אז מי הקים את ש"ס?

ביולי 1984 התמודדה ש"ס בבחירות לכנסת וקיבלה 4 מנדטים. בראש הרשימה עמד הרב יצחק פרץ, רבה של רעננה ובן טיפוחיו של הרב שך. פרץ מונה לשר הדתות וסומן כקוריוז תקשורתי, בשל דיעותיו הפוליטיות שהשתנו תכופות. ש"ס היתה המפלגה החרדית הראשונה שהשתתפה בתעמולת הבחירות בטלוויזיה, תעמולה שהיתה עד כה מוחרמת ע"י המפלגות החרדיות.
במקביל לפעילותה בכנסת, הקימה המפלגה את רשת החינוך העצמאית "אל המעיין" במסגרתה הוקמו גני ילדים, בתי ספר וישיבות. ב-1985 מונה אריה דרעי, מקורבו של הרב יוסף, למזכ"ל התנועה.

בבחירות לכנסת בנובמבר 1988 קיבלה ש"ס 6 מנדטים והפכה למפלגה השלישית בגודלה. בקואלציה שהקים יצחק שמיר מונה אריה דרעי לשר הפנים ופרץ מונה לשר העלייה והקליטה.

ב-1990 הסתבכה ש"ס במה שכונה "התרגיל המסריח". יו"ר מפלגת העבודה שמעון פרס בשיתוף ש"ס יזם מהלך שנועד להפיל את ממשלת האחדות בראשות הליכוד ולהקים ממשלה צרה בראשות מפלגת העבודה. בהצעת אי האמון נפלה ממשלת האחדות, אולם המהלך, שלא תואם עם הרב שך, עורר את זעמו ואת זעמם של מצביעי ש"ס. לאחר 3 חודשים ושני נסיונות כושלים של פרס להקים ממשלה, חצתה ש"ס את הקווים וחברה לליכוד ולממשלה הצרה שהקים יצחק שמיר.

בשנת 1990 מונה אריה דרעי ליו"ר ש"ס. באותה שנה נפתחה נגדו חקירה משטרתית בחשד שבעת כהונתו כשר הפנים השתמש ברשויות המקומיות כצינור להעברת מיליוני שקלים לעמותות ולמסודת חרדיים המקורבים אליו.

"התרגיל המסריח" גרם לקרע בלתי ניתן לאיחוי בין דרעי וש"ס לבין הרב שך. ש"ס החלה לחפש מקורות אלקטורלים חדשים וחיזרה אחרי אנשי עיירות הפיתוח ושכבות המצוקה. התנועה, שהחלה כתנועת מרד ספרדית נגד החרדות האשכנזית, הפכה למפלגה מזרחית גדולה המאיימת לנגוס קולות מהליכוד.
באותה תקופה החלו חקירות משטרה רבות נגד בכירים בתנועה ביניהם יאיר לוי, רפאל פנחסי ומקורביו של דרעי: משה ויינברג, אריה ויינברג ויום טוב רובין.

ש"ס מגיעה לבחירות 1992 עם שובל של חשדות פליליים וכתבי אישום, תקציב מצומק לאחר חובות כבדים שהוטלו ע"י מבקרת המדינה, סכסוכים עמוקים עם הרב שך והליטאים וסכסוכים פנימיים. בעקבות חקירת המשטרה המסתעפת נגדו, טען דרעי כי הוא נרדף ע"י האליטה האשכנזית רק בשל היותו ספרדי.
התבטאות הרב שך שבועיים לפני הבחירות כי "עדיין מוקדם לתת כוח שלטון בידי הספרדים, הם עוד צריכים להשכיל" הטיבה עם ש"ס. בבחירות, שסימנו את הניתוק הסופי של ש"ס מהפטרונות הממסדית חרדית-ליטאית, קיבלה 6 מנדטים.
במקביל להצלחה בבחירות, התמודדה ש"ס עם שורה של משברים: מועצת החכמים התפרקה, הרב שך הכריז עליה מלחמה גלויה, נציגי המתנחלים החלו בהפגנות קבועות מול בית הרב יוסף וחברי הכנסת של התנועה גורשו משמחות חרדות. ש"ס עמדה בפני קרע כפול: בין הרבנים המייסדים ובין המפלגה למצביעיה. השיא היה כשבשנת 1993 נאלץ אריה דרעי להתפטר מהממשלה לאחר שהוחלט להגיש נגדו כתב אישום. במקביל להתפטרות של דרעי, פרשה ש"ס מהקואליציה במחאה על הסכמי אוסלו.

שלוש השנים באופוזיציה שיתקו את סניפי התנועה ודלדלו את חשבונות הבנק שלה. לאחר סירוב עיקש של יוסף להכריז על תמיכת ש"ס במועמדות נתניהו לראשות הממשלה בבחירות 96', מצא דרעי נחמה בגימיק "ערכת קמע" של הרב כדורי. 300 אלף קמיעות חולקו. ש"ס נכנסה לכנסת 96' עם 10 מנדטים.
לאחר בחירת נתניהו לראשות הממשלה חזרה ש"ס כשותפה בכירה לקואליציה. בעקבות התקדמות משפטו, התחיל דרעי להוביל קו מוחצן, נגד המדינה ונגד המוסדות המשפטיים, למרות התנגדותו של הרב יוסף. בבית הרב התחילה להתחזק האופוזיציה נגדו.

ש"ס הגיעה לבחירות 99' בצל הרשעתו של דרעי בעבירות שוחד ומרמה בחודש מרץ אותה שנה. היא גרפה מספר שיא של 17 מנדטים, והפרשנים מעריכים כי רוב המנדטים הגיעו בגלל הרשעתו של דרעי והקמפיין העממי "הוא זכאי", והתחושה בקרב מצביעי ש"ס כי דרעי נרדף על רקע עדתי. הקלטת "אני מאשים" של דרעי הופצה בכל רחבי הארץ לפני הבחירות והחליפה את קמעות כדורי. בציבור התחזק הדימוי של ש"ס כמפלגה מושחתת, ובכנס הניצחון של אהוד ברק, מועמד מפלגת העבודה, שנבחר לראש הממשלה ברוב גדול, נשמעו קריאות הדורשות מברק לא להכניס את ש"ס לקואליציה - "רק לא ש"ס". הרב יוסף הביע את מורת רוחו המפורשת מהמצב אליה הגיעה המפלגה וצוטט לאחר הבחירות: "אם המחיר הוא להחשב למפלגה מאוסה בציבור ומנודה בקואליציה, מה לי 17 מנדטים כשיש כל מיני פרחחים שלא מקבלים מידות של דעת תורה? אני מוכן ללכת ולכתת את רגלי מעיר לעיר. להשיג רק 6 מנדטים, אבל שיהיו כולם נטו לתורה".
למרות הקריאות "רק לא ש"ס", החליט ברק להכניס את ש"ס לקואליציה. בממשלת ברק עמדה ש"ס בחיכוכים בלתי פוסקים עם מרצ, על רקע רשת החינוך שלה והתעקשות שר החינוך שריד, ממרצ, להחיל עליה פיקוח הדוק ותוכניות הבראה. פעמיים - בדצמבר 1999 וביוני 2000 - הגישה ש"ס מכתבי התפטרות לראש הממשלה על רקע המשבר עם מרצ. בחודש יולי 2000, ערב פסגת קמפ דיוויד, התפטרה ש"ס באופן סופי מן הממשלה - הפעם על רקע אי הסכמה מדינית על מהלכיו של ברק במשא ומתן עם הפלסטינים.

לאחר הרשעתו של דרעי והעוינות שהלכה וגברה בבית יוסף, החליט דרעי להתפטר מכל תפקידיו בתנועה. אלי ישי, מבכירי התנועה, מונה ליו"ר. בספטמבר 2000 החל דרעי לרצות את עונש המאסר שנגזר עליו – שלוש וחצי שנות מאסר. באופן רשמי , תנועת ש"ס כולה התגייסה למאבק לשחרורו של דרעי וטענה שהוא זכאי ונרדף לשווא. אך בפועל בהנהגה יש המתנכרים לדרעי, ומעדיפים לראות אותו מחוץ לתנועה

לאחר שאהוד ברק הפסיד בבחירות המיוחדות לראשות הממשלה לאריאל שרון הצטרפה ש"ס לממשלת שרון. אלי ישי מונה לשר הפנים וסגן ראש הממשלה, שלמה בניזרי מונה לשר העבודה והרווחה, נסים דהן מונה לשר הבריאות, אלי סויסה מונה לשר לענייני ירושלים ואשר אוחנה מונה לשר הדתות.
בבחירות 2203 זכתה ש"ס ב-11 מנדטים בלבד ולראשונה בתולדותיה הושארה מחוץ לממשלה.
===============================================
בראשית 1985 מונה בחור מזרחי צעיר, לתפקיד עוזר שר הפנים הרב יצחק פרץ, יושב ראש התנועה המזרחית, ש"ס. בציבור הישראלי התחילו יותר ויותר לשמוע את השם אריה, אריה דרעי, וחלומות גדולים ומתריסים על שינוי מצבם של המזרחים בישראל בכלל ובתוך החברה החרדית בפרט. בסיום אותה שנה מונה דרעי לתפקיד מזכ"ל ש"ס ומשם אצה לו הדרך.
בגיל 27 מונה לתפקיד מנכ"ל משרד הפנים, בגיל 29 לשר הפנים, השמים נראו הגבול. ב‭1985-‬ אף אחד בישראל עדיין לא ידע איך להתייחס לנטע הזר הקרוי ש"ס. זו היתה תנועה שבבחירות ב‭1984-‬ הדהימה את הפוליטיקה הישראלית ואת עצמה והכניסה לכנסת ארבעה נציגים, שמיד הוגדרו כעב"מים. דרעי מתחיל לשחק בפוליטיקה של הגדולים ויחד עם פרץ עוסק במלאכת תיווך בין ראש ממשלת האחדות שמעון פרס לבין השר הסורר אריאל שרון. הזכייה של ש"ס בארבעה מנדטים ב‭1984-‬ היתה מדהימה, אבל לא חסרת תקדים. שלוש שנים קודם לכן הצליח אהרון אבוחצירא עם תמ"י לזכות בשלושה מנדטים ובדרך רשם עוד פרק מתמיה בהיסטוריה של ניסיונות ההשתלבות של המזרחים בישראל, כשחטף כתב אישום, יצא זכאי ומיד חטף כתב אישום שני. היו שטענו כי מדובר ברדיפה אחר פוליטיקאי מזרחי.
ש"ס בכלל היתה אמורה להיות תנועת מחאה מזרחית פנים-חרדית . העסק התחיל להתגלגל לקראת הבחירות המוניציפליות של שנת ‭.1983‬ באותה שנה בירושלים הסתובבו שלושה ספרדים חרדים עם תחושת עלבון צורבת. תיקון: בישראל הסתובבו מאות אלפי מזרחים עם תחושת עלבון צורבת, שלושה החליטו לעשות מעשה. האחד, הרב נסים זאב, היום חבר כנסת, התדפק על דלתות בניסיון להשיג כסף להקמת סמינר (תיכון) חרדי לבנות, השני, הרב יעקב כהן, היום מוכר ספרים בשכונת גאולה בירושלים, התחנן למנהלי סמינר חרדי אשכנזי שיחזרו בהם מההחלטה לסלק את בתו מהמוסד החינוכי שבניהולם והיה משוכנע כי אם רק היתה אשכנזייה כל זה לא היה קורה לה, והשלישי הרב שלמה דיין, שגם הוא סחב עלבונות, הסיקו מסקנה מפתיעה: גם למזרחים יכול להיות כוח פוליטי. הם הקימו את ש"ס בירושלים וזכו בשלושה נציגים במועצת העירייה. ההצלחה עוררה את השטח לקראת הבחירות לכנסת ב‭1984-‬ הרב עובדיה יוסף, השתכנע לקבל על עצמו את תפקיד המנהיג הרוחני והסמל. לצדו הגיע בעסקת חבילה גם אריה דרעי, שכתלמיד בישיבת העילית הליטאית "חברון" הפך לחברו הקרוב של בנו של הרב עובדיה, הרב דוד יוסף, והתחבב על הרב.
הפרדוקס האשכנזי של הרב שך
תנועת המחאה המזרחית והפנים-חרדית, שחשבה בקטן, זכתה לסיוע בלתי צפוי משלושה אשכנזים. אשכנזי אחד, מנהיג הציבור הליטאי הרב אליעזר שך, פרש את חסותו על ש"ס. ביום הבחירות הרב שך אף תרם לש"ס לפחות חצי מנדט של מצביעים אשכנזים שהצביעו ש"ס בהנחייתו. זה היה פרדוקס מוזר, שתנועת מחאה נגד יחס החרדים האשכנזים מונהגת על ידי מנהיג החרדים האשכנזים. אשכנזי שני, "מלך הספרדים‭,"‬ המרוקאי מנחם בגין, שהוביל תנועת מחאה מזרחית בשם "הליכוד‭,"‬ נטש את הזירה והותיר חלל שש"ס עוד תמלא. גם היעלמותו של אשכנזי נוסף, שלא נעים לומר, אבל גם הוא הוביל תנועת מחאה מזרחית - הרב מאיר כהנא, תסייע לש"ס להפוך לתנועת מחאה מזרחית המונית.
ובכל זאת, נראה שכל זה לא היה קורה, וש"ס לא היתה מגיעה בבחירות 1999 ל‭17-‬ מנדטים וגורמת ל‭430-‬ אלף מזרחים להצביע עבור מפלגה שבראשה דרעי המורשע בעבירות חמורות, אלמלא איש אחד: אריה דרעי. ‬ לדרעי זה לא הספיק, ש"ס בהנהגתו של דרעי הצליחה במקום שבו נכשלו האחרים - דוד בן-הרוש, הפנתרים ותמ"י - והפכה למציאותית את המשימה הלכאורה בלתי אפשרית: לגרום למזרחים להצביע בהמוניהם עבור עצמם. נשמע דמיוני שמזרחים יצביעו עבור עצמם, מה? אבל דרעי גרם לזה לקרות. הם התייצבו אחד אחרי השני ושלשלו לקלפי עוד ועוד פתקים שצעקו: "הוא זכאי‭,"‬ "הוא זכאי‭,"‬ וזעקו: "הוא נרדף‭,"‬ "הוא נרדף‭."‬ איך הם לא הבינו שאם היו קוראים לדרעי עייזר ויצמן או אהוד ברק או אריק שרון היו נוהגים בו בדיוק באותה צורה? למה הם התעקשו לפרסם מודעות "תראו מה שצבע יכול לעשות‭?"‬
את הזרעים החל דרעי לזרוע כבר אז ב‭.1985-‬ חלק מסוד ההצלחה היה ההבנה כי אולי יש מזרחים לא מסורתיים, אבל אין זהות מזרחית שהיא לא מסורתית. שימת הדגש על העניין הדתי ועל המסורת הספרדית עבדה. החל בולמוס עשייה, ג'ובים לספרדים בכל מקום אפשרי, הקמת "אל המעיין‭,"‬ הקמת רשת החינוך "מעיין החינוך התורני‭,"‬ ומעל הכל: בניית דמותו של הרב עובדיה יוסף כ"גדול הדור‭."‬ הרב ממילא היה גדול הדור וענק בתורה, רק היה צריך מישהו שישכנע את המזרחים שיאמינו בו ובדרך יתחילו להאמין גם בעצמם. התמונות הצבעוניות, עם הגלימה הצבעונית עשו את שלהם. והיה עוד דבר: דמותו של דרעי עצמו, מנהיג מזרחי מפוצץ בשכל וכריזמה, זה שהסתכל לאליטות בלבן של העיניים ובלבן של העור, וסירב במשך תקופה ארוכה לכופף את הראש בהכנעה כמו כל מזרחי טוב, אז פשוט הורידו לו את הראש, לגמרי. אבל לפאניקה מהאיום השחור שאיים לשנות כאן סדרי עולם, מהאיש שהתסיס, הרטיט, הכעיס והבעיר, יש מניות יסוד בשינוי (הלא מספק) בשיח החברתי בכל הקשור למזרחים בישראל.

http://masoret.hevre.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=1478226