קושי ב"פרמנידס" לאפלטון

פרמנידס חלק ראשון
31/10/2010

משנתו של אפלטון

אמרתי שכשרונך מעורר ההערצה הוא להציג את הדברים בצורה המעורפלת ביותר האפשרית, כן? זה כולל גם את זה שקשה להבהיר מה צריך להבהיר.

לרב מיכי ולפרעתוני,

מה עליי לבאר ביתר דיוק?

פילו,
לענ"ד אפשר להגן על לייבניץ אך ורק אם מוותרים על תורתו.

לעצם דבריך, אתייחס עד כמה שהבנתי (ראה הערתו של פרעתוני, שגם אנוכי הקטן מצטרף אליה, פרט להקשר שנוגע אליי, ודוק היטב).
חשוב להבחין בין שני מישורים שבהם התכונות באות לידי ביטוי: התכונות של העצם כשהוא לעצמו, והתכונות כפי שהן נתפסות אצלנו. האדמומיות של הדם אינה קיימת בדם אלא אך ורק אצלנו בהכרה. הדם עצמו ניחן בתכונות בליעה ופליטה כתוצאה מהמבנה המולקולרי שלו. כך גם ה'אור' אינו קיים בעולם עצמו, אלא אך ורק בהכרתנו. בעולם עצמו קיימים גלים אלקטרומגנטיים, שבפוגעם ברשתית שלנו יוצרים בהכרה תחושה/חוויה של אור.
התכונות של העצם אכן בלתי נפרדות ממנו, וההתייחסות אליהן כמשהו אחר היא הפשטה. בדיוק בגלל זה המציא אפלטון את האידיאות שלו, כדי לומר שישנו עולם אחר, שבו קיימות צורות מופשטות. אבל שם הן מהוות יישים, ולא תכונות שנספחות לעצמים. האידיאות המופשטות שייכות לכמה וכמה עצמים (אידיאת האדמומיות שייכת ל(=מופיעה ב) כל העצמים האדומים. האדמומיות של עצם קונקרטי היא כמובן פרטיקולרית, ורלוונטית רק אליו. אבל היא אינה יש אלא רק משהו שנספח ליש (=תכונה של עצם).

הפרעתוני,
 עבור תגובך הראשונה שאהבתי ועבור השניה שעוד יותר אהבתי.

אין זה אלא שמיכי והפילוסוף מייצגים את הזהות ואילו אתה ושכמותך מייצגים את השוני.

פילוסופוס, יש לך הכישרון (מעורר ההערצה) לכתוב דברים בצורה המעורפלת ביותר האפשרית. בדרך הזו, תוכל להיות בטוח שהמשך הדיון יהיה בעיקר דו-שיח בינך לבין הרב מיכי. בהצלחה.

לגבי הנק' השלישית אין סיפק בידי לענות כעת אולם אני מקווה שהבנת מהקשר השאלה גם על דעתי בעניין זה.

לרב מיכי,



דומני שאין הדבר נכון להעמיד את השוני על האפיונים בטענה שזאת רק הפשטה. השוני מבטא דבר שאין לכך ביטוי באפיונים כיוון שהאפיונים הם פנימיים במובן זה שניתן לנתק את העצם(אם ניתן בכלל) מסביבתו ולדון בו בפני עצמו. למשל העצם יהיה כחול קשה או קר בלא תלות בשאלה אם יש צהוב ירוק או חום במקום אחר. אולם שוני מבטא קשר בין 2 עצמים ומוסיף אולי תכונות נוספות שלא היו קיימות קודם. השוני אכן נסמך על התכונות הפנימיות אולם הוא בעצמו אפיון עצמאי מצד היחס. כמובן ניתן לחלוק על כך ולומר שהיחס אינו ממשי אולם דומני שהדבר אפשרי. 

לגבי הביקורת על לייבניץ מצד ההבחנה בין אפיסטמולוגיה לאונטולוגיה אין לי מה להשיב כיוון שלא הרחבת בנידון. עכ"פ מהבנתי המועטה באריסטו הרי שההבדל בין 2 עצמים הזהים בתכונותיהם אפשרי ע"י החומר השונה. אולם אודה על האמת, תמיד בחושבי על המושג "העצם הראשוני" והניתוח שלו לחומר+צורה+תכונות כלליות מקריות דומני שאין הם זהים כלל. ה"עצם הראשוני" הוא כוליות המקיפה את כל אלה שבה לא ניתן לנתק בין חומר לתכונות. הגיוני לטעון שכיוון שהפרדה כזאת אינה באפשר הרי שאם ניקח לדוגמא את הלובן של השלג הרי שהוא שונה מצד תכונתו מהלובן של הגיר. כיוון שהלובן או כל תכונה אחרת היא של פרט. לכן הצדק עם לייבניץ שאם מסתכלים על עצם באופן אורגני אזי לא ניתן לומר שהתכונות זהות והחומר שונה כי לפי הבנתי אן בניתוח כדי להסביר זאת.
 אפרט זאת יותר: חומר יכול להיחשב רק כמה שנושא את התכונות ואי לכך לא ניתן לחשוב עליהם אלא ביחד אבל לא במובן של חיבור כיוון שאז יש הבנה של הרכבה שאיננה למעשה קיימת.הצורה מאידך ג"כ איננה מנותקת מהחומר שאל"כ כיצד אותו הלובן נמצא ב-2 מקומות שונים בגיר ובשלג? רק אם ננתק את הלובן כשלעצמו במובן של אפלטון נוכל להגן על אחדות הלובן אבל במובן של אריסטו שהצורה נמצאת בפרטים אני רואה בכך קושי כיוון שבאיזו מובן יש ללובן אחדות? אם נראה את הדברים כך אולי נוכל להגן על לייבניץ אם כי הדברים אינם מבוררים לי כל צרכם.  

פרעתוני,
אשריי שיש לי קוראים כאלה.

פילו,
ראשית, צמד הטיעונים הללו עצמו הוא הראיה נגד לייבניץ. האם הבאה לפרדוכס/סתירה אינה ראייה טובה? מעבר לכך, השוני הוא תיאור של המאפיינים ולא המאפיינים עצמם (גם בלי תורת הטיפים של ראסל, בהקדמת ה'פרינקיפיה' שלו, לפיה משפט ברמה X אינו יכול להתייחס למשפט ברמה שווה או גבוהה ממנו). כשיש מאפיינים שונים אנו אומרים על זה ברמה אחת למעלה יותר (=מופשט וכללי יותר) שיש שוני.
כל זה הוא ברמת המאפיינים, וזוהי ביקורת על פרמנידס. אבל יש לי ביקורת יסודית יותר, שנסובה גם על לייבניץ: שני עצמים הם שניים ללא קשר לשאלה האם מאפייניהם זהים או לא. זוהי אמירה במישור שונה. השונות האונטולוגית שייכת לאונטולוגיה, והשונות במאפיינים שייכת לאפיסטמולוגיה (במקרה הטוב. או לסובייקטיביות בלבד, במקרה הפחות טוב).

לגבי 'הסבר הדברים מתוכם בלבד', בלשונך, עליך להגדיר יותר את המושגים המעורבים. מהו 'הסבר' בהקשר זה? אני מדבר על 'תיאור', או 'אפיון', של הדברים, ולא על הסבר שלהם. אפיון של דברים נעשה במונחי תכונות שונות (צבע, צורה גיאומטרית, מידות טובות וכדו'). כל תכונה, במהותה, היא קטגוריה כללית ולא שם עצם. וככזו היא חלה על קבוצה של עצמים ולא רק על עצם אחד בלבד (לפעמים הקבוצה יכולה להכיל עצם אחד, או אפילו אף אחד). לדוגמא, אדום, או מרובע, הוא תכונה של כמה וכמה עצמים. לכן אני מתאר (ולא מסביר) את העצמים במונחים כלליים ולא מתוכם ובתוך עצמם.
האמת שגם ביחס להסבר אני לא מכיר דרך להסביר מתוך הדבר. הסבר הוא העמדה על רעיונות כלליים, שכוללים את המקרה הפרטי המוסבר כאן.

עיין בספרו שתי עגלות וגו'. השאלה היא האם כל מהותו של חפץ מתבטאת במאפייניו, או שיש לו גם "יישות" נפרדת, אם אני זוכר נכון.