עבירות "שלהם" ועבירות "שלנו"

בנדון הנקודתי של הלנת שכר, אני רואה עוד חלוקה לשני מבטים. (מלבד החלוקה בין עבירות פופולריות  ושאינן).

מהצד של נותן השכר עשויה אי הלנת השכר להדמות כמתנה שעליו לתת לשכיר. מה שקורה בפועל פעמים רבות.

כולי תקוה שהמגנים על עוברי העבירה ההיא נקיים בדעתם וברי להם שרק מחמת שעבירה זו נדושה ברגלי כל אדם הם נופלים בה ולא מסיבות אחרות.

רק כך יוכל האשכול להמשיך ולדון בנושאו המקורי בלב שקט.

יש לחלוקה זו יסוד עכ"פ בדברי הרמב"ם על הי"ג  עיקרים, וז"ל:

וכאשר יאמין האדם אלה היסודות כולם ונתברר בה אמונתו בהם הוא נכנס בכלל ישראל וכו'. ואפי' עשה מה שיכול [להיות]  מן העבירות וכו' יש לו חלק לעוה"ב, והוא מפושעי ישראל.
ובהמשך כתב: וכשנתקלקל לאדם יסוד מן היסודות הרי יצא מן הכלל וכפר בעיקר, ונקרא מין ואפיקורוס וקוצץ בנטיעות, ומצוה  לשונאו ולאבדו, ועליו נאמר משנאיך ה' אשנא.
עכ"ל.
*:namespace prefix = o ns = "urn:schemas-microsoft-com:office:office" />תינוק שנשבה הוא היתר שלא לשנוא ולאבד את מי שיצא מהאמונה לגמרי. חילול שבת בפרהסיא היא אינדיקציה הילכתית לאמונה בסיסית ביהדות. ובזה עבירה זו נבדלת מלשון הרע וכל "מה שיכול לעשות מן העבירות".
ויתכן שע"פ כלל זה אפשר להמשיך הלאה ולחלק  בין עבירות מפורסמות ללא מפורסמות. שהראשונות מעידות על הפניית עורף לעצם האמונה והאחרונות על ריבוי התאוה של המאמין. 

ברור שאדם שעובר בפרהסיה על דברים שכולם רגילים לשמור יש בזה חלול השם הרבה יותר גדול מבן אדם שלא מתגבר אבל מראה שהוא רוצה לקיים אתהתורה ולכן הדברים הסימליים הם הכי חשובים כי זה עושה את החילול השם הכי גדול

מ.ד.אברהם: תודה על ההבהרה.

טוב שלא הזכרתי את שם המחבר...

מאחר שהבאתי חלק מדבריו, ראוי שאביא גם את הערת השוליים, שבה הוא מסביר מדוע לפי דעתו -

"כל הדינים הנ"ל נוהגים גם אם הרשע שמחניפים לו הוא תינוק שנשבה.

דין תינוק שנשבה נאמר לענין זה שעלינו לדון אותו כשוגג, אולם לענין החששות שמא אחרים ימשכו אחריו, והוא עצמו לא יחזור בו מדרכו הרעה, נראה שאין חילוק בין רשע גמור ששנה ופירש והיודע ריבונו ומתכוון למרוד בו, לבין רשע לתיאבון או אפילו תינוק שנשבה, דבכולם החששות הם הרמת קרן הרשעים, הימנעות מתוכחה, וחשש שמא יימשכו אחריהם, וכמו-כן קיים חשש שהרשע עצמו לא יפרוש מדרכו, אלא אדרבה ימשיך בדרכו השגויה ויחשוב שטוב הוא עושה, שהרי משבחים אותו. כל החששות הללו קיימים בהחלט בכל סוגי הרשעים, לרבות תינוק שנשבה, וכנ"ל.

ושו"ר (=ושבתי וראיתי) שכעין זה כתב במשנה ברורה סימן שפה, בשער הציון ב, לגבי הצדוקים, אי בעינן דווקא שכירות של רשותם כדי שלא יאסרו את העירוב, שכתב בזו הלשון: "ומסתברא עוד לומר דאפילו אם נימא בעלמא דלא נשוה אותם כעכו"ם, משום דמנהג אבותם בידם... מכל מקום, לענינינו לא שייך זה, דכל עיקר הטעם דגזרו בעכו"ם כדי שלא ילמוד ממעשיו, אם כן גם בצדוקי שייך זה, כיון דעל-כל-פנים מתנהג כעכו"ם, ומאי עדיפא לו משום שמנהג אבותיו בידו", עד כאן לשונו.

וגם לדעת החזון איש (עירובין סימן פז אות יד, וביורה דעה סימן א אות ו), דפליג על המשנה ברורה, וסבירא ליה "דלא אמרו חכמים אלא במי שדינו כעכו"ם, ולא בכל מתנהג בדרך עיקש", היינו רק לעניין לאסור את העירוב, דסבירא ליה לחזון איש שהכל תלוי בגדר הדבר, ורק מה שאסרו חכמים הוא שאסור. אולם, בענייננו אין הנדון מה אסרו חכמים, אלא השאלה אם יש לחוש שיימשכו אחריו וילמדו ממעשיו אם יחניפו לו, וזה ברור שקיים חשש זה.

לגבי מומרי דורנו, עיין בחזון איש יורה דעה סימן ב אות טז, ובחזון איש עירובין שם. ובמחלוקת הראשונים לגבי בני הקראים כיצד לדונם, שהובאה בבית יוסף ביורה דעה סימן קנט, שלרמב"ם בפרק ג דממרים דינם כאנוסים, ולנמוקי יוסף דינם כמזידים, ובש"ך שם כתב בשם המבי"ט. ולכאורה על פי מה שכתבתי לעיל יש להחמיר, ובפרט, דסבירא ליה להחזון איש, שלמעשה יש לדון על כל אחד כספק."

ולפי דברים אלה, חוזרת שאלתי לגבי הרכלנים למקומה.

דברים גדולים כגון התר עיסקא שהרמי"ם  והרבנים בישיבה מאד מאד לא מקפידים עליהם. אחרת איך הם מסבירים את האוברדארפט ריבית שהם משלמים לבנק. על קניית רהיטים, סעודת בר מצווה לבן, בגדים לאשה, וכו וכו.
איזו עיסקא בדיוק הם עושים. שיש להם התר עיסקא?

העליונות שלנו?--- אני לא בכלל.

 בענין לשון הרע: כבר הבאתי: כי לקראת הקיץ בימים הארוכים ובעיקר השבתות הארוכות. יש הסכמה בין הפוסקים לבטל איסור זה. הליטאים סוברים בגלל פיקוח נפש. הרי אי אפשר להתאפק (תוקפו בולמוס) החסידים סוברים כי יש להתיר בגלל עונג שבת מודה ועוזב