הרב עמאר מציע: נישואין אזרחיים ברבנות.

http://www.nrg.co.il/online/11/ART1/170/114.html]

הרב עמאר מציע: נחתן את חסרי הדת ברבנות

הראשון לציון נפגש בשבוע שעבר עם יו"ר ישראל ביתנו אביגדור ליברמן והציע לו פיתרונות לשאלת פסולי החיתון וחסרי הדת

באחת מההפסקות מהמשא ומתן הקואליציוני נפגשו ביום חמישי האחרון יו"ר ישראל ביתנו אביגדור ליברמן וח"כ יורי שטרן עם הרב הראשי שלמה עמאר. השניים שמובילים סדר יום חילוני שוחחו עם הרב בניסיון למצוא פיתרונות לשאלת פסולי החיתון, חסרי הדת והבעיות במערך הגיור.

נציגי ישראל ביתנו ביקשו מהרב להקל ולנסות לבחון הצעות שונות בסגנון הסכם ברית הזוגיות שנגנז במהלך הקדנציה של הממשלה הקודמת.

לדברי מקורבי הרב עמאר, הוא הבהיר בפגישה כי נעשים מאמצים לפתור באופן פרטני כל בעיה של פסולי חיתון משום שמדובר בתופעה בעלת מימדים קטנים. באשר לשאלת חסרי הדת הציע הרב לפתוח מחלקה מיוחדת בכל אחד מסניפי הרבנות שתאפשר לחתן בישראל אנשים המוגדרים חסרי דת ומעוניינים בחתונה אזרחית.

פיתרון כזה אמור לסייע לרבים מבני העלייה הרוסית שיהדותם נמצאת בספק. בנוסף הבהיר הרב כי נעשים מאמצים לשפר את מערך הגיור ו"להקל היכן שאפשר".

מה אומר ומה אדבר, שתי נקודות לכל אחד מהרבנים הראשיים שיש לנו היום, כמותם לא היו, ואני מסופק אם עוד יהיו אי פעם צמד חמד שכזה, של רבנים "ממלכתיים" שאינם דואגים רק לבעיות ההלכתיות של היהודים, הכואבים את כאבם של כולם, והמחפשים דרך לפתרון בעיותיהם של כל הסובלים, ואפילו אם הן בהמות.

הרב הראשי הראשי האשכנזי ברוב חוכמתו ורגישותו הציע לבדוק את הפרות באולטרסאונד לפני שחיטתם, והרב הראשי הספרדי הציע להקים מחלקה מיוחדת ברבנות שתשיא זוגות חסרי דת בנישואין אזרחיים,

אם הבן התם ישאל:

אם הם חסרי דת מה לרבנות ולהם? ולמה לא למנות פקיד ממשלתי חסר דת ממשרד הפנים?

יענה אפילו הבן הטיפש:

אם זה יהיה בשטח שיפוטו של משרד הפנים, יהיה זה פתח לנישואין אזרחיים לכל, אך אם זה יהיה  תחת פיקוח הרבנות הראשית, הם יבדקו את חוסר דתם את הבאים לפניהם עשר דורות של סבתות, (ק"ו מבנות ישראל הכשרות-ראו אבן העזר סימן ב סעיף ג), ורק אם יתברר בוודאות , וללא כל ספק, כי אף אחת מהן לא הוטבלה לנצרות או ביקרה בכנסיה אפילו פעם אחד;בכל ימי חייה, הם יאשרו את נשואיהם.


אם לפתוח מחלקה זה קל, ולפתוח את הפה קל מזה, הרבה יותר קשה לקבל סמכויות, ועוד לא נולד האידיוט שיתן לרבנות את הסמכות בעניני נישואין גם על הבני בלי דת.

האם לא מספיקה להם הסמכות על נישואי היהודים?

מי היה הראשון שנתן לרבנות סמכות בעניני נישואין?

בסעיף 51 דבר המלך במועצה על ארץ ישראל 1922, נאמר:

"הואיל ומעצמות ההסכמה הראשיות הסכימו גם לכך שהממונה יהיה אחראי להגשמת ההצהרה שניתנה מלכתחילה ביום 2 בנובמבר, 1917 ע"י ממשלת הוד מלכותו ונתקבלה ע"י המעצמות הנ"ל לטובת ייסוד בית לאומי בפלשתינה (א"י) לעם היהודי, בתנאי ברור שלא ייעשה כל דבר העלול לפגוע בזכויות האזרחיות והדתיות של העדות שאינן יהודיות, הקיימות בפלשתינה (א"י), או בזכויותיהם ובמעמד המדיני של היהודים בכל ארץ אחרת".

ההודעה הקנתה סמכויות שיפוט בענייני המעמד האישי, ובכללם נישואין, גירושין, מזונות והחזקת ילדים, לבתי-הדין של העדות הדתיות שהיו מוכרות אז:

העדה המזרחית (אורתודוכסית).

העדה הלטינית (קתולית)

העדה הגריגוריאנית-ארמנית.

העדה הארמנית (קתולית).

העדה הסורית (קתולית)

העדה הכשדית (אוניאטית)

העדה היהודית.

העדה היונית-הקתולית, מלכיתית.

העדה המרונית.

העדה הסורית-אורתודוכסית.

סמכות השיפוט שהוקנתה לבתי-הדין המוסלמיים בסעיף 52, היתה רחבה יותר מאשר זו שהוקנתה לבתי-הדין של העדות הנוצריות והיהודית, ומכיוון שהעדה הדרוזית לא הייתה עדה מוכרת בתקופת המנדט, גם לא היתה כל הוראה בחוק שהתייחסה לבתי-דין דרוזיים.

עם הקמת המדינה, נקלטו ההסדרים הנ"ל ע"י המחוקק הישראלי, במסגרת סעיף 11 ל"פקודת סדרי שלטון ומשפט. התש"ח –1948", שלשונו היה:

"המשפט שהיה קיים בארץ ישראל ביום ה' באייר תש"ח (14 במאי 1948) יעמוד בתקפו, עד כמה שאין בו משום סתירה לפקודה זו, או לחוקים האחרים שיינתנו על ידי מועצת המדינה הזמנית או על פיה, ובשנויים הנובעים מתוך הקמת המדינה ורשויותיה".

מאז קום המדינה הסדירה הכנסת רק את סמכויות השיפוט של בתי-הדין הרבניים, (חוק שיפוט בתי דין רבניים", (נישואין וגירושין), תשי"ג-1953), ובתי הדין הדרוזיים שלא היו מוכרים כעדה ע"י הבריטים, (חוק בתי הדין הדתיים הדרוזיים, תשכ"ג-1962), ואילו סמכויות השיפוט של בתי-הדין המוסלמיים והנוצריים נותרו על-פי העיקרון, כפי שנקבעו בדבר המלך סעיפים 52 ו- 54.

אם במשך חמישים שנה לא היה מי שחשב על פתרון רציני לבעייתם של חסר הדת הופיע הרב הראשי יתברך שמו, ומצא את הפתרון

תנו לרבנות את הסמכות על חסרי הדת!

בעבר כבר היה נסיון שנכשל:

בבג"ץ 4058/95 - יוסף בן מנשה, עו"ד נ' שר הדתות . פ"ד נא(3), 876 עתר עו"ד יוסף בן מנשה לבג"ץ למנות פקיד, שיערוך נישואים אזרחיים במקרים מיוחדים. של נישואין בין חסרי עדה דתית מוכרת וכן נשואין בין בני עדות דתיות שונות.

בפסק הדין כתב הנשיא ברק:


"לדעתנו, דין העתירה להידחות ...

... שאלת הנהגתם של הנישואין האזרחיים בין בני זוג חסרי עדה דתית - כמו גם הנהגתם של נשואין אזרחיים לגבי בני זוג המשתייכים לעדות דתיות שונות - היא שאלה קשה וסבוכה. אין לגביה הסכמה לאומית. היא קשורה בהכרה בסטטוס, הפועל כלפי כולי עלמא. במצב דברים זה נראה לכאורה כי המוסד הראוי לטיפול ולהסדרת הנושא היא הכנסת ולא בית המשפט ...".

הוא לא ידע כי אפשר לפתור את הבעיה בצורה הרבה יותר פשוטה: פתיחת מחלקה ברבנות! 
 


תוקן על ידי - נישטאיך - 04/05/2006 13:54:42

רוייטער,
הבעיה היא עם כל הזוגות שלא מגיעים לרבנים ולרבנות כדי להתחתן. כמה מביןן הזוגות בכלל מתחתנים? אז איזו סטטיסטיקה אתה עושה? שמבין אלו שמגיעים אליך רובם רוצים חתונה רבנית. פשיטא!!

אמשלום,
בטקס הקבורה אין בכלל שום בעיה להוסיף מה שרוצים. איןן שם הלכות כמעט בכלל, וכל המוסיף שיהיה בריא. ובאמת אם ישנה התעקשות של הרבנות לא להוסיף זוהי התעקשות מזיקה לדעתי (אני לא יודע את המצב בשטח). רבות ורבים יכולים לעשות מה שהם רוצים, וזה אינו מעלה ולא מוריד.

מאיר,

כרב שהשיא ומשיא ב"ה הרבה זוגות, ברצוני לאמר, שרוב אילו שמבקשים להנשא שלא ע"פ המקובל בקהילה האורטודוקסית, הם זוגות עם בעיות הלכתיות, חלק קטן מהם, הם זוגות שעברו תראומה כל שהיא מרבנים או ממשהו שקשור לרבנים, מתוך היכרות את הנושא היטב! ישנם זוגות שנפגשתי איתם לשיחה, ובמגביל הם קבעו פגישה עם רב לא אורטודוקסי, וחזרו אלי, ואף ציינו שהם חלמו על חתונה שתתנהל כך וכך (שלא נוגד כלל וכלל את ההלכה) וחשבו שרב אורטודוקסי לא יסכים לכך בשום אופן יש כאילה שמציינים שחשבו שהרבנים האורטודוקסים הם זקנים מקריאים משהו לא ברור, ומה שחשוב להם זה שהכלה תלך למקוה וכמה הם מקבלים כסף. והנה יש רב שמסכים "לשגעונות" אך לא מתפשר עם היסודות המקודשים של טכס הנשואין. 
כמובן שישנם אנטי וכו' אך הם המיעוט.

לתשומת לבי הובא מאמר שכותרתו "פסיקת בג"ץ תביא לריבוי מסורבות גט" שנדפס שבועון "משפחה" מיום כ"ט בניסן 27/4.

במאמר זה הדן בפסיקת השופטת פרוקצ'יה, הובאו דברי הדיין דיכובסקי:

"התשובה היא, שבתי הדין לא נוסדו ע"י המדינה אלא הרבה קודם לה ע"י הרבנות הראשית לישראל. פסקי הדין של מערכת בתי הדין משתרעים לאורך שנים רבות, ועסקו בכל קשת הנושאים שגם כיום הם עוסקים בהם. המדינה קיבלה את בתי הדין כדבר מוכן, היא לא העניקה סמכויות משלה, אלא קיבלה את בתי הדין כחבילה אחת, על כל מערכת הנושאים שהוא עוסק בהם, והיא לא יכולה לבוא ולומר עכשיו שהסמכות לא ניתנה. בתי המשפט עצמם לאורך כל השנים השלימו עם העובדה שבית הדין עוסק בכל דבר, ולא אמרו על כך דבר, מה שמקומם בפסק הדין הזה, הוא הנסיון לשנות את התפיסה של מה זה בית דין ומה הן דרכע עבודתו".

ואין לי אלא לשאול:

אם דיין שהוא מבחירי הדיינים והמשכיל שבהם, מדבר כמותו, מה מדברים שוליות הדיינים?

נוחמתי שהדברים נאמרו בראיון לשבועון "משפחה", שרוב קוראיו לא נתברכו בעודף השכלה או עומק מחשבה.
___________

הוא טען ובצדק:

"בתי הדין לא נוסדו ע"י המדינה אלא הרבה קודם לה ע"י הרבנות הראשית לישראל".

בתי הדין הוקמו ע"י "הרבנות הראשית לישראל", שהוקמה ע"י הרב קוק, ביום י"ט בטבת תרע"ט אלא שהסמכות החוקית נתנה להם תחילה ע"י הממשלה הבריטית וכאשר קמה מדינת ישראל היא המשיכה באותה סמכות.

הממשלה היא מעסיקתם, והיא זו שמשלמת את משכורתם.

האם כינים יכולים לטעון לקונה:

לנו זכות ראשונים, היינו על הכלב לפני שקנית אותו!

עבור מדינת ישראל הם היו שם רק מיום ה' אייר תש"ח, היום בו גם הם "היו", ורק ביום י' בסיון תשי"ב (3 במאי 1952 נחקק "חוק בתי הדין הרבניים (אישור מינויים), תשי"ב-1952", שאישר את מינויים של 59 הדיינים שמונו מאז קום המדינה.

פוסק הדור הרב יוסף שלום אלישיב מונה כדיין בבית הדין הרבני ביום ח' בכסלו תשי"א, (17 בנובמבר 1950).

הסמכות על חוקי המעמד האישי של היהודים במדינת ישראל הכוללים "נישואין וגירושין", לפי ה"חוק הדתי", ניתנה לרבנות הראשית, תחילה ע"י הבריטים בשנת 1922.

הרב דייכובסקי ידע לספר לקוראי "משפחה":
 
"בתי הדין לא נוסדו ע"י המדינה אלא הרבה קודם לה ע"י הרבנות הראשית לישראל. וכי פסקי הדין של מערכת בתי הדין משתרעים לאורך שנים רבות, ועסקו בכל קשת הנושאים שגם כיום הם עוסקים בהם''.

היה זה הוא ולא אחר שידע לספר לקוראי "תחומין" כרך י"ח (תשנ"ח) עמוד 18:

"בשנים האחרונות החל בית המשפט העליון לכפות על מערכת בתי הדין הרבניים לראות ברכוש שנצבר על ידי שני בני זוג - בעל ואשה - יצירה משותפת של שניהם, המחייבת חלוקה שווה בשווה בעת שחבילת השותפות שביניהם מתפרקת. במערכת המשפטית מוכר חוק זה כ"הלכת השיתוף". אמנם בשלב מוקדם יותר הניח ביהמ"ש העליון לבתי הדין הרבניים לפסוק כמתבקש מההלכה היהודית מקדמת דנא, לפיה חובות הבעל לאשתו לאחר הגירושין מתבטאים בפרעון כתובתה על תוספותיה, במזונות ובמדור (לה ולילדיו), אך מאז פסק הדין בתיק בבלי (בג"ץ 1000/92) נכפית תפישתו של ביהמ"ש העליון על מערכת השיפוט הרבנית".

ובעמוד 31 הוא כתב:

"הילכת השיתוף" מקובלת בבתי המשפט זה עידן ועידנים. גם אם נחליט שהיא בניגוד לדין תורה - הדבר טעון עיון ובירור הלכתי מקיף - הרי בהסכמת הצדדים אין שום בעיה הלכתית, כפי שאין שום בעיה הלכתית בהסכמות של ירושה, כאמור לעיל. המנעות ביה"ד הרבני מלדון בכך, היא צדקנות מיותרת ומזיקה. אין לשכוח את ההשלכות המסוכנות העלולות לצמוח מכך למעמד בתי הדין הרבניים ומהפקעת עניני הממון והרכוש מסמכותם, ודי לחכימא ברמיזא".

האם היתה זו נבואה קטנה, או "קריאת המצב"? עולם הפוך אני רואה

ymy33655
 
<''קידושין היא בפשטות קביעת סטטוס הלכתי ממש כגירושין ולא קיום מצוה''>

"וליקוחין אלו מצות עשה של תורה הם, ובאחד משלשה דברים האשה נקנית", (רמב"ם הלכות אישות פרק א הלכה ב).

כתב הכסף משנה שם:

"כתב הר"א בנו של רבינו שהקשו לו על מה שכתב רבינו מצות עשה של תורה לקדש את האדשה ממ"ש בפרק אלו מגלחין (מ"ק דף יח) לא מיבעיא קאמר לא מיבעיא לארס דלא עביד מצוה שאסור אלא אפילו לישא דקא עביד מצוה נמי אסור. ותירץ שבמנין המצות בתחלת ההלכה אמר שהמצוה לישא אשה בכתובה וקידושין ולא אמר לקדש אשה וזה שאמר וליקוחין אלו מצות עשה לפי שהיא תחלת מצות הנישואין...".

פעיל מדא
נו, מצוה, איזו?
קידושין היא בפשטות קביעת סטטוס הלכתי ממש כגירושין ולא קיום מצוה.
 המצוה היא פרו ורבו.

אמשלום
קבורה אזרחית כבר פועלת והשבוע קבלה חיזוק והרחבה, יש לך נתונים על נהירה גוברת לכיוון? מאיר

אמשלום. אני לא מזלזל בבחירת החילוני אך יודע שאם כיום הוא בוחר בחתונה כשרה מסיבות כמו "כך נהגו אבותי" ולא סיבות הנובעות מחשיבה יתירה אלא יותר מתוך הרגל ומסורת. כך גם לא יהיה קשה להטות את בחירתו אל העבירה - ומחוסר ידיעה. לגבי החלק השני שבהודעתך: עד כה הגבתי לשאלה מדוע הרבנות ממשיכה להחזיק בכפיה לחתונה כשרה (כשרה אורטודוקסית - כך נראה לי שהבינו עד כה המתדיינים) ולא מאפשרת את האזרחית. אם אחת מהחתונות שיאופשרו יחשבו כשרות, איני יודע (ואם כן, מה עם גט כזה?). ונראה לי שזה נושא אחר.