יום הכיפורים. ההתרגשות בשיאה. תפילה מנחה, עם קריאת התורה (בפרשת עריות, כן, דווקא בפרשת עריות, בשיאו של יום הכיפורים, להתריע וללמד עד כמה יש להיזהר). ולאחריה, מפטירים בנביא. ומכל הנביאים, מכל הספרים, קוראים דווקא בספר יונה.
מה לספר יונה וליום הכיפורים?
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
נשלח ב-28/9/2017 20:57
על שאלת הופעתן של הבהמות בספר יונה והיעדרן ממחזור התפילה, או בקיצור - מסר נוסף לסיפור יונה:
... ומהו הלקח?
מהו הלקח שבגללו תיקנו חז"ל לקרוא את הסיפור המוזר והמדהים הזה, הבלתי אפשרי הזה, במנחה של יום הכיפורים, ביום האחד והמיוחד לסליחה מכל ימות השנה?
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
יפה מאד.
הנה עוד הסבר של צביה גרינפלד, בביקורתה על "ראשית" של מאיר שלו
"אפשר למשל לראות את סיפור יונה כמבטא התלבטות בין היסוד האינסופי לבין היסוד הסופי במציאות, שהוא גם המוות, ואת מקומה של החמלה במציאות דיאלקטית שכזו: אלוהים המגלם את האינסופיות שולח את יונה לבשר לנינוה על סופה. ויונה אינו מבין מה מקומם של הסופיות והמוות בעולמו של אלוהים. אבל אם סופיות אז סופיות! - גם אלוהים צריך אם כך להיות סופי, והביטוי לכך יהיה בבריחה ממנו. אלא שאלוהים הוא באמת אינסופי, והוא מציל את יונה ושולח אותו שוב לקבל את עובדת המוות והסופיות בעולם. הפעם הזאת מקבל יונה את דינה של המציאות הדיאלקטית ומכריז על סופה של נינוה. והנה שוב מתערערת הקביעה: אלוהים חס על העיר ויונה אינו מבין עוד את אלוהים. הרי אני הוא שהזכיר לך כי אל רחום וחנון אתה, ארך אפיים ורב חסד - קובל יונה לפני האלוהים - מדוע הכרחת אותי לקבל את המוות אם כוונתך לחיים? עכשיו עלי עצמי למות כי קיבלתי עלי את הסופיות. בתשובה אין אלוהים מבטל את הכרחיותו של המוות אלא מעמיד את יונה על משמעותה של החמלה כדרך האחת לחבר בין שני ציריה הסותרים של המציאות המקראית.
תוקן על ידי xibolaiyu ב- 27/09/2011 00:27:11
נשלח ב-27/10/2008 10:55
טוב
_________________
נשלח ב-10/10/2008 00:07
2 הערות מפרוש דעת מקרא ליונה
מאת אליקים בן מנחם:
1. ברור שלפנינו מקרה של הצלה ניסית..אמנם נמצא חוקר רציני הטוען שמצויים בים התיכון כרישים גדולים שיכולים לבלוע אדם בלי לפגוע בו...
ובהערה: החוקר אלדרס מספר בספרו מעשה שאירע ב1927 בסביבת איי פוקלנד...לויתן שנתפס בצלצל הפך במכת זנב את סירת הדייגים ובלע אחד מאנשי צוותה. הלויתן הומת ובותר וביום השלישי נמצא המלח בתוך קיבתה של המפלצת כשהוא מקופל ובלא הכרה. רחיצה במי הים החייתו במהרה אך עור פניו עורפו וידיו שהיו גלויים לפעילותו של מיץ הקיבה של הלויתן הולבן ללובן של בר מינן ומראו הטבעי לא חזר אליו עוד. מלבד זאת לא היתה לחויה האיומה הזאת כל השפעה שלילית על בריאותו. ועוד עי"ש.
2. כשאנו מעיינים ובודקים אחר אופייו של הנפשות הפועלות בס' יונה, הרינו מוצאים שכולם צדיקים אע"פ שאינם מישראל. סערה גדולה מטלטלת את האוניה...טבעי הדבר שהם מפשפשים במעשיהם ומחפשים את האשם ואת האשמה. וכשנופל הגורל על יונה, ואף הוא עצמו מודה בכךשהוא הגורם לצרה...אין הם מתנפלים עליו ואין הם רוצחים אותו, אלא להיפך- שואלים אותו בעדינות כיצד אפשר לתקן את מעשיו... הרעיון להטיל את יונה אל הים- לא מהם יצא...ומעניין, גם אחר שהצעה יצאה מפיו של יונה, אין הם מקבלים אותה מיד אלא שבים ומנסים לחתור אל היבשה. רק משאינם מצליחים להימלט מן הסערה..הרי הם מתפללים תפילה נוגעת עד הלב:" אנה ה' אל נאבדה...עד הכין מגעת צדקתם מראה המספר בפס' טו: עמידת הים מזעפו בבת אחת מעידה על אשמתו (של יונה) ואעפ"כ נאמר אחרי כן: וייראו האנשים יראה גדולה..-עדיין חוששים שמא לא נהגו כשורה כלפיו...
לבטיהם של אנשי האוניה...חזל מרחיבים אותם: "נטלוהו והטילוהו עד ארכובותיו ועמד הים מזעפו. לקחו אותו אצלם, והיםסער עליהם. הטילוהו עד טיבור, והים עמד מזעפו. העלו אותו אצלם, והים הולך וסוער. הטילוהו עד צוארו, והים עמד מזעפו, ומיד העלוהו אצלם, ןהים הולך וסוער עליהם- הטילוהו כולו (פדר"א פ"י).
נשלח ב-8/10/2008 13:55
הקפצה מעניני דיומא
[בעצם: מעניני דיונה... :-) ]
_________________
תוקן על ידי השכן ב- 08/10/2008 13:54:40
אוי לשכן
ואוי לשכנו
נשלח ב-18/9/2007 20:53
א. גם בצוק המקרה המחריד לא טועים עד כתיבת הדברים בין רגעים לשלושה ימים.
ב. העדר טעות מהנ"ך מבוסס על מקובלות מסורתית. מאמר ה'עלה יונה' לא בא לחדש אלא למנוע חידוש שמנגד למקובלות לכן דברי הפרופ' מוקשים לעומת המקובלות המסורתית. (אין לי כעת את הספר אבל מהזיכרון עדיין הרושם שלי שמאוד משכנע?)
ג. שיהיה
נשלח ב-18/9/2007 15:45
א. מי יטעה? מי שמצוי בצוק המקרה המחריד. ב. לא קראתי את המאמר, אך לפני הקריאה זה מאוד לא משכנע. עדיף לענ"ד להבין שהיתה טעות בחשבון מרוב צרה וצער מאשר לומר שהחליפו בין לוח לבנה ללוח חמה. ובכל מקרה, דברי הפרופ' אכן מוקשים אליבא ד'עלה יונה'. מה זה אומר?
------- מאיר
נשלח ב-18/9/2007 15:25
מאיר
א. ראה הציטוט למעלה. משמע שלא יכל להחזיקו רק למשך רגעים קטנים ומי יטעה בין רגעים קטנים לשלושה ימים?
ב. על הירושלמי הזה יש מאמר בספר 'עלה יונה' לש"ב הרב יונה מרצבך ז"ל (ללא קשר ליונה הנביא) המסביר שהבלבול הוא לא שיש טעות גמורה אלא שלפי לוח החמה המקביל יוצא התאריך כך ולא לפי הלוח היהודי הרגיל שע"פ הירח.
נשלח ב-18/9/2007 15:06
א. למה ואיך?
ב. כשכתבתי את הדברים, לא הזדהיתי אתם, רק ביארתי את דעת הפרופ'. אך בעקבות שאלתך נזכרתי שאכן בתלמוד ירושלמי בתענית יש דבר כזה: כתיב (ירמיהו לט) בתשעה לחדש הובקעה העיר ואת אמר הכין א"ר תנחום בר חנילאי קילקול חשבונות יש כאן.
כלומר: העיר הובקעה בימי ירמיהו בי"ז, אלא שהנביא טעה וכך נכתבו הדברים.
------- מאיר
נשלח ב-18/9/2007 14:42
מאיר
א. סביר שאם הקיאו מיד כדברי הפרופ' הרי שידע הנביא שרק 'נדמה' לו כשלושה ימים.
ב. האם אמיתות הנ"ך מאפשרת שייכתב דבר שלא קרה אלא שדמיינו אדם (אלא אם כן נרחיק לומר שתיאורית הפרופ' מובנת מאליה וגם זה נראה מחודש מדי).
נשלח ב-18/9/2007 14:33
קוני
מה פירוש לשם מה הוא מספר? לדעת הפרופ', הנביא אכן כך סבר שהיה ולכן סיפר זאת כך.
------- מאיר
נשלח ב-18/9/2007 09:27
תודה לב על הכתבה. יש בה אמנם קושי לכאורה. שאם כדברי הפרופ':
'הוא מספר שהיה במעי ה"דג" ימים שלושה? אין זאת כי בצוק המקרה נדמו לו רגעים קטנים כימים. אם תשאלו אותי, הוא כלל לא הגיע למעיים אלא נתפש בכוח לפנים המזיפות השעירות בלוע והלוויתן שהרגיש משהו תקוע, שחה על פני המים עם פה פעור למחצה עד שקרבו אלוהים ליבשה ופקד עליו "להקיא" את יונה.'
לשם מה מספר לנו הנביא על שלושת הימים? בשלמא אם מפני החידוש ששרד שלושה ימים ושאלוקים ציפה לו שלושה ימים ניחא, אבל להנ"ל מה משמיענו?
הויכוח כבר נדם בכפוף למוצלחותו של בעל הקריאה בבית הכנסת שלך, ההפטרה עשויה תמיד להיות החלק המרגש ביותר, (הניגון, המילים, הנוסטלגיה)
מאיר
נשלח ב-5/3/2006 10:10
סליחה להפריע לויכוח, רק להתיחס להודעת הפתיחה של האשכול מנקודת מבט שלי האישית- שבשבילי קריאת ספר יונה היא החלק המרגש והמשמעותי והמתאים ביותר לרוח היום, עד כדי כך שבכיפור שעבר עלינו לאחרונה, הגעתי לבית הכנסת רק לקריאת הפטרה זו וזו של הבקר
