הרהורים על הגימלאים ו"מרן"ים

2 ארועים באחרונה, נציגי הגימלאים בכנסת ופרשת השופט מלץ בבוררות כלל, מעלים הרהורים בעניין מוסד הנהגת הזקנים בציבור החרדי.

השיפורים ביכולת הרפואית מחד וההקצנה בקריטריון הגיל לקביעת "מרן" מאידך (או שמא פשוט אריכות ימיו של הרב שך) הביאו לכך שהציבור הליטאי בשנים האחרונות מונהג על ידי חבורה של בני 90+.

אם בעבר הלא רחוק הונהג הציבור הליטאי על ידי מנהיגים בשנות החמישים עד שבעים לחייהם (חזון איש, הרב מבריסק, ר' חיים מבריסק, ר' חיים עוזר וכו') עברנו למצב של 20 עד 30 שנה יותר.

יש פה מאין הגזמה של "זקניך ויאמרו לך". אין ספק שאנשים בגילאים האלה, אף אם אינם סובלים מדמנטיה רפואית כגון הרב שך בסוף ימיו, היכולות השכליות של ניתוח, הבנה, זכרון, חישוב וכד' נחלשו בצורה משמעותית.

כמדומה שהופר האיזון בין הניסיון, המתינות, ישוב הדעת, והחלשת התאוות, אל מול היכולות הקוגטיבוויות האוביקטיוויות. אף חרדי לא היה הולך לבוררות עיסקית אצל שופט בין 90 אבל ילך לשאול האם לקנות בית במקום מסוים לאדם בגיל זה.

יודע גם יודע אני שהעיקר בהמהלך הזה הוא "דעת תורה" "סייעתא דשמיא" וכו' אבל אי אפשר לבטל את האלמנט הבסיסי של היכולת המנטלית. אולי זהו חלק מהבעייתיות שעוברת על הציבור הזה.

כאן המקום לשאלה מדעית, לא אמונית: האם הארכת החיים על ידי שיפור הרפואה גורם לכך שבן 90 היום הינו ביכולת השכלית והקוגנטיבית מקבילה לבן 70 בעבר, או אין זה אלא הארכה של שלב הדימדומים בחייו של הזקן, או החזקת גופו בחיים בזמן שכוחותיו השכליים הולכים וקלים?

מיכי נגע בדיוק בנקודה הנכונה, החלוקה המשמעותית ביותר היא בין סמכות פורמלית לסמכות לא-פורמלית. ברור שלסמכות לא-פורמלית לא ניתן לקבוע כללים והיא תלויה בהחלטה של הציבור, או יותר נכון בהחלטה של כל אדם בפני עצמו, הבעיה היא מהו התוקף של הוראות מנהיגות לא-פורמלית. בחברה החרדית כיום אין כלל התייחסות לסמכות פורמלית, כך אנו מוצאים גופים פורמליים חסרי משמעות המאויישים ברבנים ללא כוח אמיתי, כדוגמת חברי "מועצת גדולי התורה", רבני שכונות וכדו'. גם את ה"רבנות הראשית" הצליחו החרדים לרוקן מתוכנה, באמצעות החדרת רבנים שאינם מתאימים כלל לתפקידם, מנימוקים שונים ומשונים. לענ"ד כשמנהיגים לא-פורמליים חתומים על הוראות, תקנות, גזירות, חרמות, קריאות קודש וכו', אין לי שום חיוב לציית להם. המצב כיום הוא שנבחרי הציבור מהמפלגות החרדיות בכנסת וברשויות המקומיות, כפופים לרבנים שאיש לא מינה אותם לתפקיד קבלת החלטות, אולם אוי לו למי שימרה את פיהם. ההגדרה שנתן הרב שלזינגר לרבנים מבוגרים כ"יועצים", מתאימה בדיוק לסמכות לא-פורמלית.

אני מסכים עם ההערה שהבעיה במנהיגות הקיימת איננה תלויה רק בגיל, אלא גם במשרה התורנית אותה ממלא הרב. ברור ש"ראשי הישיבות" רחוקים מאוד מהבנת העולם ומורכבותו, לעומת רבני הקהילות הנתקלים יום יום בבעיות החיים. הסיבה להשפעתם הרבה של "ראשי הישיבות" איננה רק מחמת התפתחות "חברת הלומדים", היא קשורה גם לעובדה ששנות עיצוב האישיות של האדם הם בגילאי 17-25 והם האנשים המשפיעים ביותר על הצעירים החרדים בגילאים אלו.

אני רוצה לתת דוגמא שהפריעה לי מאוד ואני יודע שהיא רק מקרה אחד מיני רבים. הגר"מ קסלר רבה של קרית-ספר נתקל במהלכים רבים שהוא מנסה להוביל בעירו בהתנגדות של גורמים שונים, הללו נעזרים לא אחת בגראי"ל שטיינמן ובגרי"ש אלישיב כדי לכפות עליו לפעול בניגוד לדעתו. מהו כוחם של רבנים גדולים ככל שיהיו מול כוחו של מרא-דאתרא? האם מצב זה איננו מבטל לחלוטין את כוחו ומעמדו של הרב בקהילתו? ייתכן כמובן שגם יש מקום לערער על עצם המינוי של הרב קסלר לרב המקום, הוא לא התמנה ע"י תושבי העיר או ז' טובי העיר אלא ע"י "גדולי ישראל". מבחינה זו יש כאן אולי "הפה שאסר הוא הפה שהתיר", אולם זו בדיוק השאלה הראויה לדיון: מהו כוחם של "גדולי הדור" למנות רבני קהילות? גם רב הקהילה בה אני חי התמנה לתפקידו באמצעות חתימת "גדולי ישראל. אם אתה מאמין שיכולים לקלקל, תאמין שיכולים לתקן.

מאיר,
לא צורך ולא אפשרות.
הזכירו את עמוס עוז ויצחק בן אהרן כדמויות אדמו"ריות. האם היית יכול/רוצה לקבוע קריטריונים לסופר שיהפוך לבעל עמדה נחשבת? הרי זה אבסורד. אי אפשר ולא צריך לקבוע קריטריונים פורמליים למנהיגות כריזמטית לא אדמיניסטרטיבית.
הנה, לפוליטיקה ולמימסד השלטוני יש קריטריונים (אמנם מינימליסטיים). האם זה נראה טוב יותר?
אגב, גם שם הקריטריונים הם מינימליסטיים, כי מדובר בבחירה ולא במינוי. מה שמבוסס על בחירה של הציבור אין לקבוע לו קריטריונים. הציבור עצמו מחליט מה הוא רוצה. אז קו"ח בנדון דידן, שאין אפילו בחירות מסודרות אלא בחירה מכללא.
מיכי

אוסו,
האם ידוע לך על מקרים נוספים שפנו לגאון כדי לקבל את פסיקתו, או ענין ציבורי נוסף שהוא התערב בו?

...בן שישים - זקן ...בן תשעים לשוח , בן מאה - כאילו מת ועבר ובטל מן העולם ( אבות פ"ה\יח)

בעל בעמיו, למה לא? לא הוא זה שעמד בראש החץ נגד החסידות? לא אליו פנו במחלוקת הרב אייבשיץ והרב עמדין?

וכמובן  הערתי ציינה שרבות השפעתו של רב קהילה היתה  לאין ערוך גדולה יותר מתחומי קהילתו.

כמתעסק,
אין סתירה וכל הגורמים יכולים להתקיים.