מדה כנגד מידה כנגד מי שלא חטא

בפרשה שקראנו השבת פרשת נשא מתוארת פרשה שמקורה במצב רוח של בעל אישה וכך נאמר:

במדבר פרק ה

מימוני

לזכרו:
הרב דוד צבי רוטשטיין

עד כמה שידוע לי, היה קשור בתחילה לחזו"א. (-אם איני טועה אפילו גר במחיצתו תקופה)
עסק רבות בבירור גירסאות התלמוד ובגירסת הקדמונים - רי"ף ורמב"ם.
כשנשאל לעמדה זו למול עמדתו המפורסמת של החוז"א, השיב שדבר זה לא קיבל ממנו!
ויש לללכת אחר אמת.
דומני שתחת ביתו היה כולל אברכים קטן שהיה להם זיקה מסוימת אליו.
אמנם דרש מהם שגם יעבדו ולא יחיו מתמיכה.
היה בעל בקיאות עצומה, ונטה לפידנטיות וזו שגרמה שחלק ניכר מעבודתו לא הגיעה לכדי דפוס, משום שחזר שוב ושוב לתקן ולדייק בעבודתו.
עיקר מפעלו, כאמור, היה מפעל לההדרת תשובות הרי"ף.
לטענתו:
תשובות רבות שיוחסו לרי"ף, אינן כאלו. והוה ישב ובדק אחת לאחת.
לפי האמור, הוסיף, שאכן מקומות רבים בהם טענו שיש מח' בין הרמב"ם לרי"ף זו טעות, משום שהתשובה אינה לרי"ף.
מעדות אישית אני יכול לספר שכשבאו אליו לצורך ענין כלשהוא וביקשו ממנו לעיין בכתבי היד ולחפש, נהג בעין טובה ונתן יותר מפעם אחת לתור ולחפש בכתבים.
אמנם לדאבון לב, אלו לא היו מסודרים בסדר ברור וההתמצאות בהם היתה קשה.
ואיני יודע אלא מעט מזער אגב עיסוקי ממה שנזדמן לי.

חבל על יחידי סגולה דאבדין ולא משתכחין.

מיימוני:

אהל שרה לאה קובץ חידושי תורה לעילו נשמת הרבנית שרה לאה רוטשטיין ע"ה ירושלים תשנ"ט הרב דוב (ולא דוד, וטעיתי מקודם) צבי רוטשטיין ספר תורה מנוקד עמוד תקל"ט. מדבר על הרבה נושאים חשובים ביניהם קדמות הניקוד ועוד. יש עוד, אבל כרגע לא זכור לי. באתר של הספרייה עולים עוד פריטים.

http://aleph500.huji.ac.il/F/UYUB52SDHGNCURSA5J2QXJ3NF81GE8UCEQ126LEGV8QI37E3FL-02649?func=find-acc&acc_sequence=001155119


bt177:

bt באנגלית הוא קיצור ל Ba'al Teshuva. בגלל זה שאלתי.

אמשלום,

אני מדבר על ככנתה המקורית של התורה ונדמה לי שקריאה פשוטה מלמדת על כך. אי אפשר כמובן להתוכח על התרשמות.
אני יודע שבטקסט כמו זה שבתנ''ך קשה מאוד לשוב ולקרוא קריאה תמה וראשונית, אם בכלל.
כדאי לכן אולי להפעיל את הפרקטיקה ההלכתית המופלאה של שאלת תינוק. לתת לילד לקרוא בפעם הראשונה את פרשת סוטה (אולי זה לא רעיון טוב) ולשאול אותו להתרשמותו.

שווטנג,
לשאלתך,
אמן.

צ'וטנג אשמח לדעת עוד על משפחת רוטשטיין ועל המקומות שבהם התפרסמו מאמריו של אותו יחיד ומיוחד שהעז לפקפק בזוהר. סמיילי. לגבי הצד הפסיכולוגי של תופעות פיזיולוגיות - בשעתו ציטטתי בפורום, חלק ממאמר שכתב אנתרופולוג בריטי שהיה באפריקה, ומצא את עצמו סובל מבעיות רפואיות שנגרמו עקב קללה של רופא אליל. אדם מערבי וחסר אמון לכאורה בהשפעות מאגיות, שעם כל זה עמד על סף המוות, לפי תיאורו. לינקי? זה בעיני קטע חשוב ביותר, הממחיש עד כמה אנו תלויים בפסיכולוגיה שלנו, והמודעות שלנו, שמאפשרת לנו לנטרל ולהתעלם מתופעות מגיות לכאורה, אינה אלא שכבה צרה וחסרת אונים לפעמים נגד האמונות והפחד שבפנים. (השימוש במילים כמו "בפנים" ו"למעלה" או "למטה" הוא כמובן מטאפורי) שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו

ירוחםשמ:

הרמב"ם סוף סוף התקבל על כולם. ריה"ל היה מקובל מאד בזמנו. יש תהליכים שמסתיימים רק לאחר מאות שנים.

אפשר לקרב את הנס למימד טבעי. אין לי בעיה עם זה בכלל.

שוטנג.
מנית את הרמב"ם בין אלו המקובלים. האם תמיד היה מקובל על כולם האם לא את ספריו שרפו? האם ריה"ל היה מקובל על כולם בזמנו והרבה שנים אחריו?
על המחלקות עם רס"ג קראת. האם  רבי י.איבשיץ היה מקובל האם רב נחמן מאומן היה מקובל האם בעל התניא היה מקובל. האם הבעש"ט היה מקובל.
על הרב קוק אני לא רוצה לדבר כבר. הרב אוירבך היה מקובל בשנות ה50 וה60 .צא מזה איך שאומרים בגמרא. פוק חזי.

בענין הנס של טכס הסוטה. מבלי להיות אפיקורס -ישנם מחקרים אנטרופולוגים
על טכס הוודו בטהיתי. וכן תופעת הצלחתם המרשימה של מכשפי שבט אפריקאני.  והיא עולה בדמיון מפתיע לטכס הסוטה. ישנם השפעות פסיכולוגיות
ופרא פסיכולוגית על הקרבן אשר גורמות לתופעות המוזכרות אצל הסוטה ונראות בעליל כמו כל נזק פיזי בגוף האדם. האברבנל כשמסנגר על הרמב"ם
האומר כי לא היה מאבק בין המלאך לבין יעקב. אלא זה רק חלום. מסביר האברבנאל. את צליעתו של יעקב בכח המדמה. = פסיכוכסומטי. ובא לציון גואל

נאךאמלנישט:

אני לא חרדי, ואף פעם לא טענתי לדבר בשם החרדית. אמת שאני נראה חרדי והמשפחה והחברים כולם פועלים בתוך העולם החרדי, אבל איני מסתיר את הדעות שלי. אני מגדיר את עצמי כיהודי שמנסה לשמור תורה ומצוות כמיטב יכולתו.

החרדים יכולים לטעון מה שהם רוצים, אבל למעשה אין להם גבוי במקורות לדעות שלהם השנויים במחלוקת.

לאחרונה ניסיתי לדבר עם אחד מאסכולת ר' משה שפירא בקשר לחז"ל אם אפשר לומר שטעו. הלה היה כל כך נחרץ בדעותיו שפשוט היה בלתי אפשרי לדבר אתו.


bt77:

מסכים אתך שהדת מעמידה אותנו בפני בחירות קשות וכבר אמר רס"ג שעל כגון דא כתוב, יוסיף דעת יוסיף מכאוב. אנחנו חיים בעולם שבו חוקי הטבע פועלים, ולא קל בכלל לקבל שיש מקום שבו חוקי הטבע בטלים לחלוטין. ומיימוני כבר כתב זאת יותר טוב ממני. אבל זה מה שהיהדות טענתה למשך אלפי שנים, ואי אפשר לבוא ולחדש יהדות חדשה. זאת אומרת, היהדות (וכל דת אחר) נשענת ונתמכת בעבר, ואי אפשר לשנות דיעה בסיסית ועדיין לדבר בשם היהדות.

ולבסוף שאלה אישית, האם bt כוונתו בעל תשובה?


מיימוני:

ר' דוד צבי רוטשטיין הוא ממשפחת רוטשטיין המפורסמת. אחד האחים הוא ראש ישיבת נזר התורה, ואח אחר נדמה לי גם הוא בולט. רד"צ היה אדם חולה מאד הרבה שנים ונפטר לפני שנתיים בערך. רד"צ היה בעל כשרון נפלא. למד ערבית בעצמו, והוציא שו"ת הרי"ף מתורגם מערבית. התחיל בהוצאה חדשה של שו"ת הרי"ף הכולל כל התשובות ולא זכה להשלימו. מכון ירושלים אמורים לגמור את ההוצאה. כתב על כמה נושאים באריכות מאד ועבר על כל הפרטים והפרטי פרטים של הנושא עם בקיאות יפה מאד. היה בעל דעות נחרצות מאד בכל הקשור לקבלה והזוהר ושלל את קדמות הזוהר לחלוטין ואף כתב על זה בהבלעה במאמריו. הוא זה שגילה דברי החת"ס מובא במקור נידח בכתבי אחד תלמידיו שבכל הזוהר יש למצוא אולי שנים שלושה עמודים שהם עצם דברי רשב"י. יש לו בן ת"ח שעובד על כתביו. בינתיים עד כמה שידוע לי לא יצא שום דבר חדש מכתביו לאחר פטירתו והרבה יש להצטער על זה.

משענוותנותו של מימוני החלה להשיב את הדיון לגופו של עניין
אי אפשר שלא לדון במקור ידוע:

BT,

הרי מוכרחים לענ''ד להודות בכך שטקס הסוטה בנוי כולו על נס

מוכרחים? ממש לא.
אתה, כמובן, יכול לפרש את "בטנה צבה וירכה נופלת" בעקבות שתית מים מעורבים בעפר כנס, או לחלופין - את "ונזרעה זרע" כהתגלות א-להית. אתה יכול גם להבין את הדברים כתוצאה גופנית של הליך אמוני-פסיכולוגי, או בכל דרך אחרת. לענ"ד, אף אחת מן השיטות האלה אינה סותרת את היושר האינטלקטואלי, כשלעצמה.

[אגב, זה לא נראה לך כסטיה קלה מן היושר האינטלקטואלי (או לפחות, מן ההתבוננות הישירה אל המציאות וההתמודדות איתה), שהגדרתך את הרפורמים היא ככאלה שהמכריזים על חלקים מן התורה כ"לא רלוונטיים", בעוד דוקא מי שניסו למצוא רלוונטיות בטקס, הואשמו כאן (חלקם בצדק - "מודה בעובדות אך לא באשמה") ברפורמיות?]

תוקן על ידי - אמשלום - 06/06/2006 7:14:04

מיימוני,

לא התכוונתי לשפינוזה. רציונליזם בכלל מניח שיש באפשרות השכל (בלבד) לבנות תמונת עולם ברורה ומובנת. עולם שיש בו אפשרות מתמדת של חריגה מחוקים הוא עולם כאוטי.

צ'וטנג הזהו צ'וטנג? אין לי שום מחלוקת עם מה שכתבת, באופן עקרוני. בי.טי זה הדבר הכואב. אבל מתמיה אותי מדוע אתה סבור שרציונליות שוללת נס. זו היתה כידוע דעתו של שפינוזה. אני יודע על מה הוא ביסס את עמדתו. אבל מדוע שנסבור כן גם אנו? הוא הניח שהאלקים אינו מתערב לעולם בבריאה. וסמך על שיקול דעתו האישי יותר מכל דבר אחר. אבל האם אין אנו יכולים להיות פחות נחרצים? כמדומה שאדם שיש בו ניצוץ של אמפיריציזם, או ספקנות, ייזהר מללכת לגמרי בעקבות שפינוזה. בלשון אחר: אם אנו מבינים ב"רציונליות" שימוש מושכל וזהיר באמצעי השכל שקיבלנו, האם יש משהו בשכל ששולל עקרונית נס? השגחה פרטית? נכון שזו חוקיות שאינה שייכת למעגל הטבע שאנו רגילים להניח שהוא קיים סביבנו ושאנו חלק ממנו. אבל כמדומה בעיני שאם נרצה לטעון שרציונליות שוללת ניסיות, אזי זו הגדרה צרה מדי. רציונליות בעיני היא זהירות בשימוש בכלי ההבנה שיש לנו. אבל לא יותר מזה. ואיני מוצא בשום מקום בהנחות היסוד שלי משהו נגד הנס. יותר מכך, אני מוצא בחיי הפרטיים הרבה השגחה פרטית, ולעתים נדירות גם אירועים שחריגותם יכולה להתבאר על ידי מקריות סטטיסטית, אבל זה יהיה דחוק מאד. במיוחד כאשר יש תיאוריה נוחה שמסבירה אותם: השגחה פרטית מעם ה'. אז מדוע שאקבל הגדרה צרה של האלקים, שמונעת ממנו להתערב בעולם? יתכן שזה יעלה לי במחיר תיאולוגי. ובוודאי יש שאלות תיאולוגיות שאיני יודע לפתור, כמו בעית הרע. אבל האם זה מונע ממני להכיר במה שיש, כלומר בהשגחה פרטית ובנס? *** צ'וטנג מזמן שקראתי על שלומיל (נדמה לי אצל החוקר שהוציא את תולדות האר"י, שכחתי את שמו, בנו של רב ראשי לשעבר...) חשדתי במה שכתבת כאן. עם זאת, נראה שלא רק שלומיל עסק בהמצאות. סוף סוף, גם ר' חיים ויטאל יודע לספר פלאי פלאים. אך גם הוא חשוד בעיני שלי, ואת הסיבות לכך ביארתי באשכול עתיק יומין על דמותו של ויטאל. מיהו אותו רוטשטיין שזכיתי לכוון לדעתו? שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו