חנן הנכבד!
דומה הדבר כי הינך נסחף יתר על המידה.
1. כאחד שמכיר את האזור ועוד על אחת כמה וכמה כאחד שהשתתף באירוע הספציפי, יודע אתה בדיוק עד כמה סמוכה היא כתובת האירוע המדובר לתחנת ר"ג. כך שלכאורה לא היה סיכוי לאף כונן להגיע לפניכם.
2. בינינו, מי כמוך נהנה בכזה מקרה שאתה אישית יכול לבצע את פעולות ההחייאה ולא לפגוש כוננים חברים הטמונים כבר ראשם ורובם בפעולות ההחייאה. כך שלכאורה אתה 'סתם' מתלונן...
3. לבוא ולשאול: "איפה הייתם בהחייאה הזו והזו?" - ניחא, ניתן לקבל את השאלה, בפרט שאולי (כפי שכבר כתב 'מודים') רצית לספר לנו על ההחייאה המוצלחת שלכם (ועל-כך תבורכו!). אבל שאתה תשאל: "מה אם הכתובת בב"ב אז לא יוצאים?" אתה שכבר פגשת רבות כוננים בשאר אזורי גוש-דן, שואל כזאת שאלה?
4. 'witty' ענה לך וכהלכה. כי סגנון השאלה גם מזכיר את המקרים בהם כוננים עוזבים את ביתם / עבודתם / עיסוקיהם השונים ויוצאים (בפעם ה-3 תוך שעה!) למקרה של תאונת דרכים (למשל) ופוגשים איזשהו ביטוחיסט שעדיין לא החליט היכן 'כואב לו'. ובמקום להעריך את העזרה שהם מבקשים להושיט, הוא לא מהסס לצעוק: "כמה זמן עד שאתם מגיעים?"
נכון. איננו עובדים אצל אף אחד, ולכל מקום אליו אנו (כולל אתה בתור מתנדב) מגיעים, יש מקום להעריך זאת.
5. ניתן להבין שזה מעט מרגיז ואולי אף מתסכל, להגיע למקרה של תאונה, ובמקום לתרגל ולבצע את אשר למדת בקורסים אתה רואה אדם 'ארוז ומקובע' הממתין רק לפינוי. אבל מכאן ועד להיסחף למשפט של "3000 כוננים" זו כבר הקצנה!
אגב, לידיעתך, אכן כן. באותו זמן טופלו ע"י מתנדבים אירועים נוספים בגזרת גוש-דן ולא רק בב"ב.
*:namespace prefix = o ns = "urn:schemas-microsoft-com:office:office" />
 |
|
|
