ערך ה'בתולתיות': החפצת האשה או אוביקטיבית?

פורים שמח!
מרא דאתרא קלמר אישר את הקדמת האשכול ביומיים, כי הדיון המוצע שייך גם למצות היום של מגילת אסתר.

במגילה קראנו על ערך הבתולה לאחשורוש המלך.

בתורה קראנו על ערך הבתולה הבוגדת/נאנסת/מתפתה.

בוואלה קראנו שגם בעולם המערבי במקרה משפטי שהיה לאחרונה באיטליה היה לערך הבתולה משקל.

בעכ"ח קראנו על צורת הקידושין והיה מי שטען שעדיין יש לצורה 'ההחפצתית' (מתחרז עם מפלצתית) תוקף כי האשה עדיין תלויה גופנית-נפשית בכוח הגברי. התוכחתי באישי ובאשכולי הקודם עם הדעה הזו, כי למרות שברור שהתלות הזו קיימת עדיין פה ושם רב פה וזעיר שם, היא נובעת מחינוך 'ראשוני' יותר (וקרוב לדתות מסוימות) שמחזק את מגמת ההחפצה. כך נוצר מעגל קסמים בו נוצרת התלות הנפשית. בעולם המערבי התלות היא רק טכנית (החלפת נורה) ותו לא אבל נפשית היא מתקרבת מאד לשויון. לכן אדרבה, מעגל הקסמים של תלות נפשית הקיים במקומות מסוימים מחמת חינוך החפצתי, הוא דוקא סיבה לתיקון צורת הקידושין כפי שטענתי באשכול ההוא.

מענין לענין התגלגל הויכוח להצדקת הערך הניתן לבתולים ומתוכחי הוכיח לי מהכתבה למעלה שגם בעולם המרבי קיימת עדיין מגמת ההחפצה (אמנם שלא בצדק).

בהמשך לכך הדיון הזה. ברור שהחפצתית יש יותר ערך לבתולה כי אינו דומה ערך חפץ חדש לחפץ משומש, בכל זאת גם בלי מושג ההחפצה ואפילו בהנחה שעדיף לאשה להיות 'מנוסה' לפני נישואיה וכו' יש לי איזו שהיא תחושה שבמבחר שוה בין בתולה לבעולה, עדיפה הבתולה כי הקשר המסוים הוא בלעדי. זה דומה למאמר חז"ל שאצל המתחתנים בפעם השניה ישנן 'ארבע דעות במיטה'. אם כן גם עם תורה שבעל פה פתוחה (ראו אשכולי הקודם), יש מקום להשאיר את ערך הבתוליות.

אישציפור,

האם אתה טוען שאשה שזנתה זה מצב חמור יותר מגבר שזנה?

לדעתי זה להפך.

האיומים הדרקוניים של חז"ל מופנים בעיקר לגברים.

הבועל ארמית, קנאית פוגעים בו וגם חייב בכרת מדברי סופרים.

לגבי אשה השוכבת עם גוי..שום דבר מאלה. 

אוננות גברית - מעשה חמור ביותר שהאריכו והגזימו בכוונה בחומרתו מפאת זה שהוא נפוץ.

אוננות נשית - שום כלום.

ועוד.

נכון שאפשר להכנס לפרשנויות לגבי ההשפעה הנפשית על אשה , לעומת על הגבר כתוצאה מקיום

יחסים, לזה שקיום יחסי מין אצל גברים לאו דוקא קשור לרגש כלשהו וכן הלאה..

אבל לדעתי זה מסוכן, וזו לא הסיבה להלכה, גם לגבר אסור לעשות כלום...אין שום סלחנות כלפי

הגבר, שלא כמו אצל המוסלמים.

 המסתפק,

לגבי כהן גדול, מצוות אלה נועדו לרומם את מעמדו כחלק מרוממות מעמד המקדש. ובגלל סיבה זו

גם נקבעו טומאות שונות (לפחות ע"פ הרמב"ם) ואדם טמא אינו אדם פגום (למרות שיש גם

פרשנויות כאלה). מטבע הדברים, הדבר תלוי גם במקובל בציבור ובעיניהם אין זה מכובד כי כהן

גדול ישא אשה שהיתה עם מישהו אחר. כמו שאסור לשאת נשיו של מלך לאחר מותו בגלל כבודו.

קדושתו של הכהן הגדול היא מתוקף מעמדו ככהן גדול ואין זה קשור לאיכותו כאדם. הוא יכול להיות

עם הארץ גמור, כמו שהיה נפוץ בימי בית שני.

אישציפור,

פרשנות הכופין איננה פרשנות שלי. זה פשט ההלכה, ראה בהמשך "מושיבין ביניהם" וכן הלאה.

פרט לזה, כל מקום שאמר כופין הכוונה לבית דין.

לגבי הפגם, ברור שישנו פגם במציאות צנועה כשל התורה, אבל לא פגם פיזי. אלא פגם צניעותי,

ופגם זה משותף גם לגברים. הקנס שקבעה התורה בין אם הוא עונש פיצוי או שניהם, נועד למנוע

את המציאות הזאת.

אל תשכח את הדעה מודה בקנס ובאו אחר כך עדים פטור ומה תעשה כאן.
לי נראה כמו שכתבתי קודם, שקנס הוא סוג של עונש ולא פיצוי לניזק ,וכמו שכיום משמש המילה קנס לסוג מסוים של עונשים.(למה דווקא הניזק מקבל את התשלום אין לי פיתרון  מלבד פיתרון טכני שצריך מישהו שיאכוף את התשלום).ישנו סוג של עונשים שעניינם מה שמגיע לאדם על ביצוע עבירה וישנו סוג של עונשים שעניינם חינוך ומודעות לחומרת הבעיה (בדומה לאב שמחנך את בנו).יכול להיות שאדם שמבין את חומרת הבעיה לבד פטור מהחינוך הזה.

קשה מאוד להוכיח מקנסות כי התשלומים שבהם שונים לחלוטין ראה ערך תשלום קבוע לעבד שנהרג על ידי שור ושם לכאורה זה תלוי בשווי כל עבד לעצמו.דרך אגב למה באמת מודה בקנס פטור  מה זה פרס על צדיקות יתירה .מה זה באמת עניין התשלום הקבוע הזה ללא כל תלות בניזק ואולי הכוונה בקנס זה סוג של עונש ולא פיצוי .(ואולי מזה דימה רש"י שגם מודה בעונש מיתה פטור. מכות ד)

אם כל  ערך בתולה הוא ערך סובייקטיבי רגשי  לגבר אזי מדוע לכהן גדול אסור לישא בעולה  .משתמע מהאיסור שזהו גריעות אמיתית ולכן לאדם קדוש כמוהו אין זה ראוי.