| נשלח ב-19/5/2006 01:47 |
 |
| |
התאמה - התאמה1 והתאמה2
אחרי הפסקה גדולה מדיונים מסוג זה, הנובעת מיאושם ואכזבתם של דור המייסדים של
הפורום, אני מנסה לראות אם עוד מישהו היום שיש לו ענין בויכוחים בנושאים שמענינם של מיסדי הפורום.
דיברתי היום עם מייציץ. הוא טוען בעקבות/במקביל/לפני מיכי שלעולם לא ניתן לקבוע
ערכים בלי דילוג מהאנליטיות לכיוון ההגיון הפשוט. אחרת תמיד יחסר צידוק לדברים
מסויימים. ההסתתרות מאחורי ההתאמה אינה יכולה לעזור כשמציצים מאחורי המסתור
ורואים שאדון ככה מתחבא שם.
אמנם המוצא היחיד הוא בויתור מראש על חיפוש "מחייב" והזנחת העולם שבו קובעים
השקר והאמת וחוגגים החיובים והפטורים, וכניסה לתוך עולם שכללי המשחק בו הם הויה
ושוא, והחוגגים הם ההתאמה ואי ההתאמה. בעולם זה לא מחפשים משהו המחייב את
האדם וכופה את עצמו עליו מן החוץ כביכול, אלא מחפשים את המניעים שכבר קיימים
באדם עצמו לפעול ומזככים אותם ומרחיבים אותם כדי שלא יתפסו לקטנות.
אך עלינו להעמיק יותר כדי לראות אם הטיעון הזה מחזיק מים, ולצורך כך הרינו להבחין
שבפעולה ערכית מכל סוג שהוא משתתפים שני ערכים, ערך אחד קובע את מהותה של
הפעולה הזו אם היא טובה או רעה, מתאימה או לא וכו' וכו', נקרא לזה התאמה1, וערך נוסף
הוא ערך כללי הקובע שכל מה שמתאים בבריאה מתאים גם לעשות אותו, ונקרא לזה
התאמה2.
לכאורה רעיון ההתאמה בהגדרתו הנ"ל שאינו "מחייב" מכסה רק את חלקי המוסר שענינם
לסור מרע, כיון שגם אם ערכית לא ניתן לקבוע חד משמעית שהדבר עצמו לא מתאים
בהתאמה1, מכל מקום כשאין בזה משהו מתאים בהכרח אין שום התאמה לעסוק בזה
בהתאמה2 כשהמבט אינו ממוקד בצורה מצומצמת, ובעצם אין שום מוטיבציה לעשות משהו
מיותר. אך בעניני עשה טוב צריכים למצוא את שתי מישורי ההתאמה הנ"ל, כיון שצריכים
גם לקבוע ערכים ולהגדיר אילו פעולות מתאימות בהתאמה1 ואלו לא, ולא תמיד ההתאמה
כוחה יפה בקביעת ערכים. שהרי כשנרצה לקבוע שמילוי רצונו של אדם וסיפוק צרכיו הוא
המתאים, הגדרה מספקת כמעט לכל הדילמות המוסריות, הרי שעדיין יש להקשות מנין שזהו
המתאים וכיצד מזוהה דבר זה ישירות מאחר ואינו ניכר בחושים ולא נלמד מהניכר
בחושים. וכאן יש דילוג בין מה שנתבאר שלעיל לענין ההתאמה2, לבין התאמה1, שבעוד
ובהתאמה2 התחמקנו מהצורך להסביר מה מחייב להתאים את עצמינו בהתאמה2 למה
שמתאים בהתאמה1, בכך שאמרנו שבאמת איננו מחפשים "מחייב" אלא חושפים את דרך
התנהגותינו ומשכללים אותה, הרי שהתחמקות זו אינה מספקת כשדנים על התאמה1, כיון
שלא יעזור לנו מה שנשליך את מה שאנחנו מוצאים בעצמינו שאנחנו מתאימים את עצמינו
כך שאנחנו מחפשים את מילוי רצונותינו, ונשליך את זה לכל כלל המציאות ונאמר שכל
מילוי רצון הוא מתאים. זה כבר דילוג, וכל הסיבה שאיננו שמים לב לכך שהוא דילוג שאינו
מוכרח ואיננו מזוהה, נובע ממה שאנחנו מבלבלים בין התאמה1 להתאמה2.
כדי שלא נחטא בהתפלספות בדיבורים שלא עומד מאחוריהם כלום, נמחיש את הדברים
בדוגמא. נניח קיום של אדם חולה. מאחר וטבע העולם הוא שיש גם אנשים חולים, איננו
יכולים לזהות מתוך המציאות הנגלית לעינינו שחליו של אדם זה אינו מתאים. מה מביא
אותנו אם כך להתערב כדי להביא מזור למחלתו? לכאורה, רק הענין שלנו לקיים ולמלא את
רצונו של אותו אדם לחיות, או כשהוא לא רוצה - את רצונם של בני משפחתו שהוא יחיה.
אך מנין לנו שמילוי רצונו של האדם הוא דבר מתאים? אולי מתאים ומענין יותר יהיה אם
רבות מחשבות בלב איש ועצת הווה היא תקום?
דוגמא בעיתית נוספת המכריחה לחלק בין התאמה1 להתאמה2 היא הדוגמא של ראיית אדם
בעת ביצוע גניבה. אנחנו יכולים להניח שמעשה גניבה אינו מתאים בהתאמה2, כיון שתפיסתו
של הגנב כאילו מתאים יותר שהכסף יהיה שלו ובלי שיעמול בו ומי שעמל בו לא יהיה לו
הכסף, נובעת מתפיסה שאינה מתאימה, ששמה את עצמו במרכז, ולולא תפיסה מעוותת זו לא
היה גונב. אבל מאחר ובמציאות אנחנו מזהים הרבה מעשי גניבה, הרי שמתאים שבמציאות
יהיו גנבים. אם כך, גם אם אנחנו לא נגנוב כיון שאין זה מתאים בהתאמה2 שנגנוב, עדיין לא
מצאנו חוסר התאמה1 בביצוע הגניבה לכשעצמה ואדרבה, ואם כך איננו יכולים למנוע מהלה
לגנוב. אין בכך בעיה לא-פתירה, כיון שבאמת ניתן לומר שאיננו יכולים למנוע מהגנב לגנוב
אלא רק להעיר לו שמעשיו אינם מתאימים בהתאמה2. אך יש בכך כדי לחדד את ההבחנה
בין התאמה1 להתאמה2.
אני חושב שכל ה"גליק" הגדול שברעיון ההתאמה הוא זה שעל ידו אפשר לבלבל בין
התאמה1 להתאמה2.
אני חייב לציין שנראה מכתבי יהוסף ווטו שגישותיהם בפתרון בעיה זו חלוקות, ולדעתי של
שניהם אינן מספיקים. דברי לעיל מתמקדים בשיטתו של יהוסף, שהוא עקבי בכך שאינו
מזהה ערכים אלא רק מתוך המציאות עצמה. ווטו כן מזהה ערכים מעצמו, וחוזר למין "
הגיון בריא ופשוט" שכן נחשב אצלו מזוהה ישירות אף שאינו מזוהה בחושים, וכך גם הוא
מסכים לאיזה שהוא "ככה" שההגיון הפשוט מכיר בו.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-23/5/2006 12:10 |
|
| |
Dear Ani,
The question is very simple. In such a creation in which man strives to the highest degree of compatibility [hatamah], and the rest of creation consists of such a wonderful ever evolving compatibility, aren't Hove's regressions a terrible contradiction?x
אני גם כותב בעברית כי הדברים מופנים ליהוסף ולבניש בשמו. השאלה היא פשוטה שבבריאה עם אדם השואף לשיא ההרמוניה ועצם הבריאה שיש בה הרמוניה נפלאה המתפתחת תמיד, האין מהוות נסיגות הווה סתירה להתאמה?
Please explain the above paragraph that I didn't understand
היום היה בחדשות שתפסו דג שמן של חמאס ובתגובות למאמר [בוואלה] הללו את צהל ובא אחד והלל את הי"ת "כל הכבוד להי"ת" ענה לו אחר שהי"ת היה צריך לעזור לפני הפיגועים ולא לאחריהם. [למען לא יטעה החסיד במעשיו וכדומה, שהנני ח"ו מטיח דברים כלפי מעלה; הנני מוסר מודעה שאמונתי ההגיונית שביום ההוא יהיה סוף טוב והכל טוב, אך לדידהו דיהוסף ועני_בפתח שבלא"ה אין חוסר התאמה בזוועות העולם, לא מובן לי כלל וכלל.]
בוג"ע,
אם הניסוח של חיים ישרים מבהיר ומעביר לך טוב יותר את הרעיון, מה טוב, אך בעיניי הוא פחות מדויק כי ההתאמה מורה על חלקי השוני התואמים לאחדות ואילו היושר קשה יותר לפרשו למקרים שמתאים להתפתל כגון עם עיקש 
|
|
|
|
|
| נשלח ב-23/5/2006 10:52 |
|
| |
עשיר_בשער
מרענן לקרוא את הדברים שלך בין בתוכן ובין בסגנון ובפרט באשכול הזה שהדבר היה חסר (חוסר התאמה) ועוד שאתה נעמד בענוה כעני בפתח! (אני גם אוהב לקרוא אותך בעצור האנגלי וחבל שאתם לא ממשיכים שם. אני משער שישנם עוד שקוראם ונהנים שם גם אם לא כותבים).
נכד שני אנשים
גם אם נניח שהפעם הזאת 'הדברים ברורים לך' סופית, נראה לך שזה ישר (דוקא המינוח הזה מוצא חן בעיניי יותר - עוד רגע) בפורום של דיונים משותפים לצאת ממנו ברגע שסימת בו את צרכיך?
ווט
חיים ללא סתירה מיתרגם במינוח חיובי 'חיים ישרים', לא כך?
|
|
|
|
| נשלח ב-23/5/2006 08:07 |
|
| |
עני בפתח,
אני מקוה שאני מבין נכונה את דבריך אף שאינני שולט כל כך באנגלית. אעיר לפי הבנתי, ואם שגיתי
בהבנה - תקנני נא. ככלל, אשמח אם מישהו יתרגם את עיקרי דבריך.
אם אינני טועה, עיקר המכוון במשפט ההוא שלי היה לשלול את הדעה הסוברת שהמניע למעשי הוא משהו
חיצוני - אפלטוני, ולא לשלול הגדרות מדויקות יותר של ההתאמה שגם הופיעו בשבילים אחרים של האשכול.
דבריך מביאים אותי לחשוב מה קודם למה. לכאורה החסרים השונים קודמים ודורשים את
ההתאמה ואי הסתירה להם וממילא הם מניעים אותנו לפעול, וכך ההתאמה אינה ראשונית
אלא החסרים הללו. אתה מציג את ההתאמה כאי-יכולת לסתור את עצמי. אם כך יש "עצמי"
קודם? אם כך אנחנו כבר זקוקים להגדיר את כל החסרים שלנו בהגדרה ראשונית יותר, כיון
שהגדרת ההתאמה מגדירה רק את המניע שלנו לפעול בעקבות ידיעת החסרים הללו. (ובאמת
חשבתי בתחילה שעל כן יש את התאמה1, והיא אכן לא נכללת בהגדרתך הקצרה הזו).
לטענתך על הגדרתי את ההתאמה כבנאלית וכדבר שכל סטודנט שנה ראשונה בפסיכולוגיה
יכול להגיע אליה -
לא טענתי שהוא כבר הגיע אליה, אלא שאפשר בקלות לכוון אותו להגיע אליה (אם הוא
יזכים להתבוננות אינטרוספקטיבית, ובכלל, אם הוא יסכים לחשוב באופן עצמאי). בכלל,
התכוונתי במשפט הזה למעליותא.
ולא הבנתי את מה שאתה סבור לומר שכיון שעיקר מעלת ההתאמה היא ביישוב הסתירות
(נקודה שאני מודע לה אף שלא התייחסתי אליה) לכן קשה יותר להבין אותה (אם זה מה
שהתכוונת לומר).
|
|
|
|
|
| נשלח ב-23/5/2006 07:32 |
|
| |
El Kevod Harav Veto Shlit"a Admo"r Dk"k Atzka"ch Yetz"v
My dear Rebbe, I'm not sure i understand your first comment. If you agree that the only thing that bothers a person is a contradiction then you'll have to explain why you see a murder of even an innocent person as a contradiction. A contradiction to what? It only contradicts my preception of the (future) reality (it actually is a mispreception), once i will attune to reality or let's say that i will be able to see the future and i will know from day one that this person is going to die at such and such a time, then it will never have started to contradict my perception of my reality.
Maybe your argument is that if person A has a contradiction (He doesn't accept reality so he has a conflict within himself) then I can't ever see it as harmonious, for how can a contradiction be harmonious. I don't really see that as an argument either, for after all it is within my capabilties of accepting a fact of, say, a book that is full of silly contradictions. I can be totally at ease and my perception of reality can be totally free of contradictions although part of it is contradictary within itself.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-23/5/2006 06:34 |
|
| |
ענ"ב,
ברוך הבא וייש"כ!
שתי הערות על דבריך.
א. כתבת שאחר שהמציאות פעלה בצורה מסוימת שגם אם אנו לא היינו עושים כן כמו שואה וכד', מאחר והיא כבר עשתה כן הרי זו המציאות ולא ניתן לומר שזה לא מתאים. כך טען גם בנ"א [באחד משביליו באשכול זה] ואולי זו כוונת יהוסף שהביא. אך דב"ז נשגב מבינתי שהרי ההתאמה כדבריך הנאים לכמתעסק, יסודה: "אל תסתור את עצמך" [או כפי שמו"ר מסביר את הדבר לחילונים: "היה כנה עם עצמך" - be honest with yourself] וא"כ כל שיש בו סתירה הוא חסר התאמה. בעולם כזה שהאדם מזהה הרמוניה [חזו"א אמו"ב א'], זו סתירה שיזהה שואה ושוד ושבר [אא"כ שלהווה יש "פרוטקציה" של התמונה השלימה - עוה"ב בלעז, כמ"ש למעלה]. כל ענין צורת הבקשות שבתפילה שלנו היא תחינה לבל תהיינה הסתירות דהיינו שהווה יגלה שאין סתירה ע"י שיפור הבנתנו ו/או שינוי המצב.
ב. הסבר נא את דבריך הקצרים שלא כ"כ הבנתי,
It is impossible to identify it because once I'll identify it I have already seen the option of it not being so. The minute I identify it, it has stopped being a basis for my action.
תוספת למה שכתבת:
hatamah is simply that 'you should not contradict yourself' that's ALL
הרבה פעמים אדם מצטער שברגע אחד רוצה כך וברגע אחר רוצה אחרת כי מצבו משתנה.. דבר זה שכיח בכל האהבות והתאוות עד שחש בתיסכול שאינו יודע מה הוא רוצה. אך אם ינקוט בקריטריון ההתאמה יגלה בקלות יחסית שמה שאהבותיו ותאוותיו השתנו היינו משום שכל מצב וההתאמה שלו וכך ילמד את המתאים לכל מצב טוב יותר וגם לא יתוסכל בחשבו שיש בו סתירות פנימיות.
בוג"ע,
לאור דברי עני_בפתח הייתי ממליץ לאמץ את הנוסחה "חיים באי סתירה" עד שתזוהה הנקודה העקרונית הזו במושג הרחב יותר של התאמה.
תוקן על ידי - עצכח - 19/07/2006 22:43:45
|
|
|
|
|
| נשלח ב-23/5/2006 04:41 |
|
| |
והנ"ל הוא הסוד של אני הויה לא שיניתי,
|
|
|
|
| נשלח ב-23/5/2006 04:25 |
|
| |
Ben Ish,
You wrote that hatamah is a simple concept that a first year student would realize.*:namespace prefix = o />
Really???
So do first year students typically answer the worlds most important and unanswered questions (till now)?
I see hatamah as explaining the motive for all our actions. As Yehosef said, we ask for explanation when we are seeing a contradiction, for example we ask 'why does doing A make B happen' we are really asking that according to the way we see A there is NO connection to B so that it is contradictory to say that B happens because of A. The same is really with our wanting an explanation for our actions. We typically see action as change so we ask Why? The answer is that we are actually continuing with our picture of reality, we are not changing. If we were really seeing it as 'change' then we would rightfully see it as contradictory, for by the word change we are saying that 'the reality is X but we are changing it to Y, the question then is, if X is our picture of reality then how can we say that we see Y belonging in this picture. That is why the only answer is that Aderabah, we are NOT changing we are continuing, we are just identifying what is it that we see Reality as being. When we say 'X belongs here' we are saying that X is part of our picture, X is not a change from our picture.
When looking at Action as Change we immediately are seeing contradiction because Change by definition cannot be part of my picture, because then it's not Change. And that is precisely what we have to realize that action is based on it not being a change.
I also see hatamah as explaining Ethics in a clear rational way.
I hardly think that this is something a first year student will so easily arrive. To the best of my knowledge there hasn't been Any rational explanation to ethics Ever.
I wouldn't call Hatamah banal.
תוקן על ידי - עצכח - 23/05/2006 6:15:05
|
|
|
|
|
| נשלח ב-23/5/2006 03:52 |
|
| |
Wow what a beautiful Eshkol, writing about the ESSENCE of it ALL.
Mammesh Yichud and Dveikus.
I'll start commenting Rishon Rishon.
*:namespace prefix = o />
אלא מחפשים את המניעים שכבר קיימים באדם עצמו לפעול ומזככים אותם ומרחיבים אותם כדי שלא יתפסו לקטנות.
It's not only that 'this is what we are' it is also that this is inevitably what any conscious being will be. It is just sorting out its consciousness which obviously entails getting rid of contradictions.
The only thing we are inherently against, is conflict-contradictions.
וערך נוסף הוא ערך כללי הקובע שכל מה שמתאים בבריאה מתאים גם לעשות אותו, ונקרא לזה התאמה2.
The real concept behind hatamah is that in order to change something we really have to see it as no change, i.e. deep down we see that this is how it is. We are just passive existents we CANNOT change anything. Whenever we do anything we do it because we see that this is how it belongs, this is how it is. Just like when we see a pendulum swinging back and forth, we don't think that it is changing every second, we just see it as one big Metzius of doing X, the same is with our actions it is always based on part of our consciousness where we don't see another scenario, where we only see it as X.
It is impossible to identify it because once I'll identify it I have already seen the option of it not being so. The minute I identify it, it has stopped being a basis for my action.
יצוין למתקדמים, שההבדל בין שתי האסכולות בשיטת ההתאמה משליך גם לשאלות נוספות כשאלת הצור תמים פעלו (היכן היה האלקים בשואה) ושאלת ההשגחה הפרטית.
If you don't think of God as Hoveh then even with (what you call) Yehosefs Mehalech the question still is 'why did God not do the right thing, why didn't he do the Matim.
מהי הסיבה שאנחנו רואים את החריץ כשבירת ההרמוניה? אולי זה חלק מההרמוניה? האין זה בגלל שאנחנו מצפים מראש מהתמונה להיות משהו מסוים?
הקריטריון והפירוש להתאמה הוא האחדות הנוצרת בשילוב [התאמת] דברים שונים שהכל זורם ללא שבירה. זה נעוץ במבנה האדם. חוסר אחדות-התאמה-זרימה מניעו להשלימו. למי שניפוץ עוללים אל הסלע הוא הרמוניה או אפשרות הרמוניה, יש לבדוק את המבנה הפסיכי שלו, אך אנו דנים על סמך זיהויים זהים לכל המתדיינים כשההיטלר הלזה לא נוטל חלק [סליחה על הדרמטיזיציה שאינה מכוונת כניצול אלא כאמצעי ממקד].
In my humble opinion I would say that it is not matim with the existing Metzius to kill someone or to negate anything. But if it happened then this is already the metzius then we surely can't say that it's not matim to the metzius, so we have no problem with it.
K'misasek,
I think what you need to first agree to is that hatamah is simply that 'you should not contradict yourself' that's ALL. When we say matim we are saying that X fits into the picture that I have of things, i.e. that it doesn't contradict it. (You'll ask what if it doesn't contradict but it doesn't belong? I'll answer that if it's part of the picture then it belongs there and if it's not part of the picture then it just doesn't belong in the picture, right?)
It so happens that
תוקן על ידי - עצכח - 23/05/2006 6:09:33
|
|
|
|
|
| נשלח ב-22/5/2006 20:28 |
|
| |
תודה בוגי.
שם באמת יש בכמה דברים יתר הרחבה, ויש גם בעיה שהדברים מעורבים עם הסברים
אחרים ל"מניע לשמוע בקולו" מבית המדרש של ערכים.
בכל אופן, לדעתי הדברים כבר ברורים אצלי (רשימת הפריטים שמניתי לעיל בהודעתי
האחרונה אינה של דברים ראשוניים, כיון שרק ההתאמה היא ראשונית, אלא כמו שכתבתי
שם - דברים שמחמתם אנחנו חשים בחסר הדורש התאמה).
ומאחר והדברים ברורים אצלי, אינני יודע הלמאי מציע מר להמשיך ולדון בהם עוד?
ולענין אי הצלחת האשכול, אני מסכים לזקוף את האשמה על לשוני שלא חסה על כבודם של
כמה ממוכבדי הפורום, אך אני לא חושב שזו הסיבה. כנראה רק מי ששמע על ההתאמה לפני
כן והוא רוצה לדעת מה היא יכול לגלות ענין באשכול כזה בפורום כזה.
|
|
|
|
| נשלח ב-22/5/2006 15:26 |
|
| |
יהוסף, זה הכל? חששתי להתקפה חריפה יותר...
תעזור אולי בביאור החסרים שאינם ראשוניים ומהי הראשוניות שלהם?
מסכים עם דבריך שההתאמה נועדה לשיפור וכו'. כתבתי בצורה שכתבתי, כיון שכך הצגתי
את הדברים בתחילת האשכול ועביד איניש לאחזוקי דיבוריה, בפרט שגם זה נכון.
|
|
|
|
| נשלח ב-22/5/2006 15:00 |
|
| |
חסרים רבים שהזכרת אינם ראשוניים, ולכן אם אנו מזהים שיש להם שלב קודם, להם הם מתאימים, מכלל ההתאמה להשכילם. ומכלל זיהוי ההתאמה, היכולת לעקוב מראש מבנה הדעת כאשר בראשיתו התאמה, שאכן ללא יישומו וניתוח על פי הבנתו, אין כאן כלום. הרחבתי יותר בתגובתי לבוגי. וגם לגבי ההתאמה גופא הדברים אמורים.
נקודה נוספת. אתה מציג את הבנת המניע כ"יישוב קושיה", בעוד שעיקר תועלתו, עכ"פ בעייני, זה היכולת על ידו לשנות ולשפר את ההנעה, למנוע סתירות הקיימות במחשבה/התנהגות.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-22/5/2006 14:00 |
|
| |
מיכי וכמתעסק, תנוח דעתכם.
אחר העיון אין ב"שיטת ההתאמה" חידושים מפתיעים. יש בה חקירה לעומק, במימד
הפסיכולוגי וגם קצת במימד הפילוסופי, אך הם דברים שכל סטודנט שנה ראשונה
לפסיכולוגיה יכול להגיע אליהם לבד. אפשר גם לומר על הרעיון שבה שהוא בנאלי, וכמו
שמיכי טוען שגם דבריו שלו הם בנאליים, וזהו למעליותא שהדברים ברורים כל כך עד
שבסופו של דבר הם הופכים לבנאליים. ואלו הם הדברים בקצרה, בסעיפים:
א. אנחנו בסך הכל מחפשים הגדרה כללית לכל מה שמניע אותנו לפעול, כדי שלא יקשה לנו
למה באותו מצב אנחנו לפעמים פועלים ולפעמים לא. לכן אנחנו מחפשים הגדרה מופשטת
אחת שתמיד כשהיא מתקיימת אנחנו פועלים. כך לא נצטרך לענות ב"ככה" על השאלה למה
לפעמים אנחנו פועלים ולפעמים לא.
ב. את ההגדרה הזו אפשר לנסח בהרבה צורות. אפשר לנסח זאת שבכל פעם שאנחנו חשים
בחסר אנחנו שואפים למלא את החסר הזה. היה כאן פעם סטודנט מוכשר שעשה עבודה על
טבענו הרצוני - ג'יימס, פראנקל ואני (
http://hydepark.hevre.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=1614149) שם הוא הגדיר את הדברים
בצורה קרובה ושונה, עיי"ש כי יש שם
הרבה הדגמות יפות. כך או כך - יש לנו הגדרה אחת לכל מה שמניע אותנו לפעול.
ג. החסר האמור יכול להיות בגלל הרבה סיבות, וכבר קבע אברהם מסלאו פירמידה בה הוא
העמיד את כל החסרים הללו, כאשר החומריים למטה וככל שהפירמידה עולה כך יש חסרים
מזוככים יותר. למעשה כל החסרים כולם נוגעים לאוה נקודה - יוצרים בנו תחושת חסר
ושאיפה למילויה, אך יש עוצמתיים יותר ויש עוצמתיים פחות. אין הבדל עצמי ביניהם, אלא
הבדלי עוצמה.
ד. לדוגמא בלבד, אזכיר כמראה מקום את החסרים הגופניים - אכילה שתיה וכדומה,
החסרים הרגשיים - מציאת אהבה, רחמנות וכדומה, וחסרים עוצמתיים יותר, כמו השאיפה
למימוש האינדבדואל, העומדת לדעת פסיכולוגים רבים בחוד החנית של הפרוייקטים
שאנחנו מבצעים. כך גם, במקרים רבים, ההתמסרות לזולת וההטבה עמו מזוהה אצלינו
כחסר שאנחנו שואפים למלא אותו על ידי ההטבה עם השני, וראה "כיבוש האושר" של
ראסל.
ה. באותה מידה ניתן לחזות, שבהתקיים מדיטציה המאיינת את האני, הרי שאם לא ישקע
המתבונן בנוירוונה אלא יבחר לפעול, יהיה המניע שלו, תחושת החסר שלו - טיפוח
ההרמוניה הקוסמית. גם בלי מדיטציה אפשר להגיע לכך בצורה מושכלת אם מחליטים
שה"אני" אינו אלא פיקציה. אך זה כבר קשור בהחלט לחלק אחר - למשנת הווה.
טביעת אצבעותיו של ספרן ניכרת מתוך ההפניות שלעיל. תודה לו על כך.
יסלחו לי ווטו ויהוסף על כי לא השתמשתי במילים קשות ובשפה עצורה, ועל ידי כך בהכרח
פיספסתי אי אלו דיוקים; ויסלח לי תלמיד על כי לא השתמשתי במילה אנרגיה, וכך שמטתי
את הגדרת הדברים כניו אייג'ים.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-22/5/2006 09:10 |
|
| |
בן איש
כאשר יש דברים שאובייקטיבית הנם "הפרעה", ודי גם אם ביחס לתחושה בלבד, אין לנו תלות [אם כי תועלת] בהגדרת ההפרעה. אם טבע האדם הבלתי מסופק הוא שכאב או חולי "מפריע" לו [כרגע אני מתייחס בעיקר להיבט הסבל], די בכך כדי שנוכל לומר שבהתאם לשאיפת הטבע של האדם יש כאן בעיה, וחוסר התאמה למצבו התקני יותר.
כל דבר ששואף או מכוון מציאותית למצב מסוים, ותחושת האדם גם היא חלק ממנה, זו התאמתו. גם רעל מתאים להרוג, רק שיש הכוונות אחרות ממנו, אלו גוזרים התאמה שלא להשתמש ברעל כעצם טבעו [ביחס לעצמו].
עיקר הדיון למצוא את הגדרת ההתאמה, הוא כאשר אנו מזהים בכך שהתחום המדובר משתנה בהתאם להכרה ומאדם לאדם, או מזמן לזמן, ואז עלינו למצוא את ההכוונה ההכרתית המתאימה למירב הנתונים.
העיסוק למצוא את הגדרת המניע, הוא כאשר אנו תולים בבירור ההכוונות/התאמות את עיצוב ההכרה ומניעת סתירות בין חלקיה.
כאשר מדובר בתחושות שאנו רואים אותם כסובייקטיביות [יחסיים להיבט לא מרכזי/ברור] נחפש, ביחס לאיזה נתונים ובאיזה אופן ייראה לנו הדבר כתקני - התאמה בין ההנחה לנתונים ולסביבתה וכו'.
ולמשל אם אנו שואלים "מהי ההתאמה שבקיום מושג הבעלות" נוכל להצביע על קיום עם פחות הפרעות כאשר חלוקת המציאות נשמרת על ידי חוק הבעלות, נוכל להצביע על הקרבה שיש בין יוצר/קונה ליצירתו וקניינו וכו'. ביחס לנתונים אלו, בהנחה שאלו אובייקטיביים, יש התאמה להכרה בקיום מושג הבעלות, וכן ע"ז הדרך.
וזהו בעצם גם הקריטריון הכללי של התאמה.
[וביחס ישיר להערה שהערת בהודעתך האחרונה: ההתאמה נגזרת מאפשרויות מציאותיות, אך לאו דווקא אלו הקיימות בהווה הרגעי אלא גם כאלו הקיימות ביחס לעתיד המשתנה, ומכלל השינויים תנועת האדם על פי אפשרויות השינוי המתאפשרים ממנו. ההתאמה נגזרת מהטבע, אך לא רק מהטבע שכבר התממש אלא גם זה המורה, הן מבחינה פיזית, הן מבחינה מושגית, על מימוש עתידי אחר מתאים יותר (שזה יסוד ההוראה וכנ"ל)]
תוקן על ידי - יהוסף - 22/05/2006 9:34:44
|
|
|
|
|
| נשלח ב-21/5/2006 23:10 |
|
| |
תלמיד,
אינני יודע מה זה רצון. יש לי ידע צנוע בדעות מכלול הוגים בענין, אם זה מענין אותך.
לא ראיתי בהודעותי אודות התאוריה משהו שקשור לענין הרצון.
מבחינתי, אשמח אם תתחיל לדון בהודעה שכתבתי היום בצהרים בעמ' 3, ששם הבהרתי
לעצמי בצורה הכי ברורה מה אני טוען. יש שם משהו מהמילים שאין ביניהם קשר הגיוני?
|
|
|
|
|
