"רבי יוסי הגלילי הוה קא אזיל באורחא, אשכחה לברוריה, אמר לה: באיזו דרך נלך ללוד? - אמרה ליה: גלילי שוטה, לא כך אמרו חכמים אל תרבה שיחה עם האשה; היה לך לומר: באיזה ללוד". (עירובין דף נג עמוד ב).
לבן אדם היה חוסר מזל. מכל האנשים שבעולם הוא בחר לשאול לכיוון דווקא אותה.
הוא שאל אותה איך הולכים ללוד והיא קראה לו "גלילי שוטה", היא ראתה ת"ח שלמד בשקט, ובעטה בו:
"ברוריה אשכחתיה לההוא תלמידא דהוה קא גריס בלחישה, בטשה ביה, אמרה ליה: לא כך כתוב (שמואל ב' כ"ג), ערוכה בכל ושמרה, אם ערוכה ברמ"ח אברים שלך - משתמרת, ואם לאו - אינה משתמרת".
ומפרש רש"י : "בטשה ביה - בעטה בו".
למה?
ברוריה, לא היתה בטבעה אשה "מתחננת", כשהיא חשבה שהתלמיד אינו לומד "כמו שצריך", היא לא התחננה לפניו, אלא כ"סיפתח", היא בעטה בו, ו כ"תוספת" היא סיפרה לו מה עליו לעשות, וללא הסבר או התנצלות למדוע בעטה בו.
התלמיד לא הגיב בתמיהה: מה את עושה?! השתגעת?!
כי כולם הכירו אותה. כולם ידעו שכשבא לברוריה לעשות "משהו" היא עושה את זה, כשבא לה היא מתווכחת, כשבא לה היא בועטת, ולכן גם כשהיה מי ששאל אותה לכיוון הליכה, והיא הגיבה בקריאת "גלילי טיפש" ודברי מוסר הוא לא ענה לה, מפני שהוא ידע שאם היה עונה לה אין ספק שהיא לא היתה נשארת "חייבת".
היה לה לענות לשאלתו,: ימינה, שמאלה או קדימה, אך היא ענתה לו:
"גלילי שוטה, לא כך אמרו חכמים אל תרבה שיחה עם האשה; היה לך לומר: באיזה ללוד".
לאותו הגבר היה אסור לשאול אפילו מלה אחת מיותרת, אבל לה היה מותר לענות במשפט שלם שלא מענין השאלה כי חז"ל אמרו"אל תרבה שיחה עם האשה", ולא אמרו : "אל תרבי שיחה עם האיש".
להעיר מספר חסידים (מרגליות) סימן תריד:
"צריך להזהר שלא ישמע קול אשה והוא הדין לאשה שלא תשמע קול איש שמכל שהאיש מוזהר אשה מוזהרת".
אך כשהדבר נגע לה אפילו כשחכמים אסרו, היה זה לא יותר מאמרו!
"ואיכא דאמרי משום מעשה דברוריא - שפעם אחת ליגלגה על שאמרו חכמים (קדושין דף פ:) נשים דעתן קלות הן עלייהו ואמר לה חייך סופך להודות לדבריהם וצוה לאחד מתלמידיו לנסותה לדבר עבירה והפציר בה ימים רבים עד שנתרצית וכשנודע לה חנקה עצמה וערק רבי מאיר מחמת כסופא". (רש"י עבודה זרה דף יח עמוד ב). __________
"לא כך אמרו חכמים אל תרבה שיחה עם האשה; היה לך לומר: באיזה ללוד".
היכן אמרו כן חכמים?
"יוסי בן יוחנן איש ירושלים אומר יהי ביתך פתוח לרוחה ויהיו עניים בני ביתך ואל תרבה שיחה עם האשה באשתו אמרו קל וחומר באשת חברו מכאן אמרו חכמים כל זמן שאדם מרבה שיחה עם האשה גורם רעה לעצמו ובוטל מדברי תורה וסופו יורש גיהנום". (משנה אבות פרק א משנה ה).
ולמה אסור?
מסיבות שונות.
השיחה המרובה מביאה לידי ניאוף:
"ואל תרבה שיחה עם האשה, שסופך לבא לידי ניאוף". (תלמוד בבלי נדרים דף כ עמוד א).
"אל תרבה שיחה עם האשה שכל שיחתה של אשה אינה אלא דברי ניאופים". (דרך ארץ פרק עריות הלכה יג).
הבעיה אינם בדיבורים עם האשה אלא הסיפורים שמספרים לה:
"דבר אחר אל תרבה שיחה עם האשה כיצד בזמן שאדם בא לבית המדרש ולא היו נוהגין בו כבוד או שערער עם חברו אל ילך ויאמר לאשתו כך וכך ערערתי עם חבירי כך וכך אמר לי כך וכך אמרתי לו. מפני שבוזה את עצמו ובוזה את אשתו ובוזה את חברו. ואשתו שהיתה נוהגת בו כבוד עומדת ומשחקת עליו. כיון ששמע חברו אמר אוי לי דברים שבינו לביני הלך ושחן לאשתו ונמצא אותו האיש בוזה את עצמו, בוזה את אשתו, בוזה את חברו". (אבות דרבי נתן נוסחא א פרק ז ד"ה דבר אחר).
שיחת הגברים תסכסך בין הנשים:
"דבר אחר אל תרבה שיחה עם האשה כאיזה צד הוא מבזה את אשתו. היה דבר בינו ובין חבירו אמרו לתוך ביתו. שמעה אשתו ממנו יצאה לשוק ופגעה באשת חבירו אמרה לה כך וכך היה בעליך עושה כך וכך מצהיבו כך וכך מביישו התחילו נושאות ונותנות (עמה) בדברים ומצהיבות זו את זו התחילו מכחישות זו את זו. העוברים והשבים היו נושאים ונותנים עמהם בדברים. מי גרם לו לבזות את אשתו [הוא] על שהרבה שיחה עמה". (אבות דרבי נתן נוסחא ב פרק טו ד"ה דבר אחר). וסיבה לא מובנת: "דבר אחר אל תרבה שיחה עם האשה כאיזה צד הוא מבזה את עצמו. בשבת הראשונה נכנסה אצלו שמעה קולו נכנס לחצר. נכנסה לחדר מן החדר לטרקלין. נכנס אחריה ופרעה ראשה בפניו והרבה שיחה עמה. מי גרם לו לבזות את עצמו על שהרבה שיחה עמה". (אבות דרבי נתן נוסחא ב פרק טו ד"ה דבר אחר).
מה היה שם? אולם יש המסבירים שאין המאמר בא אלא לשלול שיחה מרובה עם אשתו בעת נדתה:
"אל תרבה שיחה עם האשה באשתו אמרו ק"ו באשת חבירו. ובאבות דר' נתן פי' באשתו נדה ... כל הדברים האסורים משום הרחקה". (שו"ת תשב"ץ חלק ג סימן נח ד"ה תשובה). _______
מי צדק? רבי יוסי הגלילי ששאל: באיזו דרך נלך ללוד או ברוריא שאמרה לו, דיברת יותר מדי?
הרב מנשה קליין (שו"ת משנה הלכות חלק ה סימן ריח ד"ה אלא דלפ"ז) למד מדברי ברוריא הלכה:
"... עוד נראה ראי' מברוריה דשאלה ר"י הגלילי באיזה דרך ללוד אמרה ליה גלילאי שוטה אל תרבה שיחה עם האשה ואמרו ז"ל שהי"ל לומר באיזה ללוד ולכאורה אי בסתם דבור ליכא איסור א"כ מאי כולי האי לא יהא אלא סתם דבור ולהנ"ל אתי שפיר דכל דבור שאינו הכרח הרי הוא בכלל רבוי ואסור משום קול באשה ודו"ק".
הקפיצו את האשכול הישן הזה, אז ננסה לעורר קצת את הדיון.
הסיפור על ברוריה ור' יוסי הגלילי תמיד נראה לי תמוה.
ר' יוסי הגלילי נחשב לאחד מהזקנים עוד בתקופת יבנה, הוא מתוכח ומנצח את ר' עקיבא, מורו המובהק של בעלה, ר' מאיר. עצם מציאות המפגש שלו עם ברוריה נשמע קצת מוזר, הוא צריך להיות זקן מופלג בתקופת ברוריה. ברוריה אשתו של ר' מאיר היא לא רק אישה אלא גם כנראה צעירה בהרבה ממנו. יחס כזה אל חכם צעיר אולי היה איכשהו מתקבל על הדעת אבל יחס לזקן מופלג מכובד כמו ר' יוסי הגלילי נראה מאוד לא במקום.
יותר מכך, מוצאה של ברוריה הוא מהגליל, (אביה היה ראש הישיבה בסיכניה - סכנין) קשה לקבל את הזלזול שהיא מביעה ב"גלילי".
שמעתי פירוש בשם הרב הענקין הסובר שברוריה בדבריה אינה מבקרת את ר' יוסי הגלילי על הארכת דבריו אלא להיפך, מנסה להביא לידי אבסורד את שאלתו. בתשובתה היא בעצם אומרת לו "אתה עומד מול תנא שאפשר ללמוד איתו, לדון בדברי תורה וכל מה שאתה שואל זה על עניני דרכים?!"
אגב, בקשר לשאלה אם היה לברוריה אח, היה לה לפחות אח אחד שכנראה התחבר לקנאים ואח"כ הפך למשת"פ עם הרומאים, הקטע הבא:
ומעשה בבנו של רבי חנינא בן תרדיון שיצא לתרבות רעה, תפשוהו ליסטין והרגוהו, ונמצא תפוש. לאחר שלשה ימים, נתנוהו בכרכדות, והניחוהו על גבי המיטה, והכניסוהו לתוך העיר, והיו מקלסין לפניו בכבודו של אביו, וקרא עליו אביו המקרא הזה: 'ונהמת באחריתך בכלות בשרך ושארך, ואמרת איך שנאתי מוסר ותוכחת נאץ לבי, ולא שמעתי בקול מורי ולמלמדי לא הטיתי אזני, כמעט הייתי בכל רע בתוך קהל ועדה', וחזר לתחילת המקרא. ואמו קראה עליו המקרא הזה: 'כעס לאביו בן כסיל וממר ליולדתו'. ואחותו קראה עליו המקרא הזה: 'ערב לאיש לחם שקר ואחר ימלא פיהו חצץ'" (מסכת שמחות יב,יג).
* http-equiv="Content-Type" content="text/html; charset="utf-8"">
* name="ProgId" content="Word.Document">
* name="Generator" content="Microsoft Word 12">
* name="Originator" content="Microsoft Word 12">
*--[if gte mso 9]>Normal0falsefalsefalseEN-USX-NONEHEMicrosoftInternetExplorer4*[endif]**--[if gte mso 9]>*[endif]**--[if gte mso 10]>
*[endif]*
הציטוט מהמאמר הזה www.etzion.org.il/vbm/update_views.php?num=6208&*/vbm/archive/beshiv/beshiv180.doc
רבי מאיר ורבי נתן- קשרו קשר להדיח את רשב"ג הנשיא( גמרא הוריות) -כמו שעשו לסבו
בברכות כח,
העניין נכשל- , בגלל זה כונה רמי מאייר אחרים( חוץ מהסיפור על אחר), ויכול להיות שמאותה כיסופא הוא ברח למצריים.
_________________
מודה ועוזב
נשלח ב-24/10/2008 11:30
על מעשה דברוריא יש מאמר מקיף ומאלף באקדמות האחרון. מומלץ.
נשלח ב-24/10/2008 07:27
[מישקולצר,
שרשרת הסיפורים בקידושין שם היא מרתקת. היא אמנם לא שייכת לאשכול זה ובכ"ז אזכיר שהיא פותחת באמירה ש"נשים דעתן קלה עליהן" (ובהקשר זה ברור שמדובר בגבולות מיניים גמישים או בלתי קיימים) וממשיכה ברצף סיפורים על חכמים שנכשלים (או כמעט נכשלים) ביצרם (ולא על נשיםמפתות או מתפתות...). מעניין שחיברת זאת לכאן, כיוון שלהבנתי באמת יש קשר רעיוני עמוק בין שני המקומות, ובדיוק בנקודה שציינת (הכשלון במבחן היצר).
אגב, האם תורתו של ר' מאיר הגנה עליו בסיפור שבע"ז? (להבנתי לא - לא בסיפור שבגמרא ובודאי לא בסיפור של רש"י).]
נשלח ב-23/10/2008 22:59
בקידושין פ"א. מסופר שרבי מאיר התלוצץ בעוברי עבירה "יומא חד אידמי ליה שטן כאיתתא בהך גיסא דנהרא" לא הייתה מעבורת אז "נקט מצרא וקא עבר כי מטא פלגא מצרא שבקיה (יצר הרע) אמר אי לאו דקא מכרזי ברקיעא הזהרו בר' מאיר ותורתו,שויתי לדמך תרתי מעי"
אז רבי מאיר שנכשל כל כך מהר בעריות הולך ומנסה להכשיל אחרים ועוד מבני משפחתו? ומה הגמרא רוצה לומר שהוא נכשל בקלות אבל תורתו כל כך עוצמתית שהיא מגנה אפילו עליו?
נשלח ב-23/10/2008 20:05
[מישקולצר,
בירושלמי ביצה פ"ה ה"ב מופיע סיפור הנותן סיבה שונה לבריחתו של ר' מאיר (מחלוקת הלכתית ופגיעה ברגשותיו של רבי). פעם ראיתי (ואיני זוכרת היכן, אם כי נדמה לי שהובא גם בפורום) פרשן שחיבר בין ה"מעשה דברוריא" של הבבלי ע"ז יח ע"ב לבין אותו סיפור בירושלמי, וכתב שסיבת בריחתו של ר' מאיר היא מחלוקת הלכתית שהיתה בינו ובין ברוריה ובה נוצח.
לסיפור של רש"י כאן אכן אין מקור קודם (בידינו, ואולי לו היה כזה), אבל לענ"ד הוא מסתדר היטב עם הסיפור המופיע בסוגיה עצמה וממשיך את הקו הסיפורי שלו. המבחן שעורך ר' מאיר לברוריה דומה למבחן שהוא עורך לאחותה (שניהם מבחנים מיניים שיש בהם יסודות משותפים; שניהם אינם נחוצים מבחינה הלכתית ויש בהם טעם גדול לפגם; שניהם מעמידים את ר' מאיר עצמו באור בעייתי מאוד, כמי שבא לבחון ונכשל במבחן וכו'). יש כמובן הבדלים (בעיקר בתוצאה), אבל להבנתי, הסיפור של רש"י אינו נקרא כאן כנטע זר ומודבק, ובהחלט משתלב בנאראטיב הכללי (ואולי אני חושבת כך כיוון שאני קוראת את הסיפור אצל רש"י כביקורת קשה על ר' מאיר דוקא וכלל לא על ברוריה).]
נשלח ב-23/10/2008 19:40
ידוע שהסיפור הזה מופיע רק ברש"י
יש דברים כאלו. בכל מקרה אם יש תמיהות, צריך להבין את שיטת רש"י.
נשלח ב-23/10/2008 19:03
רש"י בע"ז יח עב ד"ה ואיכא דאמרי משום מעשה דברוריא - "שפעם אחת ליגלגה על שאמרו חכמים נשים דעתן קלות הן עלייהו ואמר לה חייך סופך להודות לדבריהם. וצוה לאחד מתלמידיו לנסותה לדבר עבירה והפציר בה ימים רבים עד שנתרצית וכשנודע לה חנקה עצמה וערק רבי מאיר מחמת כיסופא"
לענייות דעתי אין מקור לסיפור הזה של רש"י באף אחד מהמדרשים. מהיכן לקח זאת? הסיפור לא מופיע לפניו וגם לא במחברי זמנו.
אם יש מקור לסיפור - אזי התמיהות עליו עצומות מכל כיוון שתסתכלו עליו.
האם למישהו מחברי הפורום פתרונים?
אני לא בטוחה בקשר לאח כפי שציינתי למעלה,ישנו גם מקור בפירוש לתלמוד של רבי יהודה בן קלונימוס שמאשש את הגירסה שהיה זה אביה ולא אחיה בדיוק כמו בגירסת הגר"א - אחות היתה גם היתה לברוריה. מהמשך הסיפור ניכר, שאולי רק היא היתה הצדקת מבין שתיהן? וזה מעניין לבחון את הניגוד המבני בסיפורים על שתי האחיות על רקע "המקור ברוך" שהביא נישט - האחות האחת - הפכה למופת של התנהגות נשית ראויה מפני שלא למדה תורה בהתאם לדברי רבי אליעזר, וכך לא באה לידי תפלות -[נוהגת בקלות ראש "כמה נאות פסיעותיה של זו", נשלחת לקובה של זונות, עומדת במבחן רבי מאיר, ניצלת בנס, רבי מאיר מתחמק מן הרומאים]
האחות השניה מתה כפרוצה, מפני שהפרה את הטאבו, נכנעה לפיתוי ולמדה תורה. [לומדת תורה, נישאת לתלמיד חכם, נכשלת במבחן רבי מאיר, מתאבדת, רבי מאיר יוצא לגלות
נשלח ב-18/5/2006 08:31
עבודה זרה דף יח/א ברוריא דביתהו דרבי מאיר ברתיה דרבי חנינא בן תרדיון הואי אמרה לו זילא בי מלתא דיתבא אחתאי בקובה של זונות שקל תרקבא דדינרי ואזל.
לא רק אח, גם אחות היתה לברוריה. מהמשך הסיפור ניכר, שגם היא היתה צדקת.
נשלח ב-18/5/2006 08:17
<"לברוריא היה אח בכלל?">*:namespace prefix = o ns = "urn:schemas-microsoft-com:office:office" />
איני יודע אם היה יותר מחנניא בן תרדיון אחד, או אם ברוריא היתה יותר מ"דמות", אך אם היתה ברוריא בטבע, והיא היתה בתו של חנניא בן תרדיון, והוא אותו חנינא בן תרדיון, שבתוספתא, הבאה, ואם גירסא זו נכונה, כי אז היה לחנינא בן תרדיון בן, ולברוריאאח. אם לא, כי אז היה לה רק אבא. וכגירסת הגר"א
"אני שאלתי את שמעון בן חנניא ששאל את בנו של ר' חנניא בן תרדיון ואמר משיסיענו ממקומו ובתו אומרת משיפשט את חלוקן כשנאמרו דברים לפני ר' יהודה בן בבא אמר יפה אמרה בתו מבנו". (תוספתא כלים (בבא קמא) (צוקרמאנדל) פרק ד הלכה יז)..
.
נשלח ב-18/5/2006 07:07
[הערת שולים, שנדמה לי, שכבר הערתי כאן בעבר, אבל הצורך מביא אותי לעשות זאת שוב.
מקור תנאי אחד בלבד יש בידינו ובו נזכר השם "ברוריא". זה המקור שצוטט לעיל מתוספתא כלים ב"מ. סופה של ההלכה היא בדברי ר' יהודה (או - ר' יהושע, ע"פ כת"י) - "יפה אמרה ברוריא".
במקור נוסף בתוספתא מופיעה "בתו של ר' חנינא בן תרדיון" - תנור מאימתי מקבל טומאה משיסיקנו כדי לאפות בו סופגנין ור' שמעון מטמא מיד רבן שמעון בן גמליאל אומר משם רבי שילא הטיחו בטהרה ונטמא מאימתי טהרתו אמר ר' חלפתא איש כפר חנניא אני שאלתי את שמעון בן חנניא ששאל את בנו של ר' חנניא בן תרדיון ואמר משיסיענו ממקומו ובתו אומרת משיפשט את חלוקן כשנאמרו דברים לפני ר' יהודה בן בבא אמר יפה אמרה בתו מבנו
הסיום הדומה של שתי ההלכות מן התוספתא ("יפה אמרה"), הביא לקישור בין שתי דמויות הנשים המופיעות בהן, למרות שאין שום הכרח שמדובר באותה אישה (במיוחד, אם אכן בהלכה הראשונה מדובר בר' יהושע - הזמנים אינם מתאימים). לבבלי חוקים משלו וסיבות משלו, ומבחינתו (למשל בע"ז יח ע"א) ברור שמדובר באותה אישה, וכבר יש לה סיפור חיים מלא ומסובך (גם בלי הפרק הביוגרפי שמוסיף רש"י ואין בידינו מקור קדום לו).]
