מה דעתכם על סיפור ששמעתי שבחור מ"אור ישראל "התארס לפני גיל 24 והראש ישיבה סילק אותו מהישיבה ובנוסף לא הרשה לחבריו להיות נוכחים בחתונתו . האם אין פה בעיה הלכתית קשה???????????הרי כתוב בן 18 לחופה??????????איך אפשר לומר לבחור לא להתחתן אם הוא והוריו חפצים בכך?????????.אני שמעתי שזו "תופעה " בהרבה ישיבות האם זה נכון?
נשלח ב-15/4/2007 10:08
אני חושבת שבענין הנישואין המוקדמים של הבחורים יש בעיה שלא לטובת הצד הנשי...
אם חלק גדול מהבחורים מתחתנים עד גיל 24, הבנות שעברו את 24 נמצאות בבעיה לא קטנה.
מספר הבחורים שיכולים להתאים להן הולך וקטן.
לא?!
שמעתי שבארה"ב באסיפה השנתית של אגודת ישראל דנו בנושא הזה, והגיעו למסקנה שצריך להתחיל לשדך בחורות לבחורים צעירים יותר. אחרת הבעיה של הרווקות ילך ויחמיר. (ובארה"ב- הבעיה הזו חמורה מאוד!)
_________________
נשלח ב-12/4/2007 14:05
עד איזה גיל זה הסמינר?
_________________
נשלח ב-12/4/2007 13:41
רגע, אולי אין שום עניין, אבל יש משהו נגד??
נשלח ב-12/4/2007 13:39
נמאס למורות, למנהלות ולצוות לפחות אצלנו, מנישואין מוקדמים.
אין שום עניין בעולם, בוגרת ככל שתהיה, להינשא בתור ילדה. כן. כן. כן. בחורה בת 18,19 ו-20 הן ילדות!!!
נשלח ב-12/4/2007 11:54
נשלח ב-11/1/2007 20:04
כמו שכתבתי בתגובה הקודמת..
לפעמים ה'עול' שהרבנים או המורות מנסים להטיל כרוכים רק באינטרס שלהם או של הישיבה/סמינר.
ואני לא חושב שצריך באופן כפייתי להתחשב בזה.. אפשר להתחשב בכל אופן.
נשלח ב-11/1/2007 19:56
אחת המורות בסמינר ספרה לנו שכשהיא למדה בסמינר הזה (היום היא סבתא)
המנהל לא הסכים לבנות להתחתן לפני סוף סמינר!! לא היה מצב כזה שמישהי תעבור על כלל זה!!
היא אישית נהייתה כלה לפני סוף הסמינר וחיכתה חצי שנה עד שתסיים סמינר ורק אז התחתנה
ברור שכיום אין מצב שמישהי בסמינר תסכים לתנאים האלו בנות מתחתנות בקצב מסחרר
אבל זה רק מראה כמה היתה גדולה קבלת העול שלהן פעם ואיך שהיום זה קצת חסר לנו
שוב, אני לא חושבת שלמישהו היום יש זכות להגביל את הגיל הזה
אבל קצת קבלת עול לא תזיק!!
נשלח ב-11/1/2007 18:56
(= ולכן גם תגובתי כנראה בהתאם... בחור/ה צריכ/ה להתחתן מתי שהם מרגישים בשלים דיים לחתונה.. (= ולא לפי שעונני הזמן של המשגיחים וראשי הישיבות או מורות הסמינרים...
נשלח ב-4/1/2007 14:32
טוב, זה נושא שאני רוצה לתת עליו את הדעת.
קודם כל אני מקדים. שאצלינו בישיבה הבחור מתחתן מתי שהוא רואה לנכון.
כמובן שהוא עובר ייעוץ של המשגיח והר"מ.
לגבי החשש שבחורים אחרים יהיו במצב של "אוטוטו אני בחוץ" - החשש הזה אינו מוצדק אלא אם כן אנחנו מדברים בילדים 14-18 - אנחנו אמורים לעסוק בבחורים מבוגרים שמסוגלים לחשוב בעצמם, לא ?
לגבי זה ששיעורים נמוכים שואבים השראה מהשיעורים הגבוהים וזה לא מתאים שהגבוהים יתחתנו צעירים..- זה עדיין לא קיים אצלינו כיוון שאנחנו קיימים שנתיים ו4 חודשים.
אבל בכל זאת, בישיבה שאכן זה המצב- על המשגיח/ראש ישיבה לאשר גיל צעיר - ובד בבד להסביר לצעירים מה פשר הדבר.
כי המושג "חסימה עד גיל מסוים" נשמע מאוד טכני וזול. כלומר, אם מישהו מוכן נפשית רוחנית תורנית כלכלית ומה שלא תירצו..אז יש סיבה לא לתת לו להתארס?
וגם אם לא מרשים.
זה שהראש ישיבה לא מדבר עם הבחור ברחוב או כאלה סיפורים.. זה לא צריך לקרות.
נכון, הישיבה דואגת לאינרטסים של עצמה. אבל האינטרס של הבחור עצמו צריך לעמוד בראש של הבחור. וראש ישיבה לא צריך להיות מושפע בחייו הפרטיים מהאינטרסים של הישיבה.
עכשיו לגבי ההלכה,
בן 18 לחופה. נכון.
בגיל 20 תיפח עצמותיו. נכון.
יש 2 אפשרויות שמותר לדחות חתונה.
1. לא מצאת בחורה שמתאימה לך עד כה (חזו"א)
2. אתה יודע שלא תוכל ללמוד באופן סדיר אחרי החתונה. וכל זה עד גיל 24. (שמעתי ממישהו 25)
וזהו.
בגרות נפשית או לא... הגמרא כתבה שבגיל 20 ה' יוצא ואומר תיפח עצמותיו..מן הראוי להניח שזה גם היום..הקב"ה לא העביר את יום התיפח לגיל 24.
יש קונטרס "הגיע הזמן" שדן בנושא הזה.
עכשיו יקומו הצועקים ויגידו אבל אם הוא לא מוכן נפשית וכו' וכו'...
זאת עוד צרה שעלינו לעמוד עליה.
מדוע הבחור אינו מוכן נפשית?
לא, זאת לא ירידת הדורות גרידא.
אלא החוסר בהסברה בישיבות לקראת השלב הזה בחיים.
אם ישיבות היו מקדישות זמן לעבוד על בחורים נפשית המצב היה יותר טוב.
הרי בסופו של דבר, אנחנו כן רואים בחורים שמבוגרים נפשית לפני גיל 21.
מה התשנה בניהם לחבריהם ?
או שהם עברו דברים קשים וזה ביגר אותם.
או שהם עבדו על עצמם. ותפסו מושגים נפשיים. כל אחד בדרכו. וזה ביגר אותם.
כדי שבחור יעבוד על עצמו..צריך זמן בישיבה.
אבל לא כל כך הרבה זמן עד גיל 24 נגיד..
אם המשגיח/ראש ישיבה - משדל את הנושא הזה.. מהר מאוד תשימו לב לתוצאות בשטח.
ולבחורים מבוגרים בגיל צעיר יחסית.
לעניין צמיחה לרוחב/גובה.
צמיחה לגובה היא מצויינת. אבל בשלב מסויים הבחור חייב להרחיב את הבסיס שלו אחרת המגדל לא יהיה יציב.
כל אחד ודרכו.
יש בחור בגיל כזה.. ויש בגיל כזה..
בקיצור.
כל בחור צריך לבחון את עצמו למה הוא לא מתחתן.
סיבות כלכליות לא נחשבות בהלכה. עובדה שיש תיפח.
כל הדיון של הגמ' בקידושין הוא לא מעל גיל 20 בכלל.
במקרה וסיבותיו תואמות את ההלכה- מה טוב.
במקרה ולא. אז לא טוב.
נשלח ב-4/1/2007 10:59
לפני שמנפנפים בחזלי"ם צריך לדעת איך לקרוא ולהבין דברי חז"ל, ומי שיודעים לעשות את זה אלה גדולי הדור כמובן ולא אנחנו.
אמנם בחז"ל כתוב 'בן י"ח לחופה' ובמקום אחר גם כתוב שעד גיל 20 הקב"ה מחכה לאדם שישא אשה ואח"כ אומר "תיפח עצמותיו" [יש מנהג אצל בחורי ישיבה שמגיעים לגיל 20 עושים 'תיפח', דהיינו נשארים ערים כל הלילה ולומדים, 'מישמר' בלע"ז].
אלא שבחז"ל גם כתוב שמי שחשקה נפשו בתורה רשאי להמשיך ללמוד ולא לשאת אשה עוד זמן מה, שהרי "ריחיים בצווארו ויעסוק בתורה?", כלומר שאיכות וכמות לימוד התורה אחר הנישואים פוחתת מחמת העול המוטל על אבי המשפחה לפרנס ולגדל, ולכן מי שמעוניין לשהות עוד כמה שנים כדי לנצל זמן איכות בתור בחור (ואין היצר טורדו) רשאי לעשות כן, ועד כדי כך שמסופר על התנא הקדוש בן עזאי שלא נשא אשה כל חייו. אלה דברי חז"ל שהיו נכונים אז ונכונים גם היום, והגם שהיום יש תנאים שמאפשרים לאברך ללמוד יותר שעות (כוללים, האשה עובדת), אינו דומה לימוד של בחור שמשוחרר מכל עול ללימוד של אברך שמוטל עליו לדאוג למשפחה שלו.
[ומעניין שהמהר"ל כותב שהטיעון של "ריחיים בצווארו וכו'" נכון רק לגבי מי שלומד בישיבה אבל מי שלומד בביתו או בביהכנ"ס חייב לישא אשה, רואים מכאן א- את המעלה הגדולה של לימוד דווקא בישיבה, ב- איך המהר"ל למד פשט בדברי חז"ל, ש"ריחיים בצווארו וכו'" אין הכוונה בדווקא לעול הפרנסה המוטל על האברך אלא עצם העובדה שאינו יכול ללמוד בישיבה מאבד מעלה ולכן מותר לשהות.]
אלא שהיום נוספו עוד כמה מניעים לדחות את מועד החתונה שאינם נזכרים בחז"ל,
א- הבגרות הנפשית, כמו שהזכירו כאן כמה, פעם היו מתבגרים יותר מהר ויוצאים ל'חיים האמיתיים' בגיל צעיר (16-18).
ב- מי שרוצה לבנות בית אמיתי של תורה חייב קודם כל לבנות את עצמו בתור בן תורה, מה שפעם היה יותר פשוט היום נהיה הרבה יותר מסובך ולא צריך הסבר, תהליך הבנין הזה לוקח לפחות 4 - 4.5 שנים בישיבה גדולה, מי שיוותר על התהליך הזה או על חלקו עלול, במידה כזאת או אחרת, למצוא את עצמו ומשפחתו מחוץ לעולמה של תורה תוך זמן לא רב (הגם שאף אחד אינו מבוטח).
ג- 'שטייגען!' ("התעלות" - עליה או התקדמות רוחנית), יש קנינים בלימוד התורה ובנפש האדם שבתור בחור אפשר לקנות ובתור אברך זה הרבה יותר קשה. ראש הישיבה סיפר לי פעם שהרב שך תמיד התנגד שיתחתנו בחורים לפני 22-23 ואמר שבתור אברך אי אפשר לעשות שטייגען, אפשר רק לעמוד במקום אבל לא להתקדם. שאל אותו רה"י שהוא רואה כמה וכמה אברכים בכולל חשוב שעושים שטייגען יפה מאוד. אמר לו הרב שך א- 90% מהאברכים לא עושים שטייגען, ב- גם אלה שעושים שטייגען צומחים לרוחב אבל לא לגובה, בחור צומח לגובה (לא אנסה להסביר).
ולסיום, אברך אחד סיפר לי שהציעו לבת שלו בחור צעיר (ועד ד') מישיבה חשובה בב"ב, שאל האברך את הר"מ של הבחור אם זה מקובל אצלם שמתחתנים בגיל צעיר, אם זה לא פוגע בישיבה שעוזבים ככה ואם לא מנסים למנוע את זה. אמר לו הר"מ שאמנם יש כמה וכמה שמתחתנים בגיל צעיר אבל הישיבה לא מונעת כיון שהגראי"ל שטיינמן אמר שאם הבחור רוצה וההורים רוצים - מי שימנע מהם יצטרך לתת על כך את הדין. מעניין הא?
אבל צריך לומר שאין כאן לא סתירה ולא מחלוקת, אלא זה וודאי שצריך לנסות להסביר לבחורים את החשיבות של עוד שנה בישיבה ועם כל זאת לא למנוע מאף אחד כי לא לכולם יש מספיק כוחות וירא"ש להחזיק מעמד עוד שנה ויש חשש שיתקלקלו ועדיף שיתחתנו ותתישב עליהם דעתם.
לכל אלו שמנפנפים ב"בן 18 לחופה" הנה לשון הרמב"ם בהל' דעות: "דרך בעלי דעה, שיקבע
לו אדם מלאכה המפרנסת אותו תחילה,ואחר כך יקנה בית דירה, ואחר כך יישא אישה...... אבל
הטיפשים, מתחילין לישא אישה, ואחר כך אם תמצא ידו יקנה בית ואחר כך בסוף ימיו יחזור לבקש
אומנות או יתפרנס מן הצדקה"
נו, וכי אנחנו מקיימים את זה? אלא שבזמנם המציאות היתה אחרת ובהתאם לכך גם ההנהגות
בקשר לגיל אני חושב שזה מאד אינדוודואלי לכל בחור ובחור, יש כאלו שהם מספיק בוגרים ובשלים להתחתן בגיל 19-18
ויש כאלו שלא מוכנים עד 24, וחבל שראשי הישיבות עושים הכללות
אבל מה אני מבין.
נשלח ב-4/1/2007 00:00
בס"ד
אני לא יודע אם גיל 21 הוא גיל מספיק בשביל בחורים היום (ושלא לציטוט הייתי אומר שלא!) אבל להתנכר וודאי שלא!
