צ'אוט
האם מותר או אסור לאב?
שו"ת תשב"ץ חלק ג סימן פב *:namespace prefix = o ns = "urn:schemas-microsoft-com:office:office" />
רופא אומן שריפא ברשות בית דין והזיק שוגג פטור מזיד חייב מפני תקון העולם המחתך את העובר במעי אשה ברשות בית דין והזיד שוגג פטור מזיד חייב מפני תקון העולם. ...ומן הדין חייבין אפילו בשוגג דקי"ל אדם מועד לעולם בין שוגג בין מזיד...אלא שפטרו שוגג מפני תקון העולם לרופא אומן ועושה ברשות בית דין שאם לא נפטרנו בשוגג אתי לאמנועי מלרפאת וכבר נתנה התורה רשות לרופא לרפאת.... ובתוספתא דבבבא קמא תניא: רופא אומן שריפא ברשות בית דין והזיק פטור, אבל יותר מן הראוי לו חייב. ונראה שזה הוא פירוש שוגג ומזיד שאם עשה הראוי לו והזיק פטור דהוה ליה שוגג אם לא נעשית מלאכתו כראוי בשגגתו וזהו מפני תקון העולם, דמן הדין היה ראוי לחייבו דאדם מועד לעולם ודינו מסור לשמים ואם עשה יותר מן הראוי לו הוי מזיד וחייב, וחייב כדין חובל. ולענין רציחתו אמרו בתוספתא דמכות: רופא אומן שריפא ברשות בית דין והרג הרי זה גולה. וזהו כשעשה הראוי לו, אבל אם עשה יותר מן הראוי והרג אינו גולה דמזיד הוא ואין מזיד גולה אף אינו מתחייב מיתה וכגון שלא התרו בו...ושם בגמרא הזכירו: הרב הרודה את תלמידו והאב המכה את בנו ושליח בית דין שאינן גולין משום דהתם במצוה קא עסיקי. ותימה שהרי הרופא גם כן במצוה קא עסיק דהא אבידת גופו היא. ואיכא לאפלוגי בינייהו כדמוכח התם.
וראה ר"ח מכות ח,ב: שפירש מדוע בהכהו ללמדו אומנות גולה - "נמצא האב מכהו שלא ברשות".
הדגיש רבינו: "אבל אם יסר את בנו....יצא האב המכה את בנו....בשעת עשיית מצוה" -
ודוק, דוקא כאשר המעשה נחשב עשיית מצוה, אך בכגון זה אין לענ"ד להחשיב כעשיית מצוה!
כדי ליסרו נתנו לו רשות, אך אף בזה יש לומר שהוא פטור כעין רופא ודווקא שלא עשה יותר מן הראוי, אך אם עשה יותר מן הראוי הרי הוא קרוב למזיד ומשום כך לא יגלה!
באשר לטענה שלא נקט לשון איסור.
יש לתת את הדעת להבחנה הבאה. יש מעשים שאסורים, אך לא נאמר בהם איסור מפורש, דווקא משום היקפו של האיסור שלא בכל אופן יש בו לאו.
כך לדוגמה הציעו הראשונים ואחרונים לאוין שונים ליסוד חיוב על נזקי ממון, אך הרמב"ם רק מנה כדין ובעונש תשלומים, אף שברור שיש עונש תשלומים על רבים מהנזקים, וברור שחייב אדם למנוע שממונו יזיק ובמקרים רבים אם התרשל ברור שעשה מעשה אסור, הרי לא התירו לאדם לשחרר ממונו כדי שיגרום נזק!
הוא הדין לגבי חובל שעיקרו הוא עונש תשלומים, וחיוב זה הוא הרבה יותר מקיף מאשר הלאו, שהרי "אדם מועד לעולם, בין שוגג בין מזיד, בין ער בין ישן, בין שכור...משלם מן היפה שבנכסיו" (לקמן הלכה י), וברור הוא שאין הישן עובר על לאו, אף שבודאי יש ללמוד איסור מכך שהתורה הענישתהו, שהיה לו להיזהר בשעה שהולך לישון ולא לשכב ליד דבר שהוא עלול להזיק לו.
אלא שרק המכה 'דרך נציון' הוא העובר על הלאו, כמבואר בריש פרק ה.
אמנם ברור גם שיש חובל שאינו חייב לשלם, כגון: רופא שחתך אבר של החולה לצורך ריפויו, וכיו"ב, ולא עבר על איסור ובלבד שריפא ברשות.
משום כך לא נקט רבינו לשון איסור בהל' ת"ת לגבי הלקה, שהרי אם זהו דרך נציון פשוט שיש לאו, אך אם אינו דרך נציון ויותר ממה שיש לו רשות הרי הוא ככל חובל שאסור אף אם אין לאו,
ואדרבה לענ"ד לגבי מלמד אפשר שיתחייב בתשלומים מדיני חובל!
לחילופין בהל' ת"ת, פירט את העיקרון בלשון חיובית ושמר על אותו לשון בהנגדה כשאת זו קבע ע"פ הדוגמה שבגמרא.
היסוד הוא:
"ומכה אותן המלמד להטיל עליהם אימה - דווקא זה הותר ,
ואינו מכה אותם מכת אויב מכת אכזרי, - שזה אסור וכי סלקא דעתיך שיש היתר למכת אויב אכזרית?!
לפיכך לא יכה אותם בשוטים ולא במקלות אלא ברצועה קטנה - הואיל ורצה להדגיש שהדוגמה שבגמרא נובעת מכלל עקרוני המגדיר את רוחב ההיתר, לפיכך הדגיש שאין להכות במכה של שוטים ומקלות שזו ודאי אסורה וכמכת אויב, שהרי כידוע מהל' חובל לגבי כלי נקל לאמוד אם יש בו כדי להזיק, ושוב הדגיש דוגמה שבהכאת כלי המותרת.
אמנם מה יהיה אם יכה בידיו? כדרכנו למדנו שמכות אלו יגזרו מהעיקרון הכללי ואם הן מכות אויב ודאי שלבן יש רשות להתגונן שאלו לא הותרו לאב ולענ"ד אפשר שדינו קרוב למזיד לענין גלות, ומה שפטרו שם הוא רק במכת שוגג שיש לו רשות.
וראה ממרים ו הלכה ז-ט
"עד היכן מוראן אפילו היה לובש בגדים חמודות ויושב בראש בפני הקהל ובא אביו ואמו וקרעו בגדיו והכוהו בראשו וירקו בפניו לא יכלימם אלא ישתוק ויירא ויפחד ממלך מלכי המלכים שצוהו בכך... אף על פי שבכך נצטוינו אסור לאדם להכביד עולו על בניו ולדקדק בכבודו עמהם שלא יביאם לידי מכשול... והמכה בנו גדול מנדין אותו שהרי הוא עובר על ולפני עור לא תתן מכשול".
דוק, שם מהדוגמאות האחרות ברור שעיקר הנידון הוא שזו מכה של ביזיון.
וכתב הר"ח לגבי המסופר במו"ק יז,א על מי שהכה בנו גדול, "שכיון שהוא גדול חוזר ומכה אביו בזה ונמצא כי אביו גורם לו והכשילו".
עד כאן לא דיברו אלא במכה שמותר לאב להכות ואפילו בה בבנו הגדול עובר משום לפני עיור, ולענ"ד ק"ו במכה מכה עזה אף בבנו קטן הוא הוא העובר על 'לפני עיור', אם גרם שבנו יתגונן ויכהו!!
ולגבי המעשים שבגמרא ובברייתות אלו לא נפסקו להלכה! והנלע"ד כתבתי.
