איז א סברה שטערקער ווי א פסוק?

איך לייג דא דעם אשכול נאר אלס דוגמה, און זאל דער עולם זיך נעמען ווארפן ש"ס ופוסקים.

אין די גמ' טרעפט מען אפט אזא סארט פראגע. סברא הוא ולמה לי קרא?

פון דעם איז משמע אז אויב דער סברא זאגט מיר אזוי, האט דאס א גענוגענדן כח אז עס וואלט נישט אויסגעפעלט צו האבן א פסוק דערפאר, און דער פסוק קומט עפעס אנדערש אונז דערציילן.

אויף די רגע שווימט מיר ארויף א פני יהושע אין ברכות (ל"ה ע"א) וזה לשונו:
גמ' אלא סברא, אסור לו לאדם [ליהנות מן העולם הזה בלא ברכה] כו'. משמע מלשון כל הפוסקים דלפום הך מסקנא דהכא, כל ברכת הנהנין הן מדרבנן לבר מברכת המזון לחוד כו', ולענ"ד לכאורה יש לתמוה, דהא בכל הש"ס משמע דמידי דאתיא מסברא הוי מדאורייתא, ואדרבה מקשה הש"ס "הא למה לי קרא סברא הוא" כו' עכ"ל הנצרך לענינינו.