"להחזיק אצבעות"

ראיתי כאן מישהו שהתבטא במילים "אנו מחזיקים לך אצבעות".
הערתי על זה פעם לתועלת הכלל,  ואעיר שוב (אני לא מצליח להיזכר היכן זה היה)
המושג הזה לקוח מהטרימינולוגיה הנוצרית.
פירושו הוא עשיית התנועה הידועה שהם עןושים במהלך ה"מיסות" שלהם בשילוב האצבעות לצורת שתי וערב.
ברור שרבים מאיתנו משתמשים בביטוי הזה הלקוח ככל הנראה על ידי תירגומו משפה כלשהי על ידי מישהו שלא הבין את משמעותו.
לתשומת לבכם!

מודה ומתוודה:
אני האשם, טעיתי, לא ידעתי!

אני "מחזיק לך טובה" [זה לא מהאיסלאם, נכון?] על הגילוי הנאות. וכיוון שכך אחדש לך משהו משלי על הביטוי 'מלח הארץ' שנהוג להשתמש בו על החלוצים שייבשו בארץ ביצות בשנות הארבעים, על אותם שסללו כבישים בידיים והחילו את החזון הציוני הלכה למעשה.
אז במקורו, הביטוי הזה שייך לתלמידי יש"ו שנשארו צמודים אליו, והם כונו 'מלח הארץ'.[

[כך ראיתי במוסף קולמוס של עיתון משפחה, יש שם בעמוד הראשון כל מיני ידיעות מעניינות על נושאים שונים. אחד הגליונות האחרונים עסק על מלח ושם כתב הכותב (לא זוכר את שמו) את הידיעה המעניינת הזו].

אכן אליך ובעקבות התבטאותך נכתבו דברי, אך כיוון וזוהי טעות נפוצה מאוד העדפתי לכתוב בכללות כי אין כאן שום דבר אישי והכוונה היא רק לעורר את כלל הציבור בנושא זה.
יישר כוח על הידיעה הזו בהקשר למלח!
יש למישהו עוד ידיעות שכאלה?

במדור הזה של קולמוס יש המון ידיעות מעניינות ומחודשות.
עכשיו ראיתי את שם הכותב, חיים סופר, אבל את הגיליון על המלח לא מצאתי.

מישהו מכיר אותו, יש לו עוד טורים?

שמתי לב שיש הרבה אנשים ונשים וילדים משתמשים במילה "בחיי" (על כל דבר) שמעתי שזה כמו שבועה.

גם הביטוי 'כפרה עליך'. זה לא קללה בעצם? שאני יהיה כפרה עליך! כל אחד מסוגל לומר את זה על חבר שלו?

זה כמו "עלי קללתך בני" שאמרה רבקה

מקור  המונח  להחזיק  אצבעות  הינו  אכן  בנצרות.  אך  אינו  קשור  כלל  וכלל  למיסה  וכיו"ב,  אלא  ע"פ  האמונה  הנוצרית  כאשר  מישהו  בצרה  מושיטים  לו  אצבע  ומצליבים אותה  עם  אצבעו  של  הנתון  בצרה  כסגולה  להצלחה  והחלצות  מצרה.

ומענין  לענין  באותו  ענין.
הידעתם  כי  מקור  פריט  הלבוש   עניבה   מקורו  בצבא  הקרואטי  הקדום  בו  היו החיילים  היוצאים  לקרב  עונדים  צלב  העשוי  אריג  בד  ואופן  ענידתו  משתחל  משני  הצדדים  מלמעלה  כלפי  מטה  ויוצר  צורת  צלב.  היותו  של  פריט  זה  עשוי  בד   בכדי  שלא  יהיה  בעל  משקל  ומסורבל  בנמשקלו בעת  היציאה  לקרב  שהיתה  בלתי  ממנועת  בשעתו  אלא  בהליכה  ממושכת  באופן  רגלי. 

אם כבר עסקינן ביטויים מהטרמינולוגיה הנוצרית שהשתלבו בשפה,
גם הביטוי "אין נביא בעירו" נוצרי במקורו ונאמר על ישו כאשר ניסה לשאת נאום דתי ("לנבא", לטענתם) בנצרת.