"אני מחזיר את זה, זה גוזל לי זמן רב"...
המתנדב החרוץ והאכפתי החובש הבכיר משה דוד רוזנפלד, חש צורך להטות שכם בתקופה בטחונית חמה זו, והצטרף לקבוצת הכוננים שהחלו לנוע עם אמבולנס מד"א צמוד.
ואז זה התחיל - - -
כדרכו, הוא יצא להזנקות האירועים השגרתיים השונים והושיט את העזרה הרפואית הראשונית, המהירה והמקצועית.
בחלק מהאירועים, בהם הוא נפגש במצב אקוטי וחמור, ובשמעו כי האמבולנס/הנט"ן עדיין רחוקים, הוא החליט להמשיך בהגשת העזרה הדחופה ופינה את נשוא הקריאה לביה"ח.
פעם אחת, פעם נוספת, ושוב פעם...
הוא החל לשים לב, שהדבר פשוט גוזל לו זמן רב (הפינוי וה'חזרה לכוננות'). כדי שהוא יוכל להמשיך לצאת לאירועים ולתת להם כיסוי רפואי 'בכיר' וכדי לא להיכנס לדילמת פינוי, הוא החל מהרהר בדבר החזרת האמבולנס לתחנה / להעבירו לחבר אחר.
ואז זה קרה - - -
בערבו של יום ראשון, הוא הגיע לנה"ז איצקוביץ, בכדי לשפוך צקון-לחש בתפילת ערבית.
לפתע ניגש אליו "חניון 10" המתנדב אמיתי מושקט:
"משה, כמדומני שיש לך פנצ'ר בגלגל. הלא כן?!"
משה השיב לו מבט בעניים קמות:
"אתה רציני?"
אדהכי והכי, משה נסע למלאות אויר ושב לנה"ז. שם התברר כי החשש אינו פורח, משום שהאויר בורח...
אמיתי כבר למד מרעהו הטוב (...) "לקבל החלטות" ותוך זמן קצר כבר היה האמבולנס על ג'ק, כשמסביב מסייעים צוות הנה"ז: אליהו לוינשטיין, ישראל הרשטיק, יוסף קליך וצוות הצילום.
במהלך העבודה התקבל דיווח על החייאה ברח' רבי עקיבא הסמוך. הצוות התפצל לשניים: קבוצה אחת נסעה לסייע לבת השמונים ושתיים, וקבוצה אחת המשיכה בתיקון ולא בעצלתיים.
לאחר זמן קצר חזר האמבולנס להתייצב על עמדו באופן יציב. משה הודה לחברים שנתנו לו גב איתן בכדי שיוכל לעמוד על רגליו ביציבות.
- - -
כתף אל כתף, גב אל גב - משפחת "הצלה" גוש-דן!
 |
|
|
