תורה שבכתב או בע"פ ניתנה בשבועות ?

קראתי באיזה מקום (לא זכור לי היכן) שכפל חגיגות התורה בש"ת ובשבועות נועד לסמל את תורה שבכתב ותושבע"פ. למי שיש חומר בנושא, אשמח לקבל. ובהיותי בזה זכורני שלפני שנתים או שלש, נתקלתי בספריה הלאומית בפרופ' יעקב זוסמן. היה זה ערב שבועות, והמלומד עמד ליד המדף ועיין בספר. חשבתי לנצל את בקיאותו לקבלת תשובה בנושא ושאלתי אותו איזה מתן אנו חוגגים בשבועות: תורה שבכתב או תושבע"פ. הפרופסור הרים את עיניו מן הספר ונעץ בי את מבטו החריף. על פניו התפשט חיוך אירוני והוא השיב לי בשאלה כשהוא מרעים את קולו (כדרכו) : מה, הם לא ניתנו ביחד ?!

הרי בארץ ישראל סיימו את מחזור קריאת התורה אחר ג' שנים.
ומה ענין שמחת תורה אליו?

אגב בתורה מכונה יום מתן תורה: "יום הקהל".

דווקא שם זה אינו נזכר לשום חד.


דרום חוקר
בעניין קידוש החדש .
לגבי עמוד האש והענן, ומי יימר שהם כלל כפשוטם?

אחד בוי.
לא קראתי את ספרו של הרב גורן. אבל ספרו של משה רבנו קראתי. ושם בפרשת בא כתוב כך.שמות פרק יב
(א) וַיֹּאמֶר יְדֹוָד אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר: (ב) הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה:
רש"י ב) החדש הזה - הראהו לבנה בחידושה ואמר לו כשהירח מתחדש יהיה לך ראש חודש. ואין מקרא יוצא מידי פשוטו, על חדש ניסן אמר לו, זה יהיה ראש לסדר מנין החדשים, שיהא אייר קרוי שני, סיון שלישי:

ועיין עוד במקראי קודש לרצ"פ פרנק, שהביא כמה אלמנטים שבהם כח תורה שבע"פ דווקא בשבועות (אבל הוא לא נזקק להשוואה לשמחת תורה).

יישר כח לירוחם על הגדרתו הקולעת והמבריקה לפיה בשבועות אנו חוגגים את נצחונה של התורה שבעל פה על התורה שבכתב. זכורני שעגנון מביא באתם ראיתם או בספר סופר וסיפור אמירה שבשבועות חוגגים את קבלת תושבע"פ לעומת ש"ת המתמקד בתורה שבכתב.

לגבי מה שכתבתם על קידוש החודש ביציאת מצרים, הריני להזכירכם כי קידוש החודש ע"פ הראיה חייב להתבצע בארץ ישראל בלבד על פי הירח הישראלי. וראו מש"כ בזה הרב גורן בספרו תורת השבת והמועד עמ' 168 ואילך

. יש לציין שגם הקבלה חוגגת נצחון גדול בשבועות, בכך השצביון התיקוני שהעניקה לחג מהוה את אופיו העיקרי, לפחות בימינו. 

דרום חוקר
לפי מיעוט ידיעתי. יום שני של ראש חודש נקבע בתלמוד לחודש שלא באו בו העדים להעיד. ומתוך ספק יומא הוא נקבע.  פרשנותו של הרד"ק לא עולה בקנה אחד עם פרשנותו של רש"י רש"י הולך עם פרשנותו לפי חז"ל ועליהם
אנו חלוקים. מודה ועוזב

ירוחם

אף אני לא אשיב לך אלא מתלמוד ערוך, בסוגיה העוסקת בנושא שלנו (אימתי היה מתן תורה).

מסכת שבת דף פו:

... כי פליגי בקביעא דירחא רבי יוסי סבר בחד בשבא איקבע ירחא ובחד בשבא לא אמר להו ולא מידי משום חולשא דאורחא בתרי בשבא אמר להו (שמות יט) ואתם תהיו לי ממלכת כהנים בתלתא אמר להו מצות הגבלה בארבעה עבוד פרישה ורבנן סברי בתרי בשבא איקבע ירחא בתרי בשבא לא אמר להו ולא מידי משום חולשא דאורחא בתלתא אמר להו ואתם תהיו לי בארבעה אמר להו מצות הגבלה בה' עבוד פרישה ... (ע"כ תלמוד).

מהתלמוד משתמע ברור, שקידשו על פי הראיה, ונחלקו חכמים אימתי קבעו את החודש ביום ראשון או ביום שני, אבל אם קידשו על פי החשבון, מה מקום למחלוקת, שיחשבו וידעו אימתי צריך לצאת ראש חודש של אותה שנה.

בנוגע ליונתן שאמר "מחר חודש" איננו יום שני של ראש חודש, כי אם בזמנם היו מקריבים זבח משפחה ביום שבו מתחיל הירח לזרוח, ועליו אמר יונתן מחר חודש.

ומה שנאמר "ויהי ממחרת החדש השני" כבר ביאר הרד"ק, ממחרת החדש השני - רצה לומר ממחרת ר"ח שהוא שני לחדש ויונתן תרגם ביומא דבתרוהי דהוא עיבור ירחא תניינא:
 
ביאור הרד"ק הוא פשוטו של מקרא, אבל יום שני של ר"ח החל הרבה לאחר מכן.

תוקן על ידי - דרום_חוקר - 30/05/2006 13:59:58

בין לרבנן ובין לרבי יוסי בין על פי הראיה ובין על פי חשבון לא ניתנו עשרת הדברות ביום בו נחוג שבועות לדורות, שהרי חג השבועות תלוי ביום חמישים לעומר ולא בתאריך ועשרת הדברות ניתנו ביום חמישים ואחד לעומר לפי שתי הדיעות במסכת שבת.
אמנם תוספות שם הביאו דיעה שלישית מסדר עולם (שמחברו הוא רבי יוסי) ולפיה יצאו ממצרים ביום ו ואם כן עשרת הדברות ניתנו ביום החמישים.
קושיא זו הקשה המגן אברהם בתחילת הסימן העוסק בחג השבועות.
קושיתו אינה על החג כמובן אלא על נוסח התפילה 'זמן מתן תורתינו'

על כל פנים הקשר בין שבועות למתן תורה הוא נתינת עשרת הדברות, והתחלת נתינת התורה שנמשכה לחלקיה, תורה שבכתב במשך ארבעים שנה (או שנה, עיין רש"י ורמב"ן בפרשת בהר) ותורה שבעל פה עד ימינו אנו אם נרצה.
חתימת התלמוד אינה מסיימת את התפתחות התורה שבעל פה אלא שמה שנאמר בתלמוד מחייב מצד הוראה שפשטה בכל ישראל אך הוראות ודינים חידשו גם הגאונים והראשונים ויכולים להתחדש גם היום.

שמחת תורה הוא מנהג מזמן הראשונים, הברייתא בסוף מגילה אינה אומרת אלא שביו"ט אחרון של חג קוראים וזאת הברכה (משום ברכת המלך) אף במקומות שאין מסיימים את התורה כל שנה, כשם שתקנת עזרא לקרוא בקללות לפני עצרת ולפני ראש השנה המוזכרת שם אינה קשורה לסדר הקריאה ובארץ ישראל שהיו מסיימים את התורה בשלש שנים היו מוציאים שני ספרים וקוראים את הקריאה הנוספת.

בכל אופן שמחת תורה מציין אם כבר את תורה שבכתב שסיימו לקרוא, מה לו ולתורה שבעל פה?

רש"ר הירש (בחורב) מעמיד את חג השבועות כיצירת הרוח ושמיני עצרת כשימור הרוח וצ"ע  מאיר

דרום חוקר.
לא הבנתי מה הקשד לעומר אם הם קידשו את החודש לפי  חשבון אזי אין שום בעיה. אם הם קידשו לפי הראיה אזי יש בעיה. אגב איך אתה מסביר את הנאמר
בספר שמואל (הפטרת מחר חודש). איך בדיוק ידעה יהונתן שמחר חודש אם הוא היה בבית הדין ושמעה את העדים אזי למה היה ראש חודש יומיים.
לשאלתך אם ראו בני ישראל את הכוכבים ואת הירח במדבר. הסברה אומרת
שראו אבל דקויות של מולד הלבנה איני בטוח  שהיו יכולים להעיד על כך.
שרגא בטיהרא הוי

ד"ח
פשט הסוגיות הוא כרמב"ם אולם יש יותר מרמז אחד לשיטת רס"ג למשל שמאיימים על העדים שהרמב"ם נדחק לפרש בקידוש למפרע.

ירוחם

האם עם ישראל במדבר ראו בלילה את הירח והכוכבים
או שעמוד האש כיסה את הראות בלילה???

בנוסף כפי שבודאי ידוע לך, עם ישראל במדבר לא הקריבו קרבן פסח במשך 40 שנה, מלבד בשנה השנייה.
כך שלפרש משניות שחוברו ע"י רבי יהודה הנשיא, על פי מנהג ישראל במדבר, זה קצת יומרני מדי.

במקום אחר ביארנו שישראל בכניסתם אכלו מהחדש ממחרת הפסח, כלומר 15 בניסן, האם מכאן נלמד, שהעומר קרב ממחרת הפסח ב-15 בניסן, או שהלכות נקבעות מפסוקים ומשניות, ואם היה מקרה חריג, צריך להתייחס אליו בהתאם.

דרום חוקר מכובדי.
הרי גם אתה והרמב"ם יסכימו עם הבעיה הטכנית שהיתה במדבר בגלל עמוד האש ועמוד הענן.- זה מופיע במקרא- לא ראו העדים את המולד ולכן ממילא לא יכלו לקדש לפי הראיה רק לפי החשבון. מודה ועוזב

ירוחם

שמחתי לקרוא את הודעתך, אלא שהדבר במחלוקת עתיקה בין הגאונים.

רס"ג וגם ר"ח, סוברים כדעת הגאונים האומרת שקידוש החודש העיקרי הוא על פי החשבון, ואילו הראיה והעדים שנזכרו במשנה, זה רק לאמת את החשבון.

לפי אותה שיטה, כל אותם משניות וחקירות עדים, הכל זה לא בכדי לקדש את החודש, כי את החודש אנו מקדשים בחשבון, וכל הטורח נעשה רק לאמת ולברר שלא טעינו.

***

לעומתם, יש גאונים החולקים על שיטה זו, והם מפרשים את המשניות כפשוטם, החודש מתקדש בראיה בלבד, ואילו אם לא ראו העדים את הלבנה, לא היה החודש מתקדש.

גם הרמב"ם סובר כגאונים אלה, ועיקר קידוש החודש הוא בראיה.

הרמב"ם בפרהמ"ש במסכת ראש השנה, מליץ טוב על רס"ג, שנטה כדעה שהזכיר ר"ח, משום שנלחץ בלהט הויכוח, אבל גם רס"ג סובר שעיקר קידוש החודש הוא בראיה, כפשט דברי חז"ל.

אלו דברי הרמב"ם על רס"ג.

***

על פי הנ"ל, דבריך נאמרו בשיטת ר"ח, אבל אני סובר כמו הרמב"ם בביאור דברי חז"ל, לא הגיוני להוציא את כל המשניות מפשוטם, וכל הטורח וחקירת העדים וחילול השבת, לא הגיוני לומר שהכל נעשה רק לאימות החשבון.

על כורחנו, פשט דברי חז"ל מורים שעיקר קידוש החודש בראיה, ועל פי דברת העדים מתקדש החודש.

***
תוקן על ידי - דרום_חוקר - 30/05/2006 12:11:31