הונאה בהפרטה

הפרטה של חברה ממשלתית מעוררת רגשות עזים ודיונים על עניינים חברתיים וכלכליים נשגבים. אבל
מעבר לכל זה, יש כאן פשוט עיסקה של מכירה: קבוצה של שותפים (=הציבור) ממנה שליח (=האחראי על
המכירה מטעם הממשלה), כדי למכור נכס שבבעלותה לאדם אחר.

במקרים רבים נשמעת הטענה, שהמדינה הפריטה במחיר נמוך מדי, למשל משום שלקונה יש קשרים עם
השליח, או שהשליח רוצה שיהיו לו קשרים עם הקונה כך שישמור לו מקום טוב במועצת המנהלים לאחר
שיפרוש משירות המדינה. מכיוון שהפרטה היא בסה"כ מכירה, ניתן לבדוק את הטענה על-פי דיני הונאה.

ע"פ ההלכה ( http://www.mechon-mamre.org/i/c112.htm ):

א אסור למוכר או לקונה להונות את חברו, שנאמר "וכי תמכרו ממכר לעמיתך, או קנה מיד עמיתך--אל
תונו, איש את אחיו" (ויקרא כה,יד). ואף על פי שהוא עובר על לא תעשה, אינו לוקה, מפני שניתן
להישבון; ובין שהונה במזיד, בין שלא ידע שיש במכר זה הוניה--חייב להשיב.

ב כמה תהיה ההוניה ויהיה חייב להשיב, שתות בשווה. כיצד: הרי שמכר שווה שישה בחמישה, או
שווה שישה בשבעה, או שווה חמישה בשישה, או שווה שבעה בשישה--הרי זו הוניה; ונקנה המקח, וחייב
המונה להחזיר את ההוניה כולה למתאנה.

ג הייתה ההוניה פחות מזה בכל שהוא, כגון שמכר שווה שישים דינר בחמישים דינר ופרוטה--אינו
חייב להחזיר כלום: שכל פחות משתות, דרך הכול למחול בו.

ד הייתה ההוניה יתרה על שתות בכל שהוא, כגון שמכר שווה שישים בחמישים פחות פרוטה--בטיל המקח,
והמתאנה יכול להחזיר החפץ ולא יקנה כלל; אבל המונה אותו אינו יכול לחזור אם רצה זה וקיבל, אף
על פי שבטיל המקח.


כלומר, אם המחיר שהתקבל בעד ההפרטה הוא נמוך ב- 16.67% או יותר מהשווי האמיתי של הנכס, מותר
לבטל את העיסקה, להחזיר את הכסף לקונה, ולהחזיר את החברה לרשות המדינה.

עד מתי מותר לבטל את העיסקה?

ו [ה] עד מתיי יהיה לו לחזור ולתבוע ההוניה, או לבטל המקח--עד כדי שיראה לתגר או לקרובו.
ואם שהה יתר על זה--אפילו לקח שווה מאה במאתיים, אינו חוזר.

ז [ו] במה דברים אמורים, בלוקח, שהרי המקח בידו ומראהו. אבל המוכר חוזר בהוניה לעולם; ואין
צריך לומר בביטול מקח, שאינו יודע דמי זה שמכר עד שיראה כמותו שנמכר.


במקרה שלנו, המדינה היא המוכרת, כך שמותר למדינה לבטל את העיסקה בכל זמן, גם אחרי שהממשלה
מתחלפת (כמובן, בתנאי שמוכיחים שהשווי של המכירה היה נמוך מדי).

מעבר לזה, מכיוון שההפרטה היא מכירה שנעשית ע"י שליח (הממשלה היא שליחה של הציבור), נראה שיש
להשתמש גם בכלל הבא ( http://www.mechon-mamre.org/i/c401.htm )

ב שליח שעבר על דברי משלחו, לא עשה כלום. וכן אם טעה בכל שהוא, בין בקרקע בין
במיטלטלין--חוזר, שהרי אומר לו לתקן שלחתיך ולא לעוות. ולא אמרו שההוניה במיטלטלין שתות,
והעבדים והשטרות והקרקעות אין בהן הוניה, אלא במוכר שלו, או קונה לעצמו; אבל השליח שטעה בכולם
בכל שהוא, חוזר.


כלומר, מותר לבטל את העיסקה בכל מצב שבו מתברר שהמחיר היה נמוך מדי.

"האם אתה או אני יכולים לגשת למכרז כזה?" - לא, אבל אם מחלקים את החברה להרבה מניות קטנות ומוכרים אותן בבורסה - אז כן. ונראה לי שאפשר להתייחס למחיר של מניה בבורסה כאל מחיר שוק, שהרי זה בדיוק שוק משוכלל. גם אם מחליטים, משום מה, שהחברה צריכה להישאר בבעלות של אדם אחד - עדיין אפשר למכור 49% ממניות החברה בבורסה, וכך מקבלים מחיר שוק לפחות עבור 49% מהחברה. בנוסף לכך, יש בעיות קשות ביישום של חוק המכרזים בימינו, שלדעתי בהחלט אפשר לראות בהן הונאה: http://www.makorrishon.net/show.asp?id=12589

.



באופן שאינו מפתיע, אני סומך את ידי לחלוטין על כל מלה ומשפט מהמאמר אליו הפניתי לעיל.


מנגד, אני לא סבור שהוא תואם לגמרי את דבריך, לפחות לא את כל דבריך לאורך הדיון.


בכל אופן, אם נתמקד בנושא שאמרת, לגבי סוגיית המחיר, הרי שממילא חברות ממשלתיות נמכרות במכרז. אלא שהמכרז לא יגלה לנו את מחירה האמתי של החברה, ולכן רשות החברות הממשלתיות קובעת - לאחר קבלת הערכות שווי - מחיר מינימום שמתחת לו חברה ממשלתית לא תמכר, כמו גם תנאים נוספים.

קח לדוגמא חברת ענק כמו צים. צים היא אחת מעשר חברות התובלה הימית הגדולות בעולם. ברור כי כאשר המדינה הוציאה אותה למכרז בינ"ל, מספר הגופים היכול לגשת למכרז כזה, קטן. להערכתי, עלות הגישה למכרז עומדת על כמה מיליוני דולר, בשל הצורך בבדיקות נאותות (דיו-דיליג'נס) וכו'.

האם אתה או אני יכולים לגשת למכרז כזה? ואם היינו ניגשים, האם מישהו היה שוקל את הצעתנו ברצינות? יש לנו נסיון בבעלות ובניהול של חברת תובלה ימית? יש לנו יכולת לשלם את עלות חברת הענק?

מכאן נובע, שבמקרים רבים, אם לא תנסה לקבל אומדן "אובייקטיבי" לגבי שווי החברה, המכרז יגלה לך לא את שוויה, אלא את הערכות המתמודדים מהו המחיר הנמוך ביותר בו יוכלו לזכות בה.

וטרם דיברנו על המקרים בהם יש מועמד אחד בלבד לרכישת החברה, או שני מועמדים שיש ביניהם קשרים והעברת מידע "מתחת לשולחן".


אם, כדבריך, ההצעה הגבוהה ביותר במכרז היא החסם התחתון של שווי החברה, הרי שלעולם אסור למכור חברה, משום שהמחיר הגבוה ביותר שיוצע בעדה, עדיין אינו הוגן.


חברה היא לא חבית נפט או אונקיה זהב, אין לה מחיר שוק או שווי ידוע.


קריאה להרחבה:

שיטות להערכת שווי חברות:

bschool.huji.ac.il/course/security/hvalu3.doc


המועצה האמריקאית לתקינה חשבונאית:
www.fasb.org

קראתי עוד על חוק חובת המכרזים: http://www.gad.oppenheimer.co.il/article,1.html מתברר שבית המשפט אכן נוהג לבטל עסקאות. אלא שכיום, לפי מה שהצלחתי להבין מהמאמר, הביטול נעשה רק בעקבות פניה של אחד המפסידים במכרז, שטוען שנגרם לו נזק באופן אישי כתוצאה מההפסד. לפי דעתי, אם המכרז התנהל בצורה לא תקינה, יש לאפשר לכל אזרח לתבוע שהעיסקה תבוטל, כי כל אזרח מפסיד מזה שהמדינה מקבלת פחות כסף בעד הנכס.

"הפרטה של חברה ממשלתית משמעותה העברת הבעלות על החברה מידי הממשלה לידיים פרטיות. הפרטה יכולה להתבצע בדרך של מכירה פרטית, בדרך של מכירת המניות לציבור משקיעים בבורסה, בשילוב של דרכים אלו ובדרכים נוספות" - מכירת המניות לציבור המשקיעים בבורסה נראית כמו דרך טובה להבטיח שהציבור לא יפסיד מההפרטה: אם המחיר יהיה גבוה - המדינה תרוויח, ואם המחיר יהיה נמוך - כלל ציבור המשקיעים ירוויח, ולא רק אדם פרטי שיש לו קשרים בשלטון. שמעתי שהיתה תוכנית להפריט את בנק לאומי באופן זה, אך התוכנית בוטלה, מדוע? קראתי את המאמר שהפנית אליו ב"במעגלי צדק", והוא דווקא מתאים למה שכתבתי - להלן ציטוט: "הפרטה יכולה להיות 'טובה' ויכולה להיות 'רעה'. יתכן מצב שבו היותה של חברה בבעלת הממשלה, תביא לכך שהשחיתות והניוון פושים בה... ייתכן גם מצב שבו חברה ממשלתית מעין זו... מתחרה בחברות פרטיות וגוזלת מהן פרנסה... רבים הם גם המקרים שבהם הפרטת חברה היא הדרך היחידה לשמור על המשך קיומה ומכאן על המשך אפשרות העסקתם של עובדיה... אמת, יש מקרי הפרטה שניתן למתוח עליהם ביקורת רבה, אלה כרוכים בהעברת נכסי ציבור לידיים פרטיות במחיר נמוך מדי, בפגיעה בזכויות עובדים, או בהעברת מטלה שלטונית לידיים פרטיות...". אני התייחסתי רק לסוגיית המחיר. לגבי הערכת השווי - נראה לי שיש דרך אחרת להעריך את השווי של נכס כלשהו, והיא ע"י העמדתו למכירה במכרז חופשי. המכרז למעשה יוצר שוק, שבו כל משתתף רוצה לשלם כמה שפחות, ולכן ההצעה הגבוהה ביותר שהתקבלה במכרז היא חסם תחתון לשווי השוק של החברה (אילו החברה הייתה שווה פחות, לא מסתבר שאיש עסקים שפוי היה מציע לקנות אותה במחיר יותר גבוה). למעשה, יש כבר חוק בנושא - "חוק חובת המכרזים" - שמחייב את הממשלה לבצע כל התקשרות עסקית (כולל קניה או מכירה של מטלטלין או מקרקעין או שירותים) במכרז חופשי. אני לא יודע מה דינו של נכס שנמכר שלא במכרז, או שנמכר במחיר נמוך יותר מההצעה הגבוהה ביותר שהתקבלה במכרז. אבל אם נניח שההצעה הגבוהה ביותר היא חסם תחתון לשווי החברה, מסתבר שאפשר לבטל את העיסקה, אם המחיר ששולם היה נמוך ביותר משתות. ולכן, מה שכתב לא-יודע-כל, ""לתקוני שדרתיך כו'" לא שיך בכה"ג שכל השליחות נעשה שימכור ואין אחריו כלום. וזהו דרך המכירה הנוהג" - נכון רק כאשר המכירה אכן התבצעה באופן של מכרז חופשי. אבל אם היו בעיות בהליך המכירה, בהחלט אפשר לטעון "לתקן שלחתיך ולא לקלקל".

1) בפשטות חברה היא כמקרקעין שין להם אונאה.
2) אין לחברה ערך ברור ומוגדר בשוק, ולכן א"א לחשב מחיר ושתות.
3) מכירת חברה במכרז נעשה על דעת שאין אחריו כלום, וזה שונה מקנית לחם במכולת שאפשר לטעון אונאה.
4) "לתקוני שדרתיך כו'" לא שיך בכה"ג שכל השליחות נעשה שימכור ואין אחריו כלום. וזהו דרך המכירה הנוהג.
5) אם יוכלו לטעון כנ"ל לא תוכל המדינה לעשות שום עסק ואין זה טובת הציבור שיוכלו להעלות טענות כאלה לאחר מעשה.

.*:namespace prefix = o ns = "urn:schemas-microsoft-com:office:office" />

"לא תמיד הכסף שמקבלים או נותנים הוא הקובע" - נכון, אבל גם הרווחיות הכלכלית של המפעל היא לא הדבר היחיד שקובע. זה אחד השיקולים, וזה אחד השיקולים. בתור אזרח במדינה, אני באופן עקיף אחד הבעלים של כל החברות הממשלתיות. אם חברה ממשלתית מרוויחה, הרווחים נכנסים לקופת המדינה וגם אני מרוויח מזה. אם מוכרים את החברה בזול, אז ייתכן שהבעלים החדשים יצליחו להרוויח יותר, אבל לא כל הרווחים האלה ייכנסו לקופת המדינה, אלא רק בערך 50% מהם (מס הכנסה). כך שאם מעריכים שהרווחים יהיו גדולים פי 2 או יותר, אז זה משתלם לי ואני מוכן להשלים עם המחיר הנמוך. ואם הרווחים יהיו גדולים יותר אבל פחות מפי 2, אז זה לא משתלם לי, ואני מוכן להסכים לעיסקה הזו רק אם המחיר מספיק גבוה, כך שהוא מפצה על הפסד הרווחים (המספרים מקורבים, אל תתפוס אותי באחוז). כך לדעתי צריך להתייחס לשני השיקולים הללו ביחד - שיקול היעילות ושיקול המחיר. וכמובן שיש שיקולים נוספים, מעבר לשני השיקולים הללו.

גו"ג,

ההשוואה המפורטת בין שני הבנקים אינה במקומה.

(א) אני, ונ"ל שמרבית החברים כאן, לא מכירים את הפרטים לאשורם. אין לי מושג איזה בנק ריוחי יותר, כמה מקבל מנהל מדרג ביניים בבנק הפועלים, ולמה שרי אריסון לא זורקת את שלמה נחמה הבזבזן ולוקחת במקומו פועל זר סיני.

(ב) זה גם לא רלוונטי, כי מקרה פרטי לא בהכרח מוכיח / סותר תיאוריה.

(ג) סתם ככה, בראש הבנק לפיתוח התעשיה, שגם הוא שייך לממשלה, הועמד רענן כהן. הכישורים היחידים שלו לצורך מילוי תפקידו: פוליטיקאי.

(ד) מה לעשות, הממשלה לא יודעת לנהל עסקים. העובדה שבנק נמכר בזמן שהוא מצליח כלכלית לא אומרת שהוא מנוהל טוב. יהיה ממש טפשי לומר, שרק גופים שהתמוטטו לגמרי ימכרו.

(ה) המשקיעים, לעומת זאת, קונים עסק בעל פוטנציאל, וההשקעה היא לפי הפוטנציאל, החזון, או התחזית.

נוהל שכן זה כאן!

בנק לאומי, צים...  פחות או יותר כל מה שהופרט היו חברות ממשלתיות שהצליחו כלכלית, שהרי איש עסקים נבון לא יקנה חברה מפסידה.  בפרט נכונים הדברים לגבי חברות שנמכרו בפחות משווין - למה היו שוות כ"כ הרבה?  כי הצליחו.

אראל.
כישלונם של מפעלים המנוהלים על ידי המדינה. אינה צריכה הוכחה. תן לי דוגמא אחת של מפעל ממשלתי שהצליח כלכלית.
לפני מספר ימים נמכר מפעל פרטי למהדרין חב ישקר. במחיר של 4 מיליארד דולר. כלכלנים שבדקו את העיסקה לפי פרמטרים כלכלים טהורים הגיעו למסקנה שהמחיר היה נמוך מדי בכ3 מילארד דולר. האם לדעתך העיסקה היתה כדאית? או לא. האמן לי
הנתונים הכלכלים של האנליסטים היו גם לפני איתן ורטהימר וסגל יועציו וכלכלניו. ולמרות זאת מכרו את המפעל בפחות משויו
הם עשו עסק טוב. לא תמיד הכסף שמקכלים או נותנים הוא הקובע. מודה ועוזב

"איני רוצה להכנס לעובי הקורה בעניני ההלכה. אם הממשלה היא השליח שלי או אולי הממשלה היא השותף שלי" - אבל זה בדיוק הנושא שבו רציתי לדון! דיונים בעד/נגד הפרטה יש למאות ולאלפים, אני רציתי קצת לגוון ולבחון את הנושא מכיוון אחר. "אתה לדעתי ניזון משטיפות מח פופוליסטיות שבינהם לכלכלה בריאה רחוק כמזרח ממערב" - "הפוסל במומו פוסל", לדעתי אתה מושפע משטיפות מוח פופוליסטיות שלפיהן הפרטה היא פתרון הקסם לכל תחלואי הכלכלה. אני, לעומת זאת, נזהרתי מהכללות פופוליסטיות, ולא טענתי שהפרטה היא תמיד דבר רע. רק טענתי שצריך להביא בחשבון את גורם המחיר, כמו בכל עיסקה של מכירה. אם המחיר טוב - זה משתלם, ואם המחיר נמוך מדי - זה לא משתלם. מהו "מחיר טוב"? - צריך לבדוק בכל מקרה לגופו. הרווחיות הנוכחית של החברה היא כמובן אחד השיקולים בקביעת מחיר החברה, אבל לא היחיד. "לגבי טעות של שליח שחוזרת גם בלא הונאה. ממשלה נבחרת היא כמתנה "בין לתקוני בין לעוותי" ומה שעשה עשוי" - מדוע? הבוחרים בסה"כ שמים פתק, זה לא אומר שהם מוותרים מראש על כל אפשרות לתביעה. "מעבר לשאר הענינים, איני בטוח שכולנו "שותפים" במדינה, והממשלה "שליח". זו סוגיה מענינת, אבל העמדתה בפשטות כך, ועוד להכפיף הכל לדיני השותפים והשליחות, קצת קשה" - זו בדיוק השאלה שרציתי לדון בה. איך לפי דעתך יש להגדיר את מעמד הממשלה ביחס לאזרחים? ממללא - תודה על ההבהרות.

גם וגם
עדין לא הצלחתי לרדת לעומק כונותיך. מה בדיוק מטריד אותך? הרוחים של הבנק כנראה לא מטרידים אותך להפך אתה מעונין שהבנק ירויח. אם כן כן מטרידה אותך משכורתם של שלמה נחמה וחבירו. החלטתת שהמשכורת לא מגיע לו.  למרות שהוא קיבל אותה ביושר ובצורה חוקית ושילם עליה מס כחוק. להבדיל ממספר רב של עובדי ציבור ןעובדים אחרים שמקבלים שכר
על עבודה של שעות נוספות שלא עבדו בה. על תשלום על החזקת רכב כשאין רכב. על  אי הגשה של תעודת מחלה. אני יכול
להמשיך ולפרט לך לתוך הלילה את כל תחלואי השרות הציבורי וההסדרתותי. לפני שנים נערך משפט בבית הדין לעבודה
ובו הכיח אחד הפועלים מנמל אשדוד על תשלום של 500 שעות בשעות נוספו שעבד  בשבת. היום תקנו את זה וקבעו שבשבת יש רק 100 שעות נוספות. תפתח את העינים ותראה איך נראת היום מערכת החינוך. מי הולך לעבוד בה. רק מי שלא יכול להסתדר בעבודה אחרת. וכל זה בגלל חוסר הפירגון. שלא מפרגנים משכורת נורמלית למורה טוב וחרוץ. הוא יקכל אותה משכורת כמו מורה עצל וטיפש. דוברת    רצה לתקן עיוות זה ותראה מה עש לו חסידי השיטה השיויונית. כך נראים גם העסקים הציבורים. מודה ועוזב

בנוגע לטענות על מכירה 'בזול' -

שאלו פעם את אחד הרוקפלרים איך צבר עושר כה רב, והוא השיב:

- פשוט מאוד, תמיד מכרתי מוקדם מדי...וד"ל.

___________

אראל סגל,

דיברת לעיל על 'שימוש לא הוגן במידע פנים' שהוא עבירה פלילית במדינות מתוקנות רבות.

לגבי הונאה -

יותר מדוייק למצוא אותה לענ"ד בהסתרת מידע ע"י המוכר באופן שהוא לא בא לידי ביטוי בהערכות השווי שעורך הקונה. אגב, גם בכה"ג יש בחוק הישראלי סעיף שחרור במקרה של טעות של הקונה, גם ללא הטעיה (שאינה תוצאת רשלנותו) ואף זכאות לפיצויים כשמדובר בהטעייה של המוכר, כך לפחות זכור לי מגרסא דינקותא.

ירוחם,
ראשית, אם הוא ירויח יותר - שיהיה לו בהצלחה.  אני מחכה לראות האם הבנק ירויח פחות.  המשק מצוי בגאות, וכשהמשק גואה הבנקים, יחד עם כל היתר, מגדילים את רווחיהם.  לכן אני משער שאם השנה יוחלף המנהל רווחי הבנק ימשיכו לעלות (גם אם המשכורת תרד) - והדבר לא יעיד הרבה לא על המנהל הנוכחי ולא על החדש.

שנית, לגבי השכר האבסולוטי שקיבל נחמה, קראתי שמנכ"ל אמריקן אקספרס, למשל, קיבל שכר נמוך יותר.  אמקס הוא עסק פיננסי קצת - רק טיפ טיפה - יותר גדול מבנק הפועלים, וגם בעליו מעונינים במקסימום הרווחים ומוכנים לשלם על כך - ובכל זאת הם אינם מוציאים אותו סכום שהוציא בנ"פ על שכרו של נחמה (וגם לא מבקשים מהבנקאי המופלא מהמידל איסט לבוא ולהרים את העסק שלהם לגבהים חדשים).  כנראה שהם חושבים שאין צורך לשלם שכר כה גבוה כדי להחזיק מנהל טוב (ובארה"ב יש תחרות רבה יותר על מנהלים טובים) - ואני מסכים איתם.

ושלישית, מדוע בנק לאומי נמצא בבעלות המדינה?  משום שכאשר הוא היה בבעלות פרטית הוא, יחד עם רוב חבריו, הצליחו להביא את עצמם יחד עם המערכת הכלכלית של המדינה כולה לסף התמוטטות.  בנקאים פרטיים למהדרין כמו ארנסט יפת האגדי, משפחת רקנטי ודומיהם פעלו בצורה חסרת אחריות בתכלית, שאילצה את המדינה להלאים אותם כדי למנוע קריסה.  גם לפני ארבע שנים, בעת המיתון, ראינו התנהגות מופקרת מצד הבנקים שנתנו הלוואות ענק בידיעה שהבטחונות להן אינם שוים דבר וחצי דבר, רק כדי להימנע מהפרשה לחובות מסופקים (=אבודים).  לולא הקשיח הפיקוח על הבנקים את ידו אז ולולא ההתעוררות הכלכלית שחלה לאחר המלחמה בעיראק, היינו רואים כיצד מנהליו המקצועיים של בנק דיסקונט (שהמדינה נמנעה מלהתערב בנעשה בו) מביאים אותו להתמוטטות.  עצתי לך: במקום להסתכל על השגיו של שלמה נחמה בשנה האחרונה, בחן אותם בשנים 2001-2002.