להסגרת אב מכה ראו באשכול הבא
איזה מזל שאין היום נבואה. פעם נביא היה צריך לתת אות או מופת, היום הוא היה צריך לעמוד בקריטריונים הרציונליסטים וההומניים שלנו. אוי ואבוי לו אם הוא היה קורא למלחמה על דמשק, היו מפטרים אותו מיידית.
רציו: אל המבקש במאה העשרים ואחד להקריב את בנו אליו "סתם ככה" מעיד על עצמו שאינו אלוהי ישראל!
...כי תפיסת האל של אברהם החלוץ בתחילת הציויליזציה היתה ראויה לשבח בכך ששמה קץ לפוליתאיזם ויצרה את המונותאיזם של אליל ראשי. מאליל כזה אפשר עוד לצפות דרישה של הקרבת בן. אבל תפיסת האל של ימינו יודעת כבר שהמסר הראשוני של האל הוא בתבונת האדם. לכן כל מסר לא נבון על כורחו נובע מאיזה ג'ם תקשורתי.
בברכה.
נשלח ב-12/3/2006 17:12
בוגי,
סנדרומי המומר והאורטודקס\חרדי לשעבר\מתדייס, הם מעט מורכבים יותר ממה שאתה נוטה לחשוב. והם תוקפים גם כאלה שצועקים שאין להם את הסנדרום הזה.
נשלח ב-12/3/2006 17:10
סליחה, כי היה לי את הרושם (גם בהתכתבות באישי) שמצדך אמורות להיות לי את כל התשובות לכל מה שסובר החזוניש והפוסטי פוסטים שלו! (אם כבר אז אידגי רבי הוא המומחה לענין.)
